מהלך הפעולה:
⦁ שלב א
בשלב זה המטרה היא שהחניכים יחוו את הרגע שבו התוכנית משתנה, שמשהו משתבש. בהקשר שלנו: כיצד הפציעה מפתיעה את הפצועים, שהיו רגילים לחיות חיים רגילים לגמרי.
⦁ אפשרות 1 – חלקו את החניכים לשתי קבוצות. המשימה של שתי הקבוצות היא להעביר כדור מצד אחד של המתחם לצד השני (כדאי להיות בשטח גדול), אבל אסור לדבר במהלך ההעברה ואסור לזוז כשהכדור ביד. הקבוצה הראשונה שהכדור שלה הגיע לצד השני – מנצחת. תנו לחניכים חמש דקות להתארגן ולתכנן את המהלכים שיעשו כדי להעביר את הכדור, ולאחר מכן בקשו מהם להתכונן ולעמוד במקומות שלהם. מהרגע הזה אסור לדבר. רגע לפני שמתחילים בחרו מכל קבוצה כמחצית מהחניכים ו’העניקו’ להם מוגבלות: קשרו להם סרט על העיניים, בקשו מהם לעמוד על רגל אחת, בקשו מהם לשבת על כיסא ולא לקום וכו’ (אפשר להעניק לכל חניך מוגבלות אחרת). עכשיו, לאחר שחלק מהחניכים מוגבלים ואין לקבוצה עוד יכולת לתכנן שוב את המהלך שלהם, התחילו את המשחק.
לאחר המשחק חזרו למעגל ושאלו חניכים כיצד הרגישו: חניך שהוגבל – מה הרגשת? האם השתתפת במשחק? חניך שלא הוגבל – מה הרגשת כשנחתה עליך אחריות לחניך שהוגבל? כל החניכים – איך המגבלות השפיעו על המשחק? מה חשבתם מייד אחרי שהוטלו המגבלות?
⦁ אפשרות 2 – חלקו את החניכים לזוגות, ותנו לכל זוג דף משימות (נספח 1). הזוגות צריכים למלא את כל המשימות בלי לדבר. הקציבו חמש דקות בהתחלה לקריאת המשימות ולתכנון (אפשר לדבר בשלב הזה). לאחר תום זמן התכנון, רגע לפני שאתם מזניקים את הזוגות להתחלת המשימות, חלקו לכל זוג סרט ובקשו מחניך אחד מכל זוג לקשור לעצמו את העיניים כדי שלא יראה במהלך ביצוע המשימות.
לאחר המשחק חזרו למעגל ושאלו את החניכים: מה הרגשתם במהלך המשחק? מה הייתה התגובה הראשונית שלכם כשהמדריכים אמרו שחניך אחד צריך לפעול בעיניים קשורות? החניך שקשר את הסרט על העיניים – מה הרגשת? כיצד הסרט השפיע עליך בביצוע המשימות או ברצון להצליח בהן? החניך שראה במהלך המשימות – מה הרגשת? איך רמת האחריות שנחתה עליך השפיעה עליך?
⦁ שלב ב – הסבירו לחניכים על יום ההוקרה
במדינת ישראל חיים היום כ-70,000 אנשים שנפצעו במלחמות או בפיגועים. השנה אנו זוכים לציין את יום זה עם מאות פצועים חדשים שהמציאות הזו חדשה להם והם יידרשו להתמודד עם הפציעה כל חייהם. מקצתם מתמודדים עם מוגבלות גופנית, אחרים מתמודדים עם תהליכים רפואיים מורכבים לאורך המון זמן, ויש מי שמתמודדים עם טראומות נפשיות קשות שפוגעות באיכות חייהם. איתם יחד מתמודדים גם בני המשפחות: הם נדרשים לעזור ולתמוך כל הזמן, לאורך כל הטיפולים הרפואיים והנפשיים. לפעמים הם נדרשים גם לסייע בפעילויות גופניות שהפצוע אינו יכול לעשות. החיים של הפצועים ושל בני משפחותיהם השתנו לאחר הפציעה, בדרך כלל בפתאומיות, וזה מוסיף על הקושי.
ביום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה אנו מוקירים את גבורתם של הפצועים ושל בני משפחותיהם. אנו מקדישים מחשבה להתמודדות היום-יומית שהם נדרשים לה ולהקרבה שלהם למען הארץ, למען חברים לנשק, למען הביטחון של כולנו.
⦁ שלב ג
בשלב זה ייחשפו החניכים לסיפורי פצועים (נספח 2). דרך הסיפורים ייפגשו החניכים עם ההתמודדות של הפצועים, עם ההבנה שהם נפצעו ועם המשך הטיפול והשיקום.
⦁ אפשרות 1 – קראו לשני נציגים ובקשו מכל אחד לספר את הסיפור של אחד הפצועים. תנו אחר כך מקום לשיתוף במחשבות של החניכים.
⦁ אפשרות 2 – חלקו את השבט לשתי קבוצות, חלקו לכל אחת סיפור אחד, ואז החליפו ביניהן.
⦁ שלב ד
פזרו על הרצפה כרטיסיות ערכים (נספח 3). ערכו סבב, וכל חניך וחניכה ישתפו בערך שלמדו מהסיפורים ומהחשיפה ליום ההוקרה. בקשו מהחניכים לשתף מדוע בחרו בערך זה או איך למדו אותו מהפעולה.
סיכום
בפעולה זו ראינו את ההתמודדות של הפצועים עם הידיעה שחייהם לא יחזרו להיות כפי שהיו. נחשפנו לכוחות הנפש שהפצועים מגלים, כוחות שנותנים להם כוח להמשיך. אומנם הם עדיין בתחילת תהליך השיקום שלהם, אך הוא עתיד להיות ארוך ורצוף ניצחונות קטנים ויום-יומיים. ראינו כי למרות העצב על המצב הפיזי שלהם ועל האובדן של יקיריהם באירועי שמחת תורה, הם ממשיכים לשמור על אופטימיות ותקווה ובעלי רצון חזק לחיות חיים טובים ושמחים, בתמיכת משפחתם שהתגייסה למענם.
הצעה לעשייה:
לצערנו יש בינינו פצועים רבים, גם כאלה שנושאים איתם את הפציעה שנים ארוכות, אך גם רבים חדשים מאז שמחת תורה. ריכזנו לכם כמה הצעות לעשייה בנושא לנוכח המצב בארץ:
⦁ ללכת לשמח פצועים בבתי החולים.
⦁ לשלוח מכתבים למחלקות השיקום בבתי החולים, שבהן נמצאים כרגע רבים מפצועי המלחמה.
⦁ לשלוח חבילה למשפחה שיש לה קרוב פצוע.
⦁ להתפלל ולומר פרק תהלים לרפואת כל הפצועים בגוף ובנפש.
⦁ לצאת למרכז העיר ולחלק סוכריות ופתק שמציין את יום ההוקרה (אפשר מהצד השני של הפתק להדפיס פרק תהלים) כדי להעלות את המודעות לנושא.
⦁ לעשות הפרשת חלה סעודת אמנים לרפואת הפצועים.
נספחים:
נספח 1
(אפשר להוסיף על המשימות האלה, אפשר להוריד, הכול בהתאם לתנאים הפיזיים שיש לכם בפעולה) –
רשימת משימות שעליכם למלא ללא דיבור:
⦁ לרוץ מסביב לסניף
⦁ לצייר על דף בית, עץ וילדים משחקים
⦁ לכתוב על דף את כל המילים של השיר ‘אלוף העולם’ של חנן בן ארי
⦁ לחפש באינטרנט את אתר יום ההוקרה ולהכיר שני סיפורים של פצועים
⦁ לקפוץ חמישים קפיצות על רגל אחת
⦁ לצלם תמונה של שניכם יחד עם המשפט ‘מוקירים ומעריכים את פצועי צה”ל ופעולות האיבה’
⦁ לעשות עשרים שכיבות סמיכה או כפיפות בטן
⦁ לכתוב על דף את כל שמות המבצעים הצבאיים שאתם מכירים
נספח 2
סרן ידידיה ואשתו ענהאל
האזעקות העירו את סרן ידידיה, מפקד פלוגה בצנחנים, בבוקר השבת השחורה. מהר מאוד הגיעה גם שיחת הטלפון מהמג”ד, והוא לא חשב פעמיים והתייצב בדרום, משאיר מאחור את אשתו בחודש התשיעי להריון.
סרן ידידיה נלחם עם קצינים מהחטיבה בעיר שדרות עד שהוקפצו לסייע לתושבי קיבוץ נחל עוז, שהמחבלים חדרו לתוכו. בשדות הקיבוץ נפצע קשה מירי. האלוף במילואים נועם תיבון, שקפץ עצמאית לשטח כדי להציל את משפחתו, חילץ אותו לבית החולים. “אני זוכר את הרגע שחטפתי את הכדור, ותוך כדי מכת אש חילצו אותי לאחור”, שחזר ידידיה. “טיפלו בי בשטח, ומשם העלו אותי לרכב אזרחי. איבדתי את ההכרה, והתעוררתי בבית החולים”.
במשך שעות ענהאל, אשתו של ידידיה, עדיין לא ידעה דבר על מה שקרה. היא, עם בטן של חודש תשיעי, והבת הדסה בת השנתיים, חיכו לו בבית. ענהאל סיפרה על הרגע שבו התבשרה שידידיה פצוע: “באותו רגע פשוט לקחתי בקבוק מים וניסיתי להירגע. כשהגענו אחר כך לבית החולים ברזילי היה כאוס מטורף. נכנסנו לראות אותו, והוא היה מורדם ומונשם”. לאחר ניתוח מציל חיים חזר לחיים סרן ידידיה: “ברגע שראיתי שהלב שלו פועם ירדה לי אבן מהלב”, הוסיפה ענהאל. “כשהבנו מה היה ומה קרה שם, נשאר לנו רק להגיד תודה על החיים שניתנו לנו במתנה עוד פעם”.
חודש בדיוק לאחר שנפגע מירי המחבלים התחיל סרן ידידיה להתאושש. ברגע שיצא מחדר הניתוח בהדסה עין כרם הגיעה בטלפון הבשורה: לענהאל ירדו המים, והיא נמצאת עכשיו בחדר הלידה, כשרק חמש קומות מפרידות ביניהם. “אנחנו מרגישים זכות עצומה להביא חיים לעולם ולהביא אור גם בימים שכאלה”, שיתף ידידיה. “אני חושב שהמחבלים הארורים תכננו והשקיעו רבות בהתקפה שלהם. הם גם הצליחו להפתיע אותנו, אבל הם לא לקחו בחשבון שיש דברים שהם לא יכולים לנצח. עם ישראל חזק יותר מזה”.
סרן ידידיה, שזכה לחבוק את בנו אחרי הפציעה הקשה, סיפר על התחושות: “אנחנו עצובים על הנרצחים שלנו, על החיילים שמסכנים את חייהם ועל החטופים שמוחזקים ברצועת עזה. אבל את הרוח שנושבת פה ואת העוצמות שהעם מגלה בימים האחרונים אי אפשר לקחת. זה הנשק שחמאס לא תכנן לפגוש. לקחו לי את האפשרות לשים וסט ונשק – לא לקחו לי את האפשרות להביא חיים לעולם. אנחנו מנצחים”.
(ענבר טויזר, חדשות 12, 8.11)
יאיר ויזנר
“ירו עליי אר-פי-ג’י, ויצאתי שלם, זה עוד אחד מהניסים הרבים שהיו לנו בכרם שלום”, מספר יאיר ויזנר, שנפצע קשה בהגנה על ביתו. הוא מספר על האירועים בשמחת תורה: “אני אוטומטית רץ עם האקדח והפלאפון. אני מגיע ראשון למחבלים ומזהה מחבל מול העיניים. הייתה שנייה של הלם, התעשתי שנייה לפניו, והתחלנו לבצע ירי. אתה חושב רק על לשמור על הקיבוץ. אחרי שחטפתי את הטיל עפתי אחורה והתהפכתי. כל הזמן אני זוכר דאגה עמוקה לקיבוץ”.
יאיר נפצע תוך כדי לחימה במחבלים היחידים שנכנסו לאחד הבתים בקיבוץ. הוא פונה לבית החולים, ושם נמצאת איתו משפחתו.
אחיותיו מספרות: “זה היה נורא-נורא מדאיג, כי הוא גם היה אלמוני. לא מצאנו אותו אבל ידעתי שהוא חזק. בזמן שהוא נלחם ונפצע אשתו וארבעת הילדים היו לבד בממ”ד. קשה לחשוב שהם היו שם לבד. אנחנו נמצאות פה כל הזמן. יש פה איזושהי חממה, כמה שזה בית חולים יש משהו אופטימי בלהיות פה, לראות את יאיר כל הזמן משתפר, לשמוע אותו, להתחזק ממנו. לי זה נותן המון כוח”. אימו דרורה מוסיפה: “אני ברוך ה’ בהודיה. גאים בו הוא עשה את מה שצריך לעשות בלי להסס”.
לסיום, הרופא שמטפל ביאיר מאז שהגיע לבית החולים מתרשם מכוחות הנפש של ושל משפחתו: “אני חושב שיאיר הוא דוגמה מדהימה לרוח במלחמה הזאת. אנחנו נכנסים אליו לחדר כדי לחזק ויוצאים מחוזקים. יש לו רוח מדהימה, וגם המשפחה מסביב, כל המעטפת. זה מדהים, וחד-משמעית זה משפר את ההחלמה”.
תמונה: זיו קורן
נספח 3
כרטיסיות ערכים (מוזמנים להוסיף עוד)
⦁ רעות
⦁ הקרבה
⦁ אהבת הארץ
⦁ אהבת המדינה
⦁ מסירות
⦁ חברות
⦁ גבורה
⦁ אומץ לב
⦁ נחישות
⦁ טוב לב
⦁ אחריות
⦁ דאגה לחברים
⦁ דאגה למשפחה
⦁ תעוזה
⦁ אמונה
⦁ רגישות
⦁ מקצועיות
⦁ התמדה
⦁ רצון
⦁ ביטחון עצמי
מתאים ליום חול