נטיעות של שמיטה, נוטעים בלבבות – אמיר סנדלר

הקשבה אכפתיות ועזרה:

בכל שנה ושנה בחג הנטיעה אנו רצים במרחבי ארצנו ומבקשים למצוא עוד שטח בו אפשר להפריח את השממה על ידי המשך הנטיעה .

אבל דווקא השנה, בשנת השמיטה זמן בו מצווה אותנו התורה כי ב "שביעית תשמטנה ונטשתה" אנו זוכים להתרומם ולהבין את עומק העצמה שקיים במצוות הנטיעה.

כאשר הרב קוק זצ"ל מתייחס למצוות השמיטה אומר הרב כי את אותה הפעולה שהשבת פועלות על כל יחיד ,פועלת השמטה על האומה בכללה"  ממש כמו שהשבת מבקשת להעניק לנו את העצירה על מנת שנפסיק לרוץ סביב עצמנו ונזכור היכן טמון מקור הכח והעצמה שלנו כיחידים וכחברה, כך מגיעה אחת לשבע שנים שנת השמיטה ומבקשת לתת לנו את נקודת העצירה המוסרית והערכית שכל כך חסרה בשגרת העבודה.

 אם ביום יום התרגלנו לראות את העצמה דווקא בריצה לעוד מקום ועוד משימה, תופסת אותנו התורה ומבקשת לטעת בלבנו את העצמה הקיימת דווקא בעצירה, נכון,  לבנות וליצור זו משימה חשובה, אבל התורה חוששת שנהפוך לאנשים נצלנים המבקשים רק את טובת עצמנו גם במחיר של רמיסת החי הצומח והחברה ,  ולכן עוצרת אותנו התורה ואומרת לנו עצרו, תנשמו, תנסו לרגע להקשיב מסביב ולראות היכן באמת צריך לטעת את הנטיעה הבאה.

בשגרת יומנו אנו רצים , רצים בין עבודה לימודים ומשפחה ,לעיתים זה אילוצי החיים אך לעיתים זו גם בריחה ,בריחה מלעצור לרגע לחשבון נפש אמיתי המבקש להקשיב הקשבת אמת לעצמי ומתוך כך לכל הסביבה ואז להצליח לראות בראיה בהירה היכן נכון לצעוד את הצעד הבא.

ולכן מגיעה השמיטה ומסבירה לנו כדבריו של הרב קוק כי" דחיפת הגודל וההשתלמות של החיים צריכה שתצא אל הפועל על ידי נתינת רוח של הפסקה והתנערות ,ממהומת החיים הרגילה" רק מי שידע לעצור לרגע את מהומת החיים הרגילה יצליח למצוא בקרבו את מקור הכח והעצמה שקיים בנטיעה.

כשהייתי ילד אמא אמרה לי שהחכמה הגדולה זה להצליח לקום בבוקר בלי לעשות שום בעיה, אך שגדלתי הבנתי שעיקר הגבורה זה לדעת ללכת לישון למרות שממש בא לך לענות לעוד מייל או להגיב לעוד הודעה, זו גבורת העצירה שכל כך חסרה לנו בעולמנו, שכל הזמן משדר לנו שכל מגמתו זה מילוי כל רצון תשוקה או תאווה.

על החקלאי נאמר "מאמין בחיי העולמים וזורע" כי באמת ע"מ להצליח להיות חקלאי נדרשת אמונה גדולה, זה ממש לא פשוט בכל תחילת עונת שתילה לקחת הלוואה מהבנק לקנות זרעים לטמון באדמה ולהאמין כי בסופו של יום מהזרעים הללו יצמח פרדס פורח שיתן לי פירות מתוקים לכל העונה, אך בשנת השמיטה אנו מתרוממים למדרגה עוד יותר גבוהה , כי יותר ממה שצריך כוח של אמונה ע"מ לעשות פעולה נדרשים לכוח של אמונה ע"מ לעצור את עצמך ולא לפעול לתקופה, כי כל עוד שאתה פועל פעולה יש מקום שאתה מרגיש שהעסק בשליטתך ,אבל שמכוח האמונה אתה אומר אני עוצר לרגע , כי צריך לעצור, לזה צריך גבורה ממש גדולה שאותה מבקשת התורה לטעת בנו בשנת השמיטה.

כאשר אנו מסתובבים ביום הט"ו בשבט במרחבי ארצנו המקסימה וממש מחזיקים את עצמנו מלממש את חשק הנטיעה אנו מבקשים לטעת בתוכנו את אותם "גבורי כח עושי דברו" שומרי השמיטה ,שיצליחו לגדול ולהיות אנשי אמת הקשובים הקשבת אמת לעצמם ומתוך כך לכל צורכי המדינה.