איתור סניפים וכפרי בוגרים
תום תקופת ההמתנה.
אז הם התעלמו, אז הם חשבו שאם לא יחשבו על זה. זה אולי יעלם. לא ברור בדיוק מה הם חשבו לעשות עם אחיהם שנותר מאחור. אל הם כנראה כבר התרגלו מהר מאוד לקטע הזה של להשאיר אחים מאחור. אם הם לא ידברו על זה, כנראה שכך חשבו. הם לא יצטרכו לפגוש יותר את האיש המשוגע הזה. שהובאו בפניו באשמה קלושה של ריגול. האיש המוזר הזה שיודע לנחש באופן די מפתיע את כל קורות העבר, אך חוזר שוב ושוב ותוהה על קורות ההווה. האיש המוזר הזה שדואג ותוהה באופן כמעט ואובססיבי בשלום אביהם הזקן, והרי מה לו ולאביהם. האוכל הכשר שהגיש להם, הצהרותיו המוזרות על יראתו את האלוהים. ואחרי כל זאת, כל מה שהם הצליחו לחשוב עליו זה, אולי פשוט לא נפגוש אותו. וזהו.
אפילו את כליהם לא טרחו לפתוח ולבדוק אחרי צאתם.
הוא ניסה בכל כוחו, לטלטל. לעורר. לשקף. להאיר.
והם, כאדם עיוור, לא שתים ליבם לכל נורות האזהרה וההזיה שהעמיד בפניהם.
ואז, קורה הנורא מכל. המציאות מתרסקת להם בפנים ומכריחה אותם להתמודד איתה.