תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

חלק א: הדור הזה, כולם חיכו לו

קראו את השיר 'דור' של חנן בן ארי (נספח 1)
שאלו את החברים:
אילו אתגרים השיר מציף שאתם מרגישים שהם רלוונטיים לדורנו?
עם אילו הרגלים או התמודדויות שמצוינים בשיר אתם מזדהים?
איזו אמירה על הדור שלנו (מהשיר או בכלל) הכי צורמת לכם?
נסו לנסח בית או פזמון מנקודת המבט שלכם על הדור: באילו תיאורים חיוביים תשתמשו לתיאור הדור?

חלק ב

הרב קוק ב"מאמר הדור" מתייחס לבירור המתרחש בדורנו, "דור בעל רוח גדול", מחפש, מברר ומעמיק בשבילו ובשביל כל העם. קראו יחד קטע ממאמר הדור (נספח 2), ולאחריו שאלו שאלות לדיון:

איך הרב מתאר את הדור?
הרב מציין כי יש פוטנציאל הטמון בדור, אבל חשוב להוציא אותו לפועל. האם לדעתכם הדור הזה מוציא לפועל את רעיונותיו?

אילו דמויות כיום יכולות לדעתכם להשמיע דברים גדולים לדור של היום?

*הערה למנחה: אפשר לשמוע מי הדמויות מהסביבה הקרובה שהם מציינים ולהזמין את הדמויות שהזכירו החברים להוסיף רוח ודברים גדולים במהלך השנה.

חלק ג

קראו שני קטעים שנותנים מבט על הכוחות ועל היתרונות של הדור הזה. קראו את הקטעים (נספח 3), ואחר כך ענו על השאלות:
אילו עוד יתרונות וכוחות יש בדור הזה? מאילו דמויות בדור הזה אתם שואבים כוח של תקומה וחיים?
האם יש סיפור או מקרה שגרם לכם להתחזק ולהרגיש שמחה שאתם חיים בדור הזה?

לסיום קראו את דבריו של נתנאל אלינסון (נספח 4), ואחריו אתם מוזמנים לחשוב:
האם שיר כמו 'דור' היה נכתב לאחר שמחת תורה תשפ"ד?

סיכום

השיר 'דור' של חנן בן ארי סייע לנו להציף את האתגרים הקיימים בדורנו. דיברנו על הקריאה של הרב קוק לדור גדול לשמוע דברים גדולים, ומאנשי הגבורה של היום, המג"ד מעוז שוורץ ואלמנת המלחמה הדס לוינשטרן, שמענו על היתרונות ועל הכוחות של דורנו. סיימנו בדבריו של נתנאל אלינסון, שמציע הסתכלות שונה ממה שהיה עד כה על 'דור הסלפי' ונוטע בכולנו אופטימיות בנוגע לדור שהוכיח לכולם שהוא אחר ממה שחשבו עליו לפני המלחמה.

נספחים

נספח 1 – 'דור', חנן בן ארי

דור הלך ודור הגיע, דור יושב על המשבר
הדור הזה כולם חיכו לו, ועכשיו הוא מתבגר
דור רוצה לטעום, לגעת, להרגיש עמוק בלב
לאכול מעץ הדעת, ובסוף להתאהב

דור צמא לאהבה
רוצה קצת אהבה
דור שלם בוחר בגיהינום
על פני גן עדן של פשרה
דור חוזר בחזרה

דור שובר את הפסלים של סבא, לסבא יש אלוהים קטן
אלוהי יראת העונש, אלוהי שחור-לבן
אלוהים נעול בדל"ת סורגים של הלכה
תעשה מה שכתוב בה ותזכה לרוב ברכה
אלוהים רדוד כמו וורטים וגימטריות שחוקות
דור שובר את הלב של אבא
דור שובר את הלוחות

דור צמא לאהבה
רוצה קצת אהבה
דור שלם בוחר בגיהינום
על פני גן עדן של פשרה
דור חוזר בחזרה

דור שמן ולא שבע, כדורים לכל דורש
אהבה זה לא לנצח, אז עכשיו הוא מתגרש
פוסט-מודרני ליברלי, מקדש את הבלבול
אין אמת ואין נורמלי, דור דמעה, דור המבול
בלילות נזכר בסבא, לפעמים הוא מקנא
בחיוך של פת במלח, באבא סאלי, נר דולק.

נספח 2 – קטע מ"מאמר הדור", הראי"ה קוק

ודור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמע דברים גדולים. ועיקר הגדולה של הדברים, הוא שיהיו מסוימים ומבוררים, עם גדלם רוחבם והיקפם. המטרות היותר פנימיות, שהשרשרת של כל החיים המוסריים, הדתיים והלאומיים, וכל התלוי בהם, אחוזה בהן, תהיינה מבוררות לפניו, עד כמה שהוא יכול לשער ועד כמה שכח ברוחו יכול להגיע. ומה שלא יוכל להגיע ולברר, מכל-מקום יחפוץ למצוא בהם רגש והלך נפש, למען ימצא חיים בלבבו בזיו גדלם והדרם. והדברים הנמוכים והפשוטים לבדם, אע"פ שהם מלאי אמת וצדק, לא יספיקו לו, לא ימצא בהם מנוח. ודור שבכח יש לו רב, ובפועל לא כלום, דורש הרבה, ומן המוכן אין בידו מאומה, אי אפשר להצילו מרעתו ולהעמידו על דרך החיים הנכונה כי-אם במה שנדבר עמו מכל נשא ונשגב, מכל נעלה ונהדר, בשפה היותר פשוטה ונמוכה, בדברים היותר מורגלים ומובנים לו, כדי שימצא גם בעמק התהום שהוא שוכב שמה את הזיו והנועם האדיר והעליון שהוא מבקש. אמנם רק קווי אורה דלים ומעטים נוכל להגיע לו. במידה כזאת אך יספיקו הם להחיות את לבבו, למען יתחיל להתרומם ולהתנשא "ובמרחקים יזכרוני וחיו את בניהם ושבו". וכיון שרק יתיצב על דרך האורה, ילך הלך ואור כשחר נכון מוצאו : על-כן בא מועד להתחיל בעבודת הקודש הזאת ללמוד מה שיהיה על-מנת ללמד את דורנו הצעיר, החפץ לפחות להיות חי וער, וחלק רשום ממנו חפץ ג"כ להיות חושב ומרגיש מה שראוי לישראל ולאדם.

נספח 3 –

"זאת שעה היסטורית. לא יודע אם אנחנו מעכלים את הרגע הזה, לא יודע אם אנחנו מבינים באמת את גודל השעה. הגדוד יוצא למלחמה. צבא הגנה לישראל נלחם באויב. אנחנו לא לבד, ככה אני מרגיש. נמצאים איתנו לוחמי דוד המלך, נמצאים איתנו המכבים, נמצא איתנו מרדכי אנילביץ' ולוחמי גטו ורשה. נמצאים איתנו לוחמי חירות ישראל, האצ"ל, הלח"י, הפלמ"ח, ההגנה, וכל הלוחמים בכל תולדות ישראל מאז נהיינו לעם. זו לא קלישאה בעיני. כולם בסוף יילחמו כתף אל כתף. זה הולך להיות ארוך. אנחנו צריכים אחד את השני. מעטים הדורות שיכולים להגיד 'יצאנו להילחם בשביל המולדת', בשביל להחזיר את הכבוד שהלך לאיבוד בשמחת תורה ויחזור עכשיו בענק" (מג"ד 7007 מעוז שוורץ).

"רגע לפני שהוא יצא אז אמרתי לו: אלישע, תעצור רגע, תסתכל. יש לנו ספרייה מאוד גדולה בבית, ספרייה עם הרבה מאוד ספרי קודש. אמרתי לו: תסתכל רגע מסביב, הריטב"א והרידב"ז והרמב"ן והרמב"ם ורש"י וכל הספרים האלה, הם היו מתחלפים איתך בשנייה. יש לך זכות. אתה הולך לעשות פה דבר שבמשך אלפיים שנה יהודים חלמו לעשות, להגן בנשק על עם ישראל ועל ארץ ישראל, וככה שלחתי אותו" (הדס לוינשטרן, ריאיון בהידברות למורן קורס).

נספח 4 – נתנאל אלינסון, "גדל פה דור של אריות"

ב-7 באוקטובר נדהמנו לא רק מהטבח הנורא, אלא גם ממאות סיפורי גבורה של צעירים שכאילו נלקחו מדור תש"ח או ימי החשמונאים. הדור הצעיר, שלפני אותו יום קראו לו מפונק והספידו אותו כדור הטיקטוק והסלפי, התגלה כדור עם שיעור קומה שלא הכרנו.

ועכשיו, אחרי כמעט שנתיים, מסתבר שזו לא הייתה אפיזודה חולפת אלא באמת צמח לנו פה דור של לביאות ואריות, כמעט בלי ששמנו לב.

נתוני הגיוס ליחידות הקרביות שמתפרסמים כעת הם כמעט בלתי נתפסים; דווקא בשעה שהנטל על הלוחמות והלוחמים הוא כמעט הכי גבוה שהיה מקום המדינה, הרצון להגיע ליחידות הקרביות מרקיע שחקים…

תודה לא-ל המצב השתנה, ונכון לעכשיו הסדירים רואים יותר בית, אבל עדיין הם בפעילות מטורפת. והנה – למרות הקושי, היציאות הגרועות, סיכון החיים, הזיעה והאבק – רבים כל כך ממש נאבקים כדי להגיע ללוחמה. נערים שקיבלו פטור ונאבקים להתגייס. אחרים שירד להם הפרופיל והם משגעים את הרופא כדי להעלות אותו.

והאמת שנתוני הגיוס המופלאים האלה הם לא למרות המלחמה אלא בעקבות המלחמה. נהגו לקרוא להם "דור הסלפי", ובמשמעות העמוקה התכוונו לכך שהם שמים את "העצמי" במרכז הקיום, שכבר אין להם הקרבה למען אחרים, למען ערכים, למען הסיפור הגדול שלנו במדינה הזאת. והנה הם קמים ומוכיחים לנו את ההפך הגמור: שהם רוצים ומוכנים להיות במקומות הכי קשים – למען כולנו.

ולכן אני אופטימי.

כי האמת, זה הרבה מעבר לרצון להשפיע בשדה המערכה של המלחמה. בשנים האחרונות זכיתי לעבוד ולפעול עם מאות בני נוער במגוון מסגרות. ראיתי אותם קמים ב-4:00 בבוקר לעבודה חקלאית קשה בשדות הערבה, ראיתי אותם מתנדבים בשנות השירות במרכזי הקליטה, ראיתי אותם יוצרים חיבורים מפתיעים בין גוונים שונים בחברה ברמה שהמבוגרים יכולים רק לחלום עליה, ראיתי אותם חולמים על גרעיני התיישבות במקומות הכי מאתגרים וראיתי איך בשעה שרבים חוששים מקו העימות, הם הולכים בהמוניהם לסייע במקלטים של הערים המופגזות.

סיבות להיות פסימיים תמיד אפשר למצוא. אבל כשמסתכלים על הצעירים האלה, ונזכרים שבעוד עשר או 20 שנה, עם כל המטען האדיר שהם מקבלים כעת, הם אלו שינהיגו את המדינה, יש המון סיבות לאופטימיות.