מטרות הפעולה

שבת תנועה היא הזדמנות עבורנו להיזכר בהקמת התנועה, ומתוך כך לבחון היכן היא נמצאת בחיים שלנו, כיצד בני עקיבא היא כלי עבורנו לקדם את המציאות.

 מהלך הפעולה

…

שלב א’-
נחלק את החניכים ל-3 קבוצות. כל קבוצה תקבל סיפור מהקמת התנועה (נספח 1, 2, 3), ועליה להכריע- מה לדעתה יקרה בסוף הסיפור. לאחר שכל קבוצה מספרת את הסיפור ומציעה לו סיום- החניכים יספרו מה באמת קרה. (הסיפורים: קבוצת בני עקיבא, משחק הכדורגל והקמת ישיבת כפר הרא”ה)
דיון: מה דעתכם על הסיפורים ששמעתם? האם לדעתכם הם האמינו אז שהשפעתם כיום תהיה כה גדולה? מאיפה הם שאבו את הכוחות להתמודדות?
אנו מבינים שהמקרים שאותם פגשנו בכרטיסיות הם טיפה בים בתוך הקשיים והדילמות איתם הם התמודדו. את התכונות הללו- אנו יכולים וצריכים גם ליישם בחיינו ממש, ולא רק ע”י הקמת תנועת נוער, אלא בחברות בה ואף מעבר לכך. בנוסף, החברות בבני עקיבא והיותנו חלק מהסניף ומהשבט- מסייעת לנו ללמוד ולברר את הערכים האלה ולנסות ליישמם בחיי המעשה, יחד כחבורה.

שלב ב’-
נספר בפירוט יותר על שני אישים עיקריים שעליהם עמדה התנועה- יחיאל אליאש והרב משה צבי נריה. כל קבוצה מקבלת סיפור על כל דמות שמחולק למשפטים (נספח 4, 5). עליהם לסדר את המשפטים בסדר הנכון במהירות האפשרית. הקבוצה שסיימה לסדר את הסיפורים על 2 הדמויות ראשונה- ניצחה. לאחר שסיימו, נקרא את הדברים יחד.
דיון: איזו תכונה מרכזית מאפיינת לדעתכם כל אחת מהדמויות? מה למדתם מהם?
אם לדעתכם יהיה לחניכים קושי להתבטא, תוכלו להניח על הרצפה כרטיסיות ויהיה עליהם לבחור מביניהם. למשל: בניית חלום גדול, עמידה מול אנשים שלא מאמינים בך, התמודדות עם קשיים, גאווה יהודית דתית, העמקה רוחנית-תורנית, חשיבות הגשמת הערכים בחיי המעשה, מלחמה על העקרונות, השפעה רוחנית על עם ישראל, התמדה, אמונה בקב”ה, הקרבה למען הערכים, אמונה באנשים סביבך וכו’ (מוזמנים להוסיף…)

שלב ג’-
נתלה ברחבי החדר דפים גדולים ועליהם שאלות, ועט או טוש מחובר עם חוט. על החניכים להסתובב ברחבי החדר ולענות על השאלות. תוכלו גם להוסיף תמונות בין הדפים, כדי להוסיף לאווירה. לאחר מכן חיזרו למעגל ושאלו את החניכים האם משהו רוצה לשתף באחד הדברים שכתב ולהסבירו.
אם הפעולה בשבת, תוכלו לשאול שאלות אלה בצורה אחרת: בקשו מהחניכים לשבת בשני מעגלים, אחד פנימי ואחד חיצוני, כשמול כל חניך יושב חניך אחר. אתם שואלים שאלה, ועל החניכים לדון בזוגות בשאלה זו, מול היושב מולם. כעבור 2 דקות (או כל זמן שתחליטו), בקשו מהמעגל הפנימי לזוז כסא אחד ימינה, כך שכל הזוגות ישתנו. שאלו שאלה אחרת ותנו להם שוב 2 דקות לענות, וכן הלאה.
אם יש לכם מעט חניכים, תוכלו לשאול שאלות אלה בדרך שלישית: כתבו את כל השאלות על פתקים. הכניסו את הפתקים לתוך בקבוק ועשו לו פתח ב’בטן’. בפעולה סובבו את הבקבוק כשכל החניכים במעגל. מי שהפיה נעצרת לכיוונו- צריך לפתוח את הבקבוק, להוציא שאלה ולענות עליה. אם חניך יוצא פעמיים, סובבו בשנית. דאגו שכל החניכים ישתתפו.

רשימת השאלות:
• אם אתה היית מקים תנועת נוער, מה היה לך חשוב שיהיה שם?
• איזו תכונה הייתם רוצים לאמץ מיחיאל אליאש והרב משה-צבי נריה- מעמודי התווך הגדולים של ראשית התנועה?
• אילו ערכים הובילו את מקימי התנועה? מה נדרש מהם לצורך ההקמה?
• אם הייתם פוגשים היום את יחיאל אליאש והרב נריה- מה הייתם אומרים להם? מה הייתם שואלים אותם?
• מה היה קורה אם לא היתה קיימת בני עקיבא?
• איך “בוגר אידיאלי” של התנועה אמור להיראות לדעתך?
• היום, כשכבר קיימת בני עקיבא ולא צריך להקים אותה, מה המשימה שלנו?
• לו היה עליכם לתכנן סמל חדש לתנועה – מה הוא היה מכיל?
• מה אתם מאחלים לתנועה?
• כיצד הייתם רוצים לראות את התנועה בעוד עשר שנים?

שלב ד’-
לסיום, נתחלק לקבוצות קטנות. כל קבוצה תכתוב מכתב למשפחתו של הרב נריה או של יחיאל אליאש, להכרת הטוב על פועלם והשפעתם גם עלינו כיום. החניכים יכולים להוסיף במכתב על הדברים שלמדו מהם, כיצד היו רוצים להמשיך את דרכם וכו’. הם יוכלו להיעזר בשאלות והתשובות שענו בשלב הקודם. את המכתבים שהחניכים כתבו העבירו למחוז, על מנת שיגיע בע”ה למשפחות.
אם הפעולה בשבת, תוכלו להישאר ולכתוב את המכתבים במוצש”ק.

 סיכום הפעולה

…

בתחילת הפעולה נפגשנו עם דמויותיהם המיוחדות של יחיאל אליאש, הרב משה צבי נריה והחברים הראשונים בתנועה. שמענו על האתגרים איתם התמודדו, למדנו מהם על כוחות חיים, תכונות ומידות שבאו לידי ביטוי במעשיהם. לאחר מכן, ניסינו לחשוב- היכן דברים אלה יכולים להיות רלוונטיים לחיים שלנו, איפה הם יכולים לבוא לידי ביטוי בתנועה, בסניף ובשבט בו אנו חברים, וגם בחיים הפרטיים-האישיים שלנו. מתוך דברים אלה, רצינו להכיר תודה לאישים אלה על פועלם, ולכן כתבנו מכתבים למשפחותיהם, דבר שגם מעצים אצלנו את מידת הכרת הטוב, גם מסייע לנו לברר מה הם תרמו בעבורנו וכיצד היינו רוצים לקחת זאת הלאה. בנוסף לכך, אנו בטוחים שהמשפחות ישמחו מאד לקבל את המכתבים מאיתנו, ולדעת ש”יש שכר לפעולתך”, ויקיריהם עדיין נוכחים בחיינו ומוערכים על ידינו, על אף שלא זכינו להכירם.

 נספחים

…

נספח מס’ 1 – קבוצת בני עקיבא
“התארגנו קבוצת חברים וחברות בתור גרעין לקבוצה חקלאית של בני עקיבא… רצינו ליצור את הדוגמא של הגשמת הרעיון למעשה בחיי יום יום. חלמנו שעל ידי חיי קבוצה נוכל להתמסר כולנו לעבודת תנועת בני עקיבא ונוכל לחדור לחוגים רחבים של הנוער היהודי בארץ ישראל, ותנועתנו תעצב את דמות החיים בארץ… בין החברים הראשונים היינו רק שלושה בגיל למעלה מ-18 שנה… היה לנו סדר חיים קבוע: קימה בחמש בבוקר. לאחר תפילה- ארוחת בוקר. בשעה שש היו יוצאים לעבודה, כי מקומות העבודה לא היו קרובים ועל פי רוב היה צריך ללכת כשעה אליהם. היו הולכים ברגל, כי חבל היה לבזבז פרוטות על נסיעות לעבודה. קבענו את הערבים ללימוד תורה, נ”ך, תלמוד ומשנה. גם לא שכחנו להנהיג אחת לשבוע לימוד מוסר. נוסף לכך התקיימו שיחות על נושאים שונים”. (מתוך ‘מעשה הבא בחזון’)
“חלוצי הקבוצה נדרשו להתמודד עם תנאים קשים של ימי בראשית. בלא עזרה של מוסדות היישוב ושל התנועה הבוגרת, נאלצו החברים להיאבק על מקומות עבודה מעטים והם התקיימו בדוחק רב…”
(מתוך ‘שחר אורו’)
מה לדעתכם קרה בהמשך? כיצד השפיעה הקבוצה?

למדריכים: לאחר שיענו, ספרו להם את המשך הסיפור-
חברי הקבוצה ראו עצמם כאחראים לעם ישראל. בלילות הם הלכו (ברגל…) להדריך בסניפים. לעיתים קרובות הגיעו חבר’ה מהסניפים לראות את חייהם החקלאיים שם, ויצאו מחוזקים. הם ראו שבאמת אפשר להגשים את הערכים עליהם אנחנו מדברים. אפשר לחיות חיים אמיתיים של תורה ועבודה. כך מתאר זאת הרב נריה:
“…כל הנוסעים באו משם מעודדים ומלאי מרץ חדש. ניכר ובולט הרצון להעפיל, להשתחרר ולצאת לחיים חדשים, רעננים, מעין אלה שאת ה”אתחלתא” שלהם ראו בקבוצה. כמה גדול כוח המעשה! זמן רב דיברו בארגוננו על חיי תורה ועבודה. הדברים נאמרו ונשנו פעמים אין ספורות עד שנעשו בבחינת “קמחא טחינא”. והמציאות – ממנו והלאה. היה צורך בהתפרצות, בהעפלה של הגשמה. הכוחות היו מעטים אבל המצפון תבע, לחץ, דחף והוא נצח. היה זה ניצחון בשביל כולנו. התחלנו להרגיש את הקרקע מתחת לרגלנו, את ישותנו המציאותית. זרם חיים חדש התחיל לזרום בעורקנו… יש לקוות שקבוצתנו זו תשמש לנו למוסד חינוכי ולכח יוצר שיחדש בכל פעם את כוחותינו לקראת התקדמות בכל ענפי עבודתנו המעשית” (מתוך ‘מעשה הבא בחזון’).

נספח מס’ 2 – משחק הכדורגל
“משחקי כדורגל לא התקיימו בשבתות בירושלים מתוקף הסכם בין ארגון הספורט ‘מכבי’ ובין הוועד הלאומי. הקבוצה טענה שמניעת משחקים בשבת גורמת לה הפסד כספי רב, והוועד הלאומי הסכים לתת לה פיצוי כספי כדי למנוע חילול שבת… בנוכחות ראש העיר מר דיזינגוף, גינה בתקיפות המשורר ביאליק את “מעשה התגרנות מצד ה’מכבי’ בירושלים שקיבל כסף בעד מנוחת השבת. זוהי חרפה ובושה. אנשים המוכרים את השבת אינם ראויים לשאת עליהם את תואר הכבוד של גיבורי העם העברי- ‘מכבי'”. הועד הלאומי החליט להפסיק את מתן הפיצוי בטענה ש”אין יותר באפשרותנו וזה גם נגד הכרתנו לשלם פיצוי בעד אי חילול שבת”. הנהלת מכבי הגיבה בהחלטה לחדש את משחקי השבת. הוועד הלאומי ניהל משא ומתן כדי להגיע להסדר, אולם ארגון ה’מכבי’ הודיע שבכל מקרה הוא לא ייענה לדרישות והכריז בפומבי על חידוש המשחקים בשבת…” (מתוך ‘שחר אורו’)
מה לדעתכם קרה בהמשך?

למדריכים: לאחר שיענו, ספרו להם את המשך הסיפור-
קבוצת הכדורגל הזמינה שוטרים בריטים וערבים כנגד הציבור הדתי שיגיע. התקיימה שם הפגנה גדולה של הציבור הדתי, אליה גם הגיעו חברי בני עקיבא. הם פרצו למגרש בשירה וריקודים, על מנת להחדיר בעם ישראל את קדושתה של השבת ולשמור על כבודה. הם עשו זאת תוך סיכון גדול, ואכן רבים מהם הוכו עד כדי עילפון וחלקם נאסרו. לאחר מקרה זה, ראה הרב משה-צבי נריה עד כמה הם רציניים ומוכנים להקריב בעבור הערכים שלהם ולכן החליט להצטרף לתנועת בני עקיבא.

נספח מס’ 3 – הקמת ישיבת כפר הרא”ה
“בחורף תרצ”ט גמלה בלב הרב משה-צבי נריה ההחלטה כי הגיעה השעה לכוון את חניכי בני עקיבא ללמוד במסגרת ישיבתית… אלא שמציאות של חבר בן ישיבה היתה רחוקה מהוויית אותם ימים וביטאה משאת נפש (-רצון גדול)… כיצד לפקוח את העיניים למען יראו את המאור שבתורה שבכוחו להחזירם למוטב. כיצד מקרבים את הנוער לתלמודה של תורה ולאווירה של הישיבה” (מתוך ‘שחר אורו’). צריך לזכור שלא היו אז ישיבות דתיות-לאומיות, ועל כן הרוב המוחלט של החברים לא למד בישיבה, אלא בתיכונים או שלא למדו כלל…
“בטז’ בתמוז תרצ”ט, בעיצומו של קיץ חם, הגיעו לכפר הרא”ה. הם למדו בצריף בית הכנסת וגרו באוהלים שהקימו ליד מגדל המים של הכפר. מיטות בנו מקרשים ושקים ריקים שמולאו בקש שימשו להם מזרונים. חצי יום עבדו אצל איכרי הכפר בעבודות המשק ובתמורה קיבלו ארוחות בוקר וצהרים. חציו השני של היום הוקדש ללימוד…” (מתוך ‘שחר אורו’).
מה לדעתכם קרה בהמשך?

למדריכים: לאחר שיענו, ספרו להם את המשך הסיפור-
הישיבה הלכה וגדלה. בעקבותיה צצו והתרבו בקרב הציבור הדתי לאומי עוד המוני ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות הסדר וישיבות גבוהות, מכינות ומדרשות… כל זה לא היה קיים קודם! ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה נקראה ‘אם הישיבות’. במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא חברים כיום למעלה מ-60 מוסדות לימוד.

נספח מס’ 4- הרחבה על יחיאל אליאש- מתוך ההקדמה של הרב נריה לספר ‘מעשה הבא בחזון’
למדריכים: כתבו כל קטע בפתק אחר.
• המצב הקיים היה חמור, הנוער נסחף בכוחות איתנים מחוץ למחנה הדתי. חייבים לעשות משהו. תתחיל במאבק, תתחיל לסלול דרך, וסוף ההצלחה לבוא. וכך היה הדבר.
• החלוץ הנמרץ, ר’ יחיאל-אהרון, אשר אנחנו קראנו לו בקיצור בשם משפחתו ‘אליאש’, התחיל את המעשה-הרב שלו. את יסוד ‘בני עקיבא’ עם הרבה תום לב, עם הרבה אמונה, עם הרבה להט נפשי, ועל כל אלה – עם הרבה מסירות ממשית-מעשית.
• לשבת אחרי יום עבודה מפרך, אחרי יום היצרבות בשמש הלוהטת, עם חבורה קטנה של בני 15-16, ולחלום איתם על חזון קבוצת התיישבות של נוער דתי – לאו מילתא זוטרא היא (-לא דבר קטן הוא). והוא עשה זאת במשך ימים רבים.
• …אראנו בשעת בוקר בככר ציון בירושלים. עומד על יד ערימת חצץ גדולה, מערבב חול חצץ ומלט – יום עבודה בבניין חדש. בו-בערב יושב הוא על יד “ערימת” נוער ירושלמי, נוער לומד ועובד יחד, נער לומד בסמינר למורים ונער עובד במוסך-מכוניות, בת צאצא אדמו”רים ובת חרש-עצים.
• אליאש מנסה לגבש אותם לחברה אחידה, אשר בקרוב תצא יחד איתו להגשמה, לדרך החלוצית הקשה אשר היתה אז רבת קסם, ונוער נלהב נשא אליה את נפשו. ואכן, הוא מצליח – הוא מדביק אותם בחזונו המרומם: הקמת חברת מופת דתית של נוער ארץ-ישראלי.

נספח מס’ 5 – הרחבה על הרב נריה- מתוך הספר ‘שחר אורו’
למדריכים: כתבו כל קטע בפתק אחר.
• בשנת השלושים למדינת ישראל זכה הרב משה צבי נריה להוקרה ממלכתית על פועליו, והוענק לו פרס ישראל. ועדת הפרס קבעה בנימוקיה:
• “מתרומותיו הרבות של הרב משה צבי נריה לטובת המדינה והחברה, תצוין זו המכרעת בהתוויית דרך חדשה בחינוך הנוער הדתי בארץ. דרכו החינוכית הדתית והישיבתית התגשמה תחילה בישיבת כפר הרא”ה ונהפכה לנחלת הכלל בייסוד רשת חינוך ענפה תוך השפעה גדולה על העם השוכן בציון ועל עמנו המפוזר בגולה.
• כדי להעריך את גודל תרומתו יש להבין את מצבו של החינוך הדתי והישיבתי בארץ לפני כארבעים שנה. הישיבות המסורתיות, נוסח מזרח אירופה, לא היו מעורבות בחיי היישוב, אלא נחלתו של חלק קטן ממנו. נוער דתי לא ידע להתמודד עם שאלות שהזמן גרמן – שאלות של דת ומדינה, הגנה ופעילות התיישבותית וחברתית.
• הרב נריה הקים בכפר, הרחק ממוקדי החינוך של היישוב, ישיבה ארץ ישראלית מותאמת לתכונות ה”צבר”, ובה ניסה למזג לימודים ישיבתיים-מסורתיים ומעורבות בחיי היישוב. הוא האציל מרוחו על חניכיו והפיח בם רוח של הערכה לעצמותם ושאיפה להתמודד עם הסביבה בדרכי שכנוע והסברה.
• לימודי הישיבה היו שזורים באהבה לארץ ישראל ולעם ישראל היושב בציון ובגולה, ברצון להתנדבות וחלוציות, ובו בזמן באהבת התורה וקידוש השם, ודרישה מכל תלמיד ישיבה להיות תלמיד חכם ובעל מידות טובות.
• הישיבה הראשונה נוסדה בתקופת השואה. לאחר קום המדינה נוסדו לפי מתכונתה עוד ישיבות תיכוניות ומקצועיות בכפרים ובערים, עד שהיום רשת החינוך הזו מסועפת ובעלת הישגים מרשימים. כהמשך לישיבות התיכוניות נוסדו ‘ישיבות ההסדר’ וישיבות על תיכוניות המחייבות את גיוסם של בחורי ישיבה לא רק כחובה לאומית אלא כשליחות לעם. גם באלה מוכרת דרכו של הרב נריה”.