איתור סניפים וכפרי בוגרים
בשבת פתיחת חודש ארגון נציין בתנועה את ‘שבת הנני’. בפרשת השבוע, פרשת וירא, נשמעה לראשונה קריאת ‘הנני’ מאברהם אבינו, והיא מהדהדת בהיסטוריית העם היהודי עד ימינו. בפעולה זו נבין את משמעותה של קריאת ‘הנני’, המגלמת מוכנות לכל משימה. נראה כיצד התבטאה קריאה זו בחייו של הרב דרוקמן זצ”ל ונראה את הדרך המסורה לביצוע המשימות שאליהן אנחנו נקראים.
ציוד נדרש: תחפושות (אפשרות), ספרים כפול ממספר החניכים.
פתיחה: אני מוכן!
אמרו לחניכים: עכשיו נקריא משימות. אם אתם רוצים לבצע את המשימה, תצעקו “אני מוכנ/ה!” ותיבחרו לבצע אותה. הקריאו משימה אחר משימה מרשימת המשימות (נספח 1). בכל פעם החניך שהכריז ראשון שהוא מוכן יבצע את המשימה, ולאחר מכן תמשיכו בהקראת המשימות.
*הוסיפו משימות משלכם בהתאם ליכולות החניכים שלכם.
אמרו לחניכים: בפרשת השבוע הקב”ה קורא לאברהם אבינו, ואברהם אבינו אמר ‘הנני’. הנני זה להגיד “אני מוכן לכל משימה”, כמו שאתם אמרתם עכשיו.
שלב א: מתאמצים במשימה
חלקו לכל חניך וחניכה ספר (ספר ילדים או ספר דק) ובקשו מהם להחזיק את הספר עשר שניות. הוסיפו עוד ספר לכל אחד ובקשו מהם להחזיק את שני הספרים עוד עשר שניות. כעת, כשהחניכים כבר מרגישים את הכובד של הספרים, שאלו: מי יכול להמשיך ולהחזיק עוד דקה שלמה? מדדו דקה לחניכים שירצו להמשיך, ואספו את הספרים.
שאלו את החניכים: מה הרגשתם כשהחזקתם את הספרים? זה היה קשה? זה היה קל?
את החניכים שבחרו להמשיך דקה נוספת שאלו: התאמצתם להחזיק את הספרים?
סכמו: אמרנו שבפרשת השבוע אברהם אבינו אמר שהוא מוכן למשימה שה’ ייתן לו, אבל לא מספיק להגיד “אני מוכן”. כשעושים את המשימה צריך להתאמץ עליה, לעשות אותה מכל הלב. כמו שעשיתם בעצמכם עכשיו: נתנו לכם משימה להחזיק ספרים לפי זמן, ובאמת החזקתם את הספרים מכל הלב, התאמצתם ולא הפסקתם להחזיק אותם.
שלב ב: הנני בדמותו של הרב דרוקמן
בחרו אחד מהסיפורים על הרב דרוקמן (נספח 2) וספרו או הציגו אותם לחניכים.
אמרו לחניכים: הרב דרוקמן זצ”ל היה רב גדול שזכה לחיות עד גיל תשעים, וכל השנים האלה הרב קיבל עליו כל מיני משימות ואמר “הנני”, אמר שהוא מוכן לבצע אותן. הרב דרוקמן היה מדריך בבני עקיבא, והוא גם הקים ישיבה גדולה שלומדים בה הרבה תורה. הוא היה יושב בבית שלו ולומד תורה, וכל אדם שהגיע לשאול משהו או התקשר, הוא ענה לו במאור פנים. את כל המשימות האלה הרב דרוקמן עשה מההתחלה ועד הסוף, בלי להפסיק באמצע, עד שסיים אותן הכי טוב שיכול. מהרב דרוקמן אנחנו לומדים להיות אנשים שמוכנים לכל משימה ומוכנים לעשות אותה מכל הלב.
שלב ג: המשימה שלי
פזרו בחדר (או חלקו לחניכים) תמונות של משימות שמבצעים בבית (נספח 3). אמרו לחניכים: יש כאן תמונות של כל מיני משימות שאתם יכולים לעשות השבוע ולעזור בבית.
עברו על המשימה המאוירת בכל תמונה ובקשו מהחניכים לבחור במשימה שהם יעשו השבוע בבית שלהם.
אמרו לחניכים: אחרי שבחרתם איזו משימה תעשו השבוע בבית, אל תשכחו להגיד “אני מוכנ/ה!” ואל תשכחו להתאמץ על המשימה ולעשות אותה מכל הלב.
סיכום: הקריאה ‘הנני’ נשמעה לראשונה מאברהם אבינו, והבנו שמשמעותה להיות מוכן לבצע משימות. קריאה זו נשמעה גם לאורך תחנות חייו של הרב דרוקמן זצ”ל, שבמעשיו לימד אותנו את המסירות בביצוע המשימות, את המאמץ למלא אותן בצורה הטובה ביותר. את הלימוד הזה ניקח איתנו וניישם גם בחיים שלנו.
נספח 1 – רשימת משימות
– עמדו על רגל אחת עשר שניות
– מחאו כפיים
– אמרו את השם שלכם בקול
– צעקו את שם השבט שלכם
– קפצו פעם אחת
– הסתובבו בכיסא
– תנו כיף לחבר
– חייכו
– אמרו מה אתם הכי אוהבים בסניף
– השמיעו את הקול של החיה האהובה עליכם
– החליפו מקום עם מי שיושב מולכם
– הסתובבו סיבוב אחד מסביב לכל החניכים שיושבים
נספח 2 – סיפורי הנני על הרב דרוקמן
סיפור א:
מעובד מתוך גדולי האומה – הנני לעשות רצונך – הרב חיים דרוקמן, נועם ושירה ונגרובר, דברי שיר
אורית הייתה בת 16 כשהרגישה שהיא רוצה להתקרב לה’, והלכה לשיעור תורה שלימד הרב דרוקמן. בסוף השיעור היא שאלה את הרב שאלה, והוא אמר לה: את מוזמנת לבוא אלינו הביתה לשבת.
אורית הגיעה ביום שישי לבית של הרב והרבנית דרוקמן וכל הילדים שלהם. היא גילתה שהם גרים בבית קטן, והיא לא ידעה איפה יהיה לה מקום לישון.
באותו הרגע היא ראתה את הילדה הקטנה של הרב. הילדה הקטנה שאלה את אורית: “את רוצה לישון במיטה שלי?” אורית אמרה שהיא תשמח, אבל איפה הילדה הקטנה תישן? “אל תדאגי”, אמרה לה הילדה, “תמיד כשיש אורחים אני ישנה על הספה”.
בשבת אורית נהנתה מאוד עם כל משפחת דרוקמן, ומאז היא הייתה בבית של משפחת דרוקמן הרבה שבתות.
יום אחד אבא של אורית פנה לרב דרוקמן ואמר לו: “הרב, בזכותך הבת שלי התקרבה לה’, אתה כמו אבא בשבילה, אז בבקשה תמצא לה חתן!”
הרב דרוקמן אמר “אני מוכן!” ומצא לאורית את אברהם. אברהם ואורית התחתנו בזכות הרב דרוקמן, שקיבל עליו משימה לארח את אורית בשבתות ואחר כך לחתן אותה.
סיפור ב:
מעובד מתוך גדולי האומה – הנני לעשות רצונך – הרב חיים דרוקמן, נועם ושירה ונגרובר, דברי שיר
כשהרב דרוקמן היה נער הוא למד בישיבה שקוראים לה מרכז הרב. בישיבה הזאת הוא למד הרבה תורה, וכבר אז חשבו שכשהוא יגדל הוא יהיה רב גדול.
יום אחד הגיע לישיבה אדם שרצה להקים ישיבה במקום אחר בארץ וחיפש ראש ישיבה. בישיבת מרכז הרב אמרו לו שיפנה לרב הצעיר הרב דרוקמן ושהוא האיש הכי מתאים למשימה הזאת.
הרב דרוקמן אמר “אני מוכן!” והלך להקים ישיבה חדשה. הרב וכל המשפחה שלו עברו דירה לישיבה החדשה, ושם התחיל הרב לעשות את המשימה שקיבל. הוא היה מורה בכיתה, לימד תורה והעביר שיעורים ביום ובלילה. המון תלמידים למדו בישיבה שהרב דרוקמן הקים. התלמידים האלה זוכרים עד היום שהרב אמר להם: “אתם מוזמנים לבית שלי מתי שתצטרכו”. ובאמת כל תלמיד שהיה צריך משהו היה יכול ללכת לבית של הרב אפילו באמצע הלילה!
נספח 3 – תמונות של משימות שעושים בבית
