איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
נפתח בשיתוף רגשות לגבי הלחימה. נכתוב כל משפט על דף ונפזר את הדפים על הרצפה. נבקש מכל חניך לבחור משפט ולענות עליו. נדגיש לחניכים שאין תשובה שאינה נכונה, כל הרגשות והמחשבות שעולים לנו בעת כזאת הם טבעיים.
.
“
המשפטים:
.
ניקח חבילה של חוט צמר ונעביר אותה לאחד החניכים. עליו לומר דבר אחד שעוזר לו להתמודד, שנותן כוחות (או לו אישית, או לעם ישראל באופן כללי). לאחר שאמר, הוא שואל: למי יש עוד דבר שעוזר לו להתמודד? אם משהו מרים את היד להגיד, הוא זורק אליו את חוט הצמר (שהקצה נשאר אצלו), וכן הלאה, עד שעובר בין כולם (ונעשה סבך גדול של צמר, כשכל אחד אוחז בחלק ממנו).
אם הקבוצה קטנה, החיכים יוכלו להגיד כמה דברים, כל פעם משהו אחר כדי שיהיה סבך גדול.
.
נראה לחניכים את הסטיקר של ‘איתנים בעורף חזקים בחזית’ (מומלץ להדפיס בגדול):
.
נשאל את החניכים: האם לדעתכם האמירה- “איתנים בעורף, מנצחים בחזית” היא נכונה? איך תושבי המדינה עוזרים למי שנמצא בחזית, בשדה הקרב? הרי לכאורה מנצח בחזית מי שיש לו טקטיקה טובה, אמצעי לחימה וכו’… מה זה משנה מה מרגיש מי שיושב בבית או במקלט? מה זה אומר לדעתכם להיות ‘איתנים בעורף’? כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי?
.
נניח רגע שאלות אלה בצד ולא נסכם עדיין.
נציג בפני החניכים דברים שכתב אלמוני, שנכח בהלווייתו של החייל הבודד שון כרמלי הי”ד (נספח מס’ 1), דברים המביעים איתנות של הציבור הישראלי וערבות הדדית נפלאה.
.
נשאל את החניכים:
.
נראה שבעצם כל עם ישראל הרגישו אחים שלו, קירבה אליו. הרשימה את הציבור העובדה שהוא בחר למסור את נפשו לעם ישראל גם בחייו, לעלות לבד לארץ בלי משפחתו, רק כדי לתת מעצמו לעם ישראל. הכרת הטוב הגדולה למעשים אלה של ערבות הדדית, ועוד יותר לכך שנהרג בעקבות כך, בא לידי ביטוי ברצון של רבים בעם ישראל ללוות אותו בדרכו האחרונה, על אף שהיתה בחיפה בשעת לילה מאוחרת. בחסד של אמת הזה, הם ‘החזירו’ לו בחזרה את אותה תחושת ערבות הדדית כלפיו.
.
נקריא לחניכים את ‘דף מפקד לקרב’ של אלוף משנה עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי (נספח מס’ 2). נשאל את החניכים:
.
נחזור לשאלה ששאלנו על החשיבות של ‘איתנים בעורף’. נבין כי בעצם לא מדובר כאן בקרב כזה או אחר, אלא במערכה שלמה, במאבק על שלמות עם ישראל בארצו, על מלכות ה’ בעולם. ככל שנבין יותר שאנו במהלכו של תהליך הגאולה ואנו נלחמים על גילויו של הקב”ה בעולמנו, ככל שנאבק על דברים אלה יחד, בערבות הדדית אמיתית ובמוכנות למסירות נפש בחיים ובמוות זה על זה, ככל שנאמין יותר בצדקת דרכנו ונאמין בקב”ה שמשגיח עלינו ומסייע לנו בכל דרכנו- כך נהיה כולנו חזקים יותר. אין ספק כי החוזק והאמונה הגדולה בקרב הציבור יוסיפו לרוח הגדולה של הלוחמים, ובע”ה ננצח במלחמתו של ה’ בעולם.
.
בתחילת הפעולה נפגשנו עם מחשבות ורגשות אישיות, עם אמירות שהיינו רוצים לשדר החוצה, עם מסר שאנו רואים מתקופה זו. לאחר מכן, ניסינו לחשוב מה נותן לנו כוחות אל מול המצב המאתגר הזה. ראינו שעם שאיתן בדעתו וחזק בכוחות העמידה שלו, הוא זה אשר מנצח את המערכה. נתחזק באמונתנו, באהבה לארץ ולעם, בסיוע ההדדי המתמשך, במסירות הנפש ובתחושת השליחות המתמדת, ונוכיח לכל העולם ובעיקר לעצמנו, שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה… לסיום, ננסה לחשוב יחד עם החניכים מה בכוחנו לעשות, במה אנו יכולים לסייע, מהי שליחותנו בעת הזו, על מנת להטמיע ולהגשים בפועל את הדברים איתם נפגשנו בפעולה זו?
.
.
אי אפשר לנצח כזה עם. למעלה מעשרים אלף איש צעדנו אתמול ללוות בדרכו האחרונה את סמ”ר שון כרמלי הי”ד. עשרים אלף איש שלא הכירו אותו, עזבו הכל, יצאו מבתיהם, עמדו בשעת חצות הליל בפקקים אין סופיים רק כדי לחבק ילד שמעולם לא הכירו. אני צועד מרחק של עשרים דקות מהחניה המאולתרת אל בית העלמין ונהרות של אנשים שנענו לקריאה הולכים לצידי מלאי גאווה וממלמלים: תראה איזה עם יש לנו…
.
לפניי צועדת אישה קשישה ומשוחחת בטלפון: ‘אני בהלוויה של…’ ואז מסתובבת אלי ושואלת לשמו של החייל. אישה קשישה הטריחה עצמה בשעה מאוחרת כזו לצעוד ללוויה של חייל שאפילו את שמו היא לא יודעת. עשרים אלף איש עמדנו שם ובקול דממה דקה. שקט מוחלט.
.
כשחלף הארון נשמעו קולות בכי. קולות בכי של אנשים המבכים על החיים שנמסרו עבור כולנו. אני מביט סביבי וחושב: שון. אמרו שיש הלוויה של חייל בודד. אתה חייל, אבל ממש לא בודד. כל עם ישראל פה לכבודך. מפקדך הישיר מספיד ובסוף דבריו מתפלל להצלחתם של חיילי צה”ל. זעקות רמות של ‘אמן’ מפיהם ולבבותיהם של רבבות המלווים קורעות את הדממה. ודווקא שם, באחת בלילה, בינות לשבילי בית העלמין, אני מגלה עד כמה עם ישראל חי!
.
בס”ד יא’ בתמוז התשע”ד
9 ביולי 2014
דף מפקד לקרב
מבצע “צוק איתן”
.
מפקדים ולוחמים יקרים,
זכות גדולה נפלה בחלקנו לפקד ולשרת בחטיבת גבעתי בעת הזו. ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי “העזתי” אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל. נערכנו והתכוננו לעת הזו ואנו מקבלים על עצמנו את המשימה מתוך שליחות וענווה גמורה ומתוך שאנו מוכנים להסתכן ולמסור את נפשנו על מנת להגן על משפחותינו, על עמנו ועל מולדתנו.
נפעל יחד בנחישות ובעוצמה, יוזמה ותחבולה ונחתור למגע עם האויב. נעשה הכל בכדי לעמוד במשימה על מנת להכרית אויב ולהסיר את האיום מעם ישראל. אצלנו, “לא חוזרים בלי לבצע”.
נפעל ונעשה הכל בכדי להחזיר את בחורינו בשלום, תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותנו ובכל העוצמה שתידרש.
אני סומך עליכם, על כל אחד ואחד מכם, כי תפעלו ברוח זו, רוח של לוחמים ישראלים ההולכים חלוץ לפני המחנה. “הרוח ששמה הוא גבעתי“. אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד“. ה’ אלוקי ישראל, היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להלחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך. בשם לוחמי צה”ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב: “כי ה’ אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם” ונאמר אמן.
“יחד ורק יחד ננצח”.
.
עופר וינטר, אל”מ
מפקד חטיבת גבעתי