איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתחברי חב"ב יקרים,
מתוך רצון להוסיף ולעלות בקודש אספנו מקורות שיוכלו ללוות אתכם בחודש התקומה.
המקורות שלפניכם עוסקים ביום העצמאות מזוויות שונות.
תוכלו להיעזר במקורות, בסיפורים ובשירים כדי לבנות מהלך פעולה משמעותי ונוגע.
בכל קטע יש שאלות מוצעות לדיון.
השירים יכולים לתת לכם השראה ולשמש פתיחה לפעולה או תוספת לקטע (ברובם אין שאלות לדיון).
מאמינים בכם! בהצלחה!
"הגורל הוליד אותי ואת אחיי בני דורי בימים הגדולים בהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש. שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי בכל דור ודור, חייב לראות עצמו כאילו היה שם, ובמקומות ובאירועים שקדמו לו… מאתיים דורות עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיני כימים אחדים. רק מאתיים דורות עברו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם – הייתי בכולם:
הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן. נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב ה' את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצה, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב".
(מתוך נאום הנשיא עזר ויצמן לפני חברי הפרלמנט של גרמניה בכ"ד בטבת תשנ"ו, 16 בינואר 1996)
שאלות לדיון:
חיה: היי, אתה נראה מאוד מדוכדך.
איתי: אכן, ימים קשים עוברים עליי.
חיה: אולי אוכל לעזור?
איתי: איך? יש לך קשרים במשרדי אל-על?
חיה: מה זה אל-על?
איתי: זו חברת תעופה ישראלית גדולה.
חיה: יש חברת תעופה ישראלית?
איתי: בוודאי, לכל מדינה יש חברת תעופה, לפחות אחת, אז גם למדינת ישראל יש חברת תעופה.
חיה: מדינת ישראל? יש מדינה לעם היהודי? איפה היא?
איתי: בין מצרים לסוריה, בין הירדן לים התיכון.
חיה: זו לא ארץ התנ"ך במקרה? ארץ החלומות?
איתי: חלומות?! חלומות באספמיה. הכול שם מתנהל על הפנים.
חיה: מה למשל?
איתי: מה לא?! במשטרה יש מלא פרשיות…
חיה: רגע, משטרה? מי השוטרים? יהודים שוטרים?
איתי: בטח, אלא מי?
חיה: הנאצים! או הפולנים, ההונגרים, הרומנים, כל השאר, אתה יודע.
איתי: מה פתאום, זו הארץ שלנו! בקיצור, מערכת המיסים מעצבנת, הביטוח הלאומי לא מקשיב לך…
חיה: מה בונים בכספי המיסים שלכם? מחנות עבודה?
איתי: מה? בונים ערים חדשות, כבישים, תאורה, פארקים, את יודעת… כמו שאומרים: "מיישבים את הארץ".
חיה: ומה רע בזה?
איתי: שמאוד יקר לחיות פה. הכול בישראל יקר. הדירות, הרכבים, הקניות, אפילו להחנות בעיר את הרכב עולה כסף.
חיה: יש לך רכב אישי?
איתי: ברור! שני רכבים. אחד לאישה. שנוכל גם לקחת את הילדים לחוגים, להצגות.
חיה: נשמע גן עדן. אני הכי אוהבת הצגות ביידיש.
איתי: יידיש? זה פאסה ממזמן. רק עברית!
חיה: מדברים אצלכם בשפה שלנו? עברית? יש לי צמרמורת…
איתי: צמרמורת, תראי איזו צמרמורת תרגישי כשיקראו לך למילואים בדיוק בחודשי העומס בעבודה, כשהבוס שלך לחוץ טילים. זה סיוט!
חיה: מילואים? תסביר.
איתי: נו, גיוס לכמה שבועות לצבא.
חיה: יש לכם צבא? מה, מרשים לכם להילחם?
איתי: את צוחקת? מי צריך להרשות לנו?
חיה: אז זה בטח צבא חמוש באלות, כמו המשטרה היהודית פה.
איתי: אלות? איפה את חיה? יש טנקים, מטוסים, ספינות, מלא חיילים, הכול יש לנו. אבל לא קל פה, בסוף הממשלה עושה מה שהיא רוצה.
חיה: יש לכם פרלמנט משלכם?
איתי: פרלמנט… חחח… את יודעת, אנשים שיושבים ומחממים את הכיסאות ארבע שנים במקרה הטוב עד שבוחרים בהם שוב.
חיה: בוחרים בהם? אפשר לבחור הנהגה אצלכם? זו לא דיקטטורה?
איתי: דמוקרטיה, גברתי, דמוקרטיה. וזו בדיוק הבעיה! שהרוב כופה את דעתו על המיעוט הצודק.
חיה: אז יש לכם ארץ תנ"כית, מדינה, שוטרים, צבא, פרלמנט, דמוקרטיה, כלכלה… אילו היה לי דבר אחד מכל זה הייתי מודה לא-לוהים כל יום.
איתי: עזבי, את לא מבינה כלום. בקיצור, אני רוצה לעזוב, לרדת מהארץ, לשנות אווירה, ללכת למקום אחר, פתוח, מכיל, בלי הרבה עומס, משהו סטרילי כזה, בלי אויבים בכל פינה.
חיה: לאן תלך?
איתי: חשבתי על ברלין שבגרמניה.
(כתב: אסף אולשיצקי)
שאלות לדיון:
מקור ג: הרב דב ביגון
בשנת התשט"ז, לפני חמישים שנה, אמר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל: "צריך להרבות בשמחה בחג העצמאות, שמחה על גילוי השכינה ושיבת ציון ושמחה על ישראל הנבנית מחדש.
"כל בניינה, תקומתה וקיומה של מדינת ישראל ארוגים בניסי נסים שהקב"ה הראה לנו… כלום אפשר היה לשער לפני חמישים שנה שהתורכים ששלטו בארצנו ביד רמה יגורשו ממנה לגמרי? וכלום אפשר היה להעלות על הדעת לפני עשר שנים שבריטניה הגדולה תאלץ לעזוב את שלטונה בארץ?
"כל טרקטור, כל טנק וכל אווירון המבצר את המדינה יש בו קדושה אלוקית, וכל חלק וחלק וכל פרט ופרט זהו גילוי של התוכן הלאומי האלוקי של קדושת ישראל, גם אם חסרה אצל רבים התודעה הזאת שההשגחה העליונה היא היא שמכוונת ומנהיגה את הדברים, הרי זו היא מציאות, עובדה קיימת שאינה זזה ממקומה בין שמכירים בכך בין שאין מכירים בכך… אמנם עוד לא נכבשה לנו כל הארץ, גם ירושלים מקדש מלכותנו עוד אינה כולה בידנו (הדברים נאמרו לפני מלחמת ששת הימים). גם הכמות וגם האיכות של שלטוננו על ארצנו טעונות עוד השלמה ושכלול, אבל הקמת המדינה זוהי התגלות מלכות שמים ועלינו להרבות בשמחה ביום העצמאות, שמחה על שזכינו להיות בארצנו העצמאית…" (שיחות הרב צבי יהודה יום העצמאות ה-5).
נכון לעכשיו, אם לפני חמישים שנה, כאשר מדינת ישראל הייתה בראשית דרכה צריכים היו לשמוח על החסד ועל הניסים ועל החסדים שהשם יתברך עשה עימנו בהקמת המדינה, על אחת כמה וכמה אחרי נ"ח שנים להקמתה, כאשר למעלה מחמישה מיליון יהודים חיים במדינתנו, ההולכת ומתפתחת בצעדי ענק ונעשית כבר היום לאחת המדינות החזקות בעולם, מבחינה כלכלית וצבאית.
אנו רואים בחוש כיצד מתקיימת "ועינינו תראינה מלכותך" – מלכות לאומית ממשית, ולא ירחק היום ונזכה כולנו להתקיימות הבקשה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – לא רק להחזרת המלכות אלא להחזרת השכינה-הנשמה לקודש ולמקדש – זכינו ל"תראינה מלכותך" שהיא ראיה חיצונית, ועתה עינינו נשואות ל"תחזינה עינינו בשובך" – לראיה פנימית על ידי "המחזיר שכינתנו לציון".
בברכת יום עצמאות שמח ובציפייה לישועה השלמה, הרב דב ביגון
שאלון לדיון:
מקור ד: נותנים ידיים / רחלי מושקוביץ
אֲנִי קוֹלֵעַ בַּמִּטְוָח
וְאַתְּ קוֹלַעַת צַמּוֹת
אֲנִי טוֹעֵן תּוֹתָח
וְאַתְּ טוֹעֶנֶת קְנִיּוֹת
אֲנִי שׁוֹמֵר בָּעֶמְדָּה
אַתְּ שׁוֹמֶרֶת מִתְּמוּנוֹת
אֲנִי מְכַוֵּן לַמַּטָּרָה
אַתְּ מְכַוֶּנֶת תְּפִלּוֹת
אֲנִי מְגַיֵּס פָּקוּדִים
אַתְּ מְגַיֶּסֶת כּוֹחוֹת
אֲנִי סוֹרֵק מִתְחָמִים
אַתְּ בִּסְקִירַת מַעֲרָכוֹת
אֲנִי מְקַדֵּשׁ לַפְּלֻגָּה
אַתְּ מְקַדֶּשֶׁת לַיְּלָדוֹת
אֲנִי לֹא יָנוּם
וְאַתְּ לֹא נִרְדֶּמֶת
וּשְׁנֵינוּ מְרִיחִים רֵיחוֹת מִלְחָמָה
וּשְׁנֵינוּ לוֹחֲמִים לְהַחְזִיק אֱמוּנָה
אַתְּ מְחַפָּה עָלַי, אֲנִי מְחַפֶּה עָלַיִךְ
כָּכָה זֶה כְּשֶׁכָּל הַכּוֹחוֹת נוֹתְנִים יָדַיִם
אֲנִי מְחַלֵּק מְשִׂימוֹת
אַתְּ מְחַלֶּקֶת חִבּוּקִים
אֲנִי מַאֲזִין לַקֶּשֶׁר
אַתְּ מַאֲזִינָה לַיְּלָדִים
אֲנִי זוֹרֵק רִמּוֹן
אַתְּ זוֹרֶקֶת אֶת הַפַּחַד
אֲנִי לוֹמֵד מַפּוֹת
וְאַתְּ לוֹמֶדֶת אֶת הַיַּחַד
רָחוֹק גֵּאוֹגְרָפִית אֲבָל קָרוֹב מִתָּמִיד
אַתְּ אִתִּי כָּל הַזְּמַן בַּמִּלְחָמָה בַּחֲזִית
הַטּוֹב יְנַצֵּחַ, אַתְּ, אֲנִי, אֲנִי וְאַתְּ
עוֹד תִּרְאִי, הָאוֹר יַעֲלֶה בְּבַת אַחַת
וּשְׁנֵינוּ מַשִּׁיבִים רוּחוֹת מִלְחָמָה
וּשְׁנֵינוּ לוֹחֲמִים לְהַחְזִיק אֱמוּנָה
אַתְּ מְחַפָּה עָלַי, אֲנִי מְחַפֶּה עָלַיִךְ
כָּכָה זֶה כְּשֶׁכָּל הַכּוֹחוֹת נוֹתְנִים יָדַיִם
חֲזִית הַלֵּב, חֲזִית הַקְּרָב
מִמֶּנִּי עַד אֵלַיִךְ מְצַיֵּר לָךְ קַו
שאלות לדיון:
א הֹד֣וּ לַה' כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:
ב יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י ה' אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד-צָֽר:
ג וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם:
ד תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ:
ה רְעֵבִ֥ים גַּם-צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף:
ו וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל-ה' בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם:
ז וַ֭יַּֽדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל-עִ֥יר מוֹשָֽׁב:
ח יוֹד֣וּ לַה' חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
ט כִּי-הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא-טֽוֹב:
י יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל:
יא כִּֽי-הִמְר֥וּ אִמְרֵי-אֵ֑-ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ:
יב וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר:
יג וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל-ה' בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם:
יד יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק:
טו יוֹד֣וּ לַה' חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
טז כִּֽי-שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ:
יז אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֹֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ:
יח כָּל-אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד-שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת:
יט וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל-ה' בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם:
כ יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם:
כא יוֹד֣וּ לַה' חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
כב וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה:
כג יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים:
כד הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י ה' וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה:
כה וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו:
כו יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג:
כז יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל-חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע:
כח וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל-ה' בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם:
כט יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם:
ל וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי-יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל-מְח֥וֹז חֶפְצָֽם:
לא יוֹד֣וּ לַה' חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
לב וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל-עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ:
לג יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן:
לד אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ:
לה יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם-מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם:
לו וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב:
לז וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה:
לח וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט:
לט וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן:
מ שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל-נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא-דָֽרֶךְ:
מא וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת:
מב יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל-עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ:
מג מִי-חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר-אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י ה':
שאלות לדיון:
להרחבה ולנקודות נוספות תוכלו להיעזר בשיעורו של הרב אייל ורד: https://meirtv.com/shiurim/317610/
מקור ו: פי מיליון / נעם חורב
אומרים שהשנה
יום הזיכרון
יהיה פי מיליון –
פי מיליון יותר כואב
פי מיליון קורע לב
פי מיליון יותר אכזרי
פי מיליון בלתי אפשרי
ועולה בי מחשבה קטנה
שהשנה
גם ליום העצמאות
תהיה פי מיליון
יותר משמעות.
מקור ז: הרב צבי יהודה – "הֶ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד" (תהלים קטז, י)
רגיל היה רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לפרש הפסוק בדרכו המקורית והיפה. "האמנתי כי אדבר" – אם מדבר אני מתוך אמונה, ורואה שה' מנהל את הדברים, למעלה הרבה מבינתנו הקצרה, אז – "אני עניתי מאוד" – עניתי פירושו: חיכיתי. מלשון עונה. שכל דבר יבוא בעתו ובזמנו הראוי לו, לפי התוכנית האלקית. כך הוא זה, אצל מי שמדבר מתוך אמונה, ומבט אמוני נכון, הרואה סדר אלקי בכל מהלכי התחייה והגאולה. נאזר הוא בסבלנות מאמינה, ואינו מתייאש ממהלכי גאולת הקימעא קימעא. שכך הוא אצל הדוחקים, "אני אמרתי בחפזי", בחפזה של קוצר רוח וחלישות הדעת, שיש למהר את התהליך, וכל העיכובים אינם כלל ממהלך שלם של הגאולה, ע"כ "כל האדם כוזב", מהשקפה כזו בא יאוש וחולשת רוח, שאין זו הגאולה המיוחלת.
ולכן – היה מסכם רבינו זצ"ל – תמיד יש להתבונן בעיניים אמוניות, מתוך אמונה מקיפה ותמימה, על כל מהלכי תחייתנו, ומתוך כך נבוא לפעול עם א-ל (מתוך הגדה של פסח עם פירושי הרב).
קביעת הצמידות בין יום הזיכרון לחללי צה"ל יום העצמאות – הרב שלמה גורן
כיום, אנחנו מקבלים כמובן מאליו את העובדה שיום הזיכרון לחיילי צה"ל ויום העצמאות סמוכים וצמודים זה לזה. ברצוני לספר כיצד העניין הזה בעצם נוצר ונרקם. בשנה הראשונה למדינה, שנת תש"ט, טיפלתי הרבה בחללי צה"ל, עברתי את קווי האויב והחזרתי מעבר להם קרוב לאלפיים
חיילים שעצמותיהם התפזרו על ההרים ולא נקברו.
במשך השנה היו בינינו דיונים וויכוחים לא מעטים בעניין היום שייקבע כיום הזיכרון לזכר החללים שלנו, שנפלו והקריבו את חייהם למען תקומת ישראל. חיפשנו ימים מתאימים בשנה, שראויים לקבוע בהם יום זיכרון לכל החללים. עסקתי בזה בשיתוף המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון. בהתחלה חשבנו על ל"ג בעומר, מכיוון שזהו יום המסמל את מלחמות ישראל בתקופת בר כוכבא ותלמידי רבי עקיבא, הלוחמים הקדומים שלנו. התאריך הזה מצא חן בעיני רבים, אך לאחר מחשבה שנייה החלטתי להתנגד לו, מפני של"ג בעומר חל בכל שנה שלושה עשר ימים אחרי יום העצמאות, והוא נחשב ליום של שמחה. הרי עד ל"ג בעומר לא מסתפרים ולא מתחתנים, ובו ביום יש הרבה מאוד חתונות. חשבתי לעצמי שזה לא מתאים שניקח יום של שמחה ונהפוך אותו ליום אבל. אחר כך חשבנו על תשעה באב, אבל גם הרעיון הזה נפסל, מכיוון שלא רצינו לערבב בין היום שמסמל את חורבן בית המקדש ליום המסמל את נפילתם של גיבורי ישראל הקדושים. אלו שני נושאים שונים לחלוטין שלא מצאנו לנכון לקשור ביניהם.
חשבתי אולי לקשור אותם לעשרה הרוגי מלכות, אבל התברר שאת רבי עקיבא הרגו ביום הכיפורים, וגם זה לא מסתדר. כך יצא שמרוב חיפושים אחרי היום, עברה כמעט שנה מאז הכרזנו על המדינה, ועדיין לא נקבע יום זיכרון. אלפי חיילים נפלו במלחמת השחרור ובכל הקרבות הקשורים לשחרור ישראל, עוד מעט כבר חוגגים את יום העצמאות החדש, ועדיין לא נקבע יום זיכרון לחיילי צה"ל.
שלושה ימים לפני יום העצמאות הראשון ניגשתי בדחיפות לרמטכ"ל יגאל ידין ואמרתי לו שהחלטנו לקבוע את היום שלפני יום העצמאות כיום הזיכרון, פשוט כי כבר אין לנו ברירה. באותו הזמן חשבתי שזה יהיה זמני, עד שנקבע יום אחר. ביקשתי ממנו שתצא פקודת יום ראשונה לחיילים בעניין זה. לאחר כשעה הייתה פקודת היום מנוסחת, ואני לקחתי אותה מידי הרמטכ"ל ורצתי לאולפני הרדיו של קול ישראל כדי לשדר את הפקודה. להפתעתי מצאתי את האולפן ריק, והפקידה שהיתה שם אמרה לי שאין מי שתשדר ותקריין, וכי הקרייניות יגיעו רק בעוד כמה שעות.
צלצלתי מיד למשרדי במטכ"ל. בדיוק היה שם גיסי, הרב שאר ישוב כהן, אשר היה באותה העת רב חיל האוויר. ביקשתי ממנו שיבוא מיד למשרד שלנו, שאז עוד היה ברמת גן, במקום שבו ישב בן־גוריון במלחמת השחרור. הוא הגיע, הטכנאית הפעילה את השידור בתחנה והוא הקריא את פקודת היום, וכך היום הזה הוכרז כיום הזיכרון לחללי צה"ל. זו היתה הפתעה לכולם.
למחרת בבוקר הלכתי לרמטכ"ל. ביקשתי ממנו שיודיע לממונה על האזעקה שיש להפעיל את הסירנות במתכונת של צפירת הרגעה, ויפרסם שזה לכבוד החללים שלנו. זו היתה הפעם הראשונה שערכנו את יום הזיכרון – בשנת תש"ט, בצמוד ליום העצמאות.
זה סיפור ההצמדה והחיבור של יום הזיכרון ויום העצמאות, ושל הצפירה ביום הזיכרון.
באותו הזמן הצדקתי זאת. חשבתי שזה בדיוק כמו שנוהגים בשמחת תורה, תחילה רוקדים ושמחים, ופתאום עוצרים את הכול ואומרים "יזכור".
חשבתי שכשם שאפשר כך לעבור מאבל לשמחה ולחבר ביניהם, כך אפשר לעשות גם בין יום הזיכרון ליום העצמאות. באותו הזמן לא ידעתי שהמתכונת הזו תהפוך קבועה, כחלק מלוח השנה של מדינת ישראל.
(הרב שלמה גורן, בעוז ותעצומות | אוטוביוגרפיה)
קום והתהלך בארץ
מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר קלינגר
קום והתהלך בארץ
בתרמיל ובמקל.
וודאי תפגוש בדרך
שוב את ארץ ישראל.
יחבקו אותך דרכיה
של הארץ הטובה,
היא תקרא אותך אליה
כמו אל ערש אהבה.
זאת אכן אותה הארץ,
זו אותה האדמה
ואותה פיסת הסלע
הנצרבת בחמה.
ומתחת לאספלט
לבנייני הראווה,
מסתתרת המולדת
ביישנית וענווה.
קום והתהלך בארץ…
וכרמי עצי הזית
ומסתור המעיין
עוד שומרים על חלומה
וחלומנו הישן.
וגגות אודמים על הר
וילדים על השבילים,
במקום שבו הלכנו
עם חגור ותרמילים.
קום והתהלך בארץ…
רעיונות לשירים נוספים:
'רק בישראל', 'ישראל שלי', 'הכי ישראלי', 'לחיי העם הזה', 'תמיד עולה המנגינה', 'חי', 'אין לי ארץ אחרת'