איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתבפעולה זו נכיר את דמותה של שריתה מנדלסון הי"ד, את אהבתה לארץ ישראל ואת העשייה שלה למען ארץ ישראל מתוך התפיסה שקיימוּת (היחס לבריאה, לסביבה) היא נושא ששייך לכולם.
הפעולה הזו מיועדת לשבת לאחר שהועברה פעולה ראשונה באמצע השבוע שעסקה בתחום הקיימות.
ציוד: כרטיסיות של תשובות ושאלות (מהטבלה), נספחים מודפסים
פתיחה: אלפבית של ארץ ישראל
משחק:
אפשרות 1: המטרה הקבוצתית היא למצוא מילים שמביעות את הקשר שלנו לארץ ישראל לפי סדר האלפבית. המילים יכולות להיות רגשות שיש לנו כלפי ארץ ישראל (אהבה, קשר, שייכות, אמונה) ועשייה למען ארץ ישראל (התיישבות, חקלאות, ניקיון חופים, הגנה, צבא).
שדרוג: למצוא לפחות שלוש מילים בכל אות.
אפשרות 2: חניך אחד אומר את האלפבית בשקט, חניך אחר אומר לו "סטופ", והקבוצה צריכה למצוא שיר על ארץ ישראל שמתחיל באות שיצאה.
שאלו את החניכים:
על אפשרות משחק 1: מה זה אומר שיש לנו כל כך הרבה מה לומר ולעשות למען ארץ ישראל? (הדבר מעיד על קשר עמוק שלנו לארץ).
על אפשרות משחק 2: מצאתם הרבה שירים על ארץ ישראל? מה זה אומר? מה זה מספר לנו?
סכמו: בפעולה הזו נכיר את שריתה הי"ד, שאהבה מאוד את ארץ ישראל ואף פעלה למענה. שריתה נרצחה בפיגוע בירושלים באלול תשפ"ה, בדרכה לעבודה בהנהלה הארצית.
שלב א: אימא של בני עקיבא
היכרות עם דמותה של שריתה הי"ד: חלקו לחניכים את השאלות והתשובות (נספח 1), והם יתאימו ביניהן. הקריאו לחניכים (או שהם יקריאו בעצמם) את השאלות ואת התשובות, ומתוכן יכירו את דמותה של שריתה.
סכמו: שריתה ביטאה בחיים שלה חיבור לעם ישראל ולארץ ישראל ואף פעלה למען העם והארץ.
שלב ב: בין הרצוי למצוי
משחק הרצוי והמצוי: הקריאו את המשפטים של 'הרצוי' (נספח 2). אם לא מסכימים עם המשפט, נשארים במקום. אם די מסכימים, צועדים צעד אחד קדימה, ואם מסכימים מאוד, צועדים שני צעדים ומניחים משהו במקום שמגיעים אליו. בשלב השני מקריאים את המשפטים של 'המצוי' (נספח 3). נהלו דיון: האם יש פער בין הרצוי למצוי? מדוע לדעתכם?
סכמו: באידיאל יש ערכים שאנחנו חושבים שהם חשובים ומרכזיים, אבל בפועל אנחנו לא תמיד מצליחים להגיע למעשה.
שלב ג: פשוט לעשות!
ספרו את הסיפור שסיפרה בתה של שריתה (נספח 4).
נהלו דיון: עם מה הזדהיתם בסיפור? מה בו תפס אתכם?
ערכו סבב בין החניכים: עליהם להציע פעולה או עשייה שהם יכולים לעשות למען הסביבה הקרובה להם (בבניין, ביישוב או בשכונה).
סיכום: ספרו לחניכים על היעד הסניפי הסביבתי שבחר הסניף לעשות, ובע"ה באמצע השבוע תיפגשו כדי לבצע אותו.
סיכום הפעולה: בפעולה הכרנו את דמותה של שריתה, הכרנו את הקשר שלה לארץ ישראל ואת העשייה שלה למענה. התבוננו בעצמנו כדי להבין מה חשוב לנו ביחס לסביבה ומה ביכולתנו לעשות בפועל.
נספח 1
| שאלה | תשובה |
| מתי ואיפה נולדה שריתה? | ארגנטינה תשכ"ח (1968) |
| מתי עלתה שריתה לארץ ישראל? | כשהייתה בת שש, בשנת תשל"ד (1974) |
| מה היה לשריתה תמיד על שולחן העבודה במשרד? | עוגיות, כדי לכבד ולשמח את מי שמגיע אליה למשרד |
| מתי התחילה שריתה לעבוד בבני עקיבא? כמה זמן עבדה בתנועה? | בשנת תשס"ב (2002), ועבדה בה 23 שנים! |
| מה היה תפקידה בבני עקיבא? | אחראית לקשרים הכלכליים בין התנועה לרשויות המקומיות (עיריות, מועצות) |
| מה היה לה חשוב בעבודה בבני עקיבא? | היה לה חשוב שלא יהיה בזבוז משאבים, בזבוז כסף, ושהכסף יגיע למקומות שצריך אותו |
| במה עוד עבדה שריתה? מה זוכרים ממנה שם? | היא הייתה ספרנית בספרייה העירונית, וזכורה בזכות מאור הפנים שלה לכל אחד ואחת |
| מה כולם אומרים על שריתה? | שהייתה מאירת פנים, אכפתית וחברה טובה לכולם |
| איזה כינוי ניתן לשריתה לאחר הירצחה? | "אימא של בני עקיבא" |
| נושא מרכזי שהיה חשוב לשריתה? | הדאגה לסביבה, לבריאה: ניקיון ומִחזור (כדי להפחית אשפה) |
| איזו תפילה נהגה להתפלל בכל זמן שיכלה? | תהלים לרפואת חיילים פצועים וחולים |
נספח 2
משפטי 'רצוי':
נספח 3
משפטי 'מצוי':
* כשאנחנו רואים לכלוך על הרצפה בסניף – אנחנו מרימים אותו וזורקים לפח
* אם יש חניכים שמשחיתים חפץ בסניף, אנחנו מעירים להם
* בחודש ארגון אנחנו משתדלים להשתמש בכמות הציוד שאנחנו צריכים
* אם נשאר אוכל אחרי סעודות שבטיות, אנחנו מחלקים לאחרים, לא זורקים סתם לפח (אם מצב האוכל טוב, כמובן)
* בקניות לסניף אנחנו משתדלים לרכוש מוצרים מתוצרת הארץ (אוכל, ציוד לסניף)
* אנחנו יוצאים לטייל, לשבת או לפעולות בחוץ, באזור הסניף, במקומות שיש בהם צמחייה וטבע
* אנחנו שמים לב לצמחייה שסביב הסניף, משתדלים לשמור עליה ואולי לשתול משהו או לפנות לגורמים המוסמכים לבקש שישתלו עוד צמחים
נספח 4
בתה של שריתה סיפרה: קיץ אחד נסענו, המשפחה, לחוף בראשון לציון לבילוי משפחתי. ישבנו על החוף ונהנינו ביחד.
מתישהו אימא ואני הלכנו לאורך החוף ונתקלנו בדרך, בחלק הסלעי יותר, במראה מעציב: היו זרוקים שם בין הסלעים מנגל משומש עקום, נעליים, בקבוקים אריזות ומה לא. כמובן, גם מלא זבל בערמות.
היינו בהלם! אימא אמרה שהיא לא מבינה איך לאנשים יש יכולת להתנהג בצורה כזו, ביחס מזלזל לעיר שלהם, לחוף, למקום ציבורי. ללכלך את הטבע!
אני עוד הייתי בהלם, ואימא כבר הוציאה מתיק הגב שלה שקית ניילון פשוטה והתחילה לאסוף עטיפות וזבל. זה היה לה כל כך טבעי. היא לא חיפשה מסביב מי עשה את זה אלא עשתה מעשה, ובשקט התחילה לאסוף.
אני הצטרפתי אליה, גאה באימא שלי המדהימה, שלא היססה וישר נרתמה ועשתה מה שהיא יכולה. לא יכולנו באמת לנקות את כל מה שהיה שם, אבל מה שחשוב זו האכפתיות, הדאגה. לא לשבת בחוסר מעש, לעבור ליד ולהגיד "זו בעיה של מישהו אחר".
ולא רק שאימא אספה זבל, היא צילמה והעלתה פוסט לפייסבוק ותייגה את עיריית ראשון לציון וחיכתה לתשובה, ומובן שהיא פנתה בפוסט לא רק לעירייה אלא גם לתושבים, ודיברה על אכפתיות כלפי העיר, הטבע, המרחב הציבורי, ובכלל על חינוך: איזו צורה יש להתנהגות כזו, לחשוב שאפשר לבלות בחוף ולהשאיר מאחור את כל הציוד ולגרום סבל לאחרים.
אימא אהבה את ארץ ישראל, את הטבע. היא לא נשארה במילים אלא גם פעלה למען הארץ ועשתה מה שיכלה!
שריתה מנדלסון הי״ד עבדה במשך למעלה מעשרים שנה בהנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא, והייתה עבור דורות של חניכים וקומונריות הרבה מעבר לתפקידה כאמא של בני עקיבא.
לפני ארבעה חודשים שריתה נרצחה בפיגוע בשכונת רמות בירושלים, בדרכה לעבודה בתנועה.
תנועת בני עקיבא מתגייסים להנציח את דרכה בהכנסת ספר תורה לזכרה.