איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת“ט”ו בשבט הגיע, חג לאילנות” – ט”ו בשבט הוא יום מיוחד שבו אנחנו מציינים את קדושת ארץ ישראל ואת השייכות שלנו אליה. מה אפשר ללמוד מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל? מה צריכה להיות משמעות החג בעינינו, אנשים שזוכים לחיות כאן בארץ? בפעולה זו נלמד על מקורו של החג, טעמיו ומנהגיו, נכיר טובה על זכותנו לחגוג אותו בארץ ונראה כיצד הוא מתקשר למעלת ארץ ישראל.
ציוד: כדור
ערכו סבב אסוציאציות לביטוי “ט”ו בשבט”. כל חניך וחניכה בתורם יגידו מהי האסוציאציה הראשונה שעולה בראשם למשמע הצירוף ט”ו בשבט.
חלקו את החניכים לחמש קבוצות. הניחו על הרצפה במרווחים חמש כרטיסיות שאלות (נספח 1) לפי סדר המספרים. קראו או בקשו מאחד החניכים לקרוא את השאלות בקול בלי לענות עליהן. לאחר מכן חלקו לכל קבוצה שקית ובה חלקי פאזל של התשובות על השאלות (נספח 2). על כל קבוצה להשלים את הפאזל ולהתאים את התשובה לשאלה הנכונה.
לאחר שכל הקבוצות ישלימו את הפאזל ויתאימו אותו לשאלה, בקשו מכל קבוצה נציג והנחו את הנציגים לקרוא את השאלות ואת התשובות לפי הסדר.
לשבטים גדולים יש בנספחים אפשרות לשבע שאלות ותשובות.
אמרו לחניכים שט”ו בשבט הוא חג מיוחד, וראינו עכשיו את הטעמים ואת מגוון המנהגים שיש בו, מה מקורו ומה הוא מסמל.
אם יש חניכים שחוגגים את החג במסורת מיוחדת, זה הזמן לשתף ולספר לשאר השבט.
ספרו עם החניכים את הסיפור על הילדה שרה (נספח 3). יש כמה דרכים לחבר את החניכים להעברת הסיפור:
שאלו את החניכים: האם אתם מתחברים ליופי ששרה רואה בארץ? איזה רגש עולה בכם כשאתם רואים נוף במסלול או בנסיעה לאורך הארץ?
פתחו דיון על המובן מאליו של הארץ שלנו. האם אתם מרגישים ככה או דווקא יודעים להעריך את מה שסביבנו? מה אתם מרגישים כלפי ההתלהבות של שרה בסיפור?
קראו את הפסוקים המתארים את הארץ (נספח 4).
בקשו מהחניכים להביט סביבם. אם אתם בתוך חדר, צאו החוצה והקצו להם כמה דקות להסתובב ולחפש ביטויים שקיימים סביבם ומצוינים בפסוקים.
לאחר כמה דקות חזרו למעגל ובקשו מהחניכים לשתף מה מצאו וראו. אספו את התשובות וסכמו שט”ו בשבט הוא הזדמנות בשבילנו לראות את הארץ שלנו מעבר למובן מאליו, לראות את היופי שבה, את משאבי הטבע שבה, את הנופים, הצמחים והעצים, את השפע שבסביבה.
לא סתם המנהג של הסדר מתמקד בפירות שבעת המינים, פירות שזכינו שהארץ נשתבחה בהם, ולנו יש זכות לחגוג את החג כמנהגו כאן בארץ.
עמדו במעגל ותנו כדור לחניך הראשון. הוא צריך לזרוק את הכדור לאחד החניכים האחרים ולומר על מה הוא מודה בארץ. החניך הבא זורק את הכדור לחניך אחר ואומר משהו שהוא מודה עליו בארץ וכן הלאה עד שכל החניכים זרקו את הכדור ואמרו על מה הם מודים.
התיישבו וקראו שוב את הפסוק האחרון שבנספח 4, ואחריו קראו את הפירוש של החתם סופר (נספח 5).
מעבר למנהג פירות שבעת המינים, מעבר לטוב שסביבנו, מעבר לארץ הטובה שזכינו בה, יש כאן משהו עמוק יותר: עצם אכילת הפרי של ארץ ישראל גורמת לנו להודות.
את ט”ו בשבט הקרוב נציין אולי בסדר משפחתי או בסדר בבית הספר, אולי באכילת פירות או במבט סביבתי, אך חשוב מכול שנציין אותו באמירת תודה.
נספח 1
נספח 2
נספח 3
בטהרן רוכזו כל היתומים במחנה אוהלים שנקרא ‘בית הילד היהודי’, והתכוננו לעלייה בעזרת מדריכים צעירים יוצאי פולין שנשלחו מהארץ. מפרס נסעו הפליטים לעיר הנמל בפקיסטן, משם הפליגו למצרים והמשיכו ברכבת לארץ.
כך כתבה הילדה שרה ביומנה: “קשה להאמין שבעוד שבוע נהיה בארץ ישראל. האין אני חולמת? וכיצד, כיצד תדרוך רגלי, זו שדרכה על פגרים, קפאה באדמת ערבות סיביר, בערה באדמת אפגניסטן הלוהטת – כיצד תעמוד היא על אדמת המולדת?”
בהגיע הרכבת לארץ סיפרה: “והנה השלט המיוחד ‘פלשתינה’. קופצים על רגלינו, כפיים וקריאות חדווה פורצות מן הגרון. ולפתע נוף חדש לנגד עינינו: ירוק! ירוק! מה יפה ארצי! כמה ירוק! גדרות, עצים, אדמה זרועה. מה יפה ארצי!… אינני עוצרת ברוחי ומקפצת מחלון אל חלון. ובחלון – ארצי! ארצי – כבישים. ארצי – כפרים, ארצי – פרדסים… ארצי – אדמה… ושמיה תכלת… לא ידעתי שכה יפה את, ארצי”.
נספח 4
ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. (דברים ח)
נספח 5
“בעת אכילת פרי שגדל בארץ ישראל מתרחש רגע שמעורר את הלב שלנו להתקרב להקב”ה ולהכיר לו טובה על כל הטוב שנתן לנו בחיינו.” (חתם סופר חולין עו ע”א)