תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: כמו חול בים

פתחו את הפעולה בחלוקת חופן של אורז לכל חניך ובקשו מהם לספור מאה גרגירי אורז. תנו להם דקה של שקט וריכוז. ככל הנראה רובם יתחילו להתבלבל, להתעייף, להתלונן. לאחר דקה הסבירו להם שמה שהם ספרו זה בסך הכל מאה גרגירים קטנים וזה כבר נראה לכם המון ועייף אותם. עכשיו נסו לדמיין את המספר 6,000,000. זה מספר בלתי נתפס של יהודים שנספו בשואה. אילו שמנו גרגר אורז אחד על כל יהודי שנספה, היינו צריכים למלא עשרות שקי ענק של אורז. המספר הזה גדול כל כך שקל לשכוח שמאחורי כל גרגר כזה היה אדם, שהיו לו חלומות והיה לו שם. היום ננסה להבין איך מתוך המספר הבלתי נתפס הזה הצליח עם ישראל לקום, לבחור בחיים ולהדליק מחדש את האור.

שלב א: מי אני?

לאחר שהחניכים הבינו ששישה מיליון הוא מספר בלתי נתפס של אנשים שאיבדנו, נרצה לנסות להמחיש להם מה עבר העם שלנו ומה עבר כל אדם בתוך החושך הזה.

הניחו קופסה במרכז המעגל ובקשו מכל חניך לכתוב את שמו על פתק, לקמט אותו ולהכניסו לקופסה. קחו את הקופסה, הניחו אותה בצד ותגידו לחניכים: "דמיינו שמהרגע הזה אין לכם שם. השם שלכם נעול בתוך הקופסה הזו, ואסור לכם להשתמש בו".
שאלו אותם: מה מרגיש אדם שפתאום אין לו שם? (תשובה אפשרית: חסר משמעות, שקוף, כאילו הוא לא קיים, כמו כולם, חסר זהות)

לאחר שהחניכים יענו הסבירו להם שמה שהם ענו זה מה שהרגישו אותם יהודים בשואה. הגרמנים לא הסתפקו רק בניסיון להשמיד את העם שלנו פיזית, הם רצו למחוק את הזהות שלנו, לבטל את היותנו בני אדם בעלי שם, בעלי משפחה ובעלי חלומות, ולהפוך אותנו למספר. הם ניסו לגרום לכל יהודי להרגיש שהוא כלום, שאין לו עבר ואין לו עתיד. כשאדם מאבד את השם שלו, הוא מאבד את מי שהוא.

שלב ב: הגבורה היהודית

אחרי שראינו איך ניסו למחוק לנו את השם והזהות, נגלה איך עם ישראל נלחם בחזרה. המלחמה לא הייתה תמיד ברובים, היא הייתה בלב: סירבנו לשכוח שאנחנו יהודים.
ספרו לחניכים את אחד מסיפורי הגבורה היהודית (נספח 1).

שאלו אותם לאחר קריאת הסיפור: הנאצים ניסו לקחת את היהודים ולהפוך אותם לחסרי שם וזהות יהודית, הם קעקעו להם מספר על הזרוע כדי שיהיו רק מספר. קראנו עכשיו על מעשים של יהודים בגטו. איך לדעתכם מעשים אלו השפיעו על ההרגשה שמנסים למחוק אותם? איזו תחושה המעשה הזה גרם בלב למי שעשה אותו? איזה משפט הוא אמר לעצמו?

שלב ג: אנחנו הניצחון

לאחר שהחניכים זיהו שגם בשואה, תקופה חשוכה לעם ישראל, הייתה גבורה ורוח יהודית בעם, בחרו אחת מהאפשרויות:

אפשרות א: הקרינו להם סרטון: #סיפור_קטן – סיפורים קצרים מתקופת השואה בשיתוף הדור הצעיר

סכמו לחניכים שהסיפור שהם שמעו ממיכאל בראון מספר סיפור של המון יהודים ששרדו בשואה, עלו לארץ, קמו, המשיכו לחיות ולהחיות את האומה כולה בהיותם מקימים משפחות, לומדים תורה, מיישבים את הארץ, מתגייסים בשמחה לצה"ל.

אפשרות ב: תנו לחניכים חלקי פאזל (תוכלו לקחת את התמונה מנספח 2 או ליצור תמונה רלוונטית אחרת) ובקשו מהם להרכיב אותו.

סכמו: נוצרה לנו תמונה המבטאת כוח, מדינה, חיבור בין דורות, זהות יהודית, תמונה שעושה טוב בלב. שורדי השואה בחרו להמשיך את חייהם, הם עלו לארץ, הקימו משפחות והקימו צבא ומדינה. אנחנו, שממשיכים את דרכם, זו התשובה הכי חזקה למי שניסה למחוק אותנו. אנחנו הניצחון.

סכמו: אני חלק בסיפור

לאחר שהחניכים פגשו בתקומת הדור שהיה בשואה, בקשו מהם לשתף ברגע מחייהם שבו הם הרגישו חלק מכלל האומה שקמה לתחייה.

סיכום

בפעולה זו הבנו שהנאצים ניסו להפוך את עם ישראל למספרים בלי שם ובלי זהות. שמענו כיצד היהודים בשואה שמרו על הזהות היהודית שלהם. הכוח הזה גרם להם אחרי השואה לבחור בחיים, לעלות לארץ ולהקים מדינה. כיום אנו ממשיכים את השרשרת של העם היהודי, אנו חלק מהתקומה של עם ישראל בארצו ומהניצחון של הדורות הקודמים על הנאצים.

נספחים

נספח 1 – סיפורי גבורה יהודית

"קשה מאוד היה לנו לדעת תאריכים, חגים וכו'. רבים התקשו אף להבדיל בין יום ללילה. חילופי לוח השנה נראו כשייכים לפלנטה אחרת. אך היו בינינו כמה נערות דתיות, וביניהן אחת במיוחד, בת של רב, שידעה תמיד את הימים והחגים… היא ספרה לנו שחנוכה ממשמש ובא. כשהתקרב היום, אמי ואני תכננו להשיג משהו שישמש לנו כמנורה. הנר יהיה כמה חוטים דקיקים, וגם השמן היה דבר של מותרות ממש, אבל הבעיה העיקרית הייתה החנוכייה. לפתע, מצאנו פתרון – כמה מהבנות יצאו לעבוד מחוץ לשערי המחנה, ולתדהמתנו עברנו דרך שדה תפוחי אדמה. בשעה שהסוהרת שלנו הייתה עסוקה לרגע, לקחנו כמה תפוחי אדמה, הסתרנו אותם מתחת לבגדינו ושמרנו אותם לסוף היום. תפוחי האדמה הללו היו תוספת חשובה לתפריטנו הדל… אך בערב נר ראשון של חנוכה, כל תשומת הלב הופנתה ממזון גופני למזון רוחני. אף שבמקרים מסוימים תוספת הקלוריות הייתה הדבר היחידי שהחזיק אותנו בחיים, היה צורך גדול יותר להדליק נרות ולהכריז על ניצחון רוחני על שובינו. לכן, שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה, חתכנו אותם לחצי וניקינו אותם כדי שישמשו כחנוכייה.. אנחנו, נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים".

"והנה, לילה אחד, כאשר נזכרנו באותה אמרה עתיקה כי 'משנכנס אדר מרבין בשמחה' גמלה בלבנו ההחלטה להכין חגיגת פורים חשאית כדת וכדין. ובשארית כוחותיי ממש טרחתי כמה ימים באיסוף כל מיני פסולת של נייר אשר התגלגלו בחצר המחנה… מכיוון שגמרתי בלבי לרשום על שיירי הניירות הללו, מתוך הזיכרון, את מגילת אסתר… חילקנו את צרור הניירות בין כמה אנשים… בסך הכול היה לנו עיפרון אחד… העיפרון עבר מיד ליד. כל אחד רשם מזיכרונו כמה פסוקים מן המגילה, מכיוון שכל אחד תאב היה לקחת חלק במצווה זו של כתיבת המגילה… נתחיל בקריאת המגילה בשעה מאוחרת, מתוך פחד שמא תתגלה התכונה הגדולה והחשודה לעיניהם של השומרים והמרצחים… הקריאה עצמה עברה עלינו מתוך התרוממות עילאית והתלהבות גדולה… למחרת קמנו שוב ושרכנו רגלינו כתמול שלשום. ובכל זאת הרגשנו כאילו נשתנה משהו מאווירת המחנה, כיוון שהעזנו לקרוא בקול 'ארור המן' והכוונה הייתה ברורה לכל מיהו 'המן' זה".

נספח 2 – פאזל

חתכו את התמונה לחלקים (התמונה נוצרה בג'מיני)