מעבירי פעולת ערב שבת יקרים,
זכינו ואתם מעבירים לנו פעולת ערב שבת בשבת הקרובה. זו השבת השלישית של חודש ארגון, אחרי שנחשפנו לנושא והעמקנו בו, זו הזדמנות לתת רובד נוסף, מרחיב ומעמיק לפני שחודש ארגון מגיע לסיומו. פעולת ערב שבת היא כלי מרכזי וחשוב לבירור הנושא, לשיח עמוק, לדיון וללמידה משותפת.
השנה נעסוק בנושא הננו למען עם הנצח.
מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, חוותה אסון גדול שאותו אנחנו עוד מעבדים ומעכלים בימים אלו. אסון זה דורש מאיתנו לחפש את האור שקיים בתוך החושך העצום ולחזק אותו בכל דרך אפשרית. משבר זה שהגיע לאחר קרע עמוק בעם דורש מאיתנו לבחון איך ניתן לשמר את האחדות, הגבורה ההתגייסות והחיבוק העצום שהתגלו ומתגלים בתוך ימים קשים אלו על מנת להמשיך ולבנות את הפרקים הבאים בתולדות עמנו מתוך אמונה בנצחיות עמנו.
מתוך הודיה על הניסים הגדולים שבהם אנו חיים כעת באופן יומיומי ומתוך תפילה לשלום עמנו, לשלום חיילינו ולשלום הנעדרים והחטופים בכל מקום שהם. נבקש להבין מהו התפקיד והחלק שלנו אל מול האסון והמכה הקשה והכואבת שחווינו בעם שלנו. אנו חפצים לפעול עם א-ל מתוך אמונה ש’כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא – לְטַב עָבִיד’, שכל מה שהקב”ה עושה הוא עושה למעננו, ואנו צריכים למצוא איך לפעול בתוך המציאות הזו ולהוסיף בה אור.
אנחנו מכירים מההיסטוריה שלנו את היכולת של עם ישראל לקום אחרי משברים גדולים, לבנות ולהיבנות. והגענו כעת לנקודה שבה האחריות לקום, לפעול ולבנות מוטלת גם עלינו.
בשבתות האחרונות התחלנו בקריאת ספר בראשית ונפגשנו עם מידת החסד. מידת החסד באברהם אבינו ובשרה אימנו ומידת החסד של הקב”ה בהנהיגו את העולם. הקב”ה ערך לאברהם אבינו ביקור חולים מתוך דאגה, וירד לראות את אנשי מגדל בבל בטרם הריסתו. ישנה אמירה בתהילים “ללכת בדרכיו…” שרבים מהפרשנים מסבירים אותה בכך שאנו נדרשים להידבק במידותיו של הקב”ה ולנסות להידמות לו עד כמה שאפשר, ובמציאות הזו עוד יותר. ברגעים הללו כשאנו מרגישים את החושך במלוא עוזו אנו נדרשים לשאול את עצמנו איך אנחנו יכולים להידבק בקב”ה ולהיות שליחים נאמנים שלו ולהוסיף אור בתוך החושך ולהשפיע חסד.
מתוך מקום זה, ואל מול האסון והמכה הקשה והכואבת שחווינו בעם שלנו אנו חפצים לפעול עם א-ל בקריאתנו “הננו”. קריאה זו שקרא אברהם אבינו מבטאת את המוכנות לשליחות ובמסירות למען כל דבר שנצטרך לו על מנת להתקדם קדימה כאומה בדור של גאולה. קריאה זו אנו למדים ממו”ר הרב חיים דרוקמן זצ”ל שהלך בדרכו של אברהם אבינו כל חייו. הרב נטע בכולנו את תודעת העשייה מתוך תחושת שליחות והוספת אמונה ואור. זהו “הנני!”. קריאה זו שהרב היה קורא בקול, בענווה גדולה היה הרב זצ”ל חי אותה הלכה למעשה בתחומים רבים בהם פעל מתוך מסירות נפש.
אך לא זו בלבד, לא אחת דיבר תפקידה של התנועה ושל כל חבר בה וסבר שעל כל אחד לראות את עצמו כשליח שמוטלת עליו שליחות כלל-ישראלית קדושה. וככל שנוסיף אור – הצללים ימושו.
ברגעים הללו מוטל עלינו כתנועה לשאול את עצמנו מה נדרש מאתנו וכיצד אנו יכולים להיות שליחים נאמנים להוספת האור הגדול בעמנו, מהי הקריאה שאנו נקראים לה וכיצד נוסיף עוד אור וטוב דווקא בשעה הרת גורל כזו בה נמצא עם ישראל.
דווקא במלחמה של האור מול החושך, של הטוב, המוסר והצדק אל מול רוע גמור, אנו מבקשים לברר ולפעול מתוך הבנה ואמונה שהחיים והטוב שבהם יגדלו ויתעצמו ושבכל מציאות שבה האדם נמצא יש לו שליחות שרק הוא יכול לעשות.
ברגעים אלו שאנו נמצאים בהם, מוטלת עלינו החובה והמשימה להתבונן על המציאות העכשווית יחד עם התבוננות על מה שעתיד להיות באמונה גדולה שתעניק כוח ותקווה להוסיף הרבה טוב, חיים, אחדות ותורה שיסייעו להגביר את האור בעם ישראל ובמדינתנו האהובה.
בשבוע זה יעסקו בסניפים בבירור של מהו חלקנו ותפקידנו בשעה גדולה זו. דבר זה דורש מאיתנו לחיות את החיים מתוך הבנה שלא סתם דווקא אנו נמצאים בזמן כזה, ודווקא לנו יש מה לעשות ולפעול בתוך המציאות הזו. אנו נדרשים לחפש את תפקידנו ולהבין שאנו חלק מתהליך גדול שקורה בעולם ומיועד להביא אותנו לגאולה שלימה בקרוב. בתפילה שנמשיך להוסיף אור ולהגדיל את הטוב בכל מעשי ידינו, ושיהיו כל מעשינו להצלחת עמנו.
לימוד קצר המעביר את הרעיון:
- “אדם מישראל, לפי כוחו, זמנו ומקומו. צריך לומר: “הנני” – לאשר נדרש ממנו לפי כוחו ובאותו זמן ובאותו מקום. “הנני” – לכל אשר יידרש לכלל ולפרט. לכל שליחות, אם נעימה ואם בלתי נעימה, אם קלה ואם קשה. אם של הפסד ואם של שכר… מזה שלושה שבועות אנו נמצאים במלחמה… שנכבה את אש הרוע בעולם ונפיץ טוב ונשמיד את הרע. הקב”ה שלח אותי כרגע למשימה אחרת ולכן התנתקתי. אני רוצה להודות לכולכם על ההתגייסות… כולנו כרגע ממשיכיו של אברהם, כל אחד ב”הנני” שלו. לכל משימה. תתחזקו ואל תראו… אוהב ומעריך את כולכם – יוסי”. (מתוך מכתב שכתב יוסי הרשקוביץ ז”ל לבני משפחתו. יוסי, נשוי ואב לחמישה ילדים, ניהל את תיכון פלך בנים בירושלים, נהרג בקרב בעזה כלוחם מילואים בחטיבה 551.)
- “אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי”. מפרש הרב קוק: “לפני שנוצרתי – כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר, וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להבראות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות. ואילו הייתי מייחד מעשי אל תכלית בריאתי הנני עכשיו כדאי, אבל כיון שאין מעשי מכוונים לטוב התכלית הרי לא הגעתי אל תכלית בריאתי, ואיני עדיין כדאי כמו קודם לכן… (עין איה ברכות ב’ מ”ו)
- “אדם צריך להיות בבחינה של נר, לפחות לעצמו. עוד לפני שאדם נעשה נר להאיר, לפני שהוא נעשה אש שלהבת וזורח בעולם כולו, הוא צריך לפחות להאיר בתוך ההוויה הפרטית שלו. ואם הוא בוער בקול ענות חלושה, מגיעה לו נזיפה, מפני שכשנר מהבהב אז האור הבוקע ממנו הוא קלוש וקטן. אדם צריך לדעת, ועוד יותר מכך הוא צריך לקנות את ההבנה, שכל רגע שהולך איננו חוזר. העובדה שאדם יכול להרשות לעצמו לנוח צריכה להקפיץ אותו. איך אפשר לישון כשיש עולם כזה? אני דולק לא רק בשבילי וגם אם אינני מאיר לאף אחד אחר, אני צריך להחזיק קיום של דבר שלם”. (הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ זצ”ל מתוך הספר להרים את השמים מתוך המאמר על פרשת ויצא תשע”ו)