תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

הפעולה יכולה להיערך בשיחת וידאו או בקבוצת וואטסאפ שבטית

 

הקדמה –

שלחו לחניכים פרסום מעוצב שבו שאלה מנחה מקדימה לפעולה המקוונת (נספח 1).

 

פתיחה:

אפשרות א (שיחת וידאו) – הציגו לחניכים חפיסת שוקולד או כל ממתק אחר. שאלו אותם מה הם מוכנים לעשות בשביל לקבל את השוקולד הזה. ערכו מעין מכירה פומבית, והחניך שמוכן לעשות את הדבר המיוחד או הנועז ביותר יזכה בחפיסת השוקולד.

שאלו את החניכים:

הייתם מוכנים לעשות הרבה בשביל השוקולד הזה. מה הייתם מוכנים לעשות בשביל לקיים מצוות?

 

אפשרות ב (שיחת וידאו) – בקשו משניים-שלושה חניכים להציג בפנטומימה את הערך העליון מבחינתם, ויתר חברי השבט יצטרכו לזהות מהו הערך. אחרי שיגלו את הערכים, הציגו לחניכים שני שלטים, על אחד כתוב “תורה”, ועל השני כתוב “חיים” (נספח 2), ובקשו מהחניכים להצביע איזה ערך עליון יותר בעיניהם.

 

אפשרות ג (קבוצת וואטסאפ) – בקשו משני מתנדבים לתאר את הערך החשוב ביותר בעיניהם באמצעות אמוג’ים, ויתר חברי השבט יצטרכו לזהות את הערך.
לאחר שיגלו את הערכים שלחו לחניכים את ההודעה הזאת:
יש הרבה ערכים חשובים ומשמעותיים, וראינו עכשיו במשחק כמה מהם. אבל אילו הייתם צריכים לבחור בין ערך “תורה” לערך “חיים”, במה הייתם בוחרים?

 

סיכום הפתיחה – הסבירו לחניכים שבימי השואה היו אנשים שערך קיום תורה ומצוות עלה בעיניהם אפילו על ערך החיים, ובפעולה היום נדון על זה.

 

שלב א:

אפשרות א (שיחת וידאו) – בחרו סיפור או שניים על מסירות נפש לקיום מצוות בימי השואה (נספח 3), קראו אותם וערכו דיון בעקבות השאלה המצורפת.

 

אפשרות ב (קבוצת וואטסאפ) – שלחו לחניכים את אחד הסרטונים האלה: https://www.youtube.com/watch?v=IL6h2IhLG9Y – שמיעת שופר בשואה

https://www.youtube.com/watch?v=_yZxDsgfl74 – תפילות יום כיפור

שלחו לחניכים את ההודעה הזאת:

נוכל לתאר לעצמנו כמה היה קשה ליהודים במחנה לבוא לשמוע את השופר או לצום ביום כיפור וכמה הם התאמצו כדי שזה יקרה. מדוע לדעתכם חירפו את נפשם הם ויהודים רבים נוספים בכל המחנות כדי לקיים את מצוות התורה?

 

אפשרות ג (קבוצת וואטסאפ) – שלחו לחניכים את התמונות של תשמישי הקדושה מימי השואה (נספח 4), בקשו מהם לעיין בהן ולכתוב איזו תמונה הכי ריגשה אותם ולמה. לאחר מכן שלחו לחניכים את ההודעה הזאת:

השמירה על החיים בגטו ובמחנות ההשמדה הייתה בלתי אפשרית. יהודים רבים נאלצו לעשות מעשים שלא ייעשו כדי לשמור על גופם! ובכל זאת אנחנו רואים כאן כמה דוגמאות ליהודים אמיצים ונפלאים שהצליחו לשמור על תשמישי קדושה אלו, לעיתים אפילו במחיר חייהם ממש. מדוע לדעתכם הם עשו זאת?

 

שלב ב:

אפשרות א (שיחת וידאו) – שאלו את החניכים:

מדוע לדעתכם יהודים התאמצו כל כך לשמור על המצוות בזמן השואה?

כעת בקשו מהחניכים למלא משימה כלשהי (לעשות מאה שכיבות סמיכה, לעמוד דקה וחצי על רגל אחת ולמחוא 500 מחיאות כפיים וכדומה). לאחר מכן שאלו אותם:

נגיד שהיינו אומרים לכם שאם תמלאו את המשימה, יקבל כל אחד 1,000 ₪. היה לכם קל יותר למלא את המשימה? מדוע?

הסבירו לחניכים שכאשר יש לנו מטרה מסוימת אנחנו מסוגלים לעמוד ביתר קלות אפילו בדברים קשים. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו לא עושים דברים סתם, אלא יש להם משמעות ותכלית.

ערך החיים בשואה היה מורכב מאוד. בכל יום מתו אלפים ואף עשרות אלפים. היהודים הרגישו שהם חייבים שיהיה להם בשביל מה לחיות, משהו גדול יותר מכאן ועכשיו, ולכן הקפידו כל כך על קיום המצוות. החיבור לעם היהודי, למה שמייצג אותו לכל אורך הדורות, נתן להם כוח לשרוד. הם הרגישו שיש להם למען מה להילחם. כמאמר ניטשה: “מי שיש לו למה יכול להתמודד עם כל איך”.

 

אפשרות ב (שיחת וידאו) – ערכו דיון באמצעות השאלות האלה:

1. רבנים רבים התירו לעבור עבירות מסוימות משום פיקוח נפש. מדוע בכל זאת לא שמעו בקולם יהודים רבים והתאמצו כל כך לקיים מצוות באותה תקופה?
2. מה אנחנו לומדים על ערך קיום המצוות מהסיפורים הללו? מה קיום מצוות מסמל?

הקריאו את עדותו של יונה עמנואל (נספח 5) והסבירו כי קיום מצוות הוא חלק מהחיבור שלנו אל הנצח ואל עם ישראל. היהודים בשואה הרגישו יותר מתמיד חלק מהשושלת הזאת, שתמיד נרדפה. קיום המצוות אולי נתן להם איזו תקווה שכפי שהתגשמו נבואות החורבן, כך יתגשמו גם נבואות הנחמה. עם ישראל חי וקיים.

 

אפשרות ג (קבוצת וואטסאפ) – הפנו את החניכים למקורות שלהלן ובקשו מהם לשים לב להבדל שבין קבוצת המקורות הראשונה לקבוצה השנייה:

 

קבוצה ראשונה:

ירמיהו א, יג-יז
הושע ד, ג-ו
יחזקאל ז, ה-ח

 

קבוצה שנייה:

יחזקאל כח, כה-כו
זכריה ח, ד-ה
ירמיהו לב, טו

 

לאחר שיגלו כי ההבדל בין הקבוצות הוא נבואות חורבן לעומת נבואות נחמה, שלחו להם את עדותו של יונה עמנואל (נספח 5), ולאחר מכן שלחו להם את ההודעה הזאת:

החיים בשואה היו בלתי אפשריים. אנשים נאבקו יום-יום על נשימתם האחרונה. במציאות חיים כזאת האדם חייב להרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר, זה נותן כוח. קיום מצוות ענה במובן מסוים על הצורך הזה, נתן להם משמעות. הוא חלק מהחיבור שלנו אל הנצח ואל עם ישראל. היהודים בשואה הרגישו יותר מתמיד חלק מהשושלת הזאת, שתמיד נרדפה. קיום המצוות אולי נתן להם איזו תקווה שכפי שהתגשמו נבואות החורבן, כך יתגשמו גם נבואות הנחמה. עם ישראל חי וקיים.

 

אפשרות ד (קבוצת וואטסאפ) – לפני הפעולה בקשו מהחניכים להצטלם עם משפט מהשיר ‘התנגדות’, שכתב חיים גורי (נספח 6), וערכו אותו לקובץ תמונות או לסרטון עם מוזיקת רקע מתאימה. שלחו את הסרטון בקבוצה ושאלו את החניכים:

כיצד זה קשור לסיפורים ולדוגמאות שראינו קודם?

לאחר שתראו את תשובותיהם שלחו את ההודעה הזאת:

הנאצים יימח שמם רצו להשמיד אותנו, לכן כל פעולה שמנעה או עיכבה את התהליך הזה הייתה בעצם התנגדות. הנאצים, כמו עמלק, רצו למחות בין היתר גם את התרבות היהודית, את קיום דבר ה’ בעולם, לכן היה קיום מצוות אחת ההתנגדויות הגדולות ביותר שהיה אפשר להתנגד. הרבה אמרו אחר כך שהיהודים באירופה הלכו כצאן לטבח. הם לא. קיום מצוות בתקופה נוראית כזאת הראה שהם התנגדו למעשיהם ולרצונם של הנאצים.

 

שלב ג:

הסבירו שאחרי שראינו את מסירות הנפש שהייתה ליהודים בשואה למען קיום מצוות, אך טבעי שגם אנחנו נתחזק בעניין הזה. הזמינו כל חניך וחניכה לבחור מצווה שיתחזקו בה בזמן הקרוב או לבחור מצווה אחת שאנו מתחזקים בה כשבט לעילוי נשמת קדושי השואה.
קראו לחניכים לצלם את עצמם עושים את המצווה שקיבלו עליהם ולשלוח בקבוצה של השבט.

 

 

נספחים:

נספח 1 –

הזמנה

נספח 2 –

שלטים

 

תורה

חיים

 

נספח 3 –

עדויות ושאלות

“קרבנו אל בית התפילה והנה הוא מלא מפה לפה. כולם עטופים בטליתות, חיוורים ומשתוחחים. באותה עת כבר אסור היה להתפלל בציבור. אבל נראה שהייתה זו גזרה שאין הקהל יכול לעמוד בה. נעמדנו בפתח, מביטים בסקרנות פנימה. תוך רגע או שניים הבחינו בנו המתפללים וכמו רטט עבר בקהל. הילדים השובבים האלה אשר רובו של היום הרעישו בסמוך לחלונות בית הכנסת, בכל זאת נאספו ובאו לקראת סיום תפילות היום הגדול והנורא. אנשים עטפו אותנו, כמו חיבקו וקירבו לחיקם. היו שמצאו כאן בני משפחה והיו שמכירים קירבו אותם אליהם. ידידנו אליעזר הסופר זיהה אותי, אספני אליו והושיט לי מחזור. כבשנים ההן ליד אבי בבית הכנסת הגדול עם המקהלה, או עם סבי בעיירה ליד פינתו במזרח, ניצבתי עתה ליד אליעזר עד סיומה של תפילת הנעילה”

שאלה לדיון ולמחשבה:

מדוע לדעתכם היה ליהודים בגטו חשוב להתפלל דווקא בציבור?

…………………………………………………………………………………………………………………………

 

“קשה מאוד היה לנו לדעת תאריכים, חגים וכו’. רבים התקשו אף להבדיל בין יום ללילה. חילופי לוח השנה נראו כשייכים לפלנטה אחרת. אך היו בינינו כמה נערות דתיות, וביניהן אחת במיוחד, בת של רב, שידעה תמיד את הימים והחגים […] היא ספרה לנו שחנוכה ממשמש ובא. כשהתקרב היום, אמי ואני תכננו להשיג משהו שישמש לנו כמנורה. הנר יהיה כמה חוטים דקיקים, וגם השמן היה דבר של מותרות ממש, אבל הבעיה העיקרית הייתה החנוכייה. לפתע, מצאנו פתרון – כמה מהבנות יצאו לעבוד מחוץ לשערי המחנה, ולתדהמתנו עברנו דרך שדה תפוחי אדמה. בשעה שהסוהרת שלנו הייתה עסוקה לרגע, לקחנו כמה תפוחי אדמה, הסתרנו אותם מתחת לבגדינו ושמרנו אותם לסוף היום. תפוחי האדמה הללו היו תוספת חשובה לתפריטנו הדל […] אך בערב נר ראשון של חנוכה, כל תשומת הלב הופנתה ממזון גופני למזון רוחני. אף שבמקרים מסוימים תוספת הקלוריות הייתה הדבר היחידי שהחזיק אותנו בחיים, היה צורך גדול יותר להדליק נרות ולהכריז על ניצחון רוחני על שובינו. לכן, שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה, חתכנו אותם לחצי וניקינו אותם כדי שישמשו כחנוכייה […] אנחנו, נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים”.

 

שאלה לדיון ולמחשבה:

כיצד לדעתכם הסיפור הזה מהווה המשך לניצחון מתתיהו והחשמונאים?

…………………………………………………………………………………………………………………………

אחת המשפחות בקובנה נטמעה לחלוטין בין גויים, לא מלה את הבן שנולד לה והתנתקה מצור מחצבתה.

כשגזרו הנאצים על יהודי קובנה לעזוב את העיר ולהסתגר בגטו בסלובודקה, לא פסח הצורר גם על המשפחה הזאת.

“גורל המשפחה הזאת שלקתה כפליים על אף עזבם את עמם ונאצם את קדוש ישראל היה נורא, כי שאלו את עצמם – על מה תוכו? הרי ככל הגויים הננו […] גורל זה גרם שבנם הערל תתעטף עליו נפשו, יתגברו בליבו רגשי אהבה וחיבה לעמו האומלל, ויגבר בו הרצון להיות כאחד מבני עמו, במוחו נקרה השאלה: אם במותי איני נפרד מעמי, וגורלי עלול להיות כגורל כולם, למה אהיה נפרד בחיים ולא יהי על בשרי חותם אות ברית קודש? למה אהיה כאחד הערלים הטמאים האלה האוכלים את עמי ועושים לשמה את נויהם נאות יעקב? הרהורים אלה גרמו שגמל אצלו הרצון למול כדת וכדין, ולהיות בכל כאחד מהמון בית ישראל”.

 

שאלה לדיון ולמחשבה:

מדוע לדעתכם הרגו הנאצים גם את מי שהמיר את דתו וכבר לא ראה בעצמו יהודי?

…………………………………………………………………………………………………………………………

 

“ליל שישי התאספנו על המדף העליון בבלוק שלנו. היינו אז 5–10 בנות. לא הרבה זמן נשארנו. בחושך הגמור הדלקנו. ולא היה אז בכלל לא רצפה, ושום תנאים סניטריים. הדלקנו את הנרות והתחלנו לשיר בשקט שירי שבת. היינו מסונוורות מהאור של הנרות, ולא ידענו מה נעשה מסביב.

אחרי הפסקה קטנה שמענו בכי חנוק מסביב מעל כל המדפים שסובבו אותנו.

קודם – הבכי הבהיל וזעזע אותנו. נתברר שבכל המקומות (ואפשר היה לעבור ממדף למדף), נשים יהודיות שישבו חודשים ואפילו שנים התאספו סביבנו על המדפים השכנים – והקשיבו לשירה. היו אחדות שירדו וביקשו שנרשה להן לברך על הנרות. היה זה מקרה ראשון מזעזע. אחר כך אלה שהיו בבלוק התרגלו שבכל ערב שבת הדלקנו נרות. לא היה לנו לחם, לפעמים לא היה מה לשתות. אבל את הנרות השגנו איכשהו”.

 

שאלה לדיון ולמחשבה:

מה מיוחד כל כך במצוות הדלקת נרות שהנשים הקפידו עליה כל כך?

…………………………………………………………………………………………………………………………

 

“בימי שבת בשעות הבוקר נפגשים לפעילות של תנועת הנוער הציונית, אני מצטרפת לפעילות. המדריכים משחקים איתנו, מלמדים אותנו שירים בעברית, ומספרים לנו סיפורים מרתקים על ארץ ישראל […] ארוחת הצהרים של שבת שונה מכל ימות השבוע. אוכלים צ’ולנט (חמין) בטעם של הגטו. הצ’ולנט הזה הכיל גריסי פנינה, תפוחי אדמה, מתובל בשמן שחור משהו. למרות הכל אני זוכרת את טעמו, טעים להפליא. בשעת הסעודה השלישית המשכנו לשמוע מפי אבא אגדות על ארץ ישראל, כמו בימים ימימה. ימי השבת היו הימים היחידים בהם נדמה כאילו איננו רעבים, למרות שלא אכלנו מזון לשובע. האווירה המיוחדת של השבת, התרוממות הרוח והקדושה תרמו כנראה לאשליה של תחושת השובע”.

 

שאלה לדיון ולמחשבה:

מדוע היה חשוב כל כך לקיים פעילות של תנועת נוער בגטו? מה זה נתן ליהודים שחיו שם?

…………………………………………………………………………………………………………………………

 

“אחת הגזרות הקשות שנחתו על יהודים חרדים הייתה גילוח פאת הזקן. סימן היכר זה היה לצנינים בעיני הנאצים, ובתואנות של היגיינה ומלחמה בהפצת מחלות דרשו את סילוקו.

היו גם גדולי ישראל שרצו למנוע את זהוים, ונאלצו לעשות כן.

יהודים נאבקו על שמירת דיוקנם במסירות נפש. המסרבים לפקודה, היו בסכנת נפשות”.

 

שאלה לדיון ולמחשבה:

מדוע היה לנאצים קשה כל כך שליהודים יש פאות וזקן? ומדוע היה ליהודים חשוב לשמור על מראה זה?

…………………………………………………………………………………………………………………………

 

 

נספח 4 –

תמונות של תשמישי קדושה מימי השואה

 

 

נספח 5-

מספרו של יונה עמנואל, ‘יסופר לדור’

“למרות הסבל והרעב, המחלות וההשפלות הרגשנו שאנחנו חלק מהעם היהודי, בעיננו ראינו שאנחנו חיים פרק בהיסטוריה המיוחדת של העם היהודי. מדי יום ניסו הגרמנים להשפיל אותנו, צעקו עלינו שאיננו בני אדם ולכן אין אנו ראויים ליחס אנוש. אך ככל שעינו אותנו יותר, כך התחזקה בנו האמונה שאנחנו עם מיוחד בעולם. עם ישראל שוב עומד תחת גזרות אכזריות, אחרי שחשבנו שכל זה כבר חלף. האם קיימת הוכחה גדולה יותר לנצחיותה של התורה ולדברי נביאנו?”

 

נספח 6 –

ההתנגדות (חיים גורי)

התנגד מי שהבריח כיכר לחם
התנגד מי שלימד בחשאי
התנגד מי שכתב והפיץ עלון מחתרתי, שהזהיר וקרע אשליות
התנגד מי שהגניב ספר תורה
התנגד מי שזייף תעודות “אריות”, שהעניקו חיים
התנגד מי שהבריח נרדפים מארץ לארץ
התנגד מי שכתב את הקורות וטמן בחול
התנגד מי שהושיט עזרה לראוי לה ממנו
התנגד מי שאמר מילים שקרבו את קצו
התנגד מי שקם בידיים ריקות על הורגיו
התנגד מי שקישר בין הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק
התנגד מי ששרד
התנגד מי שלחם עם נשק ביד ברחובה של עיר, בהרים וביער
התנגד מי שהתקומם במחנות המוות
התנגד מי שמרד בגטאות, בין קירות נופלים, במרד הנואש ביותר שידע עם המורד מעודו.