איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערך“השמיים שמיים לה’, והארץ נתן לבני אדם”. אנו חיים בעולמו של הקב”ה, ועם הזכות הזו מגיעה גם חובה לפתח את העולם ולשכללו. העולם אינו מגיע אלינו ‘מוכן לשימוש’, אלא עלינו לעמול כדי שנוכל ליהנות ממנו. שנת השמיטה, שבה שמיטת הקרקע מגבילה את מעורבותנו בעולם, מדגישה דווקא את האחריות שניתנת לנו מראש על מה שקורה בעולם – כל אחד לפי כוחו ויכולתו.
מקור 1
“שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס הָרָשָׁע אֶת רַ’ עֲקִיבָא:
אֵיזֶה מַעֲשִׂים נָאִים – שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם?
אָמַר לוֹ: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָאִים.
אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס: הֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ – יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם?
אָמַר לוֹ רַ’ עֲקִיבָא: לֹא תֹּאמַר לִי בִּדְבָרִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין שׁוֹלְטִין בָּהֶם, אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁהֵם מְצוּיִים בִּבְנֵי אָדָם.
אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם נִמּוֹלִים?
אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עָתִיד לוֹמַר לִי כֵּן, לְכָךְ הִקְדַמְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךָ:
מַעֲשֵׂי בָּשָׂר וָדָם הֵם נָאִים מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
הֵבִיא לוֹ רַ’ עֲקִיבָא שִׁבּוֹלִים וּגְלוּסְקָאוֹת,
אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵלּוּ מַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם – אֵין אֵלּוּ נָאִים?
הֵבִיא לוֹ אֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן וְכֵלִים מִבֵּית שְׁאָן,
אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵלּוּ מַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם – אֵין אֵלּוּ נָאִים?
אָמַר לוֹ טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס: הוֹאִיל וְהוּא חָפֵץ בְּמִילָה, לָמָּה אֵין הַוָּלָד יוֹצֵא מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ?
אָמַר לוֹ רַ’ עֲקִיבָא: וְלָמָּה שָׁרְרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְאִמּוֹ חוֹתַכְתּוֹ?
וְלָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל?
לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶן” (מדרש תנחומא על פרשת תזריע).
מקור 2
“עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר “כל מי שפעל עם א-ל – יבוא ויטול שכרו” (ויקרא רבה כז, ב)
מקור 3 (בחרו אחת מן האפשרויות)
מקור 4
כוח השליחות של הנוער
“בבני הנעורים טמון מזלה של האנושות. בכל פעם מופיע על במת החיים דור בן-עשרה השואף בכיליון נפש לוהט ובמסירות נפש בלתי נעצרת לאידיאל, ומנסה לשבור את דלתי גן עדן הנעולים. יש לנסות ולהציל את האנרגיה המרוכזה של בני הנעורים, וליצור ממנה יצירת תמורה, יצירת התחדשות.
רוצה הצעיר לראות עצמו כעושה דברים גדולים. בדימיונו חיים מעשיים כבירים. […] לא כן הדבר אם נותנים לו את חופש הטיסה. יטוס לו למרומים, בן חורין וצא שמש ישאף מלוא ראותיו את אוויר הילדות הטהור. אז ירחב ויגדל ויאצור כוחות למלחמת חייו העתידה. צריך להטיל על הצעיר את השליחות הגדולה. לגדלו ולרוממו, לעשותו אחראי לדור לתקופה, לעתיד” (הרב משה צבי נריה.)