איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתהשבוע אנחנו עוסקים בתנועה בערך הקיימות. קיימות היא דאגה לטבע, למשאבים ולסביבה שלנו כדי שיישארו גם לעתיד; יש לנו אחריות למה שקורה סביבנו בהווה ובעתיד. וכמו שנאמר במדרש (קהלת רבה ז, יג), "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי, כמה משובחים הם! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, כי אם תקלקל, אין מי שיתקן אחריך." כלומר האחריות היא בידיים שלנו. בפעולה זו נלמד מה זה אומר לחיות באופן מקיים. נפגוש את הערכים אחריות, שותפות ואהבת הארץ ונגלה איך הם באים לידי ביטוי בתוך ערך הקיימות. נוסף על כך נראה כיצד המעשים הקטנים והיום-יומיים של כל אחד מאיתנו משפיעים על הסביבה, ונלמד פשוט לשים לב למה שקורה סביבנו.
ציוד והכנה:
פתיחה: מהי קיימות?
פתחו את הפעולה בהמחשה כללית של מהי קיימות.
התחילו את הפעולה במשחק 'תמיד באוויר': החניכים יקבלו בלון (שנופח ונקשר לפני שבת או נכרך בגומייה), והמטרה היא לשמור עליו באוויר לפחות שלוש דקות בלי שייפול לרצפה.
אסור לתפוס את הבלון, רק לגעת בו ולכוון אותו בעדינות. אם הוא נוגע ברצפה, הקבוצה נפסלת וצריכה להתחיל מההתחלה.
לאחר המשחק שאלו את החניכים: מהו הדבר הראשון שציווה הקב"ה את אדם הראשון?
לאחר שהם יציעו כמה תשובות הקריאו את הקטע ממדרש קהלת רבה (נספח 1).
סכמו והסבירו: בציוויים הראשונים שהקב"ה נותן לאדם יש ציווי "לעובדה ולשומרה" – הקב"ה מצווה את האדם לעבוד את העולם שסביבו וגם לשמור עליו. בעצם הוא מבקש מאיתנו גם לקדם את העולם וגם לשמור עליו: לא לקלקל את הקיים ולפתח אותו למען כולם.
כמו במשחק ששיחקנו, 'תמיד באוויר', שבו צריך להחזיק את הבלון באוויר ולשמור עליו כל הזמן, כך גם אנחנו צריכים לשמור על הקיים. זה בדיוק פירושה של קיימות – לשמור על מה שיש: על הטבע, על הסביבה, על האדמה, על המים והאוויר.
אנחנו יכולים להתחיל בדרכים פשוטות כמו מחזור פסולת, שימוש נבון במים, כיבוי אורות, ובעיקר להתחיל לשים לב למעשים שלנו ולהבין שיש להם השפעה על הסביבה שלנו.
בשלבים הבאים נראה כיצד קיימות קשורה לכל אחד מאיתנו.
שלב א: אחריות – "תן דעתך שלא תקלקל, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך"
בשלב זה נתמקד באחריות שיש לנו כלפי הסביבה והסובבים אותנו.
הצגה: הניחו זבל במרכז החדר, ובקשו מהחניך הראשון במעגל להרים את הלכלוך. על החניך לומר: "אני אנקה אם החניך שמימיני ינקה", וכך גם על החניך השני לומר, וכן הלאה עד שייגמר הסבב. כאשר תגיעו שוב לחניך הראשון, התחילו את הסבב מההתחלה, וכל חניך שמגיע תורו עליו לתרץ מדוע הוא אינו יכול לנקות. אסור לחזור על תירוצים שכבר נאמרו. הסבב ייגמר כאשר אחד החניכים יחזור על תירוץ שכבר נאמר או לא ימצא תירוץ מקורי.
דיון: הציגו לחניכים מקרים (נספח 2). שאלו אותם: מה הייתם עושים? בקשו מהם לעמוד על פי איך שהיו מגיבים: מי שהיה עושה משהו יעמוד בצד אחד, מי שלא היה עושה יעמוד בצד השני, ומי שאולי יעשה יעמוד באמצע.
לאחר כל מקרה בחרו חניך מכל קבוצה ושאלו אותו למה בחר במה שבחר.
הקריאו קטע ממאמרו של הרב יעקב אריאל (נספח 3).
סכמו: חיים של אחריות הם חיים שבהם האדם שם לב לסביבה שלו. מי שחיי חיים של אחריות רואה את האחר, את הסביבה האנושית ואת הסביבה הטבעית המקיפה אותו. הקב"ה הטיל על האדם לפעול בעולם, "לעובדה ולשומרה", וציווה עליו להיות אחראי למעשיו, ולא לחפש תירוצים להעביר את האחריות למישהו אחר, "תן דעתך שלא תקלקל שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".
שלב ב: שותפות – "בשבילך בראתי"
בשלב זה תתמקדו בשותפות בבריאה שיש לנו, בני האדם, עם הקב"ה.
שחקו 'מה הייעוד?': הניחו חפץ במרכז המעגל (לדוגמה בקבוק), בחרו באחד החניכים ובקשו ממנו להציע כמה שיותר שימושים שאפשר לעשות בחפץ הזה. לאחר שהוא יציע את כל הרעיונות שיש לו שאלו את החניכים אם יש עוד מישהו שיש לו רעיונות לשימוש בחפץ הזה, עד שלא יהיו להם עוד רעיונות, ועברו לחפץ הבא.
הקריאו את הסיפור של רבי אריה לוין "לכל ברייה יש משמעות" (נספח 4). שאלו את החניכים: מי נותן את המשמעות לחפצים, לטבע ולכל מה שנברא?
סכמו והסבירו: התורה כותבת בספר בראשית בסוף מעשה הבריאה "אשר ברא א-לוהים לעשות" – הקב"ה ברא עולם שלם, אך לא מושלם. הוא מסר לנו את העולם כדי שנמשיך אנחנו לעשות.
כל ברייה יש לה תפקיד, כמו שראינו בסיפור של רבי אריה לוין, ויש לנו תפקיד: להיות שותפים של א-לוהים לפתח ולקדם את עולמו של הקב"ה ולמצוא משמעות ושימוש לכל דבר, כמו במשחק 'מה הייעוד?' ששיחקנו, וראיתם כמה שימושים אפשר למצוא לכל דבר. כל זה בא עם אחריות לשמור על הטבע שניתן בידינו. שנדע להשתמש בבריאה כדי לשכלל את העולם, כי "כל מה שבראתי, בשבילך בראתי".
שלב ג: אהבת הארץ – "כמה משובחים הם!"
בשלב זה תעמיקו בערך המיוחד של ארץ ישראל בהקשר של קיימות.
ערכו תחרות בין שתי קבוצות של חניכים: בקשו מכל קבוצה בתורה לשיר שיר על ארץ ישראל. הקבוצה הראשונה שלא תמצא שיר, תפסיד.
חלקו לחניכים את השיר שכתב יהודה עמיחי "אהבת הארץ" (נספח 5).
שאלו את החניכים: אילו מצוות אתם מכירים שמקיימים רק בארץ ישראל?
ענו: יש כמה וכמה מצוות שמקיימים רק בארץ, וחלקן קשורות ספציפית לאדמה של הארץ. המצוות האלו מדגישות לנו כמה ארץ ישראל שונה משאר הארצות, כמה היא חשובה ומיוחדת לנו ואיזה קשר הדוק יש בין עם ישראל לארץ ישראל. כשיש שירים רבים שעוסקים בנושא מסוים, זה מראה את הקשר ואת האהבה והשייכות לנושא הזה. כמו שכתב יהודה עמיחי בשירו "אהבת הארץ", ארץ ישראל תמיד נמצאת בתודעה שלנו.
סכמו: האהבה שלנו לארץ היא אהבה אחרת מאהבת כל אומות העולם לארצן. זוהי הארץ שבה בחר ה' לעם היהודי, "עיני ה' א-לוהיך בה". זוהי ארץ שיש לנו המון מצוות הקשורות אליה, לאדמתה, לגידולים שלה. יש המון שירים שנכתבו על ארץ ישראל, והם מבטאים את האהבה שלנו לארץ ואת השייכות אליה. התוצאה של אהבת הארץ היא שנחשוב עליה ונרצה לשמור עליה.
לסיום ערכו סבב שבו החניכים יבחרו אחד מן הערכים שהוזכרו בפעולה וישתפו משהו שלמדו בה עליו.
סיכום
ראינו בפעולה שקיימות היא שמירת הקיים מסביבנו, הבריאה הסובבת אותנו. יש לנו אחריות כלפי הסביבה שלנו, "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, כי אם תקלקל, אין מי שיתקן אחריך".
נוסף על כך אנחנו שותפים עם הקב"ה בבריאה, בפיתוח ובשכלול שלה, ובעצם כל הבריאה נבראה בשבילנו, "וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי".
יותר מזה, יש לנו אהבה מיוחדת משאר העולם כלפי הסביבה שלנו, כלפי ארץ ישראל. עם ישראל קשור לארץ ישראל, והיחס שלו אמור להיות בהתאם לאהבה שלנו כלפיה.
בפעולה הבאה תראו כיצד אנחנו יכולים להשפיע על הקיימות בחיי היום-יום שלנו.
נספחים
נספח 1 – קהלת רבה ז, יג
"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשיי, כמה משובחים הם! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך, שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".
נספח 2 – מקרים
נספח 3 – הרב יעקב אריאל, "יהדות ואקולוגיה", צהר לב (תשס"ח)
"יש לנו כיהודים מאמינים אחריות באשר לנושא האקולוגי. עלינו להיות ערים לכל הנוגע לשמירת הבריאה שברא ה', למנוע את השחתתה, להביא יותר בחשבון את הדורות הבאים; ובפרט הדברים אמורים לגבי ארץ ישראל"
נספח 4 – שמחה רז, "לכל ברייה יש משמעות", איש צדיק היה
"כשזכה הרב אריה לוין לעלות על אדמת הקודש ביפו, הוא פנה לפגוש לראשונה את הרב קוק זצוק"ל. הרב קיבלו בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד.
לאחר תפילת מנחה יצא הרב קוק, כדרכו בקודש, לשוח בשדה, והרב אריה לוין ליווה אותו.
בדרך קטף הרב לוין איזה עשב. הזדעזע הרב קוק ואמר בנחת: 'אני נזהר מאד לא לקטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה, שאין לו מזל מלמעלה האומר לו גדל! כל ציץ אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה'".
נספח 5 – יהודה עמיחי, "אהבת הארץ"
…והארץ קטנה מאוד,
ואני יכול להכיל אותה בתוכי,
סחף הקרקע סוחף גם את מנוחתי
ומפלס הכינרת תמיד בתודעתי…