תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: "ונמשכת שיירה מן המאה שעברה"

אפשרות א: פתחו בהקרנת 'שיר השיירה' (אפשר להקרין רק חלק מהשיר): https://www.youtube.com/watch?v=K9WNZtyYKUQ
מילות השיר (נספח 1)

אפשרות ב: שאלו כל חניך מהיכן סבא (רבא) וסבתא (רבתא) שלו עלו לארץ, ותגלו מגוון מדינות ומקומות שעלו מהם לארץ (אפשר לרשום על לוח את כל התשובות, זה יוצר משהו חזותי חזק).

סכמו: ארץ ישראל לא תמיד הייתה כמו שאנחנו מכירים אותה היום – מלאה יישובים, אנשים, כבישים, בתים. לפני 150 שנים הייתה הארץ שוממה. כך כתב הסופר האמריקאי מארק טוויין כאשר ביקר בארץ ישראל: "ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה שמיר ושית… בשום מקום כמעט לא היה עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמה ציבורית כמעט נטשו את הארץ…יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר מרחף עליה כישוף של קללה…"

גם בקום המדינה ארץ ישראל לא הייתה מפותחת כמו שאתם מכירים היום (תוכלו להראות תמונות מפעם – נספח 2).
אתם יודעים כמה שנים המדינה קיימת? עוד מעט 78 שנה. בשנים אלו וגם עוד לפני שהמדינה קמה יהודים עלו לארץ וחזרו לפה אחרי גלות של אלפיים שנה, ממש כמו שראיתם בסרטון וכמו ששמתם לב לפי המדינות שמהן באו הסבים והסבות שלכם. המון עולים הגיעו, והמדינה התפתחה וגדלה למה שאתם מכירים היום.

חלק א: אהבה עתיקה

אפשרות א: פתחו בשאלה: האם אתם מכירים שמות של ילדים שקשורים לארץ ישראל?

ספרו לחניכים את הסיפור שבקישור הזה:
 https://meyda.education.gov.il/files/Hemed/gan/yerus-kfulot.pdf

שאלו את החניכים: מה היה החלום של ירוס ומשפחתה? איפה בסיפור רואים את האהבה של ירוס ומשפחתה לארץ ישראל?

סכמו: בכל הדורות אנשים חלמו להגיע לארץ ישראל, לארץ האבות, לממש את הקשר המיוחד בין עם ישראל לארץ ישראל, קשר שטבוע בנו עוד מהאבות. אנו זכינו להיוולד בארץ הזו ולהרגיש את הקשר לארץ בצורה מוחשית.

אפשרות ב: חפשו בסידור התפילה (בכל הסידור) ביטויים הקשורים לארץ ישראל, לקיבוץ גלויות ולתפילות על הארץ (חלק מן התשובות בנספח 3).

שאלו את החניכים: כשאנחנו מזכירים משהו כל כך הרבה פעמים, מה זה אומר? על מה זה מעיד?

סכמו: הרצון של עם ישראל לשוב לארץ טבוע בו ב-DNA, זה חלק מהמהות שלנו. הקשר של עם ישראל לארץ ישראל טבוע בנו עוד מאבותינו, אברהם יצחק ויעקב, לכן זו הסיבה שארץ ישראל מוזכרת בתפילה כל כך הרבה פעמים וגם המון שירים נכתבו עליה. אנו זכינו להיוולד בארץ הזו ולהרגיש את הקשר לארץ בצורה מוחשית.

חלק ב: קום והתהלך בארץ

פרסו מפת ארץ ישראל גדולה במרכז המעגל, וכל חניך יקבל חייל, יניח אותו במקום אהוב בארץ ויסביר למה (כדאי ורצוי לחשוב מראש על כמה אתרים או מקומות שחשוב לכם שהחניכים ישמעו עליהם ויתחברו אליהם).

חלקו לחניכים את דבריו של זאב וילנאי (נספח 4).

שאלו את החניכים: מה יוצרת ההליכה בארץ, לפי זאב וילנאי?

סכמו: לעם ישראל יש קשר מיוחד לארץ ישראל, ראינו את זה בפעולה מתבטא בתפילות, בשמות של ילדים, בעלייה לארץ, ומדבריו של זאב וילנאי אנו מבינים שהקשר לארץ נוצר גם בהליכה ובטיולים בה.

חלק ג: האנשים של הארץ

הקריאו מכתב שכתב נער עולה חדש מקנדה לחברו שנשאר בחו"ל (נספח 4).

שאלו את החניכים: העולה החדש מרגיש תחושה מיוחדת בארץ ישראל, שאנו, שנמצאים כאן כל הזמן, כבר לא ממש שמים לב אליה, נסו לומר בשלוש מילים מה הוא מרגיש.

סכמו: בארץ ישראל מרגישים חזק מאוד את עם ישראל, יש כאן תחושה וגם עשייה של ערבות הדדית שלא נמצא בשום מקום אחר בעולם.

סיכום

התחלנו את הפעולה בתיאור של מה היה כאן לפני שהוקמה המדינה, עברנו שלב ודיברנו על עלייה לארץ וניסינו להבין מה הסוד של הארץ הזו. מצאנו שהסוד שלה נמצא קודם כול בהבטחת ה' את הארץ לאבות, ונוסף על כך יש לעם ישראל קשר מיוחד לארץ ישראל: ראינו את זה בפעולה מתבטא בתפילות, בשמות של ילדים, בעלייה לארץ, ומדבריו של זאב וילנאי אנו מבינים שהקשר לארץ נוצר גם בהליכה ובטיולים בה.

כמה אפשרויות לסיום:
*המחזת 'שיר השיירה' (מומלץ! המחזה נשארת בזיכרון הרבה אחרי שהפעולה נגמרת, ואפשר גם להסריט ולשלוח להורים. דוגמה: https://www.youtube.com/watch?v=yQdLRkFk6bA)
*טיול בסביבת הסניף – חיבור לארץ דרך הרגליים.
*החניכים ייצרו שלט "קום והתהלך בארץ", יטבעו בו את טביעות כפות רגליהם ויתלו בסביבת הסניף.

נספחים

נספח 1

שיר השיירה כתב עלי מוהר, שר אריק איינשטיין

בלשונות רבות מספור דיברנו
וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו
ומקומות רבים מאוד עזבנו
ורק מקום אחד רצינו ואהבנו

ומקומות רבים מאוד עזבנו
ואל הארץ, אל הארץ באנו

ונמשכת שיירה
מן המאה שעברה
רחוקים כבר היוצאים
איכרים וחלוצים
שעמלו עבדו בפרך
בלי לראות את סוף הדרך

ועכשיו עוברים אנחנו
לא שקטנו ולא נחנו
לא ימשיכו בלעדינו
זוהי הרפתקת חיינו

מגטאות ומחנות הגחנו
אל הביצות ואל הישימון הלכנו
מקצות ערב, מרוסיה ופולניה
הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה

מקצות ערב, מרוסיה ופולניה
הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה

ומכל הגלויות
ועם כל הבעיות
עם נוצר וארץ קמה
ושפה אשר נרדמה
שוב התחילה מתעוררת
ומדברת ומדברת

מסביב ייהום הסער
רב הקושי והצער
אבל יש על מה לשמוח
יש עוד אומץ, יש עוד כוח

איך ישראל צומחת מסביבנו
היא חזקה יותר מכל חסרונותינו
וגם הנגב עוד יהיה פורח
ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח

וגם הנגב עוד יהיה פורח
ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח

ומכל הגלויות
ועם כל הבעיות
מסביב ייהום הסער
רב הקושי והצער
אבל יש על מה לשמח
יש עוד אומץ, יש עוד כוח

ונמשכת שיירה….

ועכשיו עוברים אנחנו
לא שקטנו ולא נחנו
לא ימשיכו בלעדינו
זוהי הרפתקת חיינו

נספח 2

לקובץ תמונות להדפסה לחצו כאן!

נספח 3:

תשובות:
בתפילת שחרית:

• ב'הודו' שלפני ברוך שאמר: "אשר כרת את אברהם… לך אתן ארץ כנען, חבל נחלתכם… ואמרו הושיענו א-לוהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגויים, להודות לשם קודשך…"
• ברכות שמע ישראל: "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", "והיה אם שמוע תשמעו למצוותיי… ואספת דגנך ותירושך ויצהרך…"
• תפילת עמידה: ברכת קיבוץ גלויות: "תקע בשופר גדול לחירותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו…".
• תפילת עמידה: ברכת בניין ירושלים: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב…"
• בברכת המזון: ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-לוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" ,"הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צווארינו והוא יוליכנו קוממיות לארצנו"
• בברכה מעין שלוש: "ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו…"

נספח 4

"אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ ישראל מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה. לחצות את עמקיה, להעפיל אל פסגות הריה, לסייר בשביליה – גם הנידחים ביותר. כך, כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, מתבשם מנופיה ורואה במו עינייך את שרידיה הקדומים וישוביה החדשים, אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזו" (זאב וילנאי)

נספח 5

15/07/2014

היי סם, אני מצטער שהרבה זמן לא שלחתי לך מכתב.

פשוט כל מה שקורה פה קצת משוגע, ולא תמיד יש לי זמן לשבת ולכתוב. נכון שכבר הגענו לישראל לפני שלושה חודשים, אבל עדיין יש כאן דברים שקורים כל הזמן. אני חושב שאין ארץ שקורים בה דברים יותר מהר ממה שקורה בישראל. כן, כן, כמה שהארץ הזו קטנה לעומת קנדה שלנו (או בעצם שלך… לפעמים אני קצת מתגעגע…) עדיין יש כאן יותר כותרות בחדשות מקנדה! מבטיח לך!

אספר לך למה אני מתכוון.

אולי שמעת על מה שקורה עכשיו בישראל. יש מלחמה בעזה, בכל יום יש אזעקות בדרום הארץ ולפעמים בתל אביב או בירושלים. אני זוכר שפפעם שעברה שהייתה מלחמה בישראל לא הרגשנו את זה כל כך, אתה יודע למה אני מתכוון… עוד הייתי בקנדה, אתה מבין? אז אני זוכר שרק בנות השירות הישראליות שהיו אצלנו בבית הספר דיברו על מה שקורה בישראל, ואפילו ב-BBC היו פעם או פעמיים כותרות על זה, אבל באמת לא הרגשנו את זה! המשכנו להתעסק בחיים שלנו וכל זה… אתה יודע, לימודים, חברים, ללכת לבני עקיבא או לשיעורי תורה בבית כנסת. אה! הייתה גם הפעם הזו בבית הכנסת בשבת. אני זוכר שהרב הקדיש את השיעור שלו לרפואת החיילים שנפצעו במלחמה בישראל.

אבל גם אז או כשדיברנו בבני עקיבא על המלחמה – הבנו קצת מה קורה בארץ וריחמנו על כולם, אפילו דאגנו להם. אבל זה היה אחר. זה היה כמו מישהו שדואג למשהו שהוא לא שלו.

אתה לא תאמין איך כאן זה שונה. אבא שלי הסביר לי שאלינו הטילים והאזעקות בכלל לא יגיעו, ובכל זאת עדיין כולם כאן מסתובבים בפרצוף מודאג! כאילו אי אפשר לחיות פה בישראל בלי לחשוב על מה שקורה רחוק מאתנו, בדרום הארץ. אני לא יודע אם אני אצליח להעביר לך את ההרגשה, אבל תדמיין שמסוכן ממש בעיר שרחוקה בערך שלוש שעות נסיעה מאיפה שאתה גר בקנדה. דמיין שממש מסוכן שם, ואז נסה לדמיין שהידיעה שמסוכן שם כל הזמן מפריעה לך! נכון שזה נשמע לך לא הגיוני?! כאילו, אתה לא בסכנה! למה לך להיות מוטרד? גם אני חשבתי ככה, אבל חשבתי על זה הרבה וגם אימא שלי הסבירה לי כל מיני דברים, ונראה לי שיש לי תשובה.

כשמישהו פה בישראל חס וחלילה נפצע או נהרג בגלל המלחמה, כולם באמת עצובים. גם אם לא הכרת את האדם הזה. כאילו זה שאני גר כאן בארץ גרם לי לשנות את כל ההרגשה שלי כלפי אנשים אחרים שאני לא מכיר. נכון שהם יהודים והם ישראלים, אבל יותר מזה. ממש כואב לנו כשקורה למישהו משהו, כאילו זה אח שלנו. לאימא שלי ממש מתמלאות דמעות בעיניים כשיש ידיעה עצובה כזאת בחדשות. העם קצת הופך להיות חלק ממי שאני…

אני מרגיש שכשגרנו בקנדה היינו יהודים טובים. בקהילה ובבית ספר והכול למדנו תורה, קיימנו מצוות, אבל לא באמת היינו קשורים לעם ישראל. זוכר את השיעור הזה על 'כל ישראל ערבים זה לזה'? שבאמת למדנו שאנחנו צריכים להרגיש כל יהודי אחר ולעזור לו כי כולנו עם אחד? כשלמדנו את זה, זה נראה לי רעיון יפה שלא באמת אפשר ליישם במציאות שלנו, כי אני לא מכיר את כל היהודים שגרים בכל העולם, ופתאום כאן בישראל זה פשוט קורה כל הזמן! כולם דואגים זה לזה, כולם כואבים את הכאב של האחר, מרגישים זה את זה!

אני מרגיש את הערבות ההדדית הזאת בכל מקום כאן; גם פה בסניף של בני עקיבא שאני הולך אליו כל הזמן מדברים איתנו על נתינה ועשייה בעם. אתמול תלינו בכל רחבי העיר שלטים שהכנו שכתבנו עליהם "עם ישראל חי!" והסתובבנו במרכז וחילקנו סוכריות עם פתקים שכתוב עליהם "חזקים ביחד". נכון שזה יפה? דמיין לעצמך שאם הייתה מלחמה בקצה של קנדה כל הקנדים היו דואגים זה לזה, מחלקים סוכריות ברחוב, מחזקים זה את זה. אתה מבין כמה זה לא הגיוני שזה יקרה?!

אז אני אומר לך: יש כאן משהו בארץ הזאת, בארץ שלנו, שאתה פשוט הופך להיות איש טוב יותר, ליהודי טוב יותר. פתאום אני חלק ממשהו ענק, אני באמת חלק מהעם שלנו. זו הרגשה כזו שבאה לי דווקא כאן. הרצון לתת ולאהוב כל אחד, כל יהודי. ואתה יודע? כשאני חושב על זה נראה לי שבחיים לא הייתי מצליח להבין או להרגיש את כל זה בקנדה.

מקווה שתבין על מה אני מדבר, והלוואי שתבוא כבר לביקור! יש לי המון מה להראות לך! תכתוב בקרוב!

מתגעגע,

ארי