תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א' –

מדריכים יקרים, לפניכם רשימת משחקים שהמסר העולה מהם דומה. ניתן לבחור חלק מהם לפי הזמן והצורך. כל המשחקים הנ"ל מדגימים ראיה תחרותית, רווחית – בעיקר על חשבון הזולת, כאשר ניתן בהחלט להתייחס אליהם בגישה אחרת – אם רק רוצים להיות מודעים אליה…

….

משחק א'- "מנצח"-"מפסיד"
מעמידים את החניכים בשתי שורות זו מול זו, כאשר לכל אחד- בן זוג שעומד מולו. מסמנים בין שתי השורות, בין שני בני הזוג, קו ישר. מטרת כל חניך- לגרום לחברו לעבור את הקו. כל דרך אפשרית! כוח, דיבור, שכנוע וכו'.
תוצאות המשחק יכולות להיות מגוונות:
אפשרות א' – אחד מבני הזוג יצליח להעביר את השני בדרכים שונות – כלומר: אחד "מנצח", שני "מפסיד".
אפשרות ב' – אף אחד משני בני הזוג לא יצליח להעביר את בן זוגו, על אף שניסה בצורות שונות. כלומר: אחד "מפסיד", שני "מפסיד".
אפשרות ג' – שני בני הזוג יצליחו. הכיצד? בדרך פשוטה. יסכמו ביניהם להחליף מקום. במצב כזה שני בני הזוג יחליפו. אחד "מנצח", וגם השני "מנצח".
קיימת באדם נטייה לראות את השני כמתחרה לו, אך אפשר להסתכל במבט אחר. במצב כזה לא חובה שאחד יהיה ה"מפסיד" ואחד ה"מנצח". אפשר פשוט לצאת "מנצחים" משני הצדדים. הניצחון פה הוא לא אינטרסנטי, אלא התפיסה שלי את זולתי כ- נגדי או כ- איתי היא העיקרית. לא הגדרנו את המשחק כתחרות בין שני בני הזוג, אך באופן פשוט התרגלנו שזה עניינו של כל משחק (והלוואי שרק במשחקים…)

…

משחק ב' – משחק אדום-ירוק
עליכם לחלק את השבט לשתי קבוצות. לכל קבוצה מחלקים שני כרטיסים, אחד אדום ואחד ירוק. כמו כן, כל קבוצה מקבלת עשרים מסטיקים / סוכריות מהמדריכים.
חוקי המשחק: (רשמו את החוקים על בריסטול וקראו אותם בפני החניכים)
כל קבוצה שולפת כרטיס באחד הצבעים.
1. אם שתי הקבוצות שלפו כרטיס ירוק, כל קבוצה משלמת למדריך 2 מסטיקים.
2. אם שתי הקבוצות שלפו כרטיס אדום, כל קבוצה מקבלת 2 מסטיקים מהמדריך.
3. אם קבוצה אחת שולפת כרטיס ירוק ואחת כרטיס אדום, הקבוצה עם האדום משלמת 5 מסטיקים לקבוצה עם הירוק.
ניתן לעשות כמה שלבים במשחק מבלי לתת לקבוצות לדון ביניהן, וכמה שלבים עם אפשרות דיון וסיכום בין הקבוצות. הנטייה (בד"כ) של הקבוצות תהיה לקבל כמה שיותר או להפסיד כמה שפחות, ועל כן ינסו לעשות זאת ע"י הרמת הכרטיס הירוק, די שלא יצטרכו לשלם לקבוצה השנייה, אפילו במחיר הסתכנות בתשלום למדריך אם 2 הקבוצות ירימו כרטיס ירוק. יתכן שכאשר יתחילו לדון ביניהן, יסכמו להרים שתיהן אדום ובכך להרוויח מהמדריך, אז עלולה קבוצה אחת להרים במפתיע כרטיס ירוק על אף הסיכון ביניהן ובכך להרוויח על חשבון חברתה.
המסקנה הנלמדת מהמשחק לצערנו היא הנטייה לנצח, לקבל כמה שיותר, לעיתים על חשבון אחרים. הרצון בניצחון על הקבוצה השניה מעוות אפילו את המטרה – לקבל כמה שיותר. אסכים לקבל פחות ובלבד שלא אתן לקבוצה השניה לנצח אותי.

…

משחק ג'-
משחק דומה הממחיש את המסר בקצרה: חלקו את החניכים לשתי קבוצות, הראו לכל קבוצה לוח ועליו טבלת מספרים:
3-6
4-7
7-8
10-9
אמרו להם שקבוצה א' בוחרת מספר מהטור הימני – והמספר בטור השמאלי יסמן את מספר הנקודות שתקבל במקביל הקבוצה השניה (אסור לומר שהמטרה היא לנצח אחד את השני, אלא פשוט לקבוע כמה נקודות כל אחד יקבל). רוב החניכים יבחרו במספר שיזכה את הקבוצה השניה בפחות נקודות, למרות שאם יבחרו במספר 9 יזכו ביותר נקודות- אפילו שחבריהם יקבלו במקביל 10 נקודות.

…

שלב ב'- מסקנה מהמשחקים:

קיימת בנו הנטייה להתחרות בזולתנו ולרצות להרוויח על חשבון אחרים. לעיתים נעדיף לקבל פחות בסך הכל, ובלבד שהשני – שמתחרה לנו – לא יקבל יותר מאיתנו.
על מנת לא להישאר במשחקים, נדגים איך בחיי היום יום שלנו תופעת התחרותיות קיימת. נשאל את החניכים- מה יעדיפו לקבל, 100 במבחן- כאשר כל הכיתה מקבלת ציונים בסביבות 50-60, או: לקבל 100 במבחן כששאר הכיתה קיבלה ציונים מ-98 ומעלה.
מדוע קיים בנו הרצון לקבל יותר מכולם? מדוע זה "נחשב יותר" כאשר אנחנו טובים ביחס לזולתנו? תחושות כאלה נובעות בדרך כלל מגישה בה אנו מתייחסים לחברינו כמתחרים בנו. במצב של תחרות המטרה היא – להשיג את הזולת – וגם על חשבונו… כאשר המדד להצלחה הוא יחסי בלבד- אני שווה כשאני יותר ממשהו אחר… אין לי ערך בפני עצמי.
אך אם נשנה את המבט ונראה את זולתנו כשותפים לנו – ולא כמתחרים – התוצאות תהיינה שונות. להדגמה לכך אפשר לעשות את שתי המשימות הנ"ל:

….

נחלק את השבט לשתי קבוצות: קבוצת צופים וקבוצת משחקים (אם השבט מעורב- קבוצת בנים וקבוצת בנות). נשחק שני משחקים:
משחק ראשון: משחק הכיסאות הרגיל- כסאות בשורה, המטרה: להתיישב כשהמוזיקה מפסיקה, כאשר משחק החניכים גדול ממספר הכיסאות. בכל שלב- כסא אחד יורד. המנצח- מי שנשאר על הכסא האחרון.
משחק שני: מעל הכיסאות. מעגל כיסאות עליו צועדים החניכים, כאשר בכל פעם מוציא המדריך כסא אחד. מטרת החניכים- להישאר על הכיסאות ולא ליפול. הנופלים- יוצאים מהמשחק.
במהלך שני המשחקים ממלאת קבוצת הצופים דף צפייה המשווה בין צורות ההתנהגות של השחקנים בשני המשחקים (אם הפעולה בשבת- תנו להם את דף השאלות, שיחשבו בעל פה).

….

השאלות בדף הצפייה:
האם המשתתפים מדברים ביניהם? ___________________________________________
האם המשתתפים עוזרים זה לזה? ____________________________________________
מהי אווירת המשחק? ____________________________________________________
איזה משחק אהבת יותר? __________________________________________________

…

ההשוואה מראה הבדל מהותי בין שתי צורות ההתנהגות, הנובע מהגדרה שונה של המשתתפים במשחק. במשחק הראשון – המשחק תחרותי, כל אחד נגד כל שאר המשתתפים. בדרך כלל משחק כזה ילווה בהתנהגות תוקפנית במידה כזו או אחרת (מדחיפות והלאה…). במשחק השני – המשתתפים מרגישים כקבוצה אחת, ניצחון הקבוצה הוא ניצחון כל יחד. לכן משחק זה ילווה בדרך כלל בהתנהגות של חברות, עזרה הדדית עד כדי נכונות ל"הקרבה" למען השני (נוכל לראות ביטויים פיזיים לכך: הושטת יד, גם אם זה כרוך בסיכון של נפילה). מתוך הבדלי האווירה בשני המשחקים, נדון עם החניכים בהבדלים הנ"ל, כאשר יוביל הדיון למשל:
האם בתוך החברה שלנו- אנו בוחרים במשחק הראשון- מלחמת הישרדות, תחרותיות, דריסת היריב – האם באמת יש "כסא אחד" שכולנו נלחמים עליו? או במשחק השני – קבוצה הרואה עצמה כיחידה אורגנית אחת. מהי תפיסת העולם שלנו? לצערנו, תפיסת העולם הרווחת היא תחרותיות – יריבות, כשהפועל היוצא הוא לעיתים התנהגות תקיפה ואנוכית של היחידים זה לזה.
אך אם נשנה גישה ונראה את כולנו כיחידה אורגנית אחת ולא כמתחרים, כקבוצה-כשווים, לאו דווקא כיחידים- אלא כמאוחדים, בעלי מכנה משותף, מטרה משותפת, חלק משלם אחד ולא כמתמודדים זה כנגד זה… תפיסה כזו היא שתוביל לצדק חברתי אמיתי. לא חישובי שכר או מדידת בני האדם על פי הישגיהם, מצבם הכלכלי, קרבתם לרף ה"נחשב" או לכסא – אם יש כזה בכלל.

סיכום

נלמד יחד מדברי הרמב"ן:
"ואהבת לרעך כמוך" – הפלגה (=הגזמה), כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו שת נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולימד: "חייך קודמים לחיי חברך". אלא, ציוותה התורה שיאהב חברו בכל עניין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. ואם יהיה אוהבו בכל, יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו, באושר ובנכסים, בכבוד ובדעת ובחכמה – ולא שישווה אליו – אבל יהיה חפץ בליבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה".
הרמב"ן מבהיר שאמנם טבעי שאדם לא יוכל לאהוב את חברו כפי שהוא אוהב את עצמו, אך אם אוהבו באמת – הוא מסוגל לחפוץ שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה. אין חישוב מי יותר, יש רק רצון לטוב לזולת.
כשנראה את חברנו כשותפים לנו, נרצה בטובתם כשם שאנו רוצים בטובתנו, לא כאינטרס לקדם את עצמנו, אלא כצורת חיים והסתכלות אחדותית של עם אחד – "כל ישראל ערבים זה לזה". ומכאן כאחים – "איש את רעהו יעזור ולאחיו יאמר חזק". מתוך רצון אמיתי להיטיב ולחיות יחד בבריאות, באושר ובאהבה.