איתור סניפים וכפרי בוגרים
אנחנו פותחים השבת את המערך השנתי ובוחרים להתמקד בבסיס העניין בנו, בעצמנו: מהם הכוחות שיש בי? האם יש בי כוחות בכלל? במה אני שונה מאחרים?
העשרה למדריכים:
ציוד נדרש: תמונות של גיבורי-על (נספח 1), משחק התגובות (נספח 2), דפי עם תת-נושאים למשחק הגזרות, אביזרים רבים שמסמלים תכונות, סיפור ‘מדינת הספנים’ (נספח 3), רשימת תכונות, קטע לימוד ‘אם תרצה בן אדם’.
בשלב זה החניכים יבינו שבכל אחד יש משהו מיוחד ושונה מהשני.
1. גיבורי-על –הניחו במרכז המעגל תמונות של גיבורי-על (נספח 1), ושאלו: מהוהכוח-על של כל אחת מהדמויות (ספיידרמן – מטפסעלקירותוטווה קורי עכביש, סופרמן – כוח פיזי ויכולתתעופה, איירון מן – טכנולוגיה, באטמן – חכמה)? איך הכוח-על שלהם עזר להם להתמודד מול האויבים שלהם?האם
כוח-על הוא משהו ששייך רק בסרטים? יש פה מישהו שחושב שיש גם לו איזה כוח-על, או כוח שמייחד אותו בכלל?
.
.
חלקו לכל חניך וחניכה 20 פתקים שעל כל אחד מהם רשומה תגובה (נספח 2). כל החניכים יקבלו פתקים זהים.
בקשו מכל אחד להביט אל מי שיושב לימינו ולחשוב על תכונות שיש בו, על כישרונות שלו, על חוויות שעבר, על זיכרונות משותפים, על הרקע שממנו הוא בא – ולנסות להיכנס לראש שלו.
הקריאו משפט: “מה אני חושב/ת על…” – והחניכים יניחו פתק עם התגובה שלדעתם מי שלימינם היה בוחר להניח.
אחרי שכולם יניחו את הפתקים, בקשו מכמה חניכים להסביר למה לדעתם זה מה שמתאים למי שיושב מימינם, ושאלו כמה חניכים אחרים האם היו מגיבים אחרת ממה שמי שלשמאלם חשב.
.
רעיונות למשפטים:
סכמו: לפעמים כלפי חוץ אנחנו משדרים התנהגות מסוימת או אופי מסוים, אבל כלפי פנים אנחנו יודעים שיש בנו משהו מיוחד שלא תמיד אחרים מכירים, ולפעמים אפילו אנחנו בעצמנו איננו מכירים את הסוד שבנו.
מהו הסוד שבי?
.
למדריכים – נסו לצפות מראש האם הגזרות הללו כוללות את כל החניכים, אם לא, נסו לחשוב על חלוקה נוספת כדי שלכל החניכים יהיה היכן להשתבץ.
.
תחומים ופירוט:
משפחה – מי שיש להם שני אחים ואחיות; מי שיש להם ארבעה אחים ואחיות; מי שיש להם יותר משישה אחים ואחיות; מי שאין להם אחים ואחיות כלל.
מוזיקה – מי ששומעים מוזיקה רגועה; מי ששומעים מוזיקה מקפיצה; מי ששומעים מוזיקה עצובה; מי שאינם שומעים מוזיקה.
תחביבים – מי שאוהבים לשחק במחשב; מי שאוהבים לרכוב על אופניים; מי שאוהבים לשחק עם חברים; מי שאוהבים לקרוא; מי שאוהבים לנוח; מי שאוהבים שלא לעשות כלום.
כישרונות – מי שיודעים לצייר; מי שטובים בספורט; מי ששרים יפה; מי שמבשלים אוכל טעים; מי שהם שחקנים טובים; מי שמנגנים בכלי מסוים; מי שיש להם ידי זהב.
תכונות – שמחים; אנרגטיים; אחראים; נדיבים; רגישים; ישרים; מוסריים; חברותיים; סלחנים; מעניקים; שקולים.
.
.
לכל אדם יש משהו שמייחד אותו, יש כוח-על שקיים בו! לא תמיד אפשר להבחין בו בהסתכלות שטחית (גם שלנו כלפי עצמנו וגם שלנו כלפי אחרים), אך בהסתכלות עמוקה אנחנו מגלים את השונה בכל אדם שהופך כל אחד ליחיד ומיוחד.
.
למדריכים – אם יש חניכים שבחרו לבד את התכונה שלהם, צוותו אותם לקבוצות האחרות או צרו קבוצה של כל החניכים הייחודיים.
בקשו מכל אחד לספר למה בחר את התכונה הזאת, למה הוא חושב שיש בו את התכונה הזאת, איך היא באה לידי ביטוי והאם אפשר לפתח את התכונה הזאת ולשכלל אותה כדי לפעול למען האחר.
רשימת תכונות: מנהיגות, אחריות, שמחה, נדיבות, ענווה, יושר, אמת, דרישת צדק, חברות, אהבה, שלום, רוגע, שקדנות, זריזות, עליזות, תום.
לכל אחד מאתנו יש כוח שטמון בנו; כוח שמייחד אותנו, ואנחנו צריכים לפתחו ולהעצים אותו. אם נתעלם מהכוח הזה או נתכחש אליו, הוא עלול להתנוון ולהיחלש ולהפוך אותנו חסרי כוח וייחודיות.
.
הצעה לצ’ופר:
שירו של אדם
כלים רבים יש
תוף, כינור, חליל
ולכל אחד מהם יש צליל
לכל אחד יש שיר שאין דומה לו
אך אם נצרף את הצלילים
יהיה זה שיר אחד מושלם
צלילו של כל שיר יהיה יפה כפליים,
אך השיר האחד מכל השירים
ינעם שבעתיים
שירו של אדם גם הוא יפה במיוחד
ולכל אדם יש שיר שהוא שלו בלבד.
אם לא ישמור האדם את שירו רק בשבילו
אם ייתן משירו לשירת החברים שלו,
אז שירו יהיה יפה ומיוחד הרבה יותר
ושירת החבורה כולה תשמור על שירו
שלא ייגמר.
.
או:
“אמרו חז”ל: ‘כשם שאין פרצופיהן שווין זה לזה כך אין דעתם שווה’ (ברכות דף נ”ח עמוד א’). כל אדם הוא לא רק ‘אחד’ במספר, אלא גם ‘יחיד’. הוא שונה מאחרים, יש בו משהו עצמי, ייחודי, משהו מקורי, שאין כמותו אצל אחרים. יחידות זו, העצמיות המיוחדת רק לו, חיותו, היות אחד משאר כל בני אדם, משקפת את הניצוץ האלוקי שבו”
(הרב סולובייצ’יק).
גיבורי על:
מדינת הספנים
מדינת הספנים פעלה ביעילות הרבה ביותר שאפשר לצפות ממדינה כזאת; סדר מופתי וחוקים היו משניים רק לחוק העל במדינה – היה ספן!
כבר בגיל שלוש, בזמן שבמדינות אחרות ילדים חלמו להיות רופאים, שוטרים, נהגי קטר, צוללנים או כל מקצוע אחר, הילדים במדינת הספנים חלמו להיות רק ספנים (אם כי יש כמה מומחים לספנות בגיל הרך שטענו שיש גם ילדים שרוצים להיות מהנדסים או בנאים, אבל מהר מאוד הצליחו להחזיר אותם לשפיות דעתם).
בגנים למדו הילדים ספנות למתחילים – התאמנו על קריאת ‘היי-היי קפטן’ וטיפסו על עמוד התורן, בבתי הספר למדו הילדים ספנות מתקדמת והתנסו בלינה בתוך אנייה מתנודדת.
בתיכונים כבר קיבלו הנערים הכשרה מקצועית לניקיון הסיפון ולהורדת המפרש והעלאתו,
ובסיום התיכון מיד עברו הבחורים והבחורות לעבודה על סיפוני הממלכה, ותלמידים בודדים מצטיינים קיבלו מלגת לימודים באוניברסיטה ללימודי רב חובל (עם קורס מיוחד שנקרא ‘לשוחח עם תוכים’).
במשך שנים ארוכות נשמרו הסדר והיעילות במדינה; כל איש ידע את מקומו על הסיפון והדברים התנהלו לשביעות רצון הכול, והיה ממשיך כך אלמלא ג’וני. ג’וני היה ילד חכם אבל די חולמני. הוא הרבה לשאול שאלות מוזרות, ומדי פעם, כשהזדמן לידו משוט שבור או מפרש קרוע, הוא ניסה לחבר אותם זה לזה במקום להשליך אותם לים.
יום אחד למדו הילדים בגנו של ג’וני טיפוס על עמוד התורן. הילדים טיפסו בזהירות בזה אחר זה והשקיפו סביב עד שהגיע תורו של ג’וני, ששאל לפתע: “איך בונים תורן?”
הספנית של הגן השתתקה, וכשהתאוששה מתדהמתה שאלה: “למה לך לדעת איך בונים תורן?”
ג’וני, שמומחי הספנות לגיל הרך ייעדו אותו לגדולות, ענה: “מה יקרה אם פתאום בלב ים התורן יישבר? איך נוכל להמשיך בהפלגה אם לא נדע איך מכינין תורן חדש?”
“אם תלמד לטפס כמו שצריך, התורן לא יישבר לעולם!” גערה בו הספנית של הגן. “ועכשיו, קדימה, תורך לטפס על התורן”.
עברו כמה שנים, וכמעט היה אפשר לשכוח מאותה שאלה של ג’וני (למרות שנרשמה בתיק האישי שלו), אלא שבאמצע שיעור לב”א (לינה בבטן אנייה), כשמכל עבר עולות נחירות חבריו, שאל ג’וני את הספן המחליף (הספן הקבוע שלהם היה חולה במחלת ים באותו היום בדיוק…): “מה צריך לעשות במקרה שמרוב נחירות נוצר חור באנייה ומים חודרים אליה?”
הספן המחליף מצמץ במבוכה. “מה זאת אומרת צריך לעשות?”
“בשיעור פיזיקה למדנו שכוח הכבידה מושך גופים על פני כדור הארץ ליפול למטה, ואם מים יחדרו לספינה המים עלולים לגרום לכוח הכבידה לפעול ולאנייה להימשך למטה”, אמר ג’וני במהירות, כמעט בלי לנשום. “אז מה צריך לעשות במקרה כזה?”
הספן אמנם היה מחליף אבל הבין את חומרת הבעיה. הוא הרהר בשאלה כמה דקות, וענה: “אני משער שאם תלמד לישון היטב בבטן האנייה לא תרגיש בהבדל”.
“ואם לא אצליח לישון היטב?” שאל ג’וני בחשש. “טוב, אם כך, אין ספק שתהיה ספן גרוע” (וזה כידוע האיום הגדול ביותר במדינת הספנים. האיום הבא אחריו הוא:”אם לא תאכל אני אקרא לרב החובל!”).
מאז האיום ההוא ג’וני ידידנו השתפר פלאים והתקדם בלימודי הספנות שלו, עד כדי כך שבאחד מן הימים התבקש ג’וני על ידי רב החובל של התיכון שבו למד (סיפון עירוני ג) להדגים בפני כל תלמידי התיכון כיצד יש להוריד מפרשים בצורה הטובה ביותר. לאחר ההדגמה המוצלחת ירד ג’וני מהסיפון ולחץ את ידי רב החובל, שהתרגש מהביצוע הנהדר. “אדוני, רב החובל, אפשר רק לשאול אותך שאלה קטנה?”
“היי-היי, קפטן”, קרץ לו רב החובל בחביבות.
“מה בעצם הטעם בכך שאנחנו לומדים רק איך לתפעל את הספינה ולא דברים נוספים?”
רב החובל הביט בג’וני במבט מבולבל. “אילו דברים נוספים היית רוצה ללמוד?”
“אתה יודע, כמה שיעורים בתיקון חורים ובבניית תרנים למקרי חירום, אולי אפילו ללמוד קצת בישול אם ניתקע בלי אספקה, אולי נעשה בגרות בגאוגרפיה, נלמד קצת הנדסת ספינות כדי שנבין איך הספינה פועלת…”
“איך אתה מעז?” שאג רוב החובל (שברגע זה הזכיר מאוד אריה ים), “איך אתה מעז לבגוד בתפקידו העיקרי של ספן? אחריותך הבלעדית היא תפעול הספינה, וכל התעסקות אחרת מוציאה אותך מריכוז!” רב החובל התנשף בכעס ואמר בטון החלטי: “זאת הפעם האחרונה שאני שומע אותך מדבר על זה, ואם זה מעניין אותך כל כך – למד את זה בזמנך הפנוי”.
השנים שוב חלפו ועברו כמו ששנים נוהגות לעשות, וג’וני שלנו כבר היה ספן מן המניין וחבר בצוות ספינת ‘נס ודגל’, והוא יצא בה להפלגות ארוכות, ביקר בארצות חדשות ומילא את תפקידו נאמנה, ובזמנו הפנוי קיבל את עצתו של רב החובל של התיכון שלמד בו.
יום אחד, בעוד ספינתם משייטת להנאתה בין האוקיינוסים ורוב הספנים נחים מנוחת צהריים בבטן האנייה, נשמעה משם הקריאה: “מים! מים! מים חודרים לספינה! יש חור בבטן האנייה!” (אתם בוודאי יכולים לנחש ממה הוא נוצר…). מכל עבר נזרקו סירות הצלה וכולם נסו במהירות. ג’וני מיהר אף הוא – אך לכיוון הנגדי. הוא ירד במהירות לבטן האנייה, הוציא מכיסו כמה חלקי עץ ומסמרים, וכעבור חמש דקות כבר חזרה הספינה והתייצבה.
בטקס ההוקרה המרכזי שנערך לכבוד ג’וני בירכה את ג’וני הספנית מהגן, ואמרה שאת הכישרון שלו לבנייה ולשיפוצים היה אפשר לזהות כבר מגיל צעיר. רב החובל מהתיכון הזכיר לג’וני מי נתן לו את העצה הנבונה להמשיך ולהתעסק עם הכישרון שלו כדי שלא יישכח,
ובשיא הערב עלה לבמה ראש הממשלה, הלוא הוא רב החובל הממלכתי, והודיע שמעתה ואילך כל ילד שמגלה כוח וכישרון במקצועות נוספים – יקבל הכשרה מקצועית לפי כוחו.
ומאז מדינת הספנים כבר אינה מדינת הספנים בלבד; יש בה גם רופאים, צוללנים, טייסים, מורים, אגרונומים, מהנדס ספינות אחד ועוד המון אנשים עם כוחות נוספים, שאפשר להכיר לפי שמות הגנים, בתי הספר והתיכונים: גן השמחה, בית הספר חברות, תיכון אמת, אוניברסיטת התקווה ועוד…
אם אתם מעוניינים לעבור להתגורר כאן, השתדלו בבקשה לחשוב לפני כן איפה הכי מתאים לכם ללמוד.
.
“אם תרצה, בן אדם,
הסתכל באור השכינה בכל היקום,
הסתכל בעדן החיים השמימיים,
איך הם מתפלשים בכל פינה וזווית שבחיים הרוחניים
והחומריים, שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך.
התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלוהות שלהם,
לא בתור איזה תכנית כהה, שממרחקים מציגים נגד עיניך,
כי אם דע את המציאות שאתה חי בה.
דע את עצמך ואת עולמך,
דע את הגיוני הלב שלך, ושל כל הוגה וחושב.
מצא את מקור החיים שבקרבך, ושממעל לך, שמסביבך,
את פארי הדרות החיים, שאתה שרוי בתוכם.
עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך,
יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים.
אל תכחש בם, פן יכחשו לך.
דרוש אותם, וימצאו לך מיד”
(הרב קוק).
.