תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הטקס

פתיחה
דובר 1: ״וכל שנה, כשזיכרון נצמד לעצמאות, מתברר הטעם, מתחדשת משמעות.
שאותם הנופלים על בטחון האומה, הם מקלו של הדגל המונף לתקומה.
הם הדיו שצובע את הפסים בכחול, הם הבד הלבן, בו טבע המכחול.
וגם המגן דוד, הוא מגן גיבורים. הניצב גאה, לא כטלאי, בזכות דם חללים.
כי הדגל הזה, המתנופף ונמתח, על גבם הוא נישא, על קברם הוא מונח."
-אלישיב רייכנר-

דובר 2: שלום לכולם, ברוכים הבאים.
נא להשתיק טלפונים, לתפוס מקומות ולשבת כדי לכבד את המעמד.

בדקות המיוחדות האלה של בין ערביים, כשעוד יש שקט באוויר אבל כבר מרגישים שמשהו משתנה, אנחנו עוברים בערב הזה, שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, אנחנו עומדים על התפר שבין כאב לתקומה, בין זיכרון לבניין.
לא סתם שני הימים האלה צמודים כל כך. הם מזכירים לנו שהכאב והעצמאות שזורים יחד. שהזיכרון אינו נשאר מאחור – הוא הופך לקריאה ברורה אלינו לקבל עלינו אחריות לתקומה, לבחור בחיים ולהיות הדור שממשיך לבנות את המדינה, להעמיק שורשים ולהוביל אותה קדימה.

הורדת הדגל לחצי התורן + תפילת "יזכור"
[הערה: אם אין אפשרות לדגל, ותרו עליו. בסניפים שנערך בהם טקס ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הדגל הורד בתחילתו, ואין צורך בשלב זה.]
מנגינת רקע להורדת הדגל לחצי התורן: https://www.youtube.com/watch?v=-ljGUq2ysng

מנחה מרכזי: להורדת הדגל לחצי התורן, קריאת פרק תהלים וקריאת תפילת "יזכור", הקהל מתבקש לעמוד.
(הורידו את הדגל לחצי התורן. הקריאו את תפילת "יזכור" ופרק תהלים (נספח 1).
כדאי שאדם מכובד ובעל תפקיד רשמי יקריא את התפילות הללו. רב, קומונרית, דמות מהקהילה).
מנחה מרכזי: נא לשבת.

מעבר
דובר 1: בטקס הזה נעסוק במכתבים – מכתבים שנכתבו מתוך חיים של שליחות, של אחריות ושל אהבת העם והארץ. מכתבים שנשארו אחריהם וממשיכים לדבר גם היום. דרך המילים הללו נפגוש את מה שהיה – את הסיפורים, את הערכים ואת הקולות.

דובר 2: אבל לא פחות מכך נשמע גם את השירים שמבוססים על המכתבים האלו, שירים שממשיכים להישמע ולהדהד בנו, שמקשרים אותנו לעבר ומובילים אותנו בהווה ובבחירה שלנו להמשיך את הדרך. נבקש להבין מה אנחנו לוקחים איתנו הלאה. כי המכתבים האלה אינם רק זיכרון, הם גם קריאה. קריאה אלינו להיות דור שממשיך, שפועל, שבוחר בחיים. מתוך החיבור בין העבר להווה נצעד יחד אל יום העצמאות – אל התקומה ואל הבחירה לומר ״הננו״.

הותיר אחריו / צור ארליך
דובר 1:
״הוא הלך והותיר אחריו –
את הוריו, את אחיו ואחיותיו
ומכתב.
מכתב אחרון ממנו, שנפתח רק אם הוא איננו.
הוא חָשַׁב וְכָתַב וְחָטַב וְחָצַב מכתב אהבה וחובה וגם צו, מכתב שמותיר אחריו את מותו ואותו.
המען נמצא והשולח איננו, כל מעייניו הם למעננו.
הכותב נעדר והותיר חותם חום.
לפעמים, הוא כתב, לאהוב זה ללחום.
״אל תבכו לי״ הוא כתב, ״תנו חיוך״, וְשִׂמְּחוּ וְצִמְּחוּ, וִחְיוּ״.

דובר 2:
״מכתב אחרון ממנו, מכתב הדורש את שלומנו.
האומר מגרון ומלב שאינם – לא חיי לחינם, לא מותי לחינם.
אם למות, כך כתוב בו, רק ככה.
כי רציתי לתת, לא לקחת.
מכתב שנכתב אחריו, מהאש, מהקו, מהקרב״.

דובר 3:
״הוא הלך והותיר אחריו
את אחיו, את רעיו, את הוריו,
את אשתו ובניו ובנותיו
עַם רחב שילך בדרכיו
ומכתב״.

דובר 4: מהמכתבים האחרונים של הלוחמים עולים קולות של אחריות ושל נתינה, קולות שממשיכים לדבר גם לאחר שהכותב איננו. הם מבקשים מאיתנו לא רק לזכור אלא גם לחיות, לשמוח, לצמוח ולהפוך את הזיכרון לפעולה.

(הערה לקומונריות/למדריכים: לפניכם שישה מכתבי נופלים + שירים מתאימים, בחרו את המתאימים לסניף שלכם)

בנספח 2 מצורפת מצגת מומלצת להקרנה

מכתבו של דניאל טואף הי"ד
[תפאורה מומלצת: חייל יושב על כיסא, אוחז פנקס ועט ורושם החל מהקראת הטקסט של דובר 2]

דובר 1: מכתבו של סרן דניאל טואף הי״ד, סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד, חטיבת גבעתי.
נהרג בפיצוץ מבנה ברפיח.
דניאל החליף בפלוגה את חברו סרן ירון צ'יטיז, שהיה סגן מפקד הפלוגה המבצעית של גדוד שקד, ונפל בלחימה בקרב בדרום רצועת עזה בי"ד באלול תשפ"ד (17 בספטמבר 2024).
דניאל, בוגר סניף מורשת, היה בן 23 בנופלו. את המכתב כתב לחייליו רגע לפני הכניסה הראשונה לעזה.

דובר 2: "כשהייתי ילד תמיד סבא וסבתא היו אומרים שכשאגדל כבר לא יהיו מלחמות ולא יצטרכו צבא. מהר מאוד הבנתי שזה לא נכון, כי למדתי להכיר מה זה עם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו״.

דובר 3: ״עכשיו תורנו, תורנו להיות אלה שנוטלים את העול ולוקחים אחריות על העם. כמו אברהם, יצחק ויעקב כל אחד בניסיון שהיה לו – משה שהעלה את העם לארץ, יהשוע בן נון בכיבוש הארץ, דוד, שלמה ומלכי ישראל, אסתר ומרדכי, החשמונאים, אנשי המחתרות הפרטיזנים, היהודים שהיו בתלאות השואה, לוחמי צה"ל לדורותיהם, כולם לקחו אחריות על העם שלהם. עכשיו תורנו".

דובר 4: ״לפני חודש וחצי היה ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור. התפללנו כולנו למען הכלל, ואני אישית תמיד הדבר שאני הכי משתדל לכוון בו זה ספר חיים טובים. הרי הכוונה כאן היא לא שנחיה עוד שנה ולא נמות, הכוונה כאן היא שיהיו לנו חיים של משמעות ועשיית טוב למען עם ישראל וארץ ישראל. תמיד אני מכוון בזה הכי הרבה ומבקש שיהיה לנו חיים של עשייה למען הכלל, של נתינה למען העם והארץ. חיים שבהם אני הופך את העולם למקום טוב יותר, את העם שלי לטוב יותר. זאת תכלית החיים, ולכאן הגעתי לרגע וזכיתי לעשות את הדבר הזה ולחיות את החיים האלה, חיים של כלליות ועשיית טוב למען עם ישראל בגופי ממש".

דובר 5 [ אפשרות א]: בהלוויה שנערכה בהר הרצל נשא אביו תפילה מתוך התפילות של ראש השנה לפני שספד לו.
"אני רוצה לשיר לכם שיר מהשיר על עקדת יצחק שאנחנו קוראים בראש השנה, העוקד והנעקד והמזבח". האב שר: "הבן אשר ילדה לתשעים שנה היה לאש ולמאכלת. צר לי כי אם תבכה ותתייפח, העוקד והנעקד והמזבח, אל נא יהיה עולם בלי ירח, העוקד והנעקד והמזבח".
https://www.youtube.com/watch?v=_tuYQVYPcdQ&list=RD_tuYQVYPcdQ&start_radio=1
(מומלץ להקרין את המילים על המסך)

דובר 5 [אפשרות ב׳]: המילים של דניאל מזכירות לנו שבסופו של דבר השליחות הגדולה מורכבת מאנשים פשוטים – אנשים שבוחרים לקבל עליהם אחריות, לתת מעצמם ולחיות חיים של משמעות למען אחרים. אנשים שקמים ובמעשים שלהם בונים את ההמשך של הסיפור שלנו כעם.
https://www.youtube.com/watch?v=-RcOBEaZBwg&list=RD-RcOBEaZBwg&start_radio=1
(מומלץ להקרין את המילים על המסך) 

מכתבו של עברי דיקשטיין הי"ד
[תפאורה מומלצת: חייל יושב על כיסא, אוחז פנקס ועט ורושם החל מהקראת הטקסט של דובר 2]

דובר 1: מכתבו של סגן עברי דיקשטיין הי״ד, מפקד מחלקה בגדוד 51 בחטיבת גולני. נפל בקרב בדרום לבנון בי״ג בחשוון תשפ״ה (17 בנובמבר 2024). עברי, בוגר סניף עֵלִי, היה בן 21 בנופלו.

דובר 1: "רבים כמוני, בעבר ובהווה, בחרנו להתגייס לצבא, בשביל להגן על הבית, על המשפחה. בלב כולנו אותה התחושה, שליחות. בתחילת חיינו הבוגרים אנחנו בוחרים לתת מעצמנו, וכמו קודמינו כך אנו מתייצבים למען הבית. לפני תקופה עמדתי נרגש בכותל המערבי ואמרתי את שאמרו לפניי, ״הנני נשבע לקבל על עצמי ללא תנאי וּללא סְיָיג עוֹל מִשמעתו של צְבא הַהֲגנה לישראל וּלהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת וּלחירות ישראל״.

דובר 2: ״כשתישמע הפקודה קדימה הסתער, נקום יחדיו, אחד מקריית ארבע, אחד מהרצלייה, אחד מניו יורק ואחד מנתיבות, ונסתער ביישור קו, בלי שום שיקול אישי. תדעו משהו, בתור אנשים שחיים יחד 24/7 ושלא מדברים פוליטיקה, רב המאחד על המפריד, וגם כשיש פערים, חוסר הסכמה ומאבק, יש לכולנו פנים יפות שכדאי להראות אותן. לכולנו יש ארץ אחת, ההיסטוריה לימדה אותנו בכאב עצום שלעם היהודי יש מקום אחד לחיות בו. גם כשיש פה קשיים עצומים ובעיות קשות, זה הבית, וכשקשה ההורים לא עוזבים את הילד שלהם, ואחים לא מפסיקים לדבר, הם קצת רבים, אבל חוזרים ומתחבקים".

דובר 3: "אז אני, חייל, שאעשה כל שמדינת ישראל תדרוש ממני ואף אמסור את חיי ללא סייג, דורש מכם, אחים אנחנו, התביעה הזאת נדרשת. אל תוותרו על האמת שלכם, אבל אל תשכחו מי אתם, למה אתם שייכים, ותזכרו, יש לנו ארץ יפה, פורחת, אנשים נהדרים, אנחנו יודעים את זה הכי טוב, אנחנו דורכים בכל חלק בה, זוחלים בה ומרגישים אותה היטב, והאנשים, אתם לא מבינים מה אתם מפספסים, תפסיקו לקלקל וללכלך, כולנו טובים, הפנים היפות של החברה הישראלית זה אתם".

דובר 4: "אז תסמכו עלינו, אנחנו ננצח בכל מפגש עם האויב, בחירום ובשגרה, גם במחיר חיינו, ואתם, תחיו בשלום, תאהבו, כולנו אחים. אז אני, חייל פשוט, בשם אחיי לנשק, זועק אליכם, אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת".

דובר 5: עברי חיבר בחייו שמיים וארץ ומחבר היום בין העולמות. הוא צעד בשבילי החיים באהבה. בעקבות עברי עלינו כולנו למקום גבוה ואצילי יותר. השיר 'לוחם עברי' נכתב והולחן לקראת יום השלושים ללכתו של עברי. לזכרו.

בסוף המכתב השמיעו את השיר, מומלץ גם להקרין את הקליפ שבקישור
https://www.youtube.com/watch?v=Yiw1OZuDUYc

מכתבו של שחר פרידמן הי״ד
[תפאורה מומלצת: חייל יושב על כיסא, אוחז פנקס ועט ורושם החל מהקראת הטקסט של דובר 4]

דובר 1: מכתבו של סמ״ר שחר פרידמן הי״ד, לוחם בגדוד 101, חטיבת הצנחנים.
נפל בה' בכסלו תשפ"ד (18 בנובמבר 2023) בקרב בצפון רצועת עזה. בן 21 בנופלו.

דובר 2: ב-5 באוקטובר יצא שחר לחופשת השחרור והתכוון לטוס בהמשך החודש לתאילנד.
ב-7 באוקטובר חזר לצבא. הוא לחם עם חבריו באזור המסיבה בְּרֵעִים, חיסל לראשונה בחייו מחבל ואיבד שישה מחבריו.

דובר 3: שחר התראיין זמן קצר לפני כניסתו לעזה בשטח כינוס בדרום. "המ"פ שלי אמר ביום הראשון למלחמה 'אני מוכן למות', ואני כמוהו", סיפר. "אם קורה משהו, אני מוכן למות בעד המדינה שלנו". כשלושה שבועות מאוחר יותר נפל שחר בקרב בצפון הרצועה.
אימו של שחר מספרת שהמח"ט ביקש מהחיילים שלא לכתוב צוואות, אבל הוא בכל זאת כתב. הוא שלח את זה לחבר׳ה ואמר: "זה לא הספד, זו אג'נדה". וביקש מחבר שיעביר אותה למשפחה אם ייהרג. וכך כתב:

דובר 4: ״הֱיוּ אנשים טובים. תחייכו. תשאפו לגרום לכל אדם שיפגוש בכם לחייך גם. תהיו פתוחים לביקורת ותנסו תמיד להשתפר. דעו כי המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר.
תפתחו אוזניים לצרכיו של הזולת ותפקחו עיניים לצערו. השתדלו לחייך כמה שיותר גם כשקשה. שימו לב לאנשים הקטנים שנופלים לנו בזווית של העין. תעריכו את הדברים הקטנים שיש לעולם להציע, בעיקר טבע ומוזיקה.
והכי חשוב – תהיו אנשים טובים בדרככם. אל תיתנו לחברה להכתיב לכם מה עושה אתכם אנשים טובים – פשוט השתדלו כמה שאפשר; וגם כשנופלים דעו כי זאת הדרך להצלחה. תאהבו את עצמכם ואת העולם, וכשתקרינו החוצה שמחה – ייווצר לאט לאט מעגל שייצור עולם טוב יותר״.

דובר 4: ליאת פרידמן, אימו של שחר, כתבה עליו: "לשחר לא היו לו חלומות במגירה, הוא חי את החלומות שלו. הוא היה ילד שראה את האנשים בזווית העין. אם בחור בן 21 שראה את כל הדברים שראה אומר לכם להיות אנשים טובים ולשים לב לאחרים, מי אנחנו שלא נבצע את הצוואה הזו?" 

דובר 5: המילים של אימא של שחר מזכירות לנו שהוא לא רק כתב איך נכון לחיות, הוא חי כך באמת, בדרך פשוטה, שקטה, מלאה בטוב לב, בראיית האחר ובבחירה לעשות טוב בכל יום מחדש. שחר הותיר לנו דרך. דרך של רגישות, של נתינה, של תשומת לב לאנשים שסביבנו גם ברגעים הקטנים ביותר.

בסוף הקטע השמיעו את השיר
https://www.youtube.com/watch?v=TQyWujlHR94&list=RDTQyWujlHR94&start_radio=1
(מומלץ להקרין את המילים על המסך) 

מכתבו של שי ארווס הי״ד
[תפאורה מומלצת: חייל יושב על כיסא, אוחז פנקס ועט ורושם החל מהקראת הטקסט של דובר 2]

דובר 1: מכתבו של שי ארווס, חובש קרבי בגדוד צבר, חטיבת גבעתי. נפל בט״ז בחשוון תשפ״ד (31 באוקטובר 2023) בתקרית הנמ"ר בצפון רצועת עזה. בן 20 בנופלו.

דובר 2: שי כתב את מכתבו בפתק בטלפון שלו 12 יום לפני שנפל בקרב. הצוואה הגיעה למשפחתו כחודש לאחר מותו.
וכך כתב:
״והאמת ששמחתי לעשות את מה שאני עושה – להציל אנשים ולשמור על המדינה, זה משהו שתמיד רציתי.
משהו שתמיד היה חלק ממני מאז שהייתי קטן, ועכשיו הייתה לי ההזדמנות לעשות ולתת מעצמי גם למדינה.
אז שתדעו שכל זה לא היה לחינם והיה שווה את זה. שכל עם ישראל ימשיך במסורת הזאת, ולאהוב את המדינה, כי אנשים לא נפלו פה סתם, ויש אנשים שצריכים לשמור פה״.

דובר 3: ״אני יודע שזה יהיה קשה, אבל אני רוצה שתמשיכו איך שאתם. תמשיכו בחיים, תנו מעצמכם כמה שאתם רק יכולים, תהיו משפחה מאוחדת. אדר אהובה שלי, תמשיכי בשלך. זה יהיה קשה, אבל אני באמת רוצה שתהיי מאושרת כמו עכשיו ותמשיכי הלאה. וכל חבריי הקרובים, אני אוהב אתכם ומעריך אתכם על כל החיים והחוויות שעברנו ביחד. היה כיף, נהניתי מאוד, והיו לי חיים מאושרים. סבא, אני יודע שתמיד האמנת בי והיית מאוד גאה בי שנהייתי לוחם, אז תהיה גאה גם עכשיו, כי לא נפלתי לחינם״.

דובר 4: זהבה אסולין, אימו של שי, כתבה עליו: "כששי נולד, חבל הטבור שלו הסתובב סביב הצוואר והוא כמעט מת. לכן קראנו לו שי – פירוש השם הוא מתנה ושמע ישראל. שי היה בן הזקונים שלנו. הייתה לו נתינה אין-סופית, הוא לא ידע להגיד 'לא'. הוא רצה להגן על המולדת, יהודי ציוני שאוהב את הארץ. הוא רצה להגיע לשב"כ אחרי הצבא. כל אימא תגיד שהבן שלה הכי טוב, אבל הוא באמת הכי טוב. הוא היה הגאווה שלנו".

דובר 5: מאז ומתמיד היה החלום של שי להתגייס ולשמור על מדינת ישראל, לתת מעצמו לארץ שאהב כל כך. הוא לא רק חלם את זה – הוא גם זכה להגשים והלך בדרך שהאמין בה בכל הלב. בתוך המילים שלו יש אמירה פשוטה וחזקה: הוא עשה את זה מתוך אהבה אמיתית, מתוך תחושת שליחות, כי אין לו ארץ אחרת.

בסוף הקטע השמיעו את השיר
https://www.youtube.com/watch?v=3_r6pEPaZ-k&list=RD3_r6pEPaZ-k&start_radio=1ֿ

מכתבו של יוסי הרשקוביץ הי״ד

[תפאורה מומלצת: חייל יושב על כיסא, אוחז פנקס ועט ורושם החל מהקראת הטקסט של דובר 3]

דובר 1: מכתבו של יוסי הרשקוביץ הי״ד, לוחם בגדוד 697, חטיבה 551. יוסי נהרג בפיצוץ מטען בבדיקת פיר ממולכד ליד מסגד בבית חאנון בכ״ו בחשוון תשפ״ד (10 בנובמבר 2023). בן 44 בנופלו.

דובר 2: יוסי היה מנהל תיכון אורט-פלך בנים בירושלים. הוא נקרא לשירות מילואים עם פרוץ המלחמה. אביו סיפר שאשתו ביקשה ממנו לשקול לוותר, אבל יוסי התנצל והסביר שהוא חייב להשתתף בהגנה על המדינה. יוסי הִרְבָּה לכתוב ולשלוח מסרים. הוא כתב מכתבים אישיים לאשתו הדס, לכל אחד מחמשת ילדיו ולהוריו רוחמה ויעקב. באישור המשפחה פורסם המכתב שכתב להוריו.

דובר 3: ״אבא ואימא, מה שלומכם? ב״ה אני בסדר גמור, ובחסדי ה׳ זוכה לקחת חלק במאמץ לשמור על עַם ה׳ המושפל שכעת יכול להתחיל להרים ראש אל מול כמות ההרס והחורבן שהמנוולים הנאצים חווים כעת. אני מרגיש שהתפילות שלכם עליי מסייעות המון והזכויות הרבות שלכם מגינות עליי. המשיכו להתפלל בכל הכוח, כי ניסים גדולים קורים כאן".

דובר 4: "חינכתם אותי לתת מבלי לקחת ולא מתוך הרגל, וב״ה אני זוכה להיות חלק מעם מדהים ומאנשים מדהימים שנותנים את כל הנשמה למען העם. כמה לשון הרע נאמר על העם הזה בשנה האחרונה, וכמה הכול שקר וכזב. כולנו כאן נלחמים כתף אל כתף, וכולם כאיש אחד בלב אחד, והתחושה היא כמו במעמד הר סיני. אני שמח שחינכתם אותי כך והתוויתם לי דרך שבה השאלה היא לא מה מגיע לי אלא איך אני בכל רגע ורגע יכול לתת יותר למען העם והמדינה. אוהב ומתגעגע, יוסי״.

דובר 5: משפחתו של יוסי כתבה עליו: "עם פרוץ המלחמה יוסי יצא להילחם למרות גילו, מתוך תחושה חזקה של מלחמת קיום לעם ישראל בארצו ורצון להיות שותף במאבק נגד הרשע עד הניצחון. יוסי השאיר אחריו מורשת אדירה של עשייה למען אחדות עם ישראל וראיית כל אדם בעין טובה״.

דובר 5: מהמכתב של יוסי עולה אדם שראה את השירות שלו כשליחות. הוא האמין בעם הזה. מבחינתו זה היה טבעי – לתת, לקבל עליו אחריות ולהיות חלק מהמאמץ המשותף. הוא מדבר על חיים של נתינה שבהם כל רגע מוקדש למשהו גדול ממנו, לעם ולמדינה. דבריו של יוסי מזכירים לנו שיש עוד הרבה מה לתת, עוד הרבה מה לבנות ומה להמשיך כאן במדינה שלנו, ושכל מה שאנחנו עושים כאן הוא חלק ממשהו גדול וחשוב.

בסוף הקטע השמיעו את השיר
https://www.youtube.com/watch?v=0Il2etmS7mA&list=RD0Il2etmS7mA&start_radio=1
(מומלץ להקרין את המילים על המסך) 

סמ"ר משה אוחיון

דובר 5:
סמ"ר משה אוחיון ז"ל שירת בחטיבת גולני ונפל בפעילות מבצעית בקרב במוצב ריחן שבלבנון בכ"ד בשבט תשנ"ה, 25 בינואר 1995. בן 20 בנופלו.

דובר 6: בעקבות בקשת משפחתו של משה קיבל לידיו עידן עמדי צרור מכתבים שכתב משה לאהובתו, ובהם הוא מספר לה על הקשיים, על הגעגוע ועל אהבתו אליה ואל משפחתו. עידן חיבר שיר שמבוסס על ציטוטים מהמכתבים והלחין אותו, וכך המילים והרגשות של החייל ממשיכים להישמע גם היום.

בסוף הקטע השמיעו את השיר
https://youtu.be/jiOxKaNJTyA?si=C2Y2bHjq2Ud45qPP
(מומלץ להקרין את המילים על המסך)

חיבור לעשייה ולתקומה

דובר 1: יש רגעים שנדמה שהכאב גדול מדי, שהלב כבר אינו יכול להכיל עוד. רגעים שהשתיקה כבדה, והמילים אינן מצליחות לתפוס את מה שמתחולל בפנים. הכאב נוכח בכל פינה, בזיכרונות, במחשבות, ברגעים הקטנים של היום-יום. הוא איננו נעלם – הוא מלווה אותנו, מזכיר לנו את מה שאיבדנו ואת מי שכבר איננו איתנו.

דובר 2: הזיכרון שומר בליבנו את מי שהיו כאן לפנינו, את הרגעים, את הסיפורים ואת המשמעות. אבל לצד הזיכרון יש בנו גם כוח נוסף – הכוח לקום, להמשיך, לבנות וליצור מתוך כל מה שנשאר בתוכנו. הזיכרון אינו נשאר רק בעבר, הוא הופך ליסוד לעשייה שלנו בהווה.

דובר 3: מתוך מה שאיבדנו אנחנו בוחרים לומר "הננו" – להיות כאן, לפעול, לקבל עלינו אחריות, להוסיף טוב, חיים ותקווה. זו הזכות שלנו וזו גם השליחות שלנו – לא רק לזכור אלא להמשיך, לקום ולהפוך את הזיכרון לתקומה חיה.
דווקא מהמקום הכי כואב צומחת הבחירה לפעול. לא רק זוכרים אלא גם ממשיכים. לא רק מתאבלים אלא גם בונים. לוקחים את כל מה שבקע מהלב ונותנים לו להפוך למשהו שמצמיח עולם.

דובר: מתוך כל הכאב והזיכרון אנחנו בוחרים להאמין שגם מהלב השבור יכולה לצמוח התחלה חדשה.

בסוף הקטע השמיעו את השיר
https://www.youtube.com/watch?v=X8CcSn4EcOo&list=RDX8CcSn4EcOo&start_radio=1
(מומלץ להקרין את המילים על המסך)

מעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות 

דובר: אנו עומדים עתה בשער הכניסה ליום העצמאות, וידנו עוד אוחזת ביום הזיכרון. הצירוף המיוחד הזה מבטא קודם כול את החובה לזכור, להכיר ולהוקיר את הנופלים גם בתוך השמחה על העצמאות הלאומית של העם היהודי במדינתו. שנית, את החובה להבין שנפילתם של אחינו איננה מנותקת אלא קשורה לרצף ההיסטורי של עם ישראל ומבטיחה את המשכת השרשרת של כל הדורות. 

הנפת דגל הלאום
מנגינת רקע להנפת הדגל: https://www.youtube.com/watch?v=ujki4RIjWEQ
[בסניפים שאין בהם תורן, אפשר ברגע זה לתלות דגל גדול בחזית הסניף או בחדר בו מתקיים הטקס.]

סיום: אני מאמין + התקווה + המנון התנועה 

נספחים

נספח 1 – יזכור ופרק תהלים
יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְאַנְשֵׁי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר. יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה. יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

תהלים פג

א שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.
ב אֱ-לֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ; אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵ-ל.
ג כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ.
ד עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ.
ה אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד.
ו כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו; עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ.
ז אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים.
ח גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק; פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר.
ט גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם; הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה.
י עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן.
יא נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר; הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה.
יב שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵימוֹ.
יג אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱ-לֹהִים.
יד אֱ-לֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל; כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ.
טו כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים.
טז כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם.
יז מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ ה'
יח יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד; וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ.
יט וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ:
עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ.

נספח 2 – הצעה למצגת בזמן המכתבים
https://canva.link/lewphxgnm97di2x