איתור סניפים וכפרי בוגרים
1. חברי חבריא ב’ יתחברו למשמעות יום העצמאות כאתחלתא דגאולה
2. חברי חבריא ב’ ידונו בדרכים שהובילו להקמת המדינה
3. חברי חבריא ב’ ישתפו בנקודה אקטואלית שלקחו מהלימוד
# חלקו את החברים לשתי קבוצות. קבוצה אחת תייצג את האוגנדיסטים וקבוצה שנייה תייצג את ציוני ציון.
# דונו: מה היתרונות והחסרונות של התכנית? מה מניע אותנו בחשיבה עליה? מה מקשר אותנו לארץ ישראל? והאם הקשר הזה בל יינתק?
* דעות לעזר לאוגנדיסטים:
הניסיונות הדיפלומטים נכשלו. ההצעה היחידה הרלוונטית כעת היא אוגנדה. על פי תפיסתה של הציונות המדינית: הבעיה של העם היהודי היא לאומית, ולכן גם הפתרון צריך להיות לאומי. המטרה היא להשיג טריטוריה, שבה יוכל העם היהודי להתקיים, גם אוגנדה עונה לקריטריונים אלה.
במזרח אירופה קיימת סכנה קיומית. יש למצוא פתרון מהיר למצוקתם יהודי מזרח אירופה, והפתרון כרגע שעומד על הפרק הוא אוגנדה. הפתרון הוא זמני. נורדאו, עוזרו של הרצל כינה זאת כ”מקלט ללילה”.
אוגנדה יכולה לשמש מקום ריכוז ליהודים לקראת התארגנות (כשלב הכנה) לעלייה לארץ ישראל.
בעצם הצעתה של המעצמה האדירה בריטניה יש הכרה בצורך לפתרון לאומי לעם היהודי. התנגדות להצעתה של בריטניה עלולה לגרום למשבר דיפלומטי חמור עמה.
הציונים הדתיים וביניהם הרב ריינס ראו בריכוז היהודים באוגנדה כפתרון טוב לעצירת ההתבוללות ופיזור היהודים בכל העולם.
* דעות לעזר לציוני ציון:
ציונות ללא ציון לא יכולה להתממש. אוגנדה היא לא ארץ מולדתו של העם היהודי, אלא ארץ ישראל היא מולדתו הבלעדית של העם היהודי לאורך כל הדורות ורק אליה הוא נושא את עיניו. לעם היהודי אין שום זיקה לאוגנדה, ולכן לא יגיע בהמוניו למקום זה. חברי הזרם “המזרחי” טענו שא”י הובטחה בתנ”ך לאבותינו.
תכנית אוגנדה סותרת את ההחלטות שהתקבלו בקונגרס באזל, המדגישות את השאיפה להקים בית לאומי בא”י.
השאיפה להקמת מדינה בא”י מקשרת בין כל הזרמים שמרכיבים את התנועה הציונית. תכנית אוגנדה תוביל לפילוג בעם היהודי.
לא מדובר בוויתור זמני על א”י, כי כל המשאבים הכלכליים והלאומיים יופנו לאוגנדה. בנוסף קיים החשש שנפסיד את ארץ ישראל – לא נקבל צ’ארטר על ארץ ישראל מהמעצמות בטענה כי יש ליהודים אוטונומיה משלהם באוגנדה.
# לאחר הדיון שאלו את החברים: מה היה קורה אם הדיון הזה היה עולה על הפרק כיום, אנשים היו חושבים אחרת? הייתה מתקבלת החלטה אחרת?
הסבר קצר ללימוד:
הרב קוק מדייק לנו כאן נקודה חשובה בגאולה. האנשים שיובילו ויקדמו אותנו לגאולה לא תמיד ידעו
לחבר בין הרצון העז הזה לקידום הגאולה לבין אמיתתה של תורה. לא ידעו לחבר שהקשר שלנו עם ארץ ישראל הוא בהכרח קשור לקשר שלנו עם תורת ישראל. עלינו לדעת שתופעה זו היא לגמרי שלב משמעותי בגאולה, הקב”ה מהסה את עייננו לראות בטובו ובטוב תורתו על מנת שנבנה קומה מדינית פיזית חזקה שבשביל לבנות אותה צריך שיובילו אותה דווקא אנשי מעשה שמכוח פנימי הם מקרבים את הגאולה, ועל גבי הקומה הזאת נוסיף אנחנו ומוסיפים את הצד התורני הלאומי. החיבור שלנו לארץ ישראל הוא בסוף במודע ולא במודע חיבור שלנו עם הקב”ה ותורתו.
# שאלו: האם אנחנו רואים את הקב”ה במציאות היום? איפה אתם רואים את הקשר בין התורה לארץ? מה מעמד המדינה הריבונית עבור התורה?
# אילו תחושות הקטע מעורר בכם? מה עולה בכם כשאתם אומרים את צמד המילים “ארץ ישראל”?
# ברוך ה’, אנחנו חיים במדינה ריבונית והמילים ארץ ישראל שגורות על פינו. הרב לאו ואחיו נפתלי זכו להיפגש שוב, לשרוד יחד את השואה ולעלות לארץ. לאחר שנים הרב לאו מונה לרב הראשי לישראל ונפתלי לקונסול ישראל בניו יורק.
ביחס למציאות היום, שתפו איזו נקודה נגעה בכם, מה אתם לוקחים איתכם מהקטעים והדיון.