תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: הסדר ההיסטורי

פזרו על הרצפה דפים המספרים על אירועים ומצבים בירושלים מאז הקמת המדינה (נספח 1). בקשו מהחניכים לסדר את הדפים לפי הסדר הכרונולוגי של הכתוב בהם.

שאלו את החניכים: איזה אירוע הכי תופס אתכם? למה?

שלב א: ירושלים – הלב של עם ישראל

שחקו ‘חוקיות’: בכל סבב בחרו חניך אחד. הוא יצא החוצה, ושאר החניכים יבחרו חוקיות שלפיה עליה לענות על שאלותיו של החניך שיצא. לדוגמה, כל תשובה תתחיל באות למ”ד או תשובות יינתנו לפי סדר האלפבית. קראו לחניך שיצא לחזור למעגל ואמרו לו לשאול את חבריו שאלות כדי להבין איזו חוקיות בחרו.

קראו (או בקשו מאחד החניכים לקרוא) סיפור של הרב שלמה קרליבך (נספח 2).

העלו שאלות לדיון:

1. מה מיוחד כל כך בירושלים, שחולמים עליה לאורך הדורות?
2. אתם מצליחים להתחבר למילים של הרב קרליבך? איפה אתם פוגשים את ירושלים בלב שלכם?
3. איזה מכתב הייתם כותבים היום לירושלים?

סכמו את הדיון: כל הדורות חלם עם ישראל על ירושלים בכל מקום שבו היה. ירושלים הייתה סמל לחלום שיבת ציון. זכינו, ומדינת ישראל קמה, והחלום לירושלים הפך מוחשי יותר ויותר. כל הדורות סימלה ירושלים גם את השלום, אך נאלצנו להילחם עליה. ממלחמת העצמאות ונפילת הרובע היהודי בידי הלגיון הירדני דרך נס מלחמת ששת הימים ועד היום אנחנו נלחמים על לב העולם, בירתנו הקדושה.
אנחנו זוכים לחיות בירושלים המתחדשת והמתפתחת, ובמציאות זו עלינו לזהות את החוקיות, את השלב הבא שירושלים קוראת לנו לצעוד אליו.

שלב ב: השלב הבא

קראו (או בקשו מאחד החניכים לקרוא) קטע של הרב קוק (נספח 3).

שאלו את החניכים:

1. מה השלב הבא של ירושלים?
2. מה המשימה שלנו כיום, שירושלים כבר בידינו ולכאורה בנויה?

העלו רעיונות למשימות אפשריות שתוכלו למלא כשבט.

שלב ג: חיבור אישי

פזרו על הרצפה או תלו על הקירות מילות שירים ופסוקים על ירושלים.

ערכו סבב ובקשו מהחניכים לבחור את הפסוק או את המילים שמאפיינים בעיניהם את ירושלים, ולנמק מדוע.

סיכום: יום ירושלים מציין את איחוד חלקי העיר ירושלים. איחוד פיזי במלחמת ששת הימים לאחר שנים ארוכות של ניתוק העיר העתיקה והעיר החדשה, ואיחוד רוחני של מהות שלמה שמחברת את עם ישראל לעיר הקודש ומחדדת את הרצון לשמור עליה.

בשרשרת ההיסטוריה היהודית – עכשיו תורנו. אנחנו צריכים לחשוב מה השלב הבא שעליו עלינו להילחם בדורנו למען ירושלים, עיר הקודש, הבירה של מדינת ישראל.

נספחים:

נספח 1:

(כאן הכרטיסיות לפי הסדר הכרונולוגי הנכון)

1. בהחלטת האו”ם מיום 29 (כ”ט) בנובמבר 1947 נקבעה החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית, ונקבע גם מעמדה של ירושלים: עיר בין-לאומית/
2. ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב לא קיבלו את תוכנית החלוקה של האו”ם ופתחו במלחמה נגד היישוב היהודי בארץ. הלגיון הירדני כבש את מזרח ירושלים, כולל העיר העתיקה, פרט להר הצופים/
3. 19 שנה הייתה בחלקים רבים של העיר חומה שהפרידה בין ירושלים הישראלית לירושלים הירדנית. “המצב בירושלים היה קשה מאוד… לא עבר כמעט חודש בלי שמישהו ייהרג או ייפצע… או לפחות ייפגע מאבן שהוטלה מן החומה… בירושלים החצויה הרגשת שאתה בחזית”/
4. המתיחות בין ישראל לשכנותיה הערביות הלכה וגברה.
   ממשלת ישראל עסקה בפעילות דיפלומטית וניסתה לבטל את הצעדים המאיימים של הערבים על ישראל, אך לא הצליחה. באין ברירה החליטה ממשלת ישראל לצאת למתקפת מֶנַע/

5. חיל האוויר הישראלי השמיד בתוך שלוש שעות את רוב מטוסי הקרב של צבאות מצרים וסוריה והוציא מכלל פעולה את מרבית שדות התעופה שלהן.
6. ממשלת ישראל הציעה לירדן לשמור על השקט בגבול המזרחי המשותף והארוך, אך הירדנים לא הסכימו, וכבר בשעות הראשונות של המלחמה השתלט צבא ירדן על ארמון הנציב, הבניין שבו היו כוחות האו”ם, ואיים על הר הצופים, מובלעת ישראלית במזרח ירושלים, ועל מקומות נוספים במרחב ירושלים.
7. ממשלת ישראל החליטה להשיב מלחמה. צה”ל פרץ למזרח ירושלים וניהל קרבות מרים ועקובים מדם באזור שיח’ ג’ראח, בבית הספר לשוטרים ובגבעת התחמושת כדי להגיע להר הצופים. למחרת פרוץ המלחמה היו הר הצופים והדרך אליו בידי צה”ל, והאזורים הסמוכים לו, ובהם הגבעה הצרפתית, נכבשו אף הם. כוחות צה”ל כיתרו בשלב זה את העיר העתיקה, אך עדיין לא נכנסו אליה.
8. שר הביטחון משה דיין הורה לכבוש את ירושלים העתיקה “במהירות האפשרית” על רקע ההחלטה של מועצת הביטחון של האו”ם להורות על הפסקת אש בכל גזרות המלחמה.
9. חיילי חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוֹטָה גור פרצו לעיר העתיקה, ונכנסו אליה דרך שער האריות. בשעה עשר בבוקר הודיע מוטה גור במכשיר הקשר: “הר הבית בידינו, עבור!… כל הכוחות חדל אש. עבור!”
10. לוחמים סיפרו: “הייתה התרגשות גדולה, היה קשה להאמין שירושלים העתיקה נמצאת בידנו… זהו מאורע היסטורי שאף אחד לא חשב שיזכה לו… אני זוכר שאנשים בכו… ולא התביישו לבכות למרות שהם אנשים מבוגרים… ירושלים העתיקה הייתה בשבילנו תמיד סמל… זאת עיר הבירה שלנו. זה אולי סימל את משאת הנפש שלנו ב-19 השנים… לא חשבנו באותו רגע … על האבדות, על החיילים שנפלו כדי להשיג את זה. הייתה שמחה שלמה”.

נספח 2:

יהודי נמצא תמיד בדרך לירושלים. אין כאב בעולם שיכול לגרום לי לשכוח את ירושלים. אין שמחה בעולם שיכולה לגרום לי לשכוח את ירושלים.
רבנו הקדוש המגיד מטריסק ורבנו הקדוש מגורליץ התכתבו אחד עם השני במשך עשר שנים. כל אחד התחיל את המכתבים שלו במילים לידידי החשוב והיקר, וחתם בשמו: אברהמל’ה או ברוכ’ל. אבל בין הפתיחה לחתימה, הדף כולו היה ריק. כששאלו את המגיד למה הוא והרבי מגורליץ כותבים כאלה מכתבים אחד לשני, הוא ענה: “כשכותבים בדיו יש מילים, אך כשכותבים בדם אין מילים”.

כל יהודי בעולם מקבל מכתב מירושלים. דף ריק שמתחיל במילים: לידידי היקר, וחתום: ירושלים.
הדף הזה כל כך עמוק וקדוש! מצד אחד הוא נותן לך תקווה ומצד שני הוא ממש שובר את ליבך.

אני כותב לכם, אחיי ואחיותיי היקרים, כשאני מחזיק את המכתב הזה בידי ובליבי. כולנו אוהבים את ירושלים וארץ ישראל כל כך הרבה. אבל מכיוון שהדף ריק, כל אחד ממלא את הדף במילים משלו. אני יודע שמילים שכל יהודי כותב בדף באות מרוב אהבה לירושלים.

אבל האמת היא שאני מחכה ליום שבו האבנים השבורות של הכותל המערבי, הלבבות השבורים של עם ישראל, השבורים כבר אלפיים שנה, יגלו לי מה ירושלים באמת רוצה. אני מברך אתכם ואותי שמחר בבוקר, או אולי הלילה בתוך חלומותינו, נקבל עוד מכתב מירושלים. מכתב שכבר לא מכוסה בדם, אלא באור השמש, מלא באור הגדול שיאיר מירושלים לתוך עם ישראל ולתוך העולם כולו.

אחיכם וחברכם,
שלמה בן פסיא (קרליבך),
המשוגע מרוב אהבה לכל יהודי,
משוגע מרוב אהבה לירושלים,
וברוב שיגעון, עדיין מאוהב בכל העולם

נספח 3:

ומחרבות ירושלים קול יוצא: בת-קול שמנהמת כיונה, ואומרת: “אוי לי, שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין אומות העולם”. והקול קורא עוד, והבת-קול מנהמת כיונה: “אוי לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם”.
והתור הגיע, מאורעות הימים כולם קוראים לנו בקול גדול: ישראל, בנה את עיר קדשך, זכור עם- עולם, עם קדוש שומר אמונים, את שבועתך, אשר על נהרות בבל נשבעת: “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי”.
הגיע הזמן שבו אנו צריכים להכיר את קול ה’ מכל המסיבות המתהפכות, מכל יצרי הלב, מכל תנועות החיים, הפרטיים והכלליים, וקול ה’ בכוח קורא אלינו מחרבות ירושלים ומשומותיה: קומו, בני, בנו את הנשמה, קוממו את עיר הקודש הנהרסה, זכרו מרחוק את ה’, וירושלים תעלה על לבבכם!

(חיבת ירושלים, מאמרי ראיה)

נספח 4:

• שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה’ נֵלֵךְ׃
  עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם׃

• יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו׃
  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה’׃
  כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד׃

• שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ׃
  יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃
  לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃
  לְמַעַן בֵּית ה’ אֱ-לֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃

• אָמַר ר’ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
  “עִיר שֶׁהִיא עוֹשָׂה כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים”

• שבחי ירושלים את ה’
  הללי אלוהיך ציון.
  כי חיזק בריחי שערייך
  בירך בנייך בקרבך.
  הללי, הללי א-לוהייך ציון

• שמות הרבה לירושלים
  וכל שם נאה מחברו…
  קריית מלך רם
  קריה נאמנה
  משוש כל הארץ
  עיר בה דוד חנה

• שישו את ירושלים, גילו בה,
  גילו בה כל אוהביה

• ראיתי עיר עוטפת אור
  והיא עולה בשלל צבעי הקשת
  והיא נוגנת בי כנבל העשור
  ראיתי עיר עוטפת אור

• שלום ירושלים, שלום שאננה
  אלייך שב מדרך שלושת אלפים שנה
  אלייך שב מדרך המלכים והנביאים
  מארץ השופטים, הכוהנים והלוויים

• ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור
  הלא לכל שירייך אני כינור

• עוד יישמע בערי יהודה
  ובחוצות ירושלים
  קול ששון וקול שמחהקול חתן וקול כלה

• והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו

• יברכך ה’ מציון
  וראה בטוב ירושלים
  יברכך ה’ מציון
  כל ימי חייך

• אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני,
  תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי,
  אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי

• ירושלים אורו של עולם

• “עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים”