איתור סניפים וכפרי בוגרים
אמרו חכמים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט ע"א). לא רק ימי הפורים הם ימים של שמחה, אלא כל החודש, כמו שכתוב במגילה: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" (אסתר ט, כב). בחודש הזה קרו ניסים גדולים לעם ישראל לאורך ההיסטוריה. בפעולה נלמד על מהות החודש ועל כוחה והשפעתה של השמחה.
ציוד:
פתיחה: שמחה מידבקת
אפשרות 1: כדור ידע
המשתתפים עומדים במעגל. הכריזו על נושא וזרקו את הכדור לאחד המשתתפים. מקבל הכדור צריך לומר במהירות מילה הקשורה לנושא ולזרוק הלאה. אין לחזור על מילה שכבר נאמרה. אם זה קורה, החליפו נושא.
נושאים לדוגמה: חודש אדר, מרבים בשמחה, תחפושות, משלוחי מנות, זכור את אשר עשה לך עמלק, דמויות במגילה
אפשרות 2: תופסת שרשרת
הוראות המשחק: כאשר אחד החניכים נתפס, הוא מצטרף לתופס ויוצר איתו שרשרת ארוכה של תופסים שמחזיקים ידיים. רק החניכים שבקצוות השרשרת יכולים לתפוס בצורה רגילה, והאחרים יכולים לתפוס ביצירת שרשרת סביב אחד החניכים.
(סיכום לאפשרות זו: שמחה היא דבר מידבק)
חלק א: המיוחד בחודש אדר
שאלו את החניכים: מי יודע למה אומרים "משנכנס אדר מרבין בשמחה"? מה מיוחד בחודש הזה?
אחרי שהחניכים יענו, חלקו להם את דבריו של רש"י (נספח 1).
שאלו את החניכים:
(תשובות: אנו חוגגים את פורים בי"ד באדר ובט"ו בו. במגילה כתוב על כל החודש שנהפך מיגון לשמחה, כי השמחה היא בחודש כולו. רש"י מציין שגם פסח הוא יום של שמחה, כי כשיש אירוע טוב בחודש, זה משפיע על כל החודש, ובחודש אדר מתחילה השמחה הצפויה גם בחודש ניסן)
פזרו על הרצפה כרטיסי אירועים טובים וחשובים שקרו לאורך ההיסטוריה (נספח 2).
(תוכלו לבחור להציג רק כמה מהאירועים ובדרך אחרת)
בקשו מהחניכים להסתובב בין האירועים ולקרוא עליהם, ולאחר מכן שאלו אותם:
בקשו מהם דוגמאות לדברים טובים שקורים במרחב השכונתי, הקהילתי והלאומי.
סכמו: חודש אדר הוא חודש של תחילת הגאולה, חודש שהיה בו מזל לישראל לאורך ההיסטוריה. אפשר ללמוד מדבריו של רש"י שכאשר מתחיל משהו של שמחה, צריך להמשיך ולשמוח בזה ולהאמין שהגאולה ושהטוב ימשיכו להופיע.
חכמים מזכירים שאדר הוא חודש שמח גם כי הוא היה החודש האחרון שלנו בגלות, לפני יציאת מצרים, שהתרחשה בחודש ניסן. כלומר, זהו החודש האחרון שלפני פסח, לפני הגאולה.
חלק ב: השמחה בחיינו
בחרו אחד מהמשחקים:
אפשרות 1: שחקו עם החניכים משחק השוקולד. יושבים במעגל שבמרכזו חפיסת שוקולד, סכין ומזלג, שתי קוביות וכמה אביזרי לבוש. כל חניך בתורו מטיל את שתי הקוביות, וחניך שיוצא לו דאבל (שני מספרים זהים) נכנס לאמצע המעגל, לובש את פריטי הלבוש ומתחיל לאכול מחפיסת השוקולד בסכין ובמזלג. יש לחניך זמן לאכול עד שלחניך אחר יוצא דאבל, והם מתחלפים. המשחק מסתיים כשחפיסת השוקולד נגמרת.
אפשרות 2: שחקו עם החניכים שיפ בוינג. הושיבו את החניכים במעגל כדי שכולם יוכלו לראות את כולם. הסבירו להם שהם צריכים לכסות את שיניהם בשפתיים. חניך שיראו את שיניו – ייפסל. כל חניך בתורו ינסה להגיד לחניך שלידו את המילה "שיפ" בהסתרת שיניו. אם החניך ירצה לשנות את כיוון הסבב, הוא יגיד שיפ ויסובב את פניו לחניך שיושב מצידו השני, יגיד לו בוינג, וכיוון הסבב ישתנה.
אפשרות 3: שחקו עם החניכים "אני". כל חניך יאמר בתורו "אני" בהגייה אחרת. המטרה היא להצחיק את האחרים בלי לצחוק. מי שצוחק מוסיפים לו מילה אחרי המילה "אני". המשחק מסתיים כשממצים.
בסיום המשחק קראו לחניכים את דבריו של ר' נחמן מברסלב (נספח 3) והסבירו מה השמחה מוסיפה לחיים שלנו.
חלק ג: טוב מתגלגל
בקשו מהחניכים להציע רעיונות של עשייה שמשמחת אנשים אחרים וכתבו אותם על נייר רצף או על לוח מחיק (אפשר להיעזר בנספח 4). לאחר מכן בקשו מכל חניך וחניכה לבחור את המשימה שהם רוצים לקבל עליהם לביצוע בחודש הקרוב. אפשר להחליט שמרחיבים אותה למשימה שבטית.
סיום
בחודש אדר קרו דברים טובים מאוד לעם ישראל. השמחה בחודש אדר היא בגלל ימי הגאולה שמתחילים בו, וזו הסיבה שחכמינו אמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה". שמחה עניינה לא רק להרגיש טוב בעצמנו. שמחה אמיתית היא כשאנחנו גורמים גם לאחרים להיות שמחים, כמו שקיבלנו עלינו.
נספח 1 –
כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה
הגמרא (תענית כט ע"א) אומרת: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". ללמדך שהשמחה היא לא רק ביום פורים, אלא בחודש אדר כולו.
על המילים "משנכנס אדר" כתב רש"י: "ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח".
(מקור לכך אפשר למצוא במגילה עצמה, "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" [אסתר ט, כב]).
נספח 2 – מאירועי חודש אדר
נספח 3 –
"מצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ…וְכָל הַחוֹלַאֹת הַבָּאִין עַל הָאָדָם – כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה… וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה שֶׁכָּל הַחוֹלַאֹת עַל־יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת וְהַשִּׂמְחָה הִיא רְפוּאָה גְּדוֹלָה… וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לְהַתְגַּבֵּר מְאֹד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַך שָׂמֵחַ תָּמִיד כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן…עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא"
(ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תנינא, כ"ד)
נספח 4 – רעיונות לעשייה