איתור סניפים וכפרי בוגרים
“ומה אתה רוצה שנבין מזה?” (ישי ריבו, כתר מלוכה) השנה, ובמיוחד בחודש ארגון, נפתח את שריר ההקשבה לקול ה’ שנשמע אלינו דרך המציאות ונעסוק ביישומו של הקול: ביכולת שלנו לגדול ולפעול עימו ומתוכו. דרך כתבי הרב קוק נעמיק בעצם קיומו של הצד הפנימי של המציאות ונתבונן בו. ננסה להבין מה הפן הזה דורש מאיתנו ואיך הרעיונות הגדולים יכולים להתבטא בחיינו הפרטיים
בלימוד זה ננסה ללמוד על פי כמה מקורות מכתבי הרב קוק את תפיסת “קול קרא והלכתי”. אחרי כל פסקה בקשו מהחברים להסביר את הפסקה או הסבירו אותה בעצמכם. אל תוותרו על ההסבר גם אם הקטע נראה לכם ברור, לא תמיד זה המצב בקהל. ניגש לשאלות רק אחרי שהקטע יובן. אם הלימוד נראה לכם ארוך, אפשר לדלג על הפסקה הראשונה. חשוב שלא לוותר על השאלות בסוף הדף.
“יש קול ה’ בכל דבר, צריך לדעת לשמוע. זה אופייני לרב קוק באופן כללי, שכל פעם שהוא ראה תופעה חדשה, השאלה המרכזית שעניינה אותו הייתה מה ה’ רוצה לומר לי דרך התופעה הזאת”.
(הרב אורי שרקי, מתוך שיעור על אורות הקודש)
הרב אברהם יצחק הכהן קוק חי בשנים 1865–1935. נולד בלטביה ועלה לארץ ישראל כשהיה בן 39. הרב שימש בכמה תפקידים רבניים בארץ ישראל ומחוצה לה, ואחד ממפעליו המרכזיים היה הקמת הרבנות הראשית לארץ ישראל. הרב נחשב לשמרן ברוב פסיקותיו ההלכתיות, אך מבחינה מחשבתית חידש שפה רוחנית שלא הייתה רווחת עד ימיו, בהתאם לצורכי הדור ולהשפעות הרוחניות של החזרה לארץ ישראל. נוסף על כך פעל הרב קוק רבות בזירה הציבורית למען אחדות העם ואף בתחומים נוספים מתוך קשב לדרישות המציאות.
תמונה: הספרייה הלאומית
אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים. הרוחניים והחמריים, שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך.
התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלהות שלהם, לא בתור איזה תכנית כהה, שממרחקים מציגים נגד עיניך, כי אם דע את המציאות שאתה חי בה. דע את עצמך, ואת עולמך, דע את הגיוני הלב שלך, ושל כל הוגה וחושב. מצא את מקור החיים שבקרבך, ושממעל לך, שמסביבך, את פארי הדרות החיים, שאתה שרוי בתוכם.
הרב קורא לנו להתבונן במציאות במבט עמוק יותר, חוקר, מתפלא. מנקודת מבט כזאת אפשר לראות את אור ה’ שנמצא בכל מקום, את מקור החיים שהוא עמוק יותר מהמעשים שרואים בשטח. נעבור לקרוא גם את הפסקה הבאה ונדון בשתי הפסקאות יחד.
כשמרגיל האדם את עצמו לשמע קול ד’ מכל דבר, בא הענין עד התוכן היותר עליון שברוח האדם. שהוא השכל, שהוא דוקא הוא מכסה יותר מכל את הענין האלהי, מפני שיעלה במחשבה, שיש כאן כח שכלי מיוחד שעושה את הציורים השכליים. אבל על ידי ההרגל הטוב, של הקשבת קול ד’ בכל דבר, מתגלה אליו קול ד’ גם בשכל, ואז דוקא בשכל ימצא את ההתגלות האלהית האמתית. וכל מה שיוסיף חקירה והתפלספות יוסיף קדושת אמונה ודבקות. והערת רוח הקודש.
לעיתים השכל מציב לנו מחסום מפני אמונה בה’, כי אנחנו לא מסוגלים להסביר בשכל שלנו כל דבר באמונה. לא שהאמונה אינה הגיונית וצריך להאמין בדברים שהם מעבר לשכל, אלא שהשכל האנושי שולל צורות אמונה מסוימות, ונוצר פער. התגובה לזה יכולה להיות אנשים שסוברים שכל האמונה היא “ציור שכלי”, כלומר כל האמונה היא סובייקטיבית ונוצרת על ידי האדם, ואין לה פן אובייקטיבי. אך אם נרגיל עצמנו לשמוע את קול ה’ שנמצא בתוך כל דבר שקורה במציאות, נוכל לקבל את קיומו של הקול הזה גם באמצעות השכל. הלך המחשבה הזה דומה למחשבת הרמב”ם, שמדגישה את תפקיד השכל ככלי לאמונה. לא צריך להזניח את השכל כשמחפשים את קול ה’.
לאחר שהחברים ישתפו וידונו, סכמו: הרב קוק מציע דרך התבוננות מסוימת על המציאות: שמיעת הקול האלוקי בתוך אירועי החיים, גדולים וקטנים יחד. על פי הרב, אם נרגיל את עצמנו להתבוננות כזאת, יתפוגג המתח בין השכל לאמונה. במקום להיות גורם לחיכוך השכל נהיה לדרך של גילוי של קול ה’.
אחרי שדיברנו על התבוננות במציאות שמולידה את ההבנה שהקול האלוקי נשמע בצורה פנימית במציאות נעבור לדון במשמעות המעשית של הבנה זו.
באיגרת הרב קורא לצעירי העם היושבים בארץ הקודש לכתוב את רעיונותיהם ואת מסקנותיהם מלימוד התורה. הקריאה באה בעקבות פריחה ספרותית בעולם וחוסר בספרות דתית מתחדשת. ספרות כזאת תהפוך את היישוב בארץ ישראל למוקד דתי ותגרום ליהדות להיות רלוונטית ליושבי הארץ.
כל מחשבה, כל עצה, מוכרחת להתפרץ בפה ובכתב, אולי נמצא עצה, אולי רוח ד’ תניחנו ונשאף רוח חיים. אנחנו מוכרחים לדבר כעת דברים דוקא אמיצים, דוקא חזקים וגדולים, למרות מה שאנחנו כ”כ שפופים ודלולי כח, ונדמה לנו כאילו אנחנו רק אנחנו הננו המיותרים בעולם, והכל מורים עלינו באצבעותיהם מניעים ראש ותמהים. ואנחנו בקרבנו פנימה היש בנו רוח? הילין בנו עוז? למה הננו הולכים כה שחים, מקומטים, נזחלים ונרעדים, ואנחנו באמת הננו צריכים וחייבים להיות מלאי אומץ ונאזרים בגבורה, אין עז אלא תורה… אנחנו צריכים מצדנו להתנער מעט, לשום לב לקול ד’ הדופק בקרבנו בחדרי לבב פנימה. עת לעשות לד’. אנחנו חייבים להתחיל ללכת בדרך, אשר תביאנו לרכש לנו את העט, לבצר לנו מעמד בריא בספרות קבועה והגונה ותמידית, ומתגברת בכל גווניה לטובה, באופן שנוכל באמת לקדש שם שמים ולתת כבוד לתורה, תהילה לארץ חמדתנו, והוד והדר לירושלים עיר קדשנו… אבל חלילה לנו להשתומם ולהתרחק מן החיים, אנחנו חייבים לעבוד עם החיים ובעד החיים, כדי לקדש את החיים, לרוממו ולעדנו. חלילה לנו ממחשבות קודרות ונוגות, המטמטמות את הלב ומחשיכות את הנפש.
באיגרת הרב קורא לתלמידים צעירים לכתוב את מסקנות הלימוד שלהם מתוך הבנה שהעולם צמא לספרי קודש חדשים. דרך הקריאה הזו נוכל לשמוע קריאה גדולה יותר: לפעול בתוך המציאות מתוך עולם פנימי יציב וברור. לפעול בתוך החיים, בתוך המציאות שאנו נמצאים בה.
בתפילת עמידה של יום כיפור אנו אומרים: “אלוקיי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי”. ומפרש הרב קוק:
לפני שנוצרתי – כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה – הייתי נוצר, וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להבראות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות. ואילו הייתי מייחד מעשי אל תכלית בריאתי הנני עכשיו כדאי, אבל כיון שאין מעשי מכוונים לטוב התכלית הרי לא הגעתי אל תכלית בריאתי, ואיני עדיין כדאי כמו קודם לכן.
הקיום שלנו בעולם אינו סתמי. נולדנו דווקא בתקופת זמן מסוימת משום שבזמן הזה יש לנו תכלית, יש משהו שאנו צריכים לעשות כדי להפוך את המציאות לטובה יותר, שלמה יותר.
1. הרב זאב קרוב – לפעול עם אל: על התבוננות פנימית, העמקה ומפגש עם אלוקים במציאות
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2020/10/הרב-קוק.pdf”]