תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

.

שלב א’-

.
נפתח בשאלה לדיון: שני חברים בני ארבעים נפגשו לאחר שנים. האחד היה שותף פעיל בבני עקיבא והשני מעולם לא ביקר בסניף… האם בעקבות כך הם ייצאו שונים? האם מי שהיה בתנועה עתיד לחיות את חייו אחרת מאשר מי שלא היה שותף?
במהלך הדיון תוכלו להעצים את השאלה:
את מי שטוען שלא יהיה ביניהם הבדל מהותי, נשאל- אם כן, במה מועילה התנועה? לספק בייביסיטר זול ולפגוש חבר’ה? מה גורם לך להגיע לסניף?
למי שטוען שיהיה הבדל מהותי ביניהם, ננסה להרחיב- מדוע קיים הבדל? והרי רבים מהתכנים המועברים בתנועה- ניתן לקבלם גם בבית הספר ובבית. במה ההבדל הזה בא לידי ביטוי?
אם יש לכם חשש שלא יתפתח דיון משמעותי מכך, תוכלו להשתמש באמצעי עזר לדיון: בקשו מראש משני חבר’ה שיודעים להתנסח ולהביע את עצמם להיות הדוברים. על אחד מהם להציג את הדעה שהם ייצאו שונים לגמרי במהות בעקבות חברותם בתנועה, ועל השני לשכנע שאין שום סיבה שייצאו שונים כלל. לאחר שהם יציגו את שני הצדדים בצורה משכנעת, בקשו מהחניכים לנקוט עמדה- מי לדעתם צודק ומדוע.

.

שלב ב’-

.
נקרא מדבריו של הרב אלימלך בר שאול (בנספח)- למה לא ‘בני רבי עקיבא?’, בנוגע לשמה של התנועה ומתוך כך- כיצד הוא רואה את תפקידה ומהותה, לאור דמותו של רבי עקיבא. בקטע הוא מדבר על הנהגה והשפעה רוחנית ומעשית, ועל הכח של החבורה להעצים זאת.
נשאל: האם אנו מתיימרים לכך שתהיה לתנועה שלנו השפעה כמו לרבי עקיבא?
במה אנו יכולים לנסות ולהידמות לו?
נסביר שבני עקיבא זאת הזדמנות לבירור משותף יחד כחבורה לגבי דרך-החיים, האמונות והדעות, לימוד תורה ועבודת ה’, ומתוך כך- עשיית הדברים בפועל יחד. בכך, בכוחה של חבורה להשפיע ולפעול בצורה משמעותית יותר- גם על החברים בתוכה וגם על החברה הסובבת אותה. מסגרת כזו מאפשרת הן בסיס להבאת כוחות החיים לידי ביטוי בפועל באופן אישי, והן להשפעה ציבורית ועשייה חברתית חשובה.

.

שלב ג’-

.
מתוך בירור משמעותה של התנועה בחיינו, ננסה לחשוב: מיהו ממשיך הדרך המשמעותי ביותר לדרכה של התנועה? מיהו ‘הבוגר האידיאלי’?
נפזר על הרצפה תיאורים של אנשים שונים. כל אחד צריך להיעמד ליד הדמות שמסמלת בעיניו יותר מכל את ה’בוגר האידיאלי’, מי שמגשים באופן הטוב ביותר את דרכה של בני עקיבא. ייתכן ויהיו כאלה שיכריזו- והרי כל אלה חשובים. בכל זאת, שכנעו אותם לבחור דווקא בדמות אחת שהיא יותר מכל.
(אופציות נוספות למתודה הזו: תוכלו לתת לכמה מן המשתתפים כרטיסי דמות, ועל כל דמות לשכנע את כולם מדוע היא ממשיכת הדרך של התנועה בצורה הגבוהה ביותר, ולאחר מכן לבצע הצבעה. דרך נוספת: מתחלקים לקבוצות קטנות. כל קבוצה מקבלת את הרשימה הזו, כל דמות בכרטיס נפרד, וצריכים לסדר אותם לפי סדר ה’חשיבות’, כלומר: מיהו ה’בוגר המשמעותי ביותר’, ועד להכי פחות על כל קבוצה להסביר בקצרה את סדר העדיפויות שבחרו).
הדמויות:
קצין מצטיין בצבא
בחור ישיבה בשיעור י’
משפחה בגרעין של קהילה דתית בתוך אוכלוסייה קשת-יום
חקלאי
מלמד תנ”ך בבתי ספר חילוניים
עיתונאי
מתנחל
.

מכל דמות נבחר ‘תומך’ אחד שיסביר מדוע בחר דווקא בה.
נשאל את החניכים: האם יש כאן מישהו שלא מוצא את עצמו באף אחת מבין הדמויות? שלא רואה את עצמו בעתיד דומה לאף אחת מהן? האם אינו מרגיש כממשיך של בני עקיבא?
מה זה אומר מבחינתכם- להמשיך את דרכה של התנועה בחיינו המבוגרים בע”ה? מיהו באמת ה’בוגר המשמעותי’ לדעתכם?
.

שלב ד’-

.
נקרא מתוך דבריו של הרב דניאל שילה:
איש תורה ועבודה שואף לעצב את המציאות על פי תורת ישראל וציוויה.
הוא מודע לכך שבכל תקופה ותקופה משתנות המשימות הנחוצות בה
ומטה שכם למילוין.
לפיכך, איש תורה ועבודה בוחר מקצועו, תעסוקתו ומקום מגוריו-
לא לפי שיקול רווחתו הוא,
אלא לפי המשימות הנחוצות לבניין התורה, העם והארץ.
.

(הרב דניאל שילה)
.

נסביר כי הוצאת כוחות החיים שלנו, וההשפעה אותה אנו מנסים להמשיך- מחייבת כל אחד לפעול ולסלול את הדרך המתאימה למאפיינים המיוחדים של אישיותו. זאת, כאשר המגמה העומדת לנגד עיניו היא- כיצד הוא יוכל להועיל לעם ישראל ולארץ ישראל, לקדם את דבר ה’ בעולם- ע”י שימוש בכוחות החיים המיוחדים שניתנו דווקא לו. כל זאת, בהיותנו כנים עם עצמנו, בידיעה שאיננו הולכים אחר הנוחיות או הכבוד שלנו, אלא בהתאם לצו מצפוננו האמיתי, בחשיבה היכן הקב”ה היה רוצה אותנו כעת.

.

שלב ה’-

.
נתחלק לקבוצות קטנות, אפילו זוגות, תלוי במספר החניכים. כל קבוצה מקבלת מצב בחיים, ועליה לחשוב כיצד יבוא לידי ביטוי היותנו ממשיכי דרכה של בני עקיבא בתחום זה.
המצבים בחיים:
מכינה, ישיבת הסדר או גבוהה,
שירות לאומי,
צבא,
לימודים אקדמאיים,
הקמת משפחה,
בחירת מקצוע,
בחירת מקום המגורים

.

סיכום

.
נסכם כי תנועת נוער- כשמה כן היא: תנועה מתמדת של התנערות, בירור מחודש, חיים בגדלות מתוך אמת. כחברים ושותפים בתנועה ובסניף, אנו מחפשים ללמוד ולברר, ומתוך כך להגשים בפועל- חיים של תורה ועבודה, של לימוד ועשייה, בגדלות ובעוצמה. סגנון חיים זה נרצה לאמץ לעצמנו גם בעתיד, בבגרותנו. נזכיר גם, שמי שנפשו חפצה, יוכל למצוא את גם לאחר סיום המסגרת בסניף, במסגרות המשך שונות בתנועת הבוגרים של בני עקיבא: חבורות וגרעינים שהוקמו לחבר’ה בוגרים יותר, אשר רוצים להמשיך לברר לחיות על פי ערכיה של התנועה, יחד כחבורה. ישנם גרעיני של”ף, גרעיני שרות לאומי ונח”ל, גרעיני סטודנטים, גרעיני קהילות של משפחות באזורים שונים בארץ וכו’.

.

נספחים

.

למה לא “בני רבי עקיבא” ?
בטקס הנחת אבן הפינה לסניף ירושלים (לפני הרבה שנים), שבו השתתפו בין השאר הרב קוק זצ”ל והרב בר-אילן זצ”ל, נשאלה השאלה: מדוע נקרא הארגון “בני עקיבא” ולא “בני רבי עקיבא”. ומשנה תוקף לשאלה, כי בתקופת התנאים לא מצאנו שייקרא מי מהם בשם סתם ללא תוספת “רבי”. היו שרצו לתרץ את הקושיה בשטחיות: לשם קיצור נקראנו “בני עקיבא”, שכן לא נוח לומר “בני רבי עקיבא”… אך הרב בר-אילן (והסכים עמו הרב זצ”ל) נתן פירוש אחר: תואר יוצר חיץ. תואר בא לומר שהנושא גדול מאוד ורחוק מאוד מאתנו, ולמרות הכל נושא התואר הגדול ביותר – בניו יקראוהו “אבא” ופנו אליו בלשון נוכח “אתה”. כך אנו המרגישים עצמנו קרובים לאיש ולרעיון וקוראים לעצמנו “בני-עקיבא”. דוגמא לכך נמצא גם בתנ”ך, כשיצחק אומר “הקול קול יעקב והידיים ידי עשו”, אין להניח שהתכוון במלה “קול” לצליל מוסיקלי, אל שיצחק היה רגיל שעשו יפנה אליו בגוף שלישי כמו שבאמת עשו אמר אח”כ: “יקום אבי ויאכל מציד בנו” והנה מגיע עשו המדומה הוא פונה בנוכח :”קום נא שבה ואכלה מצדי” שהיא לשונו הרגילה, לשון שבקרבה, של יעקב, ועל כן הוא אומר “הקול קול יעקב” קול הקרבה של יעקב לאביו יצחק.
אך שאלה גדולה יותר עלינו לשאול, מה פתאום דווקא “בני עקיבא”, למה לא “בני טרפון” או “בני ר’ יוחנן”? גם שם זה לבטח היה משתרש אצלנו! ואכן, לא לשווא נפלה הבחירה על ר’ עקיבא, כי ר’ עקיבא מגלם באישיותו את אותו חזון שאליו אנו מחנכים. הוא עמוד התורה שבע”פ ולמעשה עמוד ההלכה, כי התוספתא, המשנה, הברייתא, הספרא והספרי “כולהו אליבא דרבי עקיבא”! (-כולם לפי רבי עקיבא)
הוא גדול מרביצי התורה בישראל. עשרים וארבעה אלף תלמידיו, אין הם סתם מספר סטטיסטי. הם מראים את כוחו הגדול של האיש כמחנך דגול וכמורה הדור. הוא גדול בנסתר. שכן ר’ עקיבא דרש תלי תלים של הלכות על כל תג ותג שבתורה, אולם קווים זערערים, שבעינינו אין להם שום משמעות, הפכו בפי ר’ עקיבא לתורה ולעולם מלא. ואל נשכח שבין הארבעה שנכנסו לפרד”ס (לעולם הנסתר), יצא בשלום רק ר’ עקיבא.
הוא מנהיג גדול – מנהיג רוחני של מרד שלם. ואף על גב שתוצאה מעשית לא הייתה לו, לאותו מרד, מכל מקום, השפעה חינוכית רבה נודעה לו ברעננו את כוחות העם ובהעמיקו את התקוות המשיחיות בלב ישראל. צירוף של גדול המנהיגים, גדול המחנכים וגדול התורה, הם שמהווים סמל ומופת לדרכנו החינוכית – מעשית…
נשאל – והרי אין אנו דומים כלל לר’ עקיבא! לא גדולים כמוהו, לא מחנכים כמותו ולא מנהיגים כמוהו! אך התשובה פשוטה: עצם התלכדותנו הציבורית מאפשרת לנו למלא תפקידים שהיחיד אינו יכול למלאותם, והגלומים באישיותו של המנהיג, המחנך והגאון – רבי עקיבא.
בדורנו זקוקים אנו לאופק רחב. לא יכול לבוא אדם ולומר “אני את נפשי הצלתי” ודי. אנו אומרים בפירוש שברצוננו לכבוש את כוח הארץ, ואת כל היהדות להכניס בעול התורה – ואנו מחנכים גם לכך. אל נשכח, מה שיש היום – אתמול לא היה עוד, ושלשום לא חלמנו עליו, ואלמלא יצאנו במבט רחב לפני הדור – כי גם אז את שיש לנו היום לא היה לנו. ואם לעתיד נוסיף ונרחיב מבטנו, נשיג יותר מאשר אנו יכולים להעלות אף בדמיוננו! לא לחינם דווקא “בני עקיבא” הם שחוללו את המהפכה הגדולה – “המהפכה בישיבות” ויצרו את הטיפוס בן-הישיבה החדש של היום. לא לחינם זכינו אנו לכך שהכוח הדוחף של ההתיישבות החקלאית-דתית בארץ, היה שלנו, כי לנגד עינינו עמד כוח התנופה של ר’ עקיבא, כסמל חינוכי, ואליו הרגשנו קירבה אבהית. אין ספק, אין רבי עקיבא מתבייש בבנים כ”בני-עקיבא” ומי ייתן וירבו לו כאלה.. .
(הרב אלימלך בר-שאול)