מהלך הפעולה:

(מתחילים בוואטסאפ)

• מבקשים מכל חניך לשלוח שני אימוג’ים – אחד שמייצג חניך בחבריא א’, ואחד שמייצג חניך בחבריא’ ב’. 

(עוברים לזום)

מבקשים מכל אחד ששולח להסביר את בחירתו.

דיון:

•  מה משמעות המעבר מחבריא א’ לחבריא ב’? במה שונה חניך מחבריא א’ לכזה מחבריא ב’? האם רק הגיל משתנה? האם יש תפקיד שונה לחבריא א’ ולחבריא ב’?

לאחר איסוף התשובות, הוסיפו אימוג’י של כוס ואימוג’י של ברז (חבריא א’ – מקבלים=כוס, חבריא ב’ – נותנים=ברז)

• כעת הסבירו לחניכים על המעבר “ממקבל לנותן”, מה מאפיין חניך בחבריא א’ כמקבל ומה משתנה במעבר ל”נתינה” בחבריא ב’. מומלץ להוסיף כאן את המושג “לקיחת אחריות”, בתוך הסניף ומחוצה לו, כמקום שבו הנתינה הזו באה לידי ביטוי.
• קראו עם החניכים את הקטע של הרב דסלר (נספח מס’ 1), על מנת להדגיש את חשיבות הנתינה כייעוד שלנו בחיים. 
• לסיום, בקשו מכל חניך לשתף במחשבה כיצד שבט סיני שלכם יכול להיהפך ל”נותן” – בהקשר השבטי, הסניפי, הקהילתי, היישובי וכו’.

כתיב “עולם חסד יבנה “… כי התכלית והכוונה בבריאת העולם, היותר עמוקה שאפשר לבשר ודם להכירה, היא רצון הבורא להתחסד עם ברואיו ולהנות אותם מזיו שכינתו. כי בכל רגע נותן ומשפיע כל מיני טובות לברואיו, בלי הפסק וקץ. הרי שהנהגת השם יתברך עמנו כולה נתינה. ואנו?  אם נהיה רק עומדים ומקבלים טובתו, ומבקשים עוד ועוד – “הב הב”! הלא אנו הולכים ונדבקים בנטילה ואהבת עצמנו, שמזה באה כפיית טובה. ואין תיקון לזה אלא להשתדל לקנות את כוח הנתינה

(הרב אליהו דסלר, “מכתב מאליהו”)

מידי שנה בערב יום הזיכרון, צוותי נחשון וחבריא ב’ של התנועה מגיעים לקברי חללי פעולות האיבה (כ- 3,000 קברים),ומניחים על כל קבר נר ודגל ישראל, וקוראים פרקי תהילים.

המשפחות השכולות הפוקדות את המקום במהלך כל השנה, ובמיוחד ביום הזיכרון, מתרגשות ומרגישות חיבוק ממלכתי כאשר רואות את תנועת בני עקיבא מניחה דגלים ונרות זיכרון על קבר יקיריהם.