תקציר הפעולה
בעולם המודרני יש לכל אדם השפעה רבה על הטבע, על הסביבה ועל העתיד, ועל כן תפקידו לשמור עליהם בפעולה נציג תפיסה של קיימות שאינה מאבדת את האמונה באדם ונדון בשאלה מהי אחריותנו האישית והכללית בעניין.
מטרות הפעולה
1. החברים ילמדו על ערך ה’קיימות’ ועל השתקפותו במקורות היהדות.
2. החברים ילמדו על אחריותו האישית והכללית של האדם כלפי העולם, כלפי כלל האנושות וכלפי הדורות הבאים.
3. החברים ידונו איפה האחריות הזו מתבטאת בחיי היום-יום.
מהלך הפעולה:
הקריאו לחברים את הגדרת המושג קיימות:
“קיימות במובנה הרחב היא היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן… בשביל בני האדם קיימות היא הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית” (ויקיפדיה, ערך ‘קיימות’).
שאלו את החברים:
• קיימות נועדה לאפשר לנו לשמור על מצב כפי שהוא למשך זמן ארוך. כשאנחנו מדברים על החברה האנושית, איזה מצב אנחנו רוצים לשמר? למשל: עולם החי, הסביבה הטבעית, הקהילה, החברה המודרנית.
• בלי אוכל בני האדם לא ישרדו, ובכל זאת אף אחד לא מגדיר אכילה כערך. האם לדעתכם קיימות היא ערך?
לשם הדוגמה, רוצים להקים שכונה חדשה בארץ ישראל. האם פגיעה בסביבה צריכה להיות שיקול בתהליך (גם אם לא השיקול היחיד)?
שלב א:
קיימות – למה זה טוב?
הניחו על הרצפה את הקטעים שלהלן ובקשו מהחברים לקרוא אותם.
קטע 1-
“יום אחד היה חוני [המעגל] הולך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב. שאל אותו: מתי העץ יניב פירות? ענה לו: לאחר שבעים שנה. אמר לו: וכי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה? אמר לו אותו אדם: אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות. כמו שאבותיי שתלו לי, כך אני שותל לצורך בניי” (תענית כג ע”א בתרגום חופשי מארמית).
קטע 2-
“מעשה באדם אחד שהיה מסקל (=מוציא אבנים) מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד. אמר לו: ריקה (=אדם ריק, טיפש)! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך? לגלג עליו. לימים נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים. אמר: יפה אמר לי אותו חסיד ‘מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך'” (בבא קמא נ ע”ב).
קטע 3-
“בל תשחית – שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה. וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה: אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל – יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם” (ספר החינוך, מצווה תקכט).
קטע 4-
“אולם האיסור להשחית אילנות שלא לצורך בעת מצור נאמר רק דרך דוגמה, ו’בל תשחית’ אוסר להרוס שום חפץ שלא לצורך. נמצא ש’לא תשחית’ האמור כאן הוא אזהרה מקיפה לאדם: אל ינצל לרעה את מעמדו בעולם כדי להשחית דברים מתוך מצב רוח, תאווה או אפילו רק מתוך חוסר מחשבה. ה’ שת את עולמו לרגלי האדם כדי שישתמש בו בחכמה, ורק לצורך זה נתן לו רשות ‘לכבוש’ את הארץ ו’לרדות’ בה” (רש”ר הירש לדברים כ).
שלב ב:
בקשו מהחברים לשתף ולדון במחשבות שעלו להם בעקבות הקטעים.
אפשר להכווין או לעורר את הדיון בעזרת השאלות האלה:
• “אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות” – למה זה מעלה באדם רצון לטעת חרובים? מהם לדעתכם ה’חרובים’ של ימינו?
• “מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך” – למה התכוון החסיד? מה דעתכם על העמדה הזו? למה לא פשוט לומר שהאבנים יפגעו באחרים?
• כשאנו שומרים על העולם, לטובת מי אנחנו עושים זאת? בשביל הדורות הבאים או בשביל עצמנו? בשביל החברה האנושית או בשביל הטבע?
• איפה לדעתכם עובר הגבול בין שימוש במשאבים העומדים לרשותנו לבין השחתה מיותרת?
שלב ג:
שאלו את החברים:
- איך אנחנו כאנשים פרטיים או כחברה יכולים לשפר את הקיימות שלנו? איך נדאג לעולם טוב יותר לעצמנו ולדורות הבאים?
- שימו לב שקיימות אינה מצטמצמת רק לאקלים ולסביבה; קיימות מנסה ליצור חיים טובים יותר גם מבחינה חברתית וכלכלית.
- (אפשרות למיקוד הדיון: איך אנחנו יכולים לקדם את המקומות שאנחנו נמצאים בהם עכשיו בשביל מי שיהיו בהם בעוד שנתיים, חמש, עשר? את השכונה או היישוב, את בית הספר, את הסניף)
סיכום:
הציגו שוב את המושג ‘קיימות’, עברו על שלושת שלבי הפעולה והציגו את העמדות, את המחשבות ואת המסקנות שעלו לאורך הדיונים.
מתאים ליום חול
מתאים לשבת