איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתהרב נריה הקפיד מאוד שלא לזרוק לחם. הוא המליץ לקחת מן הסלסלה רק את הפרוסה הנאכלת, כדי שלא להשחית את האחרות. לצערו התופעה של פרוסות לחם על השולחן, ובייחוד אלו שהושלכו ל"כלבויניק" חזרה על עצמה מדי יום.
פעם כשראה ב"כלבויניק" פרוסה שלמה שנשפך עליה נוזל, כשהיתה על השולחן ונפסלה לאכילה. נעמד על הכיסא והחל בתיאור: "היה היה איכר, חקלאי, שרצה לגדל תבואה. חרש, סיקל, הכין את כל הדרוש וזרע בדמה, התפלל לגשם, עקב אחר ניצני התבואה שבקעו מן הקרקע, שמח בשמחת הצמיחה, עקב אחר התבואה שלא תפגע ממחלות… הגיע סוף סוף הקציר…
סוף סוף יצא הלחם החם מן התנור. הובא למכולת, ומשם נלקח טרי וריחני לחדר האוכל של הישיבה. לפני רדתכם מן התפילה צוות המטבח שקם מוקדם הבקר להכין לכם את ארוחת הבקר שמו את הלחמים בסלסלות פרוסות פרוסות והנה נלקחת פרוסה לשולחן, נשפך עליה מעט "גיל" – והופ – לכולבויניק!
הרים הרב נריה את הפרוסה המושלכת "לא חבל? לא חבל?!" ניכרת היתה הבושה על פני התלמידים.
מאז לא העיזו החברה להוציא לחם מסלסלה שלא לצורך. (רפי קפלן)
כל בוקר ובוקר כשהיה הרב מהלך מביתו בדרך לתפילה קרתה תופעה משונה. הדרך מן הכניסה לישיבה עד לחדרו, שהיתה אמורה לקחת אולי שתים או שלוש דקום, היתה לוקחת זמן כפול, משולש ומרובע מזה. ואם ישאל השואל מדוע התארכה לו הדרך כל כך, נפנה לפח מקל של ארטיק, גם על הניירות הפזורים אינו פוסח. דרך זו, שעברה בין הפנימיות ובניני הכתות, זכתה מדי יום ביומו לניקוי יסודי מידי ראש הישיבה הקשיש.
כמובן, תלמידים שראוהו בכך קפצו לסייע בידו, אך הוא ביזמתו לא אמר דבר. פשוט ביצע בעצמו, והמסר הובן. (הרב בועז שרמן– מתוך: מאורות נריה)
כשבא רב חדש לישיבה הוא היה אומר לו את הסיסמא: "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" – אתה רוצה ליצור קשרים אישיים עם התלמידים? – שיחה אישית עם תלמיד אחד בבוקר ואחד בערב, ככה תעבוד. הוא כל כך חי את זה, כל כך הכניס לנו את זה. (הרב שמחה אריאל , חוברת "המחנך" עמ' 44)
הרב היה מחנך גדול. גדלותו הייתה לא רק במעשים הגדולים אלא במעשים היומיומיים. הייתה לו התנהגות מיוחדת, דאגה לפרט, לכל התלמידים.
היה בישיבה תלמיד כבד שמיעה שאחרי כל שיעור בבית המדרש, צריך היה לשבת כמה שעות לבד ולחזור על החומר. נודע הדבר לרב נרי'ה – פנה אליו ונתן לו מפתח לחדרו הפרטי באומרו: "קח, ושב אצלי, אצלי יהיה לך שקט…"
באיזה מקום אחר בארץ תמצאו תלמיד עם מפתח לחדרו הפרטי של המנהל… (הרב שמחה וייסמן, מאורות נריה עמ' 121)
מפעם לפעם לפני שבת חופשית היה מכנס אותנו ומדגיש לנו: כשאתם עולים לאוטובוס תזכרו תמיד שאתם מייצגים את הציבור הדתי-לאומי ועליכם להתנהג כבני-תורה. אין אתם סתם נערים פרחחים, אלא בני ישיבה, ועליכם להתנהג בהתאם. וכשאתם יורדים אל תרדו מהדלת האחורית. הרגילו עצמכם לעבור דרך הנהג, והגידו לו: "תודה שהבאת אותנו לאמא". (הרב בועז שרמן)
באחד מימי כ"ח אייר, כשלמדתי בישיבת הכותל, פגשתי לאחר תפילת ותיקין בכותל את ראש הישיבה התיכונית שלי, הרב יעקב אריאל שליט"א (רבה של רמת גן). אמרתי לו שברצוני לפעול להקמת ישיבה בדימונה. זהו צורך גדול וחשוב לקידום הרמה הדתית בעיר.
הוא אמר לי: נמצא כאן הרב נריה, בא איתי ותאמר לו את הדברים . הרב נריה עמד וקיפל את תפיליו באיטיות, באהבה. הרב אריאל הציג אותי לפני הרב נריה, כבן דימונה המבקש להקים ישיבה.
כששמע הרב נריה את הרעיון שלי להקים ישיבה בדימונה, הרים את ראשו אלי (הרב תורג'מן הוא גבוה והרב נריה היה נמוך קומה) ושאלני: אתה משוגע?
הייתי די המום משאלתו ולא עניתי. עמדתי ושתקתי שתיקה של הלם משאלתו.
ואז הוא שאל אותי פעם נוספת: אתה משוגע? התעשתי ואמרתי לו: אני חושב שלא…
אמר לי: אם כך, אתה לא יכול להקים ישיבה…..
כעבור שנים, באתי אליו לכפר הרואה עם ראש הישיבה בדימונה, הרב קוסטינר לגייס תלמידים לישיבה.
הזכרתי לו את הפגישה לפני שנים רבות ע"י הכותל והוספתי: כנראה שאני קצת משוגע.. (הרב תורג'מן, בוגר ישיבת כפר מימון והכותל וכיום רבה של דימונה)