תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א – מתחלקים לשתי קבוצות (או יותר, תלוי במספר החניכים). מסגרת הפעולה היא המשחק- “חפש את המטמון”- אך המשחק שונה מעט. בכל תחנה יגלו החניכים דמות, הדמות תספר להם סיפור אישי כיצד נגמל לה חסד ע”י ר’ אריה. כמו כן היא תיתן להם משימה הקשורה בסוג של חסד, הדמות תבדוק את המשימה, תאשר להם את מילואה ותשלח אותם לדמות הבאה (פזרו את הדמויות ברחבי העיר או השכונה). בכל תחנה יקבלו החניכים חלק מתמונתו של ר’ אריה לוין (נספח מספר 1). הקבוצה שתסיים ראשונה את הפאזל תנצח במשחק.

…

*אפשר לצרף לפעולה זו 2 שבטים או יותר יחד ובכל תחנה יחכה מדריך אחר. אפשר שהמדריך יעבור עם החניכים בין התחנות, ובכל תחנה יתחפש ויציג דמות אחרת. אם יש יותר ממדריך אחד לשבט אפשר לחלק את התחנות בין המדריכים. כמו כן הפעולה לא חייבת להיערך במסגרת חפש את המטמון אפשר במסגרת חבילה עוברת או כיד הדמיון הטובה עליכם..

..

הדמויות:
1) אסיר עולם מימי המנדט הבריטי (לבוש אדום או פסים)
2) פרופ’ יום טוב ליפמן- רופא נפש (חלוק לבן, תיק)
3) ילד ירושלמי- נכדו של ר’ אריה (לבוש חרדי או קסקט)
4) גנב (כובע גרב, תיק)
5) צלם עיתונות (כובע, מצלמה על הצוואר)

….

שלב ב – תחנה א’- אסירי המחתרות

(חשוב להסביר תחילה בקצרה על פעילות המחתרות כנגד המנדט הבריטי בדרך לעצמאות יהודית)

……

שמח בשמחתי
“בית הדין הצבאי דן אותי למיתה ולבוש בגדים אדומים הוכנסתי לצינוק המיוחד לנדונים למוות”. מספר יעקב קוטיק- “בשבת הראשונה לאחר מתן פסק הדין בא ר’ אריה לראותני בצינוק. רק נכנס, לפת בשתי ידיו את ידי ואמר: ‘הם לא יזכו לתלות יהודי בירושלים!’. לאחר שהתפלל איתי, מסר לידי ספר תהילים והוסיף: ‘קרא בספר זה, והאמן תאמין כי לא תעלה לגרדום’.
-רבי, אדם נולד פעם אחת בחייו, אם במוקדם ואם במאוחר.
– לא! אתה חייב להאמין כי לא תיתלה!.
ודבריו השקטים אך מלאי הביטחון של הרבי הפיחו בי אמונה כי אשאר בחיים. הוקל לי, והבדידות בצינוק שוב לא העיקה עלי. שבוע ימים לאחר מתן גזר הדין הודיעני מפקד הכלא כי מפקד הצבא העניק לי חנינה והמיר את דין המוות למאסר עולם. בשבת שלאחר ביקורו של הרב בצינוק זכיתי לקבל את פניו יחד עם יתר האסירים היהודיים. אין בי לא הכשרון ולא הכוח לתאר את שמחתו של הרב. הוא נשק לי, ושעה ארוכה, מאוד ארוכה, לא שחרר את ידי מידו ואמר איתי את ‘ברכת הגומל’. כששוחררתי, הדבר היה ביום שבת, התרחצתי ונחפזתי לבקר את הרבי. הגעתי לביתו בעת סעודה שלישית. הוא אץ לקראתי, נשקני, עיניו דמעו, גם אני בכיתי, והנה הוציא בקבוק יין ואמר: ‘בקבוק זה קניתי ביום בו הוחלף גזר דין המוות שהיה תלוי ועומד נגדך, בקבוק שני קניתי ביום שחונן יחזקאל אלטמן. החלטתי לשתות בקבוק זה ביום שחרורך, את הבקבוק השני נשתה בע”ה ביום שחרורו של אלטמן'”.
(איש צדיק היה, שמחה רז)

….

המשימה:
על החניכים למצוא שמות של חמישה יהודים שנאסרו ע”י הבריטים בשל היותם פעילים במחתרות. ניתן לשאול את העוברים והשבים הרחוב, להסתכל בספרים וכו’…
בסיום המשימה, יקבלו מה’אסיר’ שפגשו את חלק הפאזל של תחנה זו.

…

שלב ג – תחנה ב’- דאגה לחולים

(המדריך המייצג את הדמות יספר את הסיפור כרופא ששמע הסיפור מפי בנו של ר’ אריה לוין)

…

“כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה”
מנהג היה לו לאבי שבכל ראש חודש אחר הצהרים, היה נוטל מהבית חבילה קטנה תחת זרועו והולך. בביתנו כבר ידעו שאין שואלים אותו להיכן ולמה? כך נמשך מנהגו במשך זמן רב.
פעם נלוויתי אליו בדרכו ניגש אל אבי אדם אחר ושאלו: “מה שלום קרובך הנמצא בבית חולי רוח?” השיב: “ברוך ה'”.
אחרי שהאיש הלך לדרכו שאלתיו: “אבא, מי הוא זה קרובינו המאושפז בבית חולי הרוח?”
סיפר לי: פעם ביקר שם כדי להמליץ על חולה שיאשפזוהו, ומכיוון שהיה במקום, ניגש לבקר בתאי החולים. ראה איש אחד שהיה מוכה ופצוע וכמובן שהתעניין בו. השיבוהו החולים: סוף סוף חולים אנו וישנם רגעים שאנו משתוללים, או אז האחים תופסים בנו בכוח ולפרקים אף “מרביצים”. כיוון שלכולנו קרובים ובני משפחה, הרי שחוששים האחים שמא יבוא הקרוב, ימצא שפגעו בקרובו, יקבול על כך ויעשה מהומה. אולם חולה זה הינו היחיד, שאין לו קרוב וגואל, והאחים נוהגים בו בחומרה רבה, ואת כל כעסם משליכים עליו…
ניגש ר’ אריה לאחים וסיפר להם שחולה זה קרובו…
מאז הפך חולה זה ל”קרובו” של אבא, והיה סר אליו מדי פעם ואף מביא לו מתנות…
ידעו כולם שהלה- קרובו של ר’ אריה הוא…
(איש צדיק היה, שמחה רז)
המשימה:
המדריך יחלק לחניכים חידון בהלכות ביקור חולים (נספח מספר 2), החידון בסגנון שאלון אמריקאי. לאחר שהחניכים יפתרוהו, המדריך יבדוק שאכן תשובות החניכים נכונות, ויתן לחניכים את חלק הפאזל.

…

שלב ד – תחנה ג’- רגישות לנזקקים

“גר יתום ואלמנה לא תענו”
רגישות מיוחדת הייתה לר’ אריה לנזקקים שבחברה, מעבר לדאגתו הרבה על פרנסתם ומחסורם, הקפיד ביותר על כבודם וקבל על הפגיעה בהם.

…

ראה מה עוללת
מספר נכדו, הרב דוד לוין: בהיותי ילד, עשיתי מעשי קונדס, כדרכם של ילדים. יום אחד ראינו, חבריי ואני, על קיר בית אחד דגל, והתערבנו בינינו מי יעלה בידו לטפס על קיר הבית ולהורידו.
טיפסתי והגעתי לדגל, משכתיו והורדתיו. בעלת הבית הבחינה במעשה שאני עושה וקראה מבעד לחלון: “ילד, יודעת אני מי אתה”. נמלטתי והחבאתי את הדגל. למחרת, הגעתי ל”חדר” וסבי קוראני לחדרו שהיה בקמרון מתחת למדרגות. בבניין התלמוד תורה “עץ חיים”, לא שיערתי לעצמי
מה רצונו ממני.
נטל ר’ אריה ספר תנ”ך בידו, עלעל בו, וכאשר הגיע לספר שמות (פרק כ”ב פס’ כ”א) החל אומר לי:
“קרא!” ואני קורא: “כל אלמנה ויתום לא תענון”, ור’ אריה חוזר ואומר לי: “קרא, ובקול רם !” ואני חוזר ושונה את הפסוק. “קרא בשלישית!” אומר לי ר’ אריה. וכל אותה שעה איני יודע למה חותר הסבא ומה רצונו ממני.
ואו-אז החל ר’ אריה מטיף לי מוסר: “התורה מצווה עלינו מפורשות שאסור לצער אלמנה! איסור זה כאיסור אכילת חזיר! אשה זו, שהסרת את הדגל מפתח ביתה- אלמנה היא! הכיצד העזת לצערה?!” ואני יושב קשוב ונזוף ומהרהר בלבי: הוא אינו מתריע כנגדי על שעברתי על הציווי של “לא תגנוב “, אלא מתרכז הוא בנקודה אחת ויחידה, בצער שהסבתי לאותה אשה אלמנה ובחומרת המעשה הרע שעשיתי.
– מה אעשה שגיתי, “אני בצרה”, אחזיר הדגל…
– לא, לא די בכך. עליך לסור לביתה ולבקש את סליחתה, שאם לא כן “שנינו בצרה”…
– טוב, בתום הלימודים בערב, אגש אליה ואבקש סליחתה.
– בערב? לא! גש עכשיו!
כמובן שלא נותרה לי ברירה, ניגשתי מייד לאותה אלמנה ובקשתי את סליחתה, אולם מאז ועד עצם היום הזה, מהדהדת באוזני קריאתו: “הכיצד העזת לצער אלמנה?” ואותה רגישות שלו לחריגים- שהשריש בנו- היום היא בדמי.
(איש צדיק היה, שמחה רז)

….

המשימה:
כדי להדגיש את מצוות העזרה לנזקקים, המדריך יחלק לחניכים את הסיפור של דוד צדקיהו (נספח מספר 3) ובנוסף דפי מקורות ובהם הלכות צדקה (נספח מספר 4). זהו סיפור על דוד שנסה לקיים את מצוות הצדקה בצורה המושלמת ביותר, אך כיוון שלא ידע את הלכות המצווה טעה פעמים רבות. על החניכים ללמוד את מצות צדקה ולמצוא כמה שיותר טעויות בסיפור.
לאחר שהחניכים מצאו את כל הטעויות, המדריך יחלק להם את החלק מהפאזל לתחנה זו.

…..

שלב ה – תחנה ד’- הכנסת אורחים

ביתו הצנוע של ר’ אריה לוין היה פתוח לרווחה לפני כל איש ואיש. חביבים היו עליו ביותר האורחים. הוא הקפיד שלא לעשות הבחנה בין הקטן לגדול, בין עשיר לעני, ואף בין איש ישר לגנב כפי שנלמד מהסיפור הבא:

….

מעשה בגנב
אחד הגנבים שהיו כלואים באגף האסירים הפלילים בירושלים, ריצה עוונו ושוחרר לעת ערב. מאחר והתגורר הרחק מירושלים ולא הייתה לו פרוטה בכיסו, סר לר’ אריה, אותו הכיר מביקוריו בכלא, כדי לקבל ממנו דמי כיס…
קיבלוהו ר’ אריה וזוגתו כאורח נכבד והעניקו לו סכום מסוים. האורח הרגיש בטוב ובתום הארוחה אמר לו ר’ אריה: “מודה אני לך על שביקרתנו, למה תטרח לנסוע בשעות אלו? השאר עמנו הלילה.” הציעו לו מיטה והתברכו בו.

באשמורת הבוקר, מתעורר ר’ אריה משנתו לילך לתפילת “ותיקין”, והנה מתברר לו שאותו “אורח” גנב את גביעי היין ופמוטי הכסף ונסתלק לו…

עורר ר’ אריה את רעייתו, סח לה אותו מעשה ואמר: “אני מוחל לו לאותו גנב במחילה גמורה כדי שלא יענש בגיני”. ואף הוסיף ואמר לרעייתו: “הבה נבטיח האחד לשני ונקבל בלבנו, שמקרה זה לא ישמש כ”תקדים” ולא ימנע בעדינו מלארח גנבים בביתנו גם להבא…”
(איש צדיק היה, שמחה רז)

….

המשימה:
חידות בציורים בנושא אימרות ומצוות שבין אדם לחברו. החניכים מקבלים דף ובו חידות בציורים (נספח מס’ 5), עליהם לענות מהי המצווה או האימרה המסתתרת בכל ציור. לאחר שהחניכים ענו על כל החידות, המדריך יתן להם חלק נוסף מהפאזל.

………

שלב ו – תחנה ה’- רואה עד הלב…

מתוך הספר “וקראתם דרור” (מאת רונית לוינשטיין מלץ), על אל”מ דרור ויינברג הי”ד:
“התפעלתי מהאופן שבו דרור מתנהל בטבעיות עם קצינים בכירים מצד אחד, ומשתלב בקלות עם החיילים בגדוד מצד שני. הרבה תמונות שלו צילמתי: לוחץ יד לרמטכ”ל, צ’פחה לאלוף הפיקוד, חיבוק לרס”ר ו”תיסלם” לחיילי פלוגה מסייעת. אמרתי לו את זה בסוף הטקס, כשאספתי את הציוד שלי, והילדים עזרו לי בקיפול.
“אתה יודע מה הסוד?” שאל אותי וענה מיד בעצמו, “הגובה שלי”.
אני מוכרח להודות שהתקשיתי לרדת לסוף דעתו.
“מי זה ר’ אריה לוין אתה יודע?” שאל שוב. לא ממש. “הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?” התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים. “הוא היה אדם גדול, שעסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, הלך אפילו לבקר מצורעים”. דרור הסתכל עלי, בודק אם אני איתו. “מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר’ אריה התפלא ושאל אותו מדוע. האדם הזה ענה שהוא מסתובב בלי כיפה והוא מתבייש שר’ אריה יראה אותו ככה. ר’ אריה ענה לו בנחת: ‘אל תדאג, אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!'”
דרור הסתכל בחיוך לתוך עיני, עיניו שואלות.
איזה סיפור מתוק.
“גם אני נמוך קומה”, דרור המשיך. “ומר’ אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב – אני איתו”.

….

**סיפור זה מסיים את המשחק, כשאיתו החניכים מקבלים את חתיכת הפאזל האחרון. הקבוצה הראשונה שסיימה- ניצחה.

נספחים

נספח מספר 2 – חידון:

…

לפניך חידון בהלכות ביקור חולים. לאחר שתפתרוהו לפי מיטב ידיעותיכם, בקשו מה”רופא” שיבדוק שתשובותיכם נכונות. לאחר שיאשר זאת, בקשו מה”רופא” את הפאזל השייך לתחנה.
נקווה שתהיו בקיאים בחומר!
ועכשיו לשאלות:

…

1) האם חייבים לבקר חולה במחלה מדבקת?
א) וודאי, אך יש לשבת רחוק ממנו
ב) לא, כי אפשר להידבק ואין מצווה להסתכן
ג) צריך לשאול את החולה מה הוא מעדיף

2) האם אפשר לקיים מצוות ביקור חולים בטלפון?
א) מה פתאום, עוד מעט תגידו שאפשר גם בפקס.
ב) כן, זה ממש כמו ביקור חולים בגופו.
ג) זה יותר טוב מכלום, אבל אין זה ביקור חולים שלם.

3) רוני ביקר את ליאור, חברו החולה. למעלה משעה הוא ישב בביתו ושוחח עמו על כל הנושאים שבעולם. ליאור כבר התעייף מהביקור, אך רוני המשיך לשבת כדי לקיים מצוות ביקור חולים. האם נהג כשורה?
א) בטח, ואפילו נהג לפנים משורת הדין בכך שנשאר זמן רב.
ב) יש להיות רגישים לחולה ולא להטריחו ולהקשות עליו את הביקור ע”י ביקור ארוך מדי.
ג) בכל מקרה כדאי לשבת ליד החולה כמה שיותר, כיוון שייתכן שהוא מעוניין בכך ומתבייש לבקש שתישאר עוד.

4) האם יש להקפיד במצוות ביקור חולים דווקא על חולים מסוימים?
א) לא, המצווה נוהגת באופן שווה בכל החולים.
ב) מצווה חשובה להקפיד לבקר במיוחד אנשים בודדים שיודעים שאין אנשים רבים מבקרים אותם.
ג) מצווה חשובה לבקר דווקא את חבריו הטובים ביותר

5) דני ביקר את משה, חברו החולה, והביא לו שיעורי בית. בנוסף סיפר דני למשה כי המורה החזירה היום את המבחן בחשבון, וכי הציץ וראה כי משה נכשל בבחינה.
א) חבל שדני לא הביא למשה את הבחינה חזרה.
ב) אסור לדני לספר על הכישלון בבחינה, כיוון שמשה עצוב, ומחלתו עלולה להחמיר.
ג) יש לספר לחולה כל עניין שקשור אליו.

…

התשובות לשאלות:
1-ב’
2- ג’
3- ב’
4- ב’
5- ב’

….

נספח מספר 3:

לפניכם סיפורו של דני צדקיהו, שהשתדל למלא מצוות צדקה במלואה. אולם, מכיוון שדני לא למד את הלכות מצוות הצדקה, טעה פעמים רבות ולא נהג כראוי.

על מנת לעזור לו לתקן את טעויותיו, לימדו את הלכות הצדקה שקיבלתם, ומצאו בסיפור שלפניכם כמה שיותר טעויות שעשה דני.
בהצלחה!

…..

דני צדקיהו הוא פועל קשה יום בבית החרושת לשמן. במשכורתו הדלה עליו לפרנס את אשתו וחמשת ילדיו. אך דני לעולם אינו מתלונן, להפך, בוטח הוא תמיד בה’ שיספק לו כל צרכיו, וחביבה עליו ביותר מצוות הצדקה לעניים. הוא אינו חושש כלל שמא מרב מתנותיו לעניים יזדקק הוא בעצמו לצדקה, בטוח הוא בה’ ועל כן מדי חודש נוהג הוא לחלק כשליש ממשכורתו לכל עניי העיר. יום אחד, בדרכו הביתה, שמח וטוב לב, לאחר שקיבל את משכורתו לחודש זה, ראה לפניו שני עניים בצד הכביש שהושיטו ידם לצדקה. בלי לחשוב פעמיים הוציא דני מכיסו סכום כסף נכבד, אך החליט לתת לאחד העניים בלבד, ” זו בוודאי הצדקה הנכבדה ביותר שקיבל אי פעם” אמר בלבו. לעני השני שביקש אף הוא נדבה, השיב בקוצר רוח” אין לי, כבר נתתי צדקה לעני אחר”, ומיהר להסתלק לביתו. באותה שעה בדיוק נשמעו בבית משפחת צדקיהו דפיקות על הדלת. מירי, ביתו בת העשר של דני, פתחה את הדלת. בפתח עמד איש עני בביגוד מרושל וביקש נדבה. מירי, כאביה הקפידה אף היא במצוות צדקה לעניים, אך מכיוון שאמה הייתה עסוקה באותה שעה במטבח, ומירי לא רצתה להפריע לה, הלכה בעצמה ולקחה מארנק אימה מטבע של 5 ₪ ונתנה לעני. לא עברו 10 דקות ושוב נשמעו דפיקות בדלת. אמא של מירי שסיימה בינתיים את עבודתה ניגשה לפתוח. בפתח עמד שמעון, גבאי בית הכנסת בו מתפללת משפחת צדקיהו, וביקש תרומה לקופת ביהכנ”ס. “מדוע באת לבד בלי הגבאי השני”? שאלה. “הוא היה עסוק”, ענה שמעון. “מה יש? את לא סומכת עלי?” בלי לחשוב פעמים הוציאה האם שטר מכיסה ונתנה לגבאי שהודה לה על תרומתה. כשחזר צדקיהו לביתו שמח וטוב לב על מעשה הצדקה שעשה, ניגשה אליו מירי, ובקשה ממנו שילך עמה אחר הצהרים ויקנה לה נעלים חדשות כיוון שהישנות נקרעו. צדקיהו סיפר לה בשמחה על התרומה הנדיבה שנתן לעני בדרך, והסביר שעתה אין להם מספיק כסף ועל כן יוכל לקנות לה נעלים רק בחודש הבא. “אך אל תדאגי. בעז”ה הכל יסתדר לטובה”.

…..

נספח מספר 4- צדקה

“גבאי צדקה אין מקבלים מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות אלא דבר מועט אבל לא דבר גדול שחזקתו גזול או גנוב משל אחרים. וכמה הוא דבר מועט הכל לפי עושר הבעלים ועניותם והני מילי בסתמא אבל אם הבעל מוחה אפילו כל שהוא אסור לקבל מהם”

“פרנסת עצמו קודמת לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהא לו פרנסתו”.

“ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות.
צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצער ומדבר לו דברי תנחומין, ואם נתנה בפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו.
אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו לא יגער בו ויגביה קולו עליו אלא יפייסנו בדברים ויראה ליבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת.
ואסור להחזיר העני השואל ריקם אפילו אין נותן לו רק גרוגרת אחת שנאמר: “אל ישוב דך ונכלם”

“לא ייתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד”

“קרובו צריך להקדימו לכל אדם ואחיו מאביו קודם לאחיו מאמו ועניי ביתו קודמין לעניי עירו ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת.
ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ”.

“הקופה אינה נגבית משניים שאין עושים בממון פחות משניים, אבל לאחר שנגבית אחד נאמן. לפיכך גבאי הצדקה הולכים בזוגות כדי שלא יחשדו בהם שלוקחים הכסף לעצמם”

….

הטעויות:
1) על אדם לדאוג קודם כל לפרנסתו שלו ולפרנסת בני ביתו ואל יבזבז יותר מחומש אחרת יזדקק בעצמו לבריות (מקור 2+ מקור 5).
2) לא ייתן אדם את כל הצדקה לעני אחד בלבד אלא יחלקה בין עניים מספר (מקור 4)
3) אם אין לאדם לתת צדקה לעני יפייסנו בדברים (מקור 3)
4) אסור לילדים לתת צדקה מכספי ההורים ללא רשותם אחרת זה גזל (מקור 1)
5) גבאי הצדקה הולכים בזוגות על מנת שלא יחשדו שלוקחים הכסף לעצמם (מקור 6)

…..

נספח מס’ 5: לחצו כאן להורדה