איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
פעולה ממערך
קבוצה גדולה
קומונריותבעזרת ה’ הטוב
הצגה קצרה – חודש ארגון ‘מצווים ועושים’
מוזיקת פתיחה מתחילה (הצעה):
לבמה עולים שני המספרים לבושים בלבוש ייחודי, מחזיקים ביד ספר ענקי
מספר א: ערב טוב, קהל נכבד,
ערב טוב להורים, לחניכים, למדריכים.
מספר ב: ערב טוב לקומונרית, לבוגרים, לבוגרות
ולכל חובבי התורה והמצוות.
מספר א: היום נספר לכם סיפור – אך הנמשל הוא העיקר
סיפור בעל משמעות שלליבנו מאוד יקר.
מספר ב: הסיפור הוא עלינו ועל המצוות הכתובות בתורה
איך בלי ששמנו לב לנו הפכו הן לשגרה.
מספר א: עוד ברכה, עוד תפילה, עוד צדקה
וכל מיני מצוות שלפעמים גורמות למועקה.
מספר ב: אך חשוב זאת לומר בקול גדול, שכולם ישמעו,
המצוות הן הטעם לחיים מלאי משמעות.
מספר א: מצוות הן לא רק פעולות טכניות חסרות לב
המצוות הן שמחה, הן חיבור, ולעיתים הן תרופה לכאב.
מספר א+ב: ובכן…
מספר א: מעשה שהיה במיסטר לֶפֶּר,
שהיה, איך לומר בעברית, מיליונר.
מספר ב: הוא תרם למוסדות, ליחידים ולציבור
ופעל למען אחרים במעשה ובדיבור.
לבמה עולה אדם לבוש בלבוש מכובד (מגבעת, חליפה, עניבה, נעלי זהב), מעיף שטרות באוויר, לוחץ ידיים לעוברים ושבים
לפר: תודה! תודה רבה לכולכם! אני כל כך נרגש להיות פה איתכם באירוע הנחת אבן הפינה ל…פססט! פסססט! מנחם! מנחם!
מנחם עולה לבמה בריצה ונעצר באמצע בפריז
מספר א: וזהו מנחם, איש קטן וצנוע
העוזר למר לפר באופן קבוע.
מספר ב: החל במה ללבוש, מה לבחור ואיך להתאים
וכלה בלו”ז הצפוף עם שלל אירועים.
מנחם: כן, אדוני?
לפר (לוחש בחוסר נעימות): מנחם, תעזור לי שכחתי איפה אנחנו.
מנחם: לא הבנתי…
לפר: איפה אנחנו? באיזה אירוע? מה חוגגים?
מנחם: רק רגע אחד, אדוני, אבדוק ביומן.
לפר מחייך בטיפשות אל הקהל עד שמנחם חוזר
מנחם: הנחת אבן הפינה למועדון יום לצעיר כפר שמיר.
לפר: כפר שמיר?
מנחם: כפר שמיר.
לפר: קהל נכבד! אורחים חשובים, אני כל כך נרגש להיות כאן איתכם ביום חגכם! הקמת מועדון יום לצעיר בכפר שמיר, אני מברך אתכם בכל טוב והצלחה לרוב, ומי ייתן והמועדון הזה ישמש אתכם להמון דברים טובים…
לפר עומד עם כל מיני אנשים חשובים – סאונד מצלמה – הוא גוזר סרט וכולם מריעים, והוא ומנחם הולכים. לפר מתיישב על כיסא, ומנחם לידו מנחם מנופף עליו כדי לקרר אותו
מספר א: לפר היה אדם בעל לב גדול ורחב,
ניסה לעזור בכל מקום שבו כספו יכלו להועיל כאן ועכשיו!
מספר ב: אך לפר כבר היה מותש ועייף משלל האירועים
וחיפש קצת שקט ואת זמנו להנעים.
לבמה עולה גברת לפר לבושה בשמלה מכובדת ואיתה שני ילדים קטנים עשירים ומפונקים
גב’ לפר: לפר, יקירי, אתה עובד קשה מדי.
מנחם: אני מסכים! כבר הרבה זמן שאני אומר לו שהוא צריך לצאת לחופשה!
ילד: כן! כן! אבא, רוצים חופשה!
ילדה: יורודיסני, לונה פארק, גלגל ענק!
ילד: מה פתאום?! מדורה, אוהל, קמפינג בג’ונגל!
גב’ לפר: ילדים, ילדים, עוד לא להתלהב… כמו שאני מכירה את אבא שלכם הוא יעדיף להישאר פה ולהמשיך לעבוד.
מנחם: אני מסכים! מר לפר תמיד יעדיף את העבודה הקשה במשרד.
מספר א: אך באותו יום אמר מר לפר לעצמו
לפר: אני חושב שנלך לבקר את שבט זולו, שבאפריקה יושב.
שמעתי שקשה שם וכבר אי אפשר לסבול,
אין שם עבודה והרעב ממש גדול.
עלינו להושיט עזרה, לא נוכל כך סתם לשבת,
לא אשא את האשמה אם ימות שם כל השבט.
מנחם: מה אמרתי? עבודה, עבודה, עבודה.
גב’ לפר: נו, אבל נשמע שזו עבודה מסוג אחר, שבט זולו, נשמע אקזוטי…
ילדים: אפריקה?
לפר: אפריקה!
מספר ב: אמר וגם עשה, ובתוך יומיים ודקה הגיע בטיסה ליבשת אפריקה.
שיר ריקוד – שיר אפריקאי – כל המשתתפים לבושים כמו שבט אפריקאי
כל המשפחה ומנחם עולים לבמה, משקיפים מרחוק על המקומיים
גב’ לפר: אויש, לפר, חם לי! חם לי כל כך! מנחם, אי אפשר לבקש שיגבירו את המזגן?
מנחם: מצטער, גברתי, זה אפריקה פה. אין מזגן.
גב’ לפר: אין מזגן?! לפר, לאן הבאת אותנו?
ילד: אבא, תראה איזה מגניב, יש להם חניתות כמו של רוי-בוי!
ילדה: אימוש, איפה ארומה פה? ממש בא לי שייק…
גב’ לפר: מנחם? ארומה?
מנחם: מצטער, גברתי, זה אפריקה פה. אין ארומה.
גב’ לפר: אין מזגן! אין ארומה! לפר, לאן הבאת אותנו?
לפר: תראו אותם! תראו איזה יופי, איזו פשטות! בואו איתי, אני רוצה לדבר עם מנהיג השבט!
מספר א: לפר ניגש מייד לאנשי הכפר ופגש את לובנגולו,
שהיה, אתם יודעים, הצ’יף של שבט זולו.
לפר ניגש אל חבורת אפריקאים
לפר: שלום!
אפריקאי: הו אה! הוא אה אה!
לפר: מנחם?
מנחם: רגע אחד, אדוני, אני בודק במילון… הוא אומר לך צוהריים טובים ושהכובע שלך נורא מצחיק.
לפר: מצחיק? מה מצחיק בכובע שלי?
מנחם: אדוני, תסתכל, הם רגילים פה לצורת לבוש שונה.
לפר: תאמר לו בבקשה, מנחם, שאשמח להיפגש עם מנהיג השבט שלהם ולחשוב יחד איך נוכל לעזור להם.
מנחם (מחווה תנועות מצחיקות): או אה. אה אה אה. או או או. אה אה אה.
אפריקאי ב: הו הו הו אה אה.
לפר: מה הוא אומר?
מנחם: אתה לא צריך לעשות תנועות מטופשות וקולות מצחיקים, אנחנו מדברים עברית.
לפר: מה?
מנחם: מה?!
אפריקאי ג: שלום. ברוכים הבאים.
מנחם: למה לא אמרתם ש…לא חשוב!
לפר (לוחץ להם את היד): שלום, שלום לכם! נעים מאוד, אני מר לפר. זו אשתי ואלה ילדיי וזה העוזר האישי שלי מנחם.
אפריקאים: מ-נחם! מ-נחם!
לפר: כן, נחמד מנחם. ובכן, ידידיי, אשמח לפגוש את מנהיג השבט שלכם.
אפריקאי א: כמובן, כבר שלחנו לקרוא לו. לא בכל יום נוחתים כאן אורחים משונים כמותכם.
אפריקאי ב: הוא ממש תכף יבוא.
אפריקאי ג: הינה הוא כאן!
נשמעות חצוצרות: כל בני השבט האפריקאי מסתדרים בשני טורים, וראש השבט נכנס ביניהם עם אשתו ושני ילדיו, בן ובת
צ’יף: שלום, וברוכים הבאים לאפריקה.
לפר: שלום אדוני הצ’יף, כבוד גדול לפגוש אותך. שמי לפר וזו אשתי ואלה ילדיי…
צ’יף: שלום לכולכם! ברוכים הבאים!
ילד אפריקאי: שלום לך! אני זנלולו.
ילד: שלום. אני שמוליק.
ילד א: שמוליק? איזה שם מצחיק!
ילדה אפריקאית: שלום לך! אני זנלהלה.
ילדה: ואני אורי.
ילדה א: רוצים לשחק איתנו? אנחנו בדיוק הולכים לשחק קצת על החוף!
ילדה: אימא, זה בסדר שנלך לשחק איתם?
גב’ לפר: אמממ…
אשת הצ’יף: ובכן, אני מציעה שנצטרף לילדים לטיול על החוף, מה את אומרת?
גב’ לפר: בשמחה! קדימה ילדים!
הילדים והאימהות יורדים מהבמה ואיתם גם כל שאר בני השבט
מספר ב: כשנשארו שם לבד סיפר הצ´יף מייד על המצב הלא נעים.
צ’יף: מר לפר, אני מודה לך מעומק הלב שבאת לפה לביקור, שמענו עליך המון.
לפר: אני שמח לעזור היכן שרק אוכל. אדוני הצ’יף, אנא ספר לי על המצב של השבט שלך.
צ’יף: תראה, מר לפר, אין כאן עבודה, ומזון אין בשפע, והילדים כבר רעבים.
הבתים ישנים ועומדים ליפול, אבל דבר אחד אנחנו ממש חייבים.
לפר: מה זה?
צ’יף: הבגדים! הבגדים שלנו מלוכלכים כל כך,
זה גורם לי להיות מאוד מצוברח.
שיר ריקוד – משהו שמתאר את המצב של שבט זולו
על הבמה נשארים לפר ומשפחתו עם מנחם והצ’יף ומשפחתו
גב’ לפר: תודה רבה לכם על אירוח נפלא!
מנחם: נשמח לשמור על קשר, תשלחו יונת דואר כשתוכלו.
צ’יף: בוודאי. שמחנו לארח אתכם אצלנו.
לפר (לוקח את הצ’יף הצידה): תשמע, הביקור הזה היה חוויה אמיתית. אני כל כך שמח שבאנו ומקווה שאוכל לעזור לכם בהקדם!
צ’יף: רוב תודות, מר לפר. נסיעה טובה!
ילדים: להתראות!
משפחת לפר יורדת מהבמה. מר לפר עומד בקדמת הבמה
מספר א: הבין המיליונר לפר את המצב.
לפר (לקהל): מסכנים, הפרימיטיביים, הם סובלים פה
כי אין שום טכנולוגיה, לא חשמל, לא מכונות
ובלי האמצעים האלה איך אפשר בכלל לחיות?
מספר ב: וכך, לפני שחזר הביתה בטיסה, הזמין לשבט זולו…
לפר: מכונת כביסה!
שיריקוד – דואר
לבמה עולה שליח נושא חבילה ענקית
שליח: שלום!
כל בני השבט מסתכלים עליו מוזר
שליח: מי זה כאן לובנגולו?
כל בני השבט מצביעים על הצ’יף
שליח: אחלוש. תוכל לחתום לי על זה?
הצ’יף מתקרב בחשש. לוקח את העט, מסתכל עליו כאילו הוא לא מבין מה הוא אמור לעשות עם זה
צ’יף: או-אה אה אה!
שליח: מה זה?
כל בני השבט: תודה!
הצ’יף לוקח את העט, וכל בני השבט מתקבצים סביבו בהתפעלות. הם לא מבינים מה אמורים לעשות עם זה
שליח: אה… סליחה. סליחה. סליחה!
כל בני השבט מסתובבים אליו
שליח: העט…
הם מסתכלים עליו, לא מבינים
שליח: אני צריך אותו.
השליח מתקרב. לוקח את העט ומקשקש חתימה על הטופס
שליח: הכול אני צריך לעשות פה… זה שלך, מר לובנגולו! תיהנו מזה!
השליח יוצא
כל בני השבט מביאים את החבילה למרכז הבמה. הם מריחים אותה. פתאום השליח חוזר ורואה אותם בפוזיציה מצחיקה ומוזרה
שליח: אההה… שכחתי לתת לכם את החוברת הזו.
צ’יף: מה זה?
שליח: חוברת, כתוב כאן “הוראות הפעלה”.
צ’יף: הוראות הפעלה?
שליח: הוראות הפעלה.
צ’יף: הוראות הפעלה! תודה. מעניין.
שליח: יום טוב שיהיה לכם!
בני השבט ממשיכים להתבונן בקופסה. מקשיבים לה. מנסים להרים אותה. אין להם מושג מה זה. הצ’יף מתקרב ופותח את החבילה ורואה מכונת כביסה
צ’יף: הו, זה דבר מוזר, מין תופעה כה משונה… ג’אנגלו, תקרא!
ג’אנגלו: על מנת להפעיל את המכונה עליכם לחבר אותה לחשמל.
צ’יף: כן…
ג’אנגלו: לאחר מכן יש למלא את המכל בצד שמאל בסבון כביסה ובמרכך.
צ’יף: כן…
ג’נגלו: את החוגה יש לכוון לפי התוכנית הרצויה.
צ’יף: כן…
ג’אנגלו: ולבסוף ללחוץ על הכפתור ההפעלה.
דממה. כולם מסתכלים זה בזה ובבת אחת מתפוצצים מצחוק
כולם: חה חה חה חההההה
איש א: כפתור הפעלה! זה קורע!
איש ב: לחבר לחשמל! איזו שטות!
איש ג: מה זה השטויות האלה?!
צ’יף: באמת שטויות והבלים!
קופסה גדולה וגם גבוהה וכפתורים לה שש,
ברור כשמש מה צריך לעשות בזה: בטקסים היא במה לי תשמש!
כל בני השבט מוחאים כפיים, מרימים את הצ’יף, והוא עומד על המכונה
צ’יף: בני שבט לובנגולו היקרים! מתנה נפלאה זו קיבלתי מידידינו היקר מר לפר! זוהי במה מיוחדת שנשלחה אלינו היישר מארצו הרחוקה של חברינו. אני מודה לו על כך מקרב לב!
מספר א: כך עברו השנים, והבמה שימשה רבות את מר לובנגולו
לשיחות רגשיות מלאות פתוס.
צ’יף: המצב ממש נורא, חייבים לעשות משהו!
מספר א: או סתם לחגיגות משותפות.
צ’יף: שתי נקניקיות רבות מי יותר עשירה. פתאום בא בשר טחון…
כל בני השבט נקרעים מצחוק
מספר ב: כך עברו השנים והצ’יף הזדקן
וכדרכו של עולם עזב גם הוא את הקן.
מהבמה מורידים את הצ’יף: נושאים אותו כמו בלוויה, וכל בני השבט מבכה את מותו
מספר א: ואחרי מותו הביט בבמה יורש העצר ואמר
לבמה עולה צ’יף במראה צעיר – משקפי שמש וכו’, משהו שנותן תחושה של משהו חדשני
יורש העצר: הממממ… היא חלולה, אז אשים בה את נוצותיי.
רגע אחד! אשים בה גם את השנהב, החיצים והכידון.
כן! כן! במקום במה זה יהיה יופי של ארון!
כל בני השבט: כן! כן! ארון!
מספר ב: כך עברו הדורות, והצ´יף שאחריו מצא למכונה שימוש הרבה יותר מורכב
לבמה נכנס צ’יף חדש – מראה עוד יותר צעיר ומודרני
ציף חדש: המממ… מעניין… יש פה גלגל שיכול להסתובב בתוך הארון,
נו באמת, איך לא שמתם לב?! זה יהיה יופי של… מערבל בטון!
בני השבט: כן! כן! מערבל בטון!
שיריקוד – בני השבט משתמשים במערבל בטון ובונים לעצמם בתים. הצעה לשיר: לעבודה ולמלאכה
מספר א: כך עברו השנים, הזמנים השתנו
בני השבט התגלגלו, וחשוב שתבינו,
שלמרות שהזמן לו הלך וחלף
הקדמה לא הגיעה, לא מטאטא או מגב.
מספר ב: ואחרי דורות וחילופי מנהיגים
הגיע צ’יף חדש ששמו היה ארמטיה,
הוא החליט להפוך את מכונת הכביסה…
לג´קוזי ואמבטיה!
מוזיקה קצבית מתחילה – נכנסים בני השבט. הם הופכים את מכונת הכביסה כך שהפתח למעלה. מהצד השני נכנסת פמליית הצ’יף, הוא בחלוק מגבת וכובע אמבטיה, וכל שאר המשרתים שלו מחזיקים סבונים, צעצועי אמבטיה וכו’. הצ’יף נכנס למכונת כביסה במלוא החשיבות, וכולם מסתכלים ומריעים בהתפעלות
מספר א: כך עברו השנים, ויום אחד החליטו צאצאי המיליונר
להגיע לאפריקה ואת השבט לבקר.
לבמה עולה חבורת נערים מיליונרים לבושים יפה ממש, אייפונים, אוזניות וכו’
נער א: וואו, קלטו… אשכרה אפריקה!
נער ב: רגע, אם אנחנו כאן (מסתכל באייפון שלו), אז שבט זולו נמצא ממש… (הולך עד שהוא מגיע למרכז הבמה, מול מכונת הכביסה) כאן!
מספר ב: וכשהגיעו צאצאי המיליונר אל הצ’יף, סתם להעיף מבט
מספר א: ראו אותו במכונה, נהנה לו מאמבט!
נערה א: סליחה?
צ’יף: כן, את יכולה להעביר לי את הסבון?
נערה א: מה? בטח.
נער א: תגיד, כאן זה שבט…
צ’יף: כן, כן. זולו. ברוכים הבאים.
נער ב: שלום. אנחנו הנינים של מר לפר.
הצ’יף קופץ בהתרגשות
צ’יף: הנינים של מר לפר?! וואו!
הוא שורק שריקה חזקה, וכל בני השבט עולים לבמה
צ’יף: שבט יקר. אורחים נכבדים הגיעו אלינו מארץ רחוקה…
התלחששויות של בני השבט
צ’יף: האורחים הללו הם הנינים של מר לפר! המיליונר ששלח אלינו את האמבטיה המפוארת שלי!
כל בני השבט נדהמים ומוחאים כפיים
נער א: אמבטיה?
נער ב: איזו אמבטיה?
נערה א: למה שסבא של סבא יביא לכם אמבטיה?
צ’יף: הו, הו, זה סיפור ארוך…
מספר א: וכך סיפר להם הצ’יף על כל מה שעברה המכונה
והם שמעו וצחקו קרוב לשעה שלמה.
הנערים מתפוצצים מצחוק
נער א: אשכרה במה?! חה חה!
נערה א: לא, לא זה קורע… מערבל בטון…
נער ב: אתה באמת מתרחץ בזה?! גדול! גדול!
מספר ב: הם צחקו וצחקו ואמרו (כל הנערים יחד): חבל מאוד
שסבא של סבא של סבא לא השאיר להם הוראות!
צ’יף: הוראות?! דווקא השאירו הוראות… (מוציא מהכיס את החוברת) גיבוב של שטויות על חשמל ומרכך כביסה…
נער א: אני לא מאמין. לא הבנתם כלום, אה? בוא, אנחנו נסביר לך.
נער ב: אתה מבין, המכונה הזאת יכולה לשנות חיים
מכניסים בגדים מלוכלכים, והם יוצאים נקיים.
צ’יף: מצטער, אני עדיין לא מבין במה מדובר.
לא צריך עוד לכבס על יד הנהר?
נערה א: לא ולא! הינה כאן זה הפתח, הכול פשוט,
הכנס הבגדים עם לכלוך וקימוט
בשלב השני על הכפתור לחץ
ומייד לאחר מכן הוסף סבון, והוא את הבגדים היטב ירחץ
נער א: ואז מחכים, הכול תלוי בבחירת התוכנית המתאימה
זה יכול להימשך רבע שעה, שלוש שעות, אפילו יממה
בכל אופן מצחיק, זו מכונת כביסה, לא אמבט
לא צריך להיות גאון, מספיק רק להעיף מבט…
צ’יף: מכונת כביסה, אה? (לכל בני השבט) או הא או הא הא הא!
כל בני השבט מביאים המון בגדים מלוכלכים, מכניסים למכונה, שמים סבון, מזיזים את החוגה, לוחצים על הכפתור וכלום לא קורה
נער ב: אהה… החשמל!
הוא מחבר את הכבל לחשמל
נער ב: נו? עובד?
צ’יף: לא. שום דבר.
נער א: מוזר מאוד, עשינו כל מה שכתוב בהוראות
נערה: תן לי לראות. הינה, ממש בסוף החוברת, הפרט הכי חשוב!
נער א+נער ב+צ’יף: מה? מה זה?
כולם מתאגדים מסביב לחוברת שאצל הנערה
הנערה: לאחר מילוי כל ההוראות בלי לעצור
רגע לפני הלחיצה על הכפתור
צריך לשים יד על הלב – זה ממש חשוב!
כי המכונה לא תעבוד בלי להיות ללב קשוב
מכונה משונה, מבקשת היא להרגיש
לא סתם לכבס ולהיות אדיש…
הצ’יף שם יד על הלב בהיסוס – כל בני השבט שמים יד על הלב אחריו – הנערים שמים יד על הלב, עוצמים את העיניים, שואפים שאיפה עמוקה, ואז הצ’יף מתקרב למכונה לוחץ, וסאונד של מכונת כביסה מתחיל להישמע! כולם מריעים ושמחים!
מספר א: וכך מגיע סיפורנו אל סיומו
מקווים שנהניתם מהדמויות הצבעוניות ומקסמו.
מספר ב: אך ברור לכולכם כי כל זה רק משל
וחשוב יותר לעצור כעת ולהבין את הנמשל.
מספר א: ואם לרגע נעזוב את החרוזים וננסה להקשיב ללב הדברים, נבין שמכונת הכביסה היא האדם בעולם, אני, אתה, את – כולם! ממכונת כביסה אפשר לייצר במה או מערבל בטון או אפילו אמבטיה, אבל ברור לכולם שזה פספוס…
מספר ב: ועל זה בעצם הסיפור שלנו! אנחנו יכולים להסתובב בעולם ולחיות חיים שלמים… בפספוס.
אבל אנחנו, העם היהודי, זכינו לקבל חוברת הוראות הפעלה, הדרכה צמודה ומפורטת איך יהודי צריך לחיות בעולם.
מספר א: מצווים ועושים, זה כל הסיפור, בלי לפספס
אך חשוב שלא לשכוח את הלב הכוסף.
כי לקיים בצורה טכנית זה טוב, אבל לא מספיק,
צריך את הלב. את הגעגוע. את הקרבה,
את כל הטוב שמהמצוות אפשר להפיק.
מספר ב: מצווים ועושים, זו הדרך הנכונה
לתקווה ושמחה של יהודים מלאים אמונה!