איתור סניפים וכפרי בוגרים
אנחנו רגילים להסתכל על אנשים שעשו מהפכות גדולות בהיסטוריה כאנשים מיוחדים, ובעיקר שהם לא אנחנו. אך אנשים שהיו משמעותיים בדרך כלל אלה אנשים רגילים שהתאמצו מאוד כדי לחיות חיים גדולים. איך ההיסטוריה משתנה? בזכות אנשים!! וגם אנחנו יכולים להיות כאלה!
חלק א’:
לסניף גדול:
בקשו מכל החניכים לשבת במעגל גדול/שורה ועשו גל, כלומר החניך הראשון מתחיל ועומד וזה שיושב אחריו ועמד מיד אחריו וכן הלאה עד שעומד החניך האחרון. זה יכול להיות מאוד מרשים בסניפים גדולים. כמובן אפשר לשחק עם זה ולבקש מהחניכים לעשות גל הפוך, כלומר לשבת אחד אחרי השני, אפשר לעשות גל שבו כל חניך נעמד ומתיישב ואז יצא גל עולה ויורד. אפשר לעשות גל עם ידיים. תהיו יצירתיים 😊
לאחר מכן שאלו את החניכים-
כלומר מצד אחד כל חניך שנעמד/ משתף פעולה עם הגל מרגיש שהוא עושה משהו מאוד קטן ולא חשוב, אך כשמסתכלים מרחוק על כולם רואים גל גדול ויפה, יש משמעות לכל אחד שקם והמשיך את הגל בתורו.
לסניף קטן:
שחקו את משחק האבן נייר ומספריים. כולם הולכים בחדר ומשחקים אבן נייר ומספריים עם מי שלידם, המפסיד צריך ללכת אחרי המנצח ולעודד אותו. המנצח ממשיך ללכת (כשאחריו המפסיד) ועושה שוב אבן נייר ומספריים עם מישהו אחר, במידה והמנצח הפסיד, הוא ומי שהיה אחריו ועודד אותו, עוברים ללכת מאחורי המנצח ומעודדים אותו. וכן הלאה, עד שלבסוף נוצרות 2 קבוצות שכל אחת הולכת אחרי מישהו אחד, שני המובילים עושים ביניהם אבן ג’וק והמנצח הוא המנצח הגדול של המשחק.
לאחר מכן שאלו את החניך שניצח – האם כשהוא התחיל לעשות את האבן נייר ומספריים עם החבר הראשון הוא חשב שהוא ינצח?
מה בעצם גרם לו לנצח?
כל שאר התחרויות הקטנות שבהם כל אחד הפסיד או ניצח, זה מה שהוביל לניצחון הגדול של המנצח. כלומר כל ניצחון או הפסד כזה הוא משמעותי לתוצאה הסופית.
חלק ב’:
עשו הצגה (אפשר לשתף חניכים בתור שחקנים) של סיפורו של יעקב אבינו, אך ספרו את הסיפור ללא שמות ואיזכורים שמגלים שזה סיפורו של יעקב אבינו.
היה היה איש, שאהב ללמוד תורה, והיה יושב ולומד, עד שהגיע זמנו להתחתן. הסתכל האיש סביבו וחשב עם מי הוא רוצה להתחתן. הסתכל סביבו ולא הצליח להחליט. יום אחד אמא של האיש באה אליו ואמרה לו שהיא חושבת שהבנות באזור שלהם הן לא טובות לחתונה ושעליו ללכת לארץ אחרת, ארץ המוצא שלה, למצוא כלה. הלך האיש לאותה הארץ שהיתה רחוקה מאוד. לקח חמור, ארז תיק והתחיל ללכת. השמש החלה לשקוע והאיש התחיל לארגן לו מקום לישון. פרש שק”ש והלך לישון. בחלומו של האיש הוא ראה מראה מאוד מיוחד שאמר לו שיהיו לו הרבה מאוד ילדים וצאצאים, זה גרם לו להאמין בצדקת דרכו. פתאום הוא היה בטוח שזו הדרך הנכונה שהוא צריך לעשות ותחילה עליו ללכת למצוא אישה ולאחר מכן לחזור לביתו.
כשהגיע האיש לכיכר העיירה, חבורת בנות עמדה במרכז. לפתע הוא ראה את האישה שתהיה אשתו. הוא הלך קצת לברר עליה, דיבר עם אבא שלה, הם יצאו לכמה דייטים והחליטו בשמחה ובששון להתחתן. הגיע יום החתונה, כולם מאוד מתרגשים, והבחורה הנרגשת היתה לחוצה, היא ידעה שאביה רוצה לחתן את האיש עם אחותה במקומה.
אפשר מכאן כבר לגלות שזה כמובן הסיפור של יעקב אבינו ולהמשיך את הסיפור.
סכמו:
יעקב אבינו וכל האימהות והאבות שלנו היו אנשים גדולים. גם בגלל שהקב”ה בחר בהם אבל בעיקר בגלל שהם בחרו להיות אנשים גדולים. הם עבדו עבודה אישית וקנו לעצמם מידות גדולות. החסד של אברהם, הגבורה של יצחק, האמת של יעקב. בסופו של דבר ליעקב היו חיים לא כל כך פשוטים ורצופים באתגרים. אבל יעקב מהווה יסוד של העם שלנו בזכות האישיות הגדולה שלו.
אנשים רבים בתהליך הגאולה שעליו דיברנו הבוקר בחרו להיות אנשים גדולים יותר ולהיות קשורים אל הכלל, או להקדיש את פועלם מתוך תפיסה שהם חלק ממשהו גדול. התפיסה הפרטית הזו הניעה תהליכים לאומיים כללים והיתה שותפה לשינוי. אנשים בגלות שלא עזבו את חיי התורה גם כשהסביבה היא מאוד לא יהודית, או שנאסר עליהם ללמוד תורה, אנשים ששמרו על מוסר פנימי ומידות גם בתוך ייסורים קשים בפוגרומים ובשואה, אנשים ששמרו על המשך חיים סדירים ונורמליים למשפחות וילדים בארץ ישראל בתקופות הקשות לפני הקמת המדינה, כאשר הטרור הערבי והמגפות היכו שוב ושוב. אנשים שבוחרים להתעסק בחסד ולהרבות אהבה ושלום, אנשים שמסוגלים להסתכל מעל לשגרה האפורה של חיי היומיום ולהיות גדולים יותר. לא כל האנשים האלה קיבלו פרסום ואהדה ציבורית, ולא כולם חשבו בזמן אמת שזה מה שמניע את התהליך הגאולי, אבל אלה הרגעים הקטנים שמרכיבים את הפסיפס הגדול, רגעים קטנים, לא דרמטיים, של גבורה, של רצון לגדלות.
השאלה האמיתית היא-