תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

גוף הפעולה

הפעולה תהיה בנויה ברובה סביב משחק שמטרתו להעמיק ולברר את החיבור של עם ישראל לארץ ישראל הן מצד החיבור הרוחני וההבטחה הא-לוהית, הן מתוך חיבור אישי לציפיית הדורות לשוב לציון ולהקים בה מדינה.

לשם כך יש לעשות כמה דברים קודם הפעולה:
הנחו את החניכים לבקש מאחד ההורים או הסבים לשתף בסיפור העלייה שלהם.
החניכים יצטרכו לשלוח למדריכים את שם המדינה שממנה עלו אבותיהם וקטע קצר (שלוש-ארבע שורות) על סיפור העלייה.

המשחק עצמו: לוח עם מפת העולם (נספח 1), שעליה תסמנו בנקודות (רצוי בסיכות מתפצלות) את כל המדינות שהחניכים שלחו לכם. שרטטו בטוש או סמנו בחוט מסלול שיעבור בכל המדינות המוזכרות. במהלך הפעולה עברו מדינה אחר מדינה, ובכל אחת מהם שתפו (אתם או החניכים עצמם) בסיפור העלייה הרלוונטי לאותה ארץ. בחלק מהנקודות תלמדו לימוד קצר ממקורות ומסיפורים העוסקים במעלתה של הארץ ובקשר המיוחד שלה לעם ישראל. לכל קטע מצורפת שאלה לדיון (נספח 2).

• מובן שחשוב להתאים את הסיפורים ואת המקורות לרמת השבט הן מבחינת עומק המקורות הן מבחינת הכמות. עוד אפשרות היא להוסיף למשחק משימות.
• בשבטים הבוגרים אפשר לבקש להעמיק, ולצד סיפור העלייה ישתף החניך מה היא ארץ ישראל בשבילו.
• אם אין זרימה מהחניכים והם אינם שולחים סיפורי עלייה או שאין להם סיפורי עלייה, אפשר להשתמש בקטעי וידאו מצורפים (קובץ 3). ציינו נקודות במפה בהתאם למדינות שמהן הדמויות בסרטון עלו ארצה. עם זאת מראש רצוי החיבור האישי של החניכים לעניין העליות, המאפשר חיבור עמוק יותר לארצנו.

זמן: 30 דקות. נספחים: נספחים 1, 2, 3. עזרים: סיכות מתפצלות וחוט.

סיכום: עיבוד הנושא ושיתוף
בקשו מהחניכים לשתף מה התחדש להם בפעולה; מה נקודת החיבור שלהן לארץ; איך הם היו רוצים שיהיה היחס שלהם לארץ ישראל.

צ’ופר לסיכום: “כל מקום שאני הולך – אני הולך לארץ ישראל” (רבי נחמן מברסלב)

זמן: 10 דקות.

נספחים

נספח 1 –

מפת העולם

מומלץ להדפיס בגודל A3 +

נספח 2 –

מקור 1: והייתה הארץ לשממה
“וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי […] וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה” (ויקרא כו, כז, לב–לג).

“וכן מה שאמר בכאן, ושממו עליה אויבכם – היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה גדולה לנו. כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה […] כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם מנסים להושיבה ואין לאל ידם” (רמב”ן על ויקרא כו, לב).

מרק טוויין, סופר אמריקאי (מחבר ‘תום סויר’ ו’הקלברי פין’), ביקר בארץ ישראל בשנת 1867. בתיאור מסעו כתב: “מבין כל הארצות המכוערות שבעולם – ארץ-ישראל היא האלופה. ההרים חשופים, הגבעות קרחות, העמקים הם ישימון כעור ודל צמחייה. זוהי ארץ חרבה ומקוללת, יריחו נשארה תל הריסות כפי שהשאיר אותה יהושע בן-נון, נצרת היא עיר נידחת, ירושלים עלובה וקודרת, שורצת מצורעים, נכים וחובבי בקשישים נצחיים ותושביה בלויי סחבות ומצחינים, עמוסים בזבובים ופרעושים והבעת פניהם מטומטמת”.

המו”ל האמריקני בהקדמה למהדורה המעודכנת לספר מתאר את התדהמה שתקפה אותו כשביקר בשנת 1967 בישראל ומצא ארץ פורחת ובנויה לתפארת: “אין ספק שהציונות הפכה את הגיא העכור הזה לארץ ירוקה ופורחת”.

ß מדוע הגזרה על ארץ ישראל שתהיה שממה היא בשורה משמחת?
מה תכונה זו מלמדת אותנו על הקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל?

קטע 2: גוש קטיף
ארכאולוגים ומומחים קבעו כי על הדיונות הללו בגוש קטיף אין כל סימנים של חקלאות או התיישבות כלשהי. מעולם לא הצליח איזשהו בן תמותה להפריח את הדיונות הללו. רק בקרקעית הדיונות נמצאת אדמה קשה, שעליה נתגלו ממצאים של מאהלים מהתקופה התרקומיתית או מהתקופה הישראלית. ממצאים אלה הוכיחו שמעולם לא נבנו שם מבני קבע, והשטחים שימשו לכל היותר לאוהלים של שבטים נודדים. שטחים אלה הם מסוג דיונות נודדות, ועל כן אין לבסס עליהן יישוב אזרחי.
כשהחלו מתיישבי נצר חזני להקים את החממות הראשונות, התקשו ערביי הסביבה להבין את השיגעון שאחז ביהודים. חממות בחול? אין שום סיכוי שמשהו גדל שם. אם הערבים שכל כך הרבה שנים גרים שם אומרים שזה שיגעון, הם בטח יודעים על מה הם מדברים.
עובדה: עד שהגיעו למקום לא היה שם שום עץ, שום ירק, שום עשבים, שום חרק, שום מקק, שום ציפור – שום דבר חי. הם, המתיישבים, היו הדבר החי היחיד בחולות.
בהתחלה הם התקשו להאמין שאפשר לגדל עגבניות בחול. היו משוכנעים שאיזה משוגע הביא את הרעיון מניו-זילנד. המדריך החקלאי טען שעל החול אפשר בהחלט לגדל ירקות, אבל אם רוצים לגדל עגבניות, צריכים להביא אדמת כבול מאזור החולה בגליל, כי בלי הכבול אין סיכוי לראות ולו זנב עגבנייה.
קיבלו את הצעתו. החקלאים החלו חופרים תעלות בחול, ולתוכן דחסו את אדמת הכבול, שהצמח ייקלט בכבול ואז יגדל. רק לאחר שנתיים שלוש גילו שהעגבניות דווקא מסתדרות מצוין בחול גם בלי הכבול, וכל המאמץ היה מיותר לחלוטין. בעמק החולה, דווקא באותן שנים, החלו להתייאש מהחקלאות באדמת הכבול כשהתברר שמדובר באדמה קלוקלת. למרבה הפלא, כעבור שנים החלו מעבירים חול מגוש קטיף לצפון, כדי לגדל שם עגבניות מוצלחות. היום כבר אין ספק שהחול טוב יותר לעגבניות מאדמה.
ואפילו הערבים השתכנעו: לימים הם לא הסתירו את שביעות רצונם מהשכנים היהודים החדשים, שסיפקו להם מקור פרנסה חדש, נוח ויעיל. הם גם טענו שמאז שהיהודים הגיעו יורדים יותר גשמים
(הסיפור מובא בסיוע מדרשת הדרום).

ß כיצד לדעתכם הרגישו החקלאים בתחילת דרכם, כאשר כולם סביבם חשבו שאין סיכוי לגדל דבר בחולות? מה אנחנו יכולים ללמוד על אמונתם של אנשי גוש קטיף?
מה אנחנו יכולים ללמוד מכך על הקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל?

מקור 3: נבואה וארץ ישראל
“‘ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה” – ואיך היה יכול לברוח, ודוד אמר ‘אנה מפניך אברח’? אלא אין ‘מלפני’ (בפסוק ג) כמו ‘מפני’, כי הנביא היה מלא חכמה ודעת, ואיך היה חושב לברוח מפני ה’? אלא, מלפני ה’ היה חושב (=כי התכוון לברוח לפני ה’ ולא מפני ה’), כי פירוש ‘מלפני’ מדבר שהוא לפני ה’ והוא רוח הנבואה. כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה” (רד”ק על יונה א, ג).

“אלא אמר יונה אלך לי בחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית” (מכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא פרשה א).

ß מדוע חשב יונה לברוח תרשישה? מה אפשר ללמוד מכך על מעלתה של ארץ ישראל?

קטע 4: עוד מעט נגיע לארץ ישראל

הירח משגיח מעל
על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתיי, אין סופו לפנים,
ואימי מבטיחה לאחיי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים
מאמץ אחרון לפני ירושלים.

אור ירח, החזק מעמד,
שק האוכל שלנו אבד
המדבר לא נגמר, יללות של תנים,
ואימי מרגיעה את אחיי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב ניגאל
לא נפסיק ללכת לארץ ישראל.

ובלילה תקפו שודדים
בסכין גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי,
ואני מבטיחה לאחיי הקטנים.

עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום
עוד מעט נגיע לארץ ישראל.

בירח דמותה של אימי
מביטה בי, אימא, אל תיעלמי
לו הייתה לצידי היא הייתה יכולה
לשכנע אותם שאני יהודי.

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב ניגאל
לא נפסיק ללכת לארץ ישראל

עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים
מאמץ אחרון לפני ירושלים.

ß אילו תחושות עולות בכם כשאתם שומעים את השיר?
מה אנחנו יכולים ללמוד על קדושתה של ארץ ישראל מהמאמץ של יהודי אתיופיה להגיע לארץ?

נספח 3 –

עליית יהודי אתיופיה: חלום ירושלים YouTube
עליית יהודי ברית המועצות: נתן שרנסקי YouTube
עליית יהודי ארצות הברית: עלתה לישראל בעקבות רצח דפנה מאיר YouTube
סיפורי עלייה בתקופת המנדט (מאירופה ומארצות האסלאם): ביבשה באוויר ובים: סיפורי עלייה בתקופת המנדט YouTube

אם הפעולה בשבת, אפשר למצוא סיפורים באתר ‘הקשר הבין דורי’: סיפורים Archive – הקשר הרב דורי (ravdori.co.il)