מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א’-

…

נשחק משחקים שבהם יש צורך בעזרה הדדית על מנת להצליח:

• “חבושים”- משחק דומה למחבואים, אך יש בו תוספת: מי שנתפס צריך להגיע למקום מסוים שקבענו מראש- שם אפשר לשחרר אותו אם מישהו יתן לו ‘כף’. מצד שני, יש בכך סיכון- התופס יכול לתפוס ע”י אמירה שהוא ראה מישהו…
• אומרים לכולם לעמוד בטור. מבקשים מתנדב (בוחרים אחד יחסית קל) וקושרים לו בעדינות (!) את הרגלים והידיים. אומרים לחניכים שהם צריכים לשחק מרוץ שליחים- כאשר יש מכשולים בדרך (לא צריך משהו ארוך. העיקר שיהיה בלתי אפשרי לעשות את זה עם ידיים ורגליים קשורות). מסבירים לחניכים שאין זו תחרות בין אחד לשני, אלא מטרתם לסיים את מרוץ השליחים כמה שיותר מהר יחד כשבט. כשמגיע התור של החניך הקשור- הוא לא מסוגל לבצע זאת. אז אומרים לחניכים שהם יכולים לסייע לו.

…

שלב ב’-

נשאל את החניכים: מה הדומה ומה השונה בין המשחקים?

סיכום ביניים: במשחק ‘חבושים’ ראינו איך אחד מסכן את עצמו למען כולם. היו הרבה שנתפסו, ומספיק אחד שיבוא, יהיה מוכן לקחת סיכון- אבל בכך הוא מציל את כולם – “אחד בשביל כולם”.

במרוץ השליחים ראינו שהחניך עם הידיים והרגליים הקשורות לא היה מסוגל לעשות את המשימה לבד, ולכן- כל השבט היה צריך לסייע לו. אם רק חבר אחד היה עוזר- עדיין הוא לא היה מצליח. צריך את כולם, או לפחות את הרוב, לשם כך. – “כולם בשביל אחד”.

בעם ישראל יש ערך חשוב מאוד שנקרא- “ערבות הדדית”. זהו אחריות של אחד לשני, זה אכפתיות. מעורבות. האכפתיות הזו היא דו כיוונית – אני דואג לכלל, והכלל דואג לי. עם ישראל הוא “נשמה אחת בגופים מחולקים” כדברי בעל ה’תניא’. יש לנו אחריות כלפי כל אחד מישראל, ולכל אחד מישראל יש אחריות כלפינו. כך גם בחיים הפרטיים שלנו: לדוגמא- אם לכל השבט לא קר בחדר ולי קצת חם- אני אתגבר ואתחשב בכולם (אחד בשביל כולם). לעומת זאת- כשאני אצטרך עזרה במשהו- כל השבט יתגייס לעזור לי (כולם בשביל אחד). זאת המיוחדות שיש בעם ישראל. כולנו קשורים כאחד.

…

שלב ג’-

…

נראה לחניכים תמונה של יהונתן פולארד (בנספח) ונשאל אותם האם הם יודעים מי זה ומהו סיפורו.

נסביר לחניכים מדובר באדם אחד שדאג מאד לעם ישראל. הוא ראה שהאמריקאים מסתירים מידע שמאוד מסכן את מדינת ישראל והחליט שהוא לא יכול לשבת בשקט ומסר את המידע לישראל. הוא ממש פעל לפי הכלל- “אחד בשביל כולם”, תוך סיכון והקרבה עצמית גדולה שלו למען עם ישראל. האמריקאים גילו זאת ועצרו אותו- ומאז- לא עשינו מספיק על מנת לשחררו, כבר 29 שנים! שכחנו את המשך המשפט- “כולם בשביל אחד”… כדאי לספר לחניכים בעל פה (אל תקראו מהדף…) את הסיפור שלו (בנספח).

על מנת להתחבר יותר לדמותו, נקריא לחניכים ממכתב שכתב פולארד לפני כמה שנים (בנספח).

…

שלב ד’-

…

נדון יחד ונעלה רעיונות – איך אנחנו כשבט וכסניף יכולים לסייע לו.

רעיונות: להתפלל לשחרורו ולרפואתו של יהונתן בן מלכה. מכתבים אליו, לאשתו, לקריאה לממשלה ולכנסת לפעול לשחרורו. חלוקת סטיקרים, פליירים ותליית שלטים, פעילות הסברה וכו’. חומר הסברה ניתן לקבל מ”הנוער למען פולארד”.

סיכום

יהונתן פולארד סיכן את נפשו למען עם ישראל, תוך הקרבת חירותו האישית לגמרי. מתוך כך, כערבות הדדית ליהודי בצרה, ועוד יותר בשל כך שצרה זו הגיע עליו בשל רצונו להגן על עם ישראל, עלינו לפעול למענו ולשחררו.

נספחים

לצפייה ברקע ועובדות על יונתן פולארד: http://bneiakiva.org.il//?p=1988

נספח מס’ 1-

נספח מס’ 2- מידע למדריך על יהונתן פולארד

• יהונתן פולארד, יהודי יליד ארה”ב, עבד כמנתח מודיעין בצי האמריקאי, בשנים תשל”ט -תשמ”ה (1979-1985). במהלך עבודתו, נחשף פולארד למידע מודיעיני בעל חשיבות ביטחונית קריטית לישראל. במידע שנמנע מישראל נכללו יכולות הלחימה הגרעינית הביולוגית והכימית של סוריה, עיראק, לוב, אירן – יכולות שפותחו במטרה לשמש כנגד ישראל, וכן מידע על פיתוח טילים בליסטיים על-ידי מדינות אלו ועל מתקפות טרור המתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות.
• כידידתה של מדינת ישראל, היתה אמורה ארה”ב להעביר ביוזמתה את המידע המודיעיני, כפי שנקבע בהסכם שנחתם בתשמ”ג (1983) בין שתי המדינות. אולם בפועל – הוטל איסור מודיעיני מכוון ע”י הממשל האמריקאי, שנועד לחסום בפני ישראל נתונים מדויקים על מתקני הנשק הכימי והאטומי באירן ובעירק.
• פולארד, שגילה את המידע החשוב והבין את ומשמעותו הקריטית לביטחון ישראל וחיי אזרחיה, ניסה להעביר אותו לישראל דרך הממשל האמריקני. כשראה שהממשל בארה”ב אינו מוכן להעביר לישראל את המידע, הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל בסודיות, . מתוך הרגשת אחריות עמוקה לישראל, ללא כל תמורה, ומתוך סיכון עצמי רב. 
• יונתן פעל מיוזמתו ולפי צו מצפונו, ובהמשך- לפי בקשתה של ישראל. מדינת ישראל החלה להפעילו כסוכן בשירות הביון שלה.
• המידע שהעביר יהונתן היה חשוב ביותר, ובזכותו נערכה ישראל להגנה אזרחית בפני אב”כ (-נשק אטומי, ביולוגי, כימי).
• יהונתן נתגלה בשנת תשמ”ה (1985). פולארד דיווח לישראל על תפיסתו, וכתגובה ביקשו ממנו לעכב את החוקרים עד שכל אנשי הקשר שלו בארה”ב יברחו חזרה לישראל. נאמר לו כי לכשייתפס, יברח לשגרירות ישראל ושם יעזרו לו. שאר הסוכנים הוברחו לארץ מייד. רק  יהונתן  נעצר – לאחר שהשגרירות הישראלית סירבה להעניק לו מקלט, בניגוד לסיכום המוקדם עימו, על אף היותו סוכן ישראלי. הוא הוצא החוצה, הישר אל השוטרים הפדרליים שהמתינו בחוץ.
• ישראל שילמה בסתר עבור שירותיו של עורך הדין הראשון של יונתן, ריצ’ארד הייבי, עורך דין גוי ממוצא לבנוני. פעולותיו של הייבי מנעו מיונתן את זכויותיו החוקתיות, בכללן הזכות לסיוע משפטי הולם. הייבי לא הגיש ערעור על פסק דינו של פולארד – מחדל שלא נשמע כדוגמתו – ובשל כך נשללה לעולמים זכותו של יונתן להגיש ערעור על מאסר העולם שנגזר עליו, מבלי שנערך לו משפט.
• ליונתן פולארד לא נערך מעולם משפט. על פי דרישתן של ממשלות ארה”ב וישראל הוא נכנע לעסקת טיעון, שחסכה משתי הממשלות תהליך משפטי ארוך, מורכב ויקר הנושא בחובו מבוכה רבה לשתיהן. יונתן פולארד מילא את חלקו בעסקת הטיעון ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה, אולם למרות זאת, נגזר עליו מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי עולם – הפרה בוטה של עסקת הטיעון שעלייה סוכם בין פולארד לבין הממשלה.
• על פולארד נגזר מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם – למרות שהואשם רק בהעברת מידע מסווג לבעלת ברית, בלא כוונה לפגוע בארה”ב.
• בכל ההיסטוריה המשפטית בארה”ב – לא היה תקדים לעונש כה חמור (העונש המקובל לעבירה כזאת בארה”ב הוא  2- 4 שנים), ולתנאים כה חמורים בבית הכלא.
• בשבע השנים הראשונות לכלאו ריצה יונתן את עונשו נעול בתא מבודד בכלא מריון, שלוש קומות מתחת לאדמה, מאחורי 13 מנעולים ובריחים. במשך כל השנים האלו הוא לא ראה פרח, עץ או אפילו אור יום. התנאים הקשים בתא המבודד הפכו אותו לחולה, והוא ממשיך לסבול מחולייו עד היום. תארו לעצמכם, חיים בצינוק ללא אור יום בתא מבודד למשך 7 שנים!!!
• למרות הקושי העצום, יונתן מקפיד על כשרות ואינו אוכל מהמוגש לו בתאו למעט פרות וירקות. מדי פעם הוא קונה בקנטינה של הכלא בכספו כמה קרקרים ושימורי דגים כשרים.

• רק לאחר 11 שנים הכירה ישראל בטעותה, ונתנה לפולארד אזרחות ישראלית (תשנ”ו – 1996). לאחר כשנתיים נוספות הוכר כסוכן ישראלי שעבד מטעמה.
• הממשל האמריקאי ניצל את פרשת פולארד על מנת לסחוט מישראל ויתורים (בהסכמי וואי), אך כאשר ישראל ויתרה, התכחשו האמריקאים להתחייבויותיהם, ויהונתן לא שוחרר.
• לאחר המלחמה בעירק, הודתה למעשה ארה”ב בנכונות אזהרותיו של יהונתן,  והסכנות עליהן הזהיר היו הסיבה למלחמה. במצב זה צריכה היתה ארה”ב להתנצל, לשחרר את יהונתן מיידית, ולהודות לו על פעילותו למען שלום העולם כולו, מה שלצערנו לא קרה.
• הציבור בארץ מאוחד בבקשתו לשחרר את פולארד – ורק לאחרונה חתמו 116 חברי כנסת על בקשה לנשיא אובמה לשחררו. 
• ליהונתן פולארד מלאו כבר 50 שנה, ועדיין הוא נמק בכלאו. ב-ח’ כסליו תשע”ד, התחיל יהונתן את שנתו ה-29 בכלא האמריקאי! חובתנו היום- להרגיש את כאבו של אחינו יהונתן, לחבקו באהבה ולדרוש את שחרורו המיידי!

נספח מס’ 3- ממכתבו של פולארד:

“…האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל? איזה יהודי המכבד את עצמו, יכול היה לנהוג כך?

כן, אני יודע, שרבים מבין היהודים בארה”ב, זועמים על אשר עשיתי. בשום אופן, הם מייללים, אסור היה לך לסכן את מעמדנו כאן בהפגנת נאמנות כזאת לישראל. ומה היה עלי לעשות ? לתת לישראל להתמודד לבדה?

אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד זה נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך מלחמת העולם השניה שתקו ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה ?! באמת רבי, מה יהיה ההבדל בין שתיקתם אז, לבין ההחלטה שלי לשמור על שתיקה באשר לגאז רעיל המאיים על ישראל? ככלות הכל, אותו גאז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה, לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. אם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה, ולא לעשות דבר על מנת למנוע אסון מעמנו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש ?

אני מודה, הפרתי את החוק. אך לאמר לך את האמת, מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת חס וחלילה שיבעה על מאות אלפי ישראלים, שעלולים היו למות בגלל פחדנותי…”