ביום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה אנו מקדישים מחשבה לאנשים שהמלחמה או הפיגוע השאירו בהם חותם פיזי או נפשי שהם מתמודדים איתו יום-יום. השנה, בעודנו בעיצומה של מלחמה, אנו שומעים כל הזמן סיפורים הרואיים על אנשים שהתמודדו בגבורה בשדה הקרב או בזמן ההתקפות הנוראיות בשמחת תורה. מי שנפצעו צפויים להתחיל מסע ארוך של שיקום פיזי ונפשי, אך למרבה הפלא הם מצליחים לשמור על תקווה ואופטימיות. בפעולה זו נכיר כמה מהסיפורים שלהם ואת דרכי ההתמודדות האמיצות שלהם ונכיר להם טובה על מסירות הנפש שביטאו בקרב ובפיגוע אך בעיקר בחיים שעוד צפויים להם מעתה והלאה.

 

 

⦁ שלב א

בחלק זה יבינו החברים כי גבורת הפצועים מתבטאת בבחירה המחודשת בחיים, בהתמדה ובעקביות שבשיקום ובהמשך החיים בכל יום. 

 

לפניכם שתי אפשרויות למתודות בעלות אותה מטרה. בחרו את האפשרות שמתאימה לאופי ולגודל של החב”ב שלכם.

⦁ אפשרות 1 – פזרו על הרצפה דפים שכתובות בהם כל מיני פעולות שאנשים עושים (נספח 1). חלקו לכל חבר וחברה שישה פתקים קטנים. בקשו מהחברים לדרג לעצמם בראש את שלוש הפעולות הכי מוערכות בעיניהם, ואחר כך להניח את הפתקים שלהם על הדפים של הפעולות: על הפעולה הכי מוערכת בעיניהם ישימו שלושה פתקים, על הבאה בתור שניים, ועל הבאה בתור פתק אחד.

לאחר מכן בקשו מהחברים לשתף בבחירות שלהם, בסיבות לבחירה ובהתלבטויות. אם יש פעולות שהונחו עליהן הרבה פתקים, אפשר לשאול מדוע הן מוערכות כל כך. אם יש פעולות שלא שמו עליהן שום פתק או שיש עליהן מעט מאוד פתקים, אפשר לשאול מדוע זה כך.

 

⦁ אפשרות 2 – חלקו את החברים לקבוצות ותנו לכל קבוצה כרטיסיות שרשומות בהן פעולות שאנחנו עושים בחיים (נספח 1). בקשו מכל קבוצה לבחור מכל הכרטיסיות את ארבע הכרטיסיות שבהן הפעולות הכי מוערכות בעיניהם ולדרג אותן לפי סדר הערכה. 

לאחר מכן בקשו מכל קבוצה להציג את הבחירה שלה ולהסביר מדוע כך בחרה. אם יש חפיפה בין הקבוצות, אפשר לדבר על הפעולות המוערכות ביותר. מדוע זה כך? אם יש פעולות שלא נכנסו לדירוגי הקבוצות כלל והן חשובות לדעתכם, אפשר לשאול מדוע הן לא נבחרו.

 

בכל אחת מהאפשרויות נווטו את השאלות והדיון לעסוק בשאלה זו: האם הפעולות המוערכות בעינינו הן פשוטות ויום-יומיות או גדולות וחד-פעמיות? מה ההבדל בין שני סוגי המעשים הללו? 

 

 

⦁ שלב ב

חזרו למעגל ושאלו את החברים: מה לדעתכם הפסוק החשוב ביותר בתורה?

 

לאחר שתשמעו כמה רעיונות חלקו דף לימוד (נספח 2). קראו את המדרש, שאלו את השאלות וקראו את הקטע של הרבנית מיכל טיקוצ’ינסקי. 

אמרו לחברים כי בדרך כלל ביום ההוקרה לפצועים אנו מעלים על נס את הגבורה שבהתמודדות היום-יומית, אך השנה אנו רוצים להוקיר אותם ולהודות להם על שני סוגי הגבורות, גם על ההתמודדות המפעימה בשדה הקרב וגם על האופטימיות והרצון להמשיך לחיות ולהשתקם. ההתעקשות לחזור לחיים מלאים וטובים, ההתמודדות עם טיפולים רפואיים מורכבים, עם מוגבלויות פיזיות, עם טראומות נפשיות, כל אלה דורשות מהפצועים לגלות תעצומות נפש וגבורה בכל רגע ורגע בחיים. אין נקודת סיום להתמודדות; לפעמים המוגבלות תישאר לתמיד; לעיתים הטראומה אינה שוככת גם עם טיפולים נפשיים. הגבורה היא גם ההסתגלות לחיים שיש בהם התמודדות יום-יום, שעה-שעה.

 

 

⦁ שלב ג

בשלב זה יפגשו החברים סיפורי פצועים וידונו בדרכי ההתמודדות שלהם ובמעגלי ההתמודדות (נספח 3). בחרו את האפשרות המתאימה לאופי ולגודל של החב”ב בסניף שלכם (והתאימו אותה לשבת, אם זה מועד הפעולה). 

 

⦁ אפשרות 1 – העמידו את סיפורי הפצועים בכמה מקומות בסניף. בכל מקום כזה הניחו גם נייר רצף וטושים. חלקו את החברים לקבוצות וערכו סבב של הקבוצות בין התחנות. כל קבוצה תקרא בכל תחנה את הסיפור של הפצוע ותענה על השאלות המנחות. לאחר מכן יכתוב כל אחד מחברי הקבוצה על נייר הרצף ערך או נקודה שלמד מהסיפור והוא רוצה להודות באמצעותם לפצוע. 

 

⦁ אפשרות 2 – חלקו את החברים לקבוצות ותנו לכל קבוצה כרטיסייה שבה סיפור של פצוע. חברי הקבוצה יקראו את הסיפור ויענו על השאלות המנחות. לאחר כמה דקות העבירו את הסיפורים בין הקבוצות, ובסופו של דבר כל קבוצה תקרא את כל הסיפורים. חזרו למעגל הגדול ובחרו נציגים: כל אחד מהם יספר על אחד הסיפורים וישתף במה שלמד ממנו. אתם יכולים לפתח דיון על הנקודות שנלמדות מהסיפור. 

 

 

בתחילת הפעולה ראינו באמצעות קורבן תמיד כי יש משמעות גדולה דווקא למעשים קטנים ויום-יומיים, וכן ראינו שלעיתים קשה לנו מאוד להשקיע בהם. הבנה זו התחזקה למקרא הסיפורים. בסיפורי הפצועים ראינו כי יש קשיים רבים בשיקום הפיזי והנפשי גם לפצועים עצמם וגם למעגלים הקרובים להם: קושי להתמיד בטיפולי שיקום, קושי להתרגל למוגבלות, קושי להבין כי החיים לא ייראו כמו פעם, קושי להתמודד עם הצלקת הנפשית שנשארת ועם ההשלכות שלה על המעגלים הקרובים ביותר, כמו המשפחה ובני הזוג. לבסוף, תפקידנו ביום הזה הוא גם להכיר טובה לפצועים ולהעריך אותם על גבורתם ועל תעצומות נפשם וגם ללמוד מהם כיצד אנו יכולים להתמודד עם קשיים שאנו מתמודדים איתם בחיים.

 

הצעה לעשייה: 

לצערנו יש בינינו פצועים רבים, גם כאלה שסוחבים איתם את הפציעה כבר שנים ארוכות, אך גם רבים חדשים מאז שמחת תורה. ריכזנו לכם מספר הצעות לעשייה בנושא לנוכח המצב בארץ:

⦁ ללכת לשמח פצועים בבתי החולים

⦁ לשלוח מכתבים למחלקות השיקום בבתי החולים, שבהן נמצאים כרגע רבים מפצועי המלחמה

⦁ לשלוח חבילה למשפחה שיש לה קרוב פצוע

⦁ להתפלל ולומר פרק תהלים לרפואת כל הפצועים בגוף ובנפש

⦁ לצאת למרכז העיר ולחלק סוכריות ופתק שמציין את יום ההוקרה (אפשר מהצד השני של הפתק להדפיס פרק תהלים) כדי להעלות את המודעות לנושא

⦁ לעשות הפרשת חלה או סעודת אמנים לרפואת הפצועים.

 

 

 

 

נספח 1 

כרטיסיות פעולות

⦁ לקום בבוקר מהמיטה

⦁ לעזור לחבר

⦁ לתת צדקה

⦁ להגיע בזמן לבית הספר

⦁ לארח שבת עמותה

⦁ לומר שלום לשומר בבית הספר

⦁ להתרים לפרויקט של הסניף

⦁ לאסוף את זבל בסוף פעולה או בסוף ישב”ץ

⦁ לעזור להורים בבית

⦁ ללמוד למבחן כמו שצריך

⦁ להקים מועדונית לילדים

⦁ לארח שבת עמותה

⦁ להשתתף בלימוד בכיתה

⦁ לסיים מסכת או ספר תורני כלשהו

⦁ להתפלל בזמן

 

 

נספח 2 

 

מה הפסוק החשוב ביותר בתורה?

הקדמת עין יעקב (בספר עין יעקב מקובצים קטעי אגדה מהתלמוד. בהקדמה לספר הביא העין יעקב מדרש ששמע אך לא מצא את מקורו):

בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא (דברים ו, ד): “שמע ישראל ה’ א-לוהינו ה’ אחד”.

בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא: (ויקרא יט, יח): “ואהבת לרעך כמוך”.

שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא (שמות כט, לט): “את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים”.

עמד ר’ פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי! דכתיב (שמות כה, ט): “ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו”.

⦁ מדוע נקבעה ההלכה כבן פזי? מה מיוחד בפסוקים שהביא?

במדבר כח ג–ד:

“וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה’, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה… שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת… הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם”.

⦁ מה מיוחד בקורבן התמיד לעומת שאר הקורבנות?

⦁ מה היתרון של הקביעות ומה החיסרון שלה?

⦁ האם קשה יותר או קל יותר לעשות את הדברים הקבועים, היום-יומיים?

הרבנית מיכל טיקוצ’ינסקי:

“קל מאוד להתפעל מהתחלות חדשות. מרגש לשבור שגרה כדי להכניס שבת וחג במועדם. קשה יותר לסגל אורח חיים קבוע ומתמיד שמצריך אנרגיות מחודשות בכל יום. קרבן התמיד הוא מופת ליכולת להכניס את הקב”ה לחיים בהתמדה ובעקביות. גם מסגרת תפילה שלוש פעמים ביום בזמנים קבועים דורשת מן האדם לנהל את חייו מתוך קבלת עול מלכות שמים מתמדת”.

 

 

 

רב”ט נועם וסמל שלום, לוחמים בחטיבת גולני, נהיו חברים כבר ביום הראשון של הטירונות. בשבעה באוקטובר החברות הקרובה הפכה לגורל משותף: שניהם נפצעו קשה כשנלחמו במחבלים מעזה, ולשניהם נאלצו הרופאים לקטוע את הרגל. 

 

“אני משרת במוצב עלומים”, שחזר רב”ט נועם. “החמ”ל הודיע לנו שיש חדירת מחבלים לנחל עוז. הרמתי את הנשק, יריתי אליהם, וקיבלתי צרור של שלושה כדורים, אחד ברגל ממש מתחת לברך”.

בעוד נועם נלחם מחוץ לקיבוץ עלומים, שלום פעל סמוך לבארי. “נתקלתי במחבל בטווח של מטר שירה כמה כדורים”, סיפר סמל שלום, “המחבל הזה נהרג. אחריו היה עוד מחבל, והוא ירה לי שני כדורים לכיוון הרגל. באותו רגע היא נשברה”. נועם נפצע קשה מאוד, ושלום הגיע לבית החולים במצב אנוש. 

 

שני החברים עברו יחד למחלקת השיקום האורתופדי של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, ששם נמצאים רוב פצועי המלחמה, וגם שם הם נשארו יחד. “נועם הגיע לפניי ביום”, אמר שלום, “כשהגעתי לפה הלכתי לאחות האחראית וביקשתי שאהיה איתו, שנוכל לחזק אחד את השני”.

 

לשניים שאיבדו חברים קרובים יש דרך מיוחדת להתמודד. “האופטימיות שלנו לעולם לא תלך”, שיתף שלום. “ואני אגיד גם למה: בשביל אותם אנשים שהגנו עליי בנפשם. בשבילם אני לא אאבד את האופטימיות”. נועם הצטרף: “יש רגעים של קושי שפתאום אתה שומע אותו סתם צועק באוויר כי כואב לו, אז אתה זורק לו: ‘אחי, הכול טוב, אתה יכול, קטן עליך”.

 

את הסיפור שלהם הם פרסמו ברשתות, והפוסטים הגיעו למאות אלפי ישראלים. מאז לא מעט מהם מגיעים לבקר ולחזק, גם האנשים שהם עצמם הצילו. “רצינו להגיד להם תודה מהלב, שבזכותם אנחנו פה”, סיפר אלון שמשון, שחולץ מהמסיבה ברעים והגיע לבית החולים. 

השניים סיפרו כי הם רוצים לשמש דוגמה לאנשים אחרים, להפיץ אופטימיות. “כשזה נגמר אני מתחיל לרוץ”, אמר נועם, “אחרי זה נטוס לשווייץ לעשות סקי על איזה הר”.

(יולן כהן, חדשות 12, 6.11)

 

 

 

 

לרגע אחד חרישי נדמה שכל קולות הרקע במחלקת הטראומה בבית החולים שיבא בתל השומר נדמו. אף מכשיר לא מצפצף, והמוני המבקרים שעוטפים את המאושפזים נאלמים דום. רגע שבו עמיחי שינדלר, שנפצע קשה בקרב מול מחבלים בכרם שלום, מסתכל עמוק לתוך עיניו של חברו לקיבוץ, יאיר ויזנר, וללא מילים אומר לו: “חיזקת אותי”.

יאיר, שנפצע בעצמו קשה באותו בוקר ארור, מנסה להניח את ידו החבושה על ידו של עמיחי ועונה לו: “אני חיזקתי אותך? אתה מחזק אותי”.

 

כבר שבועיים שניהם כאן, באותו בית חולים. עמיחי ויאיר, חברים בקיבוץ כרם שלום. עמיחי נפצע בביתו, ויאיר בנפצע בלחימה כחלק מכיתת הכוננות. עמיחי נפצע קשה ממטען שמחבלים הניחו בפתח דלת הממ”ד בביתו. 

יאיר מתקרב אל עמיחי, משחזר באוזניו, פרט אחרי פרט, את אירועי אותה שבת. “דאגתי לך נורא”, הוא אומר לחברו. “גם אני נפצעתי, אבל לא כמוך. לי יש פחות כוחות ממך. הגענו יחד לבית החולים. כשהתעוררתי שאלתי מייד איפה אתה – ואתה שכבת לצידי. חיכיתי לרגע שתתעורר, והנה זה הגיע. אתה ואני נפצענו, אבל אף מחבל לא הצליח להיכנס לשאר הבתים בקיבוץ”.

 

יאיר מספר לעמיחי שרוב אנשי הקיבוץ ניצלו, שגבורתם מנעה מהמחבלים להמשיך הלאה לקיבוצים השכנים. “בדרך כלל אתה, עמיחי, מחזק אחרים בשמחה שלך ובאהבת התורה. בעזרת השם, אנחנו נחזור ונשקם את עצמנו. אמרתי לכולם שעוד נחזור בלי פחד, ואני יודע שמדינת ישראל תעשה הכול כדי שנוכל לשוב הביתה בביטחון ובשלום”.

רגע אחרי זה יאיר שואל את עמיחי איזה ניגון ירצה לשיר. עמיחי, בניד ראש קל, מסכים לניגון של שמחת תורה. “ומאירים את העולם, בתורה ומעשים טובים”, מתחיל יאיר לשיר עם הנוכחים בחדר, כשעמיחי משתתף עימם ללא קול.

“מה עם בית הכנסת?” שפתיו של עמיחי נעות אחר כך בשאלה. יאיר מספר לו שבית הכנסת עומד על תילו, ושייתכן שהחיילים שמוצבים בקיבוץ מתפללים בו. “גם אנחנו נחזור אליו, בעזרת השם, בביטחון מלא”. עמיחי שוב מהנהן בראשו.

(בת חן אפשטיין אליאס, ישראל היום, 19.10)

 

 

 

 

 

 

 

שתף שתפו בפייסבוק שתפו בטוויטר