מעביר יקר,
בחודש הקרוב נעסוק בסניפים בימים הלאומיים, תחת הכותרת “חודש התקומה”.
כל יום מהימים מקבל התייחסות בתכנים שונים בצורות שונות וכך גם יום העצמאות שברוך ה’ נזכה לחגוג השנה.
אירועי השנה שעברה ואירועי המלחמה הציבו בפנינו מראות על החיבורים בינינו. מתח גדול, כעסים וכמעט קרע אל מול ערבות הדדית מרגשת שבקיצה הצלת חיים, והולך וחוזר. הקשר בין האוכלוסיות השונות בעם מקבל מבט חדש, אך ברור שבקושי העצום שאנחנו מתמודדים איתו בצל המלחמה יש לנו כל כך הרבה טוב להתגאות בו כעם. איך אנחנו מתנהגים ברגעי משבר? מה המוסר שמוביל אותנו ואת הלוחמים בשדה הקרב? מכוח מה אנחנו נלחמים באויב?
אנחנו עם חזק מלא בטוב שרוצה ומוכן להלחם בעבור אחיו שמכיר וכאלה שגם לא, בעבור המדינה שלנו שאנחנו כל כך אוהבים ובעבור התורה, שבמודע ושלא במודע בעצם המלחמה אנחנו מקיימים את דברה כמו שכתוב בספר במדבר (לג’, נג’-נד’) : “וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ…”
הכוח שלנו כעם לקום מהקושי מגיע בעיקר מהיכולת שלנו להצליח להסתכל על הנצח, על העתיד שעוד יבוא- על התקומה ולהבין שזה דבר ששווה להלחם עליו .
העבר שלנו כעם מוכיח לנו שלאורך כל ההיסטוריה עם ישראל עובר ייסורים, קשיים ונסיונות שמתוכם אנחנו יוצאים במהירות וכוחות עצומים לצמיחה ותקומה אדירה שמקפיצה אותנו כמה צעדים כקדימה בגאולה. בקשר שלנו אחד עם השני. בקשר שלנו עם הארץ. בקשר שלנו עם התורה ובקשר שלנו עם הקב”ה.

מצורפים שני קטעי לימוד:

1. הירושלמי במסכת ברכות אומר:
ר’ חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר’ חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב: ‘כי אשב בחֹשך ד’ אור לי’. כך בתחילה – ‘ומרדכי יושב בשער המלך’, ואחר-כך ‘ויקח המן את הלבוש ואת הסוס’, ואחר-כך ‘וישב מרדכי אל שער המלך’ ואחר-כך ‘ומרדכי יצא מלפני המלך במלבוש מלכות’, ואחר-כך ‘וליהודים הייתה אורה ושמחה’.

המהר”ל בהקדמה לספרו “אור חדש” על מגילת אסתר מבאר שכיון שהגאולה היא מאת ד’ יתברך, אין הגאולה נעשית בפעם אחת אלא בשלבים, לפי שאי-אפשר לעלות למדרגה העליונה שלה גאולה בפעם אחת. לכן גם דימו אותה לאיילה שהיא מתקדמת בקפיצות במהירות, קפיצה אחר קפיצה. כן הגאולה, מחמת שהיא מתחילה ממצב השפלות של ישראל בגלותן ומגמתה לרום המעלה, מוכרחה היא להיות בהדרגה ואי-אפשר שתהיה בפעם אחת (“גאולתן של ישראל בתחילה קמעא קמעא”).
אבל מכל-מקום, השלבים באים במהירות זה אחר זה (“כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת”). כך היה בגאולה בימי מרדכי ואסתר, היו כמה שלבים והם נעשו זה אחר זה במהירות ובתוך יום אחד התרחשה כל הגאולה והכל נהפך: “ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם”.
כדרך השחר העולה מתוך החשכה, כך נגאלו ישראל מתוך עומק החשכה של הגלות לאור גדול של ישועה, אילת השחר. שאם תאמר בלבבך, כיון שלא היה בגאולה זו נס גלוי, שמא היה זה כמנהג העולם, אולי הכל היה מקרה טבעי, לכן באה הגמרא ללמדנו ולהזכיר לנו את המהירות הנפלאה של ההתרחשות של המאורעות. כאיילה הקופצת ממקום למקום.
הכל התרחש במהירות: “ויאמר המלך מהרו את המן”. “ויאמר המלך מהר קח את הלבוש ואת הסוס”. ו”עודם מדברים ויבהילו את המן”, הרי כי הכל נעשה במהירות, וזה מורה שרבש”ע אלקי ישראל הוא פעל ועשה את הגאולה הזו. מעומק החשכה, בקפיצה גדולה יצאו ישראל לאור גדול, וליהודים הייתה אורה ושמחה וגו’.

2. כמו רקפות בין הסלעים
מילים ולחן: אריאל הורביץ

בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים
בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון
בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים

בין הדגלים הכתומים לחולצה הכחולה
בין שוק הפשפשים לקריית הממשלה
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים