איתור סניפים וכפרי בוגרים
“לעולם יהא אדם רך כקנה” (בבלי, תענית כ ע”א). מה יש בו בקנה? במהלך החודש עסקנו ביכולת לשמוע את הקריאה האלוקית בתוך המציאות וביכולת שלנו לנוע בעקבותיה, בגמישות האופיינית לקנה מתוך שורשים עמוקים ויציבים. בפעולה הקרובה ננסה לגעת בשורשי התפיסה ולדון באופן הביטוי שלה בחיים שלנו.
ציוד נדרש: שלטים מבריסטול (אפשרות – אביזרים להצגה)
בקשו משלושה חברים להתנדב לצאת מהחדר. הסבירו לחברים: המשימה של מי שיצאו היא להצטרף למה שאתם תעשו, אבל בלי הסברים; הם צריכים להבין לבד מה עליהם לעשות. ברגע שהם יגיעו נתחיל סבב ובו כל אחד יאמר בתורו מספר או מילה. בסבב הראשון כל אחד יגיד כמה אחים יש לו. בלי הקדמות, רק להגיד מספר ולעבור הלאה. אם המתנדב לא יצליח, נעבור לסבבים הבאים: מספר בית, גובה (להגיד מאה שישים וחמש, לדוגמה, ולא מטר שישים וחמש), מידת נעליים.
הכניסו את המתנדב הראשון והסבירו לו שהוא צריך להשתלב במה שהולך לקרות עכשיו. התחילו את הסבב בסמוך למתנדב כדי שהוא יהיה בסופו. כשמגיעים אליו בסוף הסבב מקציבים לו 15 שניות להגיד את המספר המתאים. אם הוא לא אמר מספר או אמר מספר לא נכון (המציא מספר כדי שהסבב יתקדם), עוברים לסבב הבא ונותנים לו הזדמנות נוספת לגלות. אחר כך אפשר להכניס את המתנדב הבא.
טיפ: תכננו מראש את סדר הסבבים ועברו מהקשה (מספר אחים) אל הקל (מידת נעליים).
בפעולות גדולות במיוחד אפשר לערוך סבבים מקוצרים: בכל פעם חברי שבט אחד יגידו את רכיבי הסבב, ובסוף השבט המתנדב יצטרך להצטרף לסבב הזה. אם הוא לא יצליח, עוברים לסבב הבא.
בסיום המשחק ערכו דיון קצר: מה עשינו פה? מה הייתה המשימה של מי שיצאו? איך הם יכלו לעמוד במשימה בכלל? אפשר לשאול את מי שיצאו איך הרגישו ואיך הצליחו או לא הצליחו במשימתם.
הסבירו: המתנדבים שלנו יצאו בידיעה שיש להם משימה להקשיב למה שחבריהם עושים ולהצטרף אליהם, כלומר לפעול בעקבות ניתוח המציאות שערכו. בזכות מה הצליחו? הם הגיעו חדורי מטרה, שמו לב לכל רחש.
אם נצא רגע מהמתודה הפשוטה הזאת, נבין שיש כאן משהו עמוק יותר. הנושא של החודש הוא ‘קול קרא והלכתי’, שפירושו היכולת שלנו להקשיב למה שקורה במציאות, לשמוע את הקריאה של הקב”ה דרך הדברים, ולפעול בהתאם. זה יכול להיות ברמה ממש גדולה ומשנת חיים, אבל זה יכול להיות גם עניין יום-יומי. דבר ראשון אנחנו צריכים להבין שדברים במציאות לא קורים סתם. אנחנו לא חיים ברצף של אירועים אקראיים אלא במציאות מושגחת, ומה שקורה בה מבטא את רצון ה’.
אם הפעולה ארוכה לקהל שלכם, אפשר לדלג על השלב. התייעצו מראש עם הקומונרית והיו ערים לשטח תוך כדי הפעולה.
פזרו על הרצפה שלטים (שהכנתם מראש) על שמיניות בריסטול או דפי A3 שכתובים בהם שמות של דמויות ופעולות מרכזיות שלהן (נספח 1). על דמויות אלו למדו חברי חבריא א’ במהלך החודש.
הסבירו: כל החודש דיברנו על להקשיב למציאות ולהשתנות בעקבותיה. אבל מה זה אומר בפועל? איך אפשר לבטא את הרעיון של ‘קול קרא והלכתי’ במציאות, בחיים? פיזרנו כאן כמה דוגמאות.
הזמינו את החברים להסתובב ולקרוא על הדמויות ועל פועליהן. בקשו מהחברים לחשוב מה הוביל את הדמויות לעשייה שצוינה בדף, אילו ערכים, אמונות או אירועים יכולים לדחוף לכך.
בקשו מכמה מתנדבים (שלושה עד חמישה, לפי רמת הקשב וההשתתפות) לספר על דמות שהתחברו אליה במיוחד ולפרט למה התחברו. שאלו את החברים שדיברו: איזו נקודה מהדברים שאמרתם אתם חושבים שאתם יכולים לבצע בעצמכם, בחיים שלכם?
טיפ: אם מתעורר קושי להתחיל בשיתוף, ספרו בעצמכם על דמות שתפסה אתכם (מהרשימה או מהיכרות אישית שלכם).
פתחו את השלב בהסבר קצר: אחרי שדיברנו על היכולת לשמוע את קול ה’ במציאות ועל חשיבותה ניגע בנקודה פנימית יותר: למה דווקא בדרך הזאת? אם הקב”ה רוצה שנפעל במציאות, לא פשוט יותר להגיד לנו מה לעשות?
ספרו לחברים סיפור על פי דבריו של הבעל שם טוב, על היתרון של שמיעת המסר מתוך המציאות לעומת פעולה בעקבות הוראות ברורות (נספח 2). אפשר להציג את הסיפור בעצמכם או בעזרת מתנדבים מהקהל.
בסיום הסיפור שאלו: המלך רוצה להעניק כבוד לאחד השרים בעקבות החזרה שלהם. למי הכי מתאים לתת כבוד וגדולה?
בקשו מכמה חברים לענות ולנמק. נסו לפתח את הדיון ככל האפשר בהתאם לאווירה בקהל: מה היתרון של עשייה בעקבות צו פנימי ולא בעקבות הדרכה חיצונית ברורה? האם יש חסרונות לעשייה כזאת? מהם? איזה סוג עשייה אתם מעדיפים, כזו שבאה מתוך רצון פנימי והשתוקקות לעשייה או כזאת שמגיעה עם הוראות ומטרות ברורות?
סכמו את הדיון: קשה ללכת בעקבות צו פנימי כי הוא לא תמיד ברור, אבל כשאנחנו מבינים שניצבת בפנינו משימה גדולה, שהמציאות קוראת לנו לשינוי, כוח פנימי חזק מניע אותנו, ולכוח הזה יש עוצמה גדולה מאוד.
שאלו: איך אפשר בחיים שלנו להקשיב לדרישות המציאות ולפעול בעקבותיהן?
בקשו מהחברים דוגמאות או תחומים שבהם זה יכול להתבטא.
טיפ: זה החלק החשוב ביותר בפעולה, לקחת את הרעיון הגדול והתפיסה האידאולוגית שעליה דיברנו כל החודש ולראות איפה היא פוגשת כל חבר בחיים שלו. יכול להיות שהחבר’ה שלכם מרגישים שהתפיסה הזאת לא רלוונטית להם בכלל, ואז כדאי שתבררו איתם את הנקודה הזאת: האם המציאות באמת קוראת לי לפעול?
סיכום
דיברנו כל החודש על ‘קול קרא והלכתי’, על גמישות של קנה, על הקשבה למציאות ופעולה עם א-ל. לפני שהחודש נגמר יש הזדמנות לעסוק ברלוונטיות של הנושא לכל אחד מאיתנו. איפה הנושא פוגש אותי אישית? אנחנו מזמינים אתכם לצאת מהפעולה ולנסות לחשוב אם יש קריאה אלוקית שאתם יכולים לשמוע במציאות סביבכם ולפעול בעקבותיה. זה נשמע גבוה ומפוצץ, אבל השלב הראשון הוא להבין שמה שקורה לא קורה סתם אלא מעביר לנו מסר מסוים. איזה מסר אתם בוחרים לשמוע?
נספח 1 – רשימת דמויות
טובה אילן: הייתה מזכ”לית משותפת של התנועה בשנים ה’תש”ט–ה’תשי”ב. אשת חינוך ישראלית, מקימת מרכז יעקב הרצוג בקיבוץ עין צורים וחברת כנסת מטעם סיעת העבודה-מימד-עם אחד בשלהי הכנסת ה-16. פעלה רבות ליצירת שיח משותף בין דתיים לחילונים.
יחיאל אליאש: מייסד התנועה, מקים משמרות אליצור ואחראי לפלוגות הדתיות בהגנה. בתקופתו היה נתק בין חיי תורה לחיים של התיישבות ציונית, והדבר גרם לבני נוער לבחור בעבודת אדמה ולהתרחק מהדת. הוא היה קשוב לתהליכים במציאות, ומתוך הקשבה זו הקים את תנועת בני עקיבא.
הרב אלישע וישליצקי: היה רב דתי-לאומי, ממייסדי בית מדרש מהו”ת, ממייסדי הגרעינים התורניים ומחבר ספרים. לימד בישיבת מרכז הרב. מסר את נפשו למען עם ישראל. כיתת רגליו בשביל להעביר שיעורי תורה בכל מקום שרק ביקשו ממנו. היה בעל ענווה גדולה והשתדל להגיע לכל מקום שבו ביקשו את עזרתו. זיהה פירוד וניתוק בין חלקים בעם ולכן ניסה לקדם מאוד את אחדות עם ישראל. הסתכל על הטוב שבאדם ועל החיבור שבין כולנו, קידם את הגרעינים התורניים מתוך שותפות וחיבור.
נחמה ליבוביץ: הייתה פרשנית ופרופסור למקרא, מורה ומחנכת, כלת פרס ישראל בתחום החינוך. עסקה בהוראת תורה נביאים וכתובים וחידשה דרך לימוד חדשה בתנ”ך. ליבוביץ זיהתה שאנשים רבים עסוקים בעמל יומם ואינם מתפנים ללימוד תורה כמו שהיו רוצים, ולכן ייסדה את ה’גיליונות של נחמה’: דפי שאלות על פרשת השבוע שעודדו חשיבה עצמאית ושאילת שאלות והתאימו לאנשים עובדים. השיטה שלה הגיעה להמון אנשים שלמדו בזכותה על הפרשה.
שרה שטרן קטן: הייתה אשת ציבור במגזר הדתי וכיהנה כחברה בכנסת התשיעית מטעם המפד”ל. במהלך השואה חייתה בגטו לודג’, ושם נרתמה לפעילות תנועת בני עקיבא והקימה עם חבריה לתנועה הכשרות חקלאיות בגטו. בהכשרות אלו קיימו פעילות חינוכית-תרבותית ברוח ארץ ישראל. לאחר השואה הייתה פעילה בארגוני העלייה וסייעה בשיקומם של ניצולים טרם עלייתם. שרה זיהתה את הצורך של הנוער במסגרת ערכית ואת הצורך בארגון העלייה לארץ ופעלה למען הדברים האלה.
הרב חיים דוד הלוי: היה פוסק והוגה דעות. רבה הראשי של תל אביב–יפו והרב הראשי הספרדי, של העיר ראשון לציון. זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק. כתב את הספר ‘קיצור שולחן ערוך מקור חיים’. בין השאר עסק הרב באופן נרחב בפסיקה שקשורה בטכנולוגיה מתוך הקשבה להתחדשות בעולם והבנה שהיא דורשת מענה תורני-הלכתי.
הרב כלפון משה הכהן: היה רבה הראשי של ג’רבה ומגדולי רבני תוניסיה. כתב חיבורים רבים, ובהם ספרי הלכה, חינוך, מוסר, דרשות ושו”ת. היה תומך נלהב של הציונות ופעל כל חייו לשיבה לארץ ישראל. ראה בתהליכים שהובילו להקמה ולכינון של מדינת ישראל קריאה אלוקית ליהודים לשוב לארצם ופעל במרץ לפי הקריאה הזו.
הרב חנן פורת: היה איש חינוך והגות ישראלי וחבר הכנסת, יו”ר האיחוד הלאומי. נמנה עם מחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ועם מקימי גוש אמונים. כל חייו פעל מתוך הקשבה למציאות ובלט במיוחד בפעילותו למען ההתיישבות בארץ ישראל.
נספח 2 – סיפור על שמיעת בת קול
הבעל שם טוב סיפר על מלך שהיה לו אוצר גדול ומינה ארבעה שרים שישמרו עליו. הרבה זמן שמו השרים עין על האוצר, אבל חוץ מלחשוב על לקחת אותו לא עשו דבר. לילה אחד תוך כדי שמירה נפגשו כל הארבעה באקראי מחוץ לחדר של האוצר והחליטו לגנוב אותו ולברוח. מובן שבבוקר גילה המלך והכעס על החוצפה שלהם ועל אובדן האוצר.
אחרי זמן לא רב הבין אחד השרים שעבר את הגבול, התחרט על מה שעשה וחזר למלך. השר השני לא הבין מה עובר עליו ונפגש איתו לשמוע מאין באה ההחלטה ההזויה לחזור למלך. בסוף השיחה הבין השר השני שזה המעשה הנכון, וחזר גם הוא. השר השלישי היה קצת יותר קשוח, הוא לא התחרט מהר כל כך. אממה, אחרי חצי שנה של נדודים הוא הגיע לעיר שבה דנים למוות על גנבה. הוא פחד שהסיפור שלו יתגלה או פחד שהמלך יאמץ את הגישה של העיר הזאת וישלח שליחים להרוג אותו. הוא ארז את מיטלטליו וחזר למלך. השר הרביעי לא חזר עד היום.
הקטע המקורי, מתוך תולדות יעקב יוסף, ויקרא – פרשת צו
“דשמעתי שהקשה מורי [הבעל שם טוב] על מה שאמרו חז”ל (אבות פ”ו מ”ב) בכל יום מכריז בת קול אוי לבריות מעלבון של תורה, והקשה, אם הכרוז נשמע למה לא ימצא אדם שומע, ואם אי אפשר לשמוע אם כן הכרוז למה. וביאר ז”ל כי למעלה הוא עולם המחשבות ואין אומר ואין דברים, והכרוז הוא מחשבות והרהורי לב לטוב, ולכך אין רשע שאין לו הרהורים טובים בכל יום מכח הכרוז הנ”ל, ובבוא הרהורים טובים מפנה ומעבירן מלבו ומפנה לבו לבטלה, ובוודאי מתחייב בנפשו, שניתן לו אוצר טוב והוא בורח מהמלך.
“כמו ששמעתי משל בשם מורי, למלך שהיה ממנה על אוצר ד’ שרים, ונטלו האוצר וברחו. א’ נתיישב בדעתו וחזר מעצמו, ב’ נתיעץ עם חכם א’, ודיבר על לבו מה ראה על ככה וחזר, הג’ הגיע למקום שדנין בני אדם על כיוצא בזה [גנבה] וחזר מחמת מורא, ד’ לא שב כלל. והמלך לזה שחזר מעצמו נתן לו יותר גדולה, מאחר שנתיישב בטוב שכלו לחזור. מה שאין כן אמר להשני אלו לא מצא חכם שיעצו כך לא היה חוזר. והשלישי שחזר מחמת שראה שדנין לבני אדם, מינהו המלך להיות ממונה שם לראות זה הצער, ואמר מורי זה על עצמו וכו’, והבן”.