לפני שנה, סמוך לחג הפורים, נרצחו חבר ילדות שלי אודי פוגל ובני משפחתו. לפני מספר ימים הוציא יאיר פלד, גם הוא בן היישוב נווה צוף, עורך ‘מהדורת השבט’ וחבר קרוב של אודי, את הסרטון הבא.

……

אני יודע שהרבה אנשים עשו דברים טובים לזכרו של אודי ומשפחתו. חלקם גדולים וחלקם קטנים, חלקם ידועים ורובם הגדול לא. בערב הזיכרון שנערך לזכרם של אודי והמשפחה בנווה צוף לפני יומיים, לא יכולתי שלא לשוב ולהתפעל מהעוצמות הגדולות של המשפחה של אודי והמעגלים בהם הוא חי. חשבתי על הפער העצום בין החייתיות של הרוצחים לבין הבחירה של משפחות הקורבנות שהחליטו לתעל על כוחותיהם להוספת טוב בעולם, במקום שהם בקלות היו יכולות לשקוע לייאוש וזעם.

…

גם אני חיפשתי משהו לעשות בתחום עיסוקי. אודי היה איש חינוך שפעל תמיד מתוך אהבה ותחושת חיבור עמוקה לכלל: הוא שירת כקצין קרבי בסדיר ובמילואים, היה בקשר עם גרעינים תורניים בערים וגם ההתיישבות שלו בנצרים ואיתמר נבעה מתוך תחושת שליחות. גם לאחר שהפך לרב והיווה סמכות תורנית רצינית עבור בחורים בוגרי צבא, אותו חיוך קטן של הילד הזריז והמבריק שהיה סימן היכר שלו, בקע מבעד לזקן שלו והאיר את פניו.

….

בסרטון שהפקתי לזכרו, בסיועו של האנימטור המוכשר עופר וינטר, ניסיתי לקחת נושא תורני ולהנגיש אותו לכלל הציבור בצורה קלילה שאינה פוגעת בתוכן. הבחירה במגילת אסתר לא נבעה רק בשל הקרבה של פורים לתאריך הרצח, אלא גם משום שהמסר המרכזי של המגילה, ה”ונהפוכו” הידוע (או בכתיב הנכון, “ונהפוך הוא”) , הוא שאלוקים מנהיג את העולם, אפילו בזמנים בהם הכול נראה חשוך. החוכמה היא כמובן לא רק לדעת את זה, אלא גם לחיות את זה ובעיניי אודי גילם את זה בעוצמה בחיוך ובענווה.

….

)