מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

לדעת לשים לב ולשמוח מהדברים הקטנים

לדעת לשים לב ולשמוח מהדברים הקטנים

קטעי תוכן לחודש אדר, לשיחות ערב שבת בסניפים

סוג הפעולה
דף לימוד | סיפורים | קטעים | צ’ופרים
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
נושא
שמחה | מעגל השנה | פורים
0 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

חברי חב"ב יקרים,
מתוך רצון להוסיף ולעלות בקודש אספנו מקורות שיוכלו ללוות אתכם בחודש אדר.
בכל שבוע במהלך החודש נתמקד בנושא הקשור לשמחה וחג הפורים, בשבוע הראשון נעסוק בלדעת לשים לב ולשמוח מהדברים הקטנים.

תוכלו להיעזר במקורות, בסיפורים ובציטוטים כדי לבנות מהלך פעולה משמעותי ונוגע.
מאמינים בכם! בהצלחה!

מקורות ושאלות לדיון

 

מקור א: בן זומא (ברכות נח ע"א) 

הוא (בן זומא) היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל. ואני – משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני.

וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז, ולבן, ונפץ, וטוה, וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש. ואני – משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני.

 

שאלות לדיון:

  • בסטורי וברשתות אנחנו מעלים רק את ה'שיאים' (חופשות, אירועים, ציונים). האם אנחנו בכלל מסוגלים להעריך דבר קטן אם אי אפשר לעשות עליו 'לייק' ?
  • האם שמחה היא משהו שתלוי במה שיש לנו או בדרך שבה אנחנו מסתכלים על מה שיש לנו?
  • האם אנחנו צריכים לעבור תקופה של מחסור (כמו שבוע בלי טלפון או בלי אוכל מפנק) כדי לחזור להיות בני אדם שמעריכים?
  • בן זומא מזכיר שהוא "משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני" – האם יש דבר הקטן שהייתם רוצים להתחיל להכיר עליו טובה או לשים לב אליו יותר?
  • האם שמחה מהדברים הקטנים יכולה להפוך אותך לאדם שמוותר על חלומות גדולים?

 

מקור ב: בן זומא (ברכות נח ע"א), ברכת האורח

הוא היה אומר: אורח טוב מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי: כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח – לא טרח אלא בשבילי.

אבל אורח רע מהו אומר: מה טורח טרח בעל הבית זה: פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה – לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.

על אורח טוב מהו אומר (איוב לו, כד): זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים, על אורח רע כתיב (איוב לז, כד): לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב.

 

ברכת האורח – ברכת המזון:

יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְאַל יִזְדַקֵּק לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

 

שאלות לדיון

  • למה לדעתכם חז״ל בחרו דווקא בדוגמה של אוכל ושתייה כדי ללמד על שמחה והערכה?
  • למה דווקא בברכת האורח מדברים על חטא והרהור עבירה?
  • איך האנרגייה של "האורח הטוב" משפיעה על השפע בבית?
  • בן זומא מתאר שני סוגי אורחים, שהם שני סוגי אנשים: אחד שרואה את הטרחה ('כמה יגיעות יגע') ואחד שרואה את השורה התחתונה ('פת אחת אכלתי').
    בפורים אנחנו שולחים משלוחי מנות איש לרעהו.
    כשאנחנו בוחרים למי לתת משלוח מנות, האם נבחר את זה לפי מה שנקבל בחזרה או שנבחר לתת בלי לעשות חשבון מה תהיה התמורה, וניתן גם למי שלא חבר שלנו וגם אם לא נקבל חזרה?
  • כשאנחנו פותחים משלוח מנות שקיבלנו, מה הדבר הראשון שאנחנו מחפשים – את ה'מותגים' והכמות (המבט של האורח הרע), או את המחשבה והזמן שהחבר השקיע בשבילנו (המבט של האורח הטוב)?

 

סיפורים

 

דבר אחד נשאר

זה היה בשנת תש"ה, מייד אחרי השואה. האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, עמד מול קהל גדול בתל־אביב. האיש הזה איבד בשואה את אשתו ואת אחד עשר ילדיו, שרד במחנה הריכוז גרוס-רוזן, במחנה העבודה מאוטהאוזן ובצעדת המוות הקשה לאוסטריה. כשהשתחרר היה אוד מוצל מאש – שלד אדם, חולה וחלש, בודד בעולם.

אבל הוא קם מן האפר והתחיל מחדש. הוא נישא בשנית והביא לעולם עוד שבעה ילדים. הוא הקים מחדש את חסידות צאנז, ייסד את מפעל הש"ס העולמי, הקים את בית החולים לניאדו בנתניה ועוד מוסדות תורה וחסד רבים.

"רבי", שאל אחד הנוכחים בקול רועד, "אחרי כל מה שעבר עליכם, איך יכולת להמשיך?"
פניו של הרבי הרצינו. ”איבדתי את משפחתי. איבדתי את הכול", הוא השיב, "אבל את א-לוהים לא איבדתי".

המילים הללו נחקקו בלב השומעים. הרבי לימד אותם שיעור עמוק: לא מספיק להגיד שמאמינים בא-לוהים, צריך לחיות איתו.
(מתוך: עושים עניין, הרב יוני לביא)

 

סוד עצימת העיניים

כשחלה אבי ז"ל במחלת הסרטן הבנו שהוא רוצה שלא ייכנס עובד זר לביתו לטפל בו בתקופה הקשה של מחלתו, אלא אנחנו, ילדיו, נטפל בו. מכיוון שאנחנו עשרה ילדים, שמונה בנים ושתי בנות, עשינו חלוקה מסודרת שבה כל אחד מהילדים הגיע ל־24 שעות לטפל באבא היקר. שלושה שבועות לפני שאבא נפטר הייתי בתורנות שבת עם אבא בבית החולים. בשבת בבוקר הסתכלתי עליו, ובעדינות שאלתי אם יש לו כוח לשוחח עימי. אבי התבונן בי במבט אוהב ונענע את ראשו בחיוב.
שאלתי: "אבא, מה סוד החינוך שלך? גידלת עשרה ילדים שבסך הכול הלכו בדרכך. המשפחה האישית שהקמת מונה כבר 150 נפשות, וכולנו משתדלים לעשות טוב, כל אחד במקום שבו הוא נמצא. אז אבא, מה הסוד?"
אבא הסתכל עליי במבט מהורהר ואמר: "אתה זוכר שבגיל שבע לקחת לי כסף מהארנק בלי רשות כדי לקנות קלפים?" אבא מנה עוד ועוד דברים שעשיתי, והופתעתי שזכר. חייכתי במבוכה ואמרתי: "אבא, הייתי בטוח שלא ראית שעשיתי את כל הדברים האלה".

"ראיתי הכול, אבל התמקדתי בדברים הטובים שעשיתם".

הסתכלתי באבי, דמעות בעיניי, וחשבתי בליבי עד כמה קשה ליישם את הסוד הזה שנשמע פשוט כל כך. נזכרתי שכשהייתי מאחר לבית הכנסת בשבת בבוקר ומגיע ממש לקראת סוף התפילה, במקום לכעוס עליי היה אבא מניח את ידו על ראשי ואומר: "איזו נחת רוח אתה עושה לקדוש ברוך הוא ולי". והאמת היא שניסיתי את השיטה הזאת על בני, ורק אז הבנתי את הקושי. אתה מתפלל תפילת שבת בבוקר עם כל היישוב, התפילה הולכת ומתקדמת, ו"התכשיט" שלך לא מגיע. ולבסוף, כשהוא מגיע, כמה קשה להגיד לו מכל הלב, ללא שום הקפדה או הצגה (ילדים קולטים מייד אם אתה מזייף), את המשפט שאבא היה אומר: "איזו נחת רוח אתה עושה לקדוש ברוך הוא ולי כשאתה מגיע".

לפתע הבנתי. סוד החינוך של אבי היה "סוד עצימת העיניים". אבא ידע להתמקד בטוב שבילדיו וניסה להעצים אותו ככל האפשר, גם אם לפעמים היה צריך לעצום את העיניים ולשחרר שליטה באמת מכל הלב. בדרכו המיוחדת הראה לנו דרך ברורה, ואנו הילדים הלכנו בה באהבה ובשמחה.

לאבא היה מנהג נוסף שהעיד על סוד עצימת העיניים שלו: כל זוג שהתחתן במשפחה – ילדים, נכדים ונינים – היה אבא לוקח את התמונה הכי יפה שלו מהחתונה ותולה אותה על קיר גדול בסלון הבית בגאווה ובשמחה רבה. ואולם מהצד של אימא היו בני משפחה רבים שלא שמרו תורה ומצוות. כל פעם לקראת חתונה היה אבא מארגן להם את העלייה לתורה ושבת חתן. גם הזוגות האלה היו מגיעים לאבא ונותנים לו במתנה תמונה ממוסגרת שלהם מיום חתונתם, ואבא ז"ל היה לוקח את התמונות אחר כבוד ותולה אותן על הקיר. יום שישי אחד הגענו להוריי היקרים. בצהריים הגיע זוג טרי ממשפחתה של אמי והביא לאבא את המתנה המסורתית – תמונה מיום חתונתם. הסתכלנו במבוכה על התמונה, מה לעשות? הכלה לא הייתה לבושה בצניעות, בלשון המעטה. בלי לחשוב פעמיים לקח אבא את התמונה ותלה אותה במרכז הקיר, מול פניהם השמחות של הזוג. למחרת, בשבת בבוקר, כשישבנו לקידוש, הגיע בן משפחה ואמר לאבא: "שמואל, מה זה התמונה הלא צנועה הזאת באמצע הסלון שלך?"
אבא, עטור זקן לבן וארוך, ענה לו בעיניו הטובות: "אני לא רואה כלום, מה אתה רואה?"
(לשים לב, כוחם של הפרטים הקטנים, אורי שכטר)

 

שירים

תודה
מילים: עוזי חיטמן
לחן: דאלארס

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים
וכפיים
שבזכותם אני קיים.

 

שמחות קטנות – יעל קלו מור

השמחות הקטנות שהיו לי היום
נקראו אליי בלילה
ולא ידעתי נפשי
כשמניתי יומי לאחור

בזו אחר זו ספרתי אותן
וגיליתי
שמחות לי אין-ספור

הן היו שמחות קטנות
יום-יומיות
על מה שאפשר
לכאורה גם לפסוח

אך אני
ספרתי אותן
וידעתי אותן

 

מתנות קטנות
מילים: נעם חורב
לחן: רמי קלינשטיין

זה עוד יום שישי, נושם את האוויר
האור והצל משחקים שוב תופסת
השולחן ערוך, תמונות ילדות על הקיר
שיירות לבנות חוזרות מבית כנסת
והריח הזה ששורט לי את הלב
מתגנב מתגנב ופותח דלתות
אל אושר קטן, אל אותו שיר ישן
שעובר אצלנו במשך דורות

מתנות קטנות
מישהו שלח לי מתנות קטנות
רסיסים של כוונה, עיגולים של אמונה
מתנות קטנות
מישהו שלח לי מתנות קטנות
כמו הכוח לקבל את מה שאין, את מה שיש
מה עוד אפשר כבר לבקש

 

נקודות

מילים: שמואל פרדניק ושחר הדר,
לחן: שמואל פרדניק

יש לך שמש בעיניים, אור בקצות האצבעות
ת׳לא רואה עדיין, אבל יש בך הרבה נקודות
יש לך שיר על השפתיים, זורם בתוך העצמות
כמו לילה בשמיים, יש בך הרבה נקודות

כאב שעברת מעיד כמה הטוב שבך אמיץ
והתוהו ובוהו הזה מבקש שתתחיל מבראשית
ונכון שעברנו המון, אבל במקום לספור צרות
יש בך הרבה נקודות

1 לא ויתרת על האמונה
2 בחרת להתחיל מהתחלה
3 יש לך אמת בתוך הלב אתה אף פעם לא שוכח אותה
4 חיפשת את הטוב באחרים
5 בנפילה ידעת להרים
6 לא עבר עליך יום אחד בו לא לחשת לשמיים תודה

אני זוכר איך כשנשברנו,
פתאום רקדנו במטבח
ואיך מבעד לסדקים האמנו שהכול מושגח

עצמנו עיניים לראות את החיים
צעקנו שיר בלחש שבקע את הרקיעים
מותר לנו לשמוח ומותר לנו לבטוח
כי כל רצון טוב תמיד נרשם בעננים
ואיך לא, יש בך הרבה נקודות

1 לא ויתרת על האמונה
2 בחרת להתחיל מהתחלה
3 יש לך אמת בתוך הלב אתה אף פעם לא שוכח אותה
4 חיפשת את הטוב באחרים
5 בנפילה ידעת להרים
6 לא עבר עליך יום אחד בו לא לחשת לשמיים תודה
7 אהבת נגד כל הסיכויים
8 רקדת וסגרת את התריסים
9 אם ננסה למצוא את כל החן בך נהיה פה עד 120

כאב שעברת יעיד
כשתוהו ובוהו שולטים
כי עברנו המון
אבל יש בך הרבה נקודות
במקום לספור צרות
בעומק המצולות
גם אם אין בך כוחות
יש בך הרבה נקודות

 

משפטים וציטוטים

  • איזהו עשיר? השמח בחלקו" (משנה, אבות ד, א)
    כבר ביארו בדרך רמז את דברי חז"ל במשנה: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". עשי"ר ראשי תיבות: עיניים, ידיים, שיניים, רגליים. אם את אלה יש לו, הרי הוא כבר עשיר אשר עליו להיות שמח בחלקו. כמה עשירים ישנם אשר ישלמו מיליונים כדי להשיב עצמם עין או לב או כבד בלתי תקינים? והוא שחי ויש לו איברי גוף רבים בריאים ושלמים, כמה מיליארדים יש לו? וכי למיליארדר כזה שווה להיות עצוב בשביל הפסד או חסרון של כמה מאות שקלים או כמה אלפים או אפילו מאות אלפים בודדים? או בשביל איזה שהוא תכנון שלא יצא לפועל? או בגלל מילה שנאמרה כלפיו שלא כראוי?
    וכשמדובר ביהודי, על אחת כמה וכמה שיש לו שפע רוחני רב לשמוח בו. ראשית ישמח בעצם הדבר שזכה להיות חלק מהעם המיוחד, אשר מי שברא את העולם עם כל בני האדם שבו ואת כל היקום האדיר, אמר עליו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". ועוד הכריז ואמר עליו: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל!" כלומר, גדול אתה עבורי ונכבד יותר ממלכי ונשיאי האומות הגדולות בעולם!
    (מתוך דבריו של הרב זמיר כהן, ניגון טהור שמטהר את הנפש, אתר הידברות)
  • "אנשים טובים, נשארו עוד אנשים טובים, גם כשהשמיים עניים בכוכבים, הם ישלחו אליך יד, הם יגיעו במיוחד, להזכיר לך שיש עוד טוב בעולם, הם יגיעו אם רק תאמין שהם שם, תזכור שיש עוד טוב בעולם" (נעם חורב)
  • יש אומרים שלהסתכל על חצי הכוס המלאה זו אמירה חיובית, ואני אומר שזו אמירה שלילית, כי הרי באמת, בחיים שלנו, הכוס מלאה בתשעים אחוז (לשים לב, כוחם של הפרטים הקטנים, אורי שכטר)

דעתך חשובה לנו