תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה:

הזכירו לחניכים בקצרה את התפיסה שלמדנו שבוע שעבר: היכולת החשובה להיות קשובים למציאות ולפעול בעקבותיה. שאלו אותם: האם אתם מכירים אדם שמתנהל כך בחייו? מיהו?

פזרו במרכז המעגל תכונות (נספח 1) ובקשו מהחניכים שיבחרו את התכונות שלדעתם צריכות להיות באיש שמצליח לחיות בחייו את האידיאל של “לפעול עם א-ל”, להיות קשוב למציאות.

שלב א:

הראו תמונה של הרב אלישע (נספח 2). שאלו אם מישהו מכיר, אפשרו לחניכים לספר קצת ממה שהם יודעים. מי הוא היה, סיפורים עליו וכו’.

ספרו קצת על הרב אלישע בעל פה:

הערה למדריכים: מובא כאן קטע קצר. מומלץ מאוד לפני הפעולה לקרוא על הרב מעט באינטרנט, לקרוא את הסיפורים המובאים בפעולה וסיפורים נוספים שנמצאים באינטרנט כדי לפגוש מעט מדמותו המדהימה.

הרב אלישע וישליצקי (כ”ז באדר א ה’תשי”ד, 2 במרץ 1954 – כ”ה בטבת ה’תשע”ט, 2 בינואר 2019) היה רב דתי-לאומי, ממייסדי בית מדרש מהו”ת, ממייסדי הגרעינים התורניים ומחבר ספרים. לימד בישיבת מרכז הרב. מסר את נפשו למען עם ישראל. כיתת רגליו בשביל להעביר שיעורי תורה בכל מקום שרק ביקשו ממנו. היה בעל ענווה גדולה. השתדל להגיע לכל מקום שבו ביקשו את עזרתו, את מילותיו הטובות. ניסה לקדם מאוד את אחדות עם ישראל, הסתכל על הטוב שבאדם והחיבור שבין כולנו.

חלקו את החניכים לקבוצות קטנות (בשבטים גדולים אפשר ששתי קבוצות יעסקו באותו סיפור, ובשבטים קטנים אפשר לבחור את הסיפורים שהתחברתם אליהם יותר). כל קבוצה תקבל סיפור על הרב אלישע (נספח 3) ותתבקש לבחור שלושה נציגים שיציגו את הסיפור בקצרה. הדגישו לחניכים שיתייחסו רק לנקודה המרכזית בסיפור, אחרת הם עלולים להאריך בהצגה.

הערה למדריכים: רצוי להביא אביזרים כמו זקן לבן בשביל הדמות של הרב אלישע, חולצה מכופתרת, כובע טמבל, מטפחת וכל אביזר שיכול ליצור עניין בשביל הדמויות האחרות (עברו על הסיפורים וראו אילו אביזרים יכולים להתאים).

החניכים יתרכזו יחד ויצפו בהצגות של שאר הקבוצות.

חשוב: בסיום כל הצגה שאלו חניך או שניים מה הנקודה שנגעה בהם בסיפור. ודאו שהסיפור הובן מבעד להצגה.

שלב ב:

לאחר שעסקתם מעט בדמותו של הרב אלישע שאלו את החניכים:

• אילו תכונות שאמרנו שצריכות להיות באיש שקשוב לקול ה’ במציאות מצאנו ברב אלישע?
• איך קונים את התכונות האלה לדעתכם?

שמעו כיווני מחשבה ואחר כך פזרו שוב את התכונות. כל חניך וחניכה יבחרו את התכונה החשובה ביותר בעיניהם בשביל להיות איש כזה. פתחו דיון עם החניכים:

• למה לדעתכם זו התכונה הבסיסית ביותר בשביל להיות איש שקשוב למציאות ומצליח לפעול בהתאם אליה?
• כיצד קונים תכונות בכלל? אם אין בי תכונה מסוימת, איך אוכל לגרום שהיא תהיה בי?
• הייתה פעם תכונה שלכם שניסיתם לשנות? הצלחתם? ספרו איך.

 אפשר ורצוי להביא שוקו ועוגיות ולעשות מעין קפה דילמה.

אפשרות למיטיבי לכת: הביאו כמה ספרים על תיקון המידות או קטעים בנושאי מידות ותנו לחניכים ללמוד בזוגות לפי המידה שבחרו. כך יהיה לחניכים גם קטע לימוד קצר.

סיכום:

כל חניך וחניכה יקבלו פתק (נספח 4) שבו כמה שאלות שיעודדו אותו למחשבה וליישום של מה שהיה בפעולה. תנו להם זמן למחשבה והמליצו להם לשבת במוצ”ש ולכתוב את הדברים בפתק.

צ’ופר:

“אדם לא נברא אלא כדי להועיל לאחרים” (הרב אלישע)

נספחים

נספח 1 –  

תכונות

ענווה

זריזות

סבלנות

אכפתיות

הקשבה

דעתנות

חיבור לקודש

רחמנות

עין טובה

צניעות

בושה

אהבה

רחמים

שמחה

אמת

יראת שמיים

ביטחון בה’

נספח 2 –

הרב אלישע וישליצקי

נספח 3 –

סיפורים על הרב אלישע

מוריה: הייתי קומונרית בבני עקיבא בשכונת מגוריו. בכל שבת ארגון היה הרב מגיע להעביר אצלנו שיחה. שנה אחת הבאנו שני חניכים מעמותת “עלה”, והם היו בכיסאות גלגלים (חניכים בני 16, 17), ובזמן שהמדריכים מחשבים איך להעלות את כיסא הגלגלים מגיע הרב, תופס בצד הכיסא, המדריכים אחריו, והופ, החניך וכיסא הגלגלים בתוך הסניף!

רונן שטרן: בשבת הגדול לפני כשבע שנים הייתה אביגיל רעייתי בסוף החודש התשיעי. כבר בבוקר החלה הלידה, וידענו שעוד יש זמן. מיהרתי לבית הכנסת לפתוח את ארון הקודש לפני קריאת התורה. אומרים שזו סגולה ללידה קלה. חשבתי שאני מאחר ולא אספיק, כי כבר היה מאוחר, אבל כשהגעתי התברר שהתפילה התאחרה ועוד לא הגיע הזמן, וזכיתי לפתוח את הארון ואף לקבל ברכה מיהודי חייכן שבא לומר קדיש ולקרוא הפטרה כי יש לו חיוב.

אחר כך שאלתי מי האיש, והשיבו לי שזה הרב אלישע וישליצקי .שמעתי עליו, אבל לא ממש ידעתי במה ובמי מדובר. ידעתי שהוא חשוב, אבל למה? לא היה לי מושג.

אשתי ילדה באותו מוצ”ש את נפתלי, בננו המתוק, יומיים לפני ליל הסדר. אני הכנתי הכול. ביום ראשון בערב צלצל הטלפון, והדובר מהעבר השני הציג את עצמו: “אלישע, שהתפלל איתך אתמול. איך עברה הלידה? מה שלום האישה? הכול בסדר? צריך עזרה?”

הרב אלישע, שלימד עשרות אלפים וכל דקה מחייו הייתה מוקדשת ללימוד, להקשבה או להוראה, מצא חמש דקות ביומו העמוס (רק אחר כך גיליתי עד כמה) והתקשר לחבר של חבר כדי שישיג לו מספר של יהודי אחד שהתפלל איתו בבית הכנסת. רק כדי לשאול ולהתעניין.

מאותה שיחה ועד עולם אהבתו חרותה בליבי.

כשהייתי בישיבה התיכונית חגגנו שנה אחת את ערב יום ירושלים במכון מאיר. אחד החבר’ה הגיע עצמאית וירד בתחנה שהיום ניצב בה גשר המיתרים. אדם גבוה ומזוקן, שראה שהוא לא ממש מאופס ולא יודע איפה הוא נמצא, ניגש אליו והציע לו עזרה. כשענה לו שהוא מחפש את מכון מאיר אמר לו האיש שגם הוא הולך לשם, ובלי לשאול לקח מהחבר שלי את התיק הכבד שלו ושם אותו על הגב שלו. כשהגיעו למכון מאיר החבר שלי לקח ממנו את התיק, הודה לו ושאל אותו לשמו. הוא ענה לו: “אלישע וישליצקי”.

נעם כהן: לפני כשלוש שנים בשעת ערב מוקדמת התקשרתי לרב וביקשתי, אני הקטן, להתייעץ איתו. הרב אמר לי: “תתקשר ב-23:00”. התקשרתי. הרב, שלא הכיר אותי אישית וגם לא הייתי תלמיד שלו, הקדיש לי 45 דקות (!) מזמנו היקר. הוא הקשיב, שאל, התעניין, חקר ובתבונה רבה העניק לי את עצת הזהב. כך עשה בשבילי, ואני בטוח שפעל כך כלפי כל אדם.

כמה חודשים לפני פטירתו הגיע הרב להעביר רצף שיעורים בנצרת עילית בשלושה מוקדים זה אחר זה. כבר במוקד הראשון ניכר היה על הרב שהנסיעה לא הייתה פשוטה, הוא היה חלש מאוד, והיה קשה שלא להבחין בסבלו העצום.

המוקד השני ברצף השיעורים היה בישיבת ההסדר בעיר. יותר מעשר דקות לקח לרב להגיע מהחנייה הצמודה לישיבה אל בית המדרש: במסירות הנפש האופיינית לו הלך הרב צעד אחר צעד, עוצר בכל כמה רגעים ונאבק בסבל.

כשהגיע לבית המדרש בחולשה ובהתנשפות סימן מייד לתלמידים בצורה פשוטה שיתיישבו ולא יעמדו לכבודו, ובשפת גופו יכולנו לחוש את בריחתו האמיתית מכל כבוד. את השיעור הוא פתח בהתנצלות עמוקה על האיחור בהגעתו. גם כאן ראינו שהתנצלותו כנה ואמיתית כל כך עד שהרגשנו לא נעים שראה בכלל צורך להתנצל, הרי שמחנו כל כך על כל הזדמנות שהגיע אלינו.

כל מילה בשיעור נאמרה בקושי רב, אבל הרב אלישע לא ויתר על עוד תורה ועוד שיעור. השיעור היה קצר מאוד ונגמר כעבור כעשרים דקות, לא לפני שהרב התנצל על קיצור הדברים והסביר כי בנות המדרשה בעיר כבר מחכות לו, והוא אינו יכול לעכב אותן.

ליווינו את הרב בהליכה איטית בחזרה אל המונית, והוא המשיך לנקודה הבאה והאחרונה בסבב השיעורים. הגוף חלש, אבל הרוח חזקה: צריך להעביר תורה גם לבנות העיר.

נספח 5-