תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

הערה למדריכים: פעולה זו מורכבת מאפשרויות רבות. קראו את כולן ובחרו את המתאימות ביותר לכם ולשבט כדי שיהיה מעניין וקולע למטרה.

 

פתיחה:

אפשרות א – הציגו לחניכים תעתועי ראייה (נספח 1). בכל תמונה אפשר לראות יותר מדבר אחד.

אפשרות ב – חלקו את השבט לשתי קבוצות. הציגו לחניכים סיכת סבתא, וכל קבוצה בתורה תצטרך להציע שימוש אחר לסיכה (סימנייה לספר, עזרה בפתיחת שקית חלב, קיסם שיניים וכו’). הקבוצה שתהיה יצירתית יותר ותציע רעיונות רבים יותר לשימוש תהיה הקבוצה המנצחת.

 

סכמו: כל דבר בחיים נכנס לנו במוח למסגרת מסוימת, למגירה. לפעמים אנחנו מקובעים כל כך על המגירה הזו, שאנחנו לא מסוגלים לראות עוד דברים. אבל במציאות העולם מורכב, לכל דבר יש המון צדדים, ואנחנו צריכים ללמוד לצאת מהקיבעון שלנו כדי שנוכל לראות את התמונה במלואה וללמוד דברים חדשים.

 

שלב א:

 

אפשרות א – קראו עם החניכים את השיר “כיוון אחר” של אודי דוידי (נספח 2).

שאלו את החניכים:

• במה עוסק השיר?
• למה חשוב לאהוב כל יהודי?
• איך אנחנו יכולים לאהוב מישהו שונה מאיתנו?
• מה זה בכלל אומר “אהבת ישראל”?

 

אפשרות ב – קראו את הקטע “האיש הזה הוא אחי” מאת יאיר לפיד (נספח 3).

שאלו את החניכים:

• מה יאיר לפיד מתאר בקטע הזה?
• מה גורם לנו להרגיש מחוברים כל כך לכל אחד מעם ישראל?
• למה חשוב שנאהב כל יהודי ויהודי?
• איך אנחנו יכולים לאהוב מישהו שונה מאיתנו?

 

בשלב זה השאירו את השאלות פתוחות.

 

שלב ב:

 

אפשרות א – קראו את הסיפור “אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו” מאת אפרים סידון (נספח 4). אפשר שהחניכים יציגו את הסיפור.

 

שאלו את החניכים:

• מה גרם לשנאה בין המשפחות?
• מה גרם להן בסוף לשוב ולהתאחד?
• אתם מכירים את הסיטואציה הזו מהחיים שלכם?

 

סכמו: הרבה פעמים אנחנו מנותקים מאוכלוסייה מסוימת, אף שגם היא מורכבת מאחים שלנו, כמו שראינו בשלב הקודם, רק בגלל דעות קדומות שיש לנו עליהם ומשום שמעולם לא הזדמן לנו להכיר אותם באמת. רק אם יהיה לנו אומץ “לטפס על החומה” נוכל להכיר את האחים שלנו באמת ולקיים את מצוות אהבת ישראל. כמו שראינו במשחק הראשון, לא תמיד מה שאנחנו מקובעים עליו נכון.

 

אפשרות ב – שחקו עם החניכים ‘טאבו’ על דמויות שונות (נספח 5). חלקו את השבט לשתי קבוצות, וכל קבוצה בתורה תשלח נציג. הוא צריך בתוך דקה וחצי לתאר כמה שיותר דמויות מהכרטיסים בלי להשתמש במילים שמופיעות מתחת לשם. רצוי להוסיף עוד דמויות שרלוונטיות דווקא לחניכים שלכם: הקומונרית, מנהל בית הספר שלהם וכו’.

חלק מהדמויות מוכרות לחניכים וחלק לא. מובן שאת הדמויות שהם לא מכירים הם לא יוכלו להגדיר, ולכן לא יצליחו במשחק.

סכמו: נוכל להצליח במשחק הזה רק אם נכיר את כל הדמויות שבו. ככה גם באהבת ישראל, רק אם נסיר את המחיצות ונכיר באמת, נצליח לקיים את המצווה. כמו שראינו במשחק הראשון, לא תמיד מה שאנחנו מקובעים עליו נכון. אנחנו צריכים לצאת מהבועה הרגילה שאנחנו מכירים ולהיפגש עם אנשים שונים מאיתנו.

 

 

 

שלב ג:

 

הציגו לפני השבט את האוכלוסייה שבחרתם בסניף להכיר יותר לעומק הקיץ (החרדים, יהודי התפוצות או יהודי ברית המועצות). הסבירו מדוע דווקא אוכלוסייה זו נבחרה.

הניחו על הרצפה תמונות של אמוג’ים (נספח 6), ובקשו מהחניכים לבחור את האמוג’י שמתאר את התחושה שלהם בעקבות העיסוק בנושא “אהבת ישראל”, או לחלופין איזה אמוג’י מתאר את התחושה שלהם לקראת העיסוק בחרדים, ביהדות ברית המועצות או ביהדות התפוצות.

 

סיכום:

בפעולה למדנו שאהבת ישראל היא הבסיס לקיום שלנו כאומה. אנחנו חיים כגוף אחד, וככל שנכיר את כל חלקי העם, כך יהיה לנו יותר קל לאהוב אותם. בסוף הפעולה העלינו רעיונות שיוכלו לעזור לנו במהלך הקיץ להוציא לפועל את מטרתנו – להתחבר לכמה שיותר יהודים!

 

צ’ופר לסיום:

“אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד

מעלת חברינו ולא חסרונם.

ושנדע כל אחד את חברו

בדרך הישר והרצוי לפניך

ואל יעלה בליבנו שום שנאה

מאחד על חברו חלילה…

ותחזק אותנו באהבה אליך

כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך…

אמן כן יהי רצון”.

 

רבי אלימלך מליז’נסק

 

 

נספחים

 

נספח 1: תעתועי ראייה

גם גביע וגם פנים

 

גם ארנב וגם ברווז

גם אישה צעירה וגם מבוגרת

 

 

נספח 2:

 

כיוון אחר (אודי דוידי)

רוחות נושבות על הספינה שלנו ככה

אחד מושך לכאן, אחר לשם, חותרים בלי מטרה

בוא נכוון את זה נכון, נמשיך ביחד

אחרי הכול, עוד מעט כבר יבשה

 

מכל מקום אפשר לראות כאן את האופק

אך כל אחד רואה כיוון אחר של התמונה

השוני לא יטריד את כל היופי

אם לא נשכח, אחי, להקשיב לנשמה

 

אז בוא נביט אל השמיים

ונבקש ביחד את התשובה

מהעולם שלי מהעולם שלך

נניף את דגל האהבה

 

כשהגל ישטוף את כל הפחד

אז נישאר זכים ונקיים מכל דעה קדומה

אחרי הכול זו הספינה שלנו יחד

אז בוא נוביל אותה אל דרך נכונה

 

אז בוא נביט אל השמיים

ונבקש ביחד את התשובה

אחרי הכול אנחנו שניים

מייחלים לטוב, רוצים תקווה

מהעולם שלי מהעולם שלך

נניף את דגל האהבה

 

נספח 3:

האיש הזה הוא אחי (יאיר לפיד)

האיש ההוא – שאני שונא – העומד בהפגנות עם שלט: “מוות לערבים”, הוא בעצם אותו בן אדם שאני אוהב – המגיש מימייה לשבוי מפני שגם הוא בן אדם.

והאיש ההוא – שאני שונא – שצובע את שמו על פסל בווינה, הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב – שמלווה לי 50$ דולר באתונה רק בגלל שאני ישראלי.

והאיש ההוא – שאני שונא – שבשם ערכים דתיים, שהוא אפילו לא מבין, תובע זכות על הפרת והחידקל, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שעומד לידי ביום הכיפורים ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים.

והאיש ההוא – שאני שונא – שדוחף אותי בתור לאוטובוס וזיעתו נדבקת אליי, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שמבזבז יום שלם רק בשביל להחזיר הביתה את הילד של השכנים שאיבד את דרכו.

והאיש ההוא – שאני שונא – שקורא לי “אחי” למרות שהוא לא, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שאם ארצה או לא ארצה – הוא אחי.

 

נספח 4:

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו / אפרים סידון

רחוק רחוק מעבר להר בכפר קאקארוזו ליד הנהר,
בבית לבן עם עצים ופרחים חיו מזמן מזמן שני אחים.
שני אחים, וכדי שנבדיל ונזכור – אוזו קוראים לאח הבכור
ושם השני לאוזו חרוז הוא, כי לאח הצעיר קראו ההורים מוזו.

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו.

ואחרי שתיארנו את שני האחים (אפילו אותו תיאור קצת חפוז הוא) סוף סוף בסיפור אנו פותחים.
שניהם אהבו מאוד איש את אחיו, מעולם לא ידעו מהם רוגז וריב.
והייתה שם קרבה גדולה במיוחד, כאילו השניים היו איש אחד.
לדוגמה: האחד מרגיש רע, השני מתעלף.

ואפילו אומרים ששניהם תוך שנה היו נוחרים באותה מנגינה.
חאררר..פוך..חאר… חארר…פוך…חאר…
מוזו, אולי לא תמשוך את הכר?
חאררר..פוך..חאר… חארר…פוך…חאר…
ואז היה מתעורר כל הכפר.

בקיצור, לאן שתפנו יגידו כולם, ידידים ושכנים,
שאוזו ומוזו מכפר קאקארוזו היו ממש זוג יונים.

ואז יום אחד, יום גשום, קר ולח, הם ישבו אח מול אח מול האח.
האש פיזזה לה באח הבוערת ולפתע ויכוח סוער התעורר.
ויכוח קשה, רציני, מתלהב – איך רגליים ראוי וצריך לשלב.
כשאיש או אישה למולם מתיישבים על כיסא או כורסה ואפשר על ספסל
ורגל על רגל הם אז משלבים – איזו רגל מעל ואיזו מתחת?!

אוזו צעק והודיע בקול: “ימין היא למטה, למעלה השמאל!”
ומוזו רתח: “אתה לא מבין? רגל שמאל היא למטה, למעלה ימין!”
“טיפש!” צעק אוזו, וחמתו מתלקחת, רגל שמאל היא למעלה – וימין היא מתחת”.
“ואתה” ענה מוזו, “אידיוט כמו בלטה. רגל שמאל שתדע, תמיד היא למטה”.

“אתה מטומטם”
“ואתה סתם עקשן”
“אתה לא חכם”
“ואתה כן טיפש”.
“תסתום את הפה אחרת תחטוף”
“אל תאיים גם לי יש אגרוף”
“כן?”

“בהחלט!”
“תנסה רק לתת…”

“הינה!”

רחוק רחוק מעבר לנהר מן הריב כבר שבוע עבר וחלף, ובבית האחים מחזה קצת מוזר.
כלומר, אוזו ומוזו עומדים ובונים באמצע הבית חומת אבנים.
חומה של ממש, קירות של בטון, חוצה אמבטיה, מטבח וסלון, וגם מתמשכת לתוך החצר – והשניים בונים בלי מילה לדבר.

שותקים, זועמים, עוד מלט שמים, עוד שורת לבנים, עוד ועוד אבנים.
ואחרי בערך שנה ומחצה חומה גבוהה בין שניהם חצצה.
כל אחד נסגר בחומה מסביב, מעתה לא יראו הם גם איש את אחיו.

חלפו השנים, חלפו ועברו, אוזו ומוזו שניהם התבגרו.
אוזו הביא לו אישה מן העיר ובן, יאסו, נולד לזוג הצעיר.

אך כל עת שאשתו הייתה לתומה לשאול מדוע הוקמה החומה, אוזו שלא זכר עוד עכשיו בעצם למה עם מוזו הוא רב.
היה אז מסביר בקול רציני, כי האיש הגר בצד השני הוא רשע מרשע, אכזר וצמא דם,
בקיצור – חיה בצורת בן אדם, ואותה חומה נועדה להגן על משפחתם מפני השכן.
“ואבוי לך”, סיים את דבריו לאמור, “אם לצד השני תנסי לעבור!”
והיא לא ניסתה, כי איזו אישה תרצה ליפול בידיו של רשע?

ומוזו?
גם מוזו הביא אישה מרחוק, ומייד נולד גמבו, זה שם התינוק.
ומובן שאשתו אישה חכמה, שאלה שאלות בעניין החומה.
“החומה נבנתה…” פתח מוזו כך, “מפני ש… מפני…” אך גם הוא כבר שכח.
אבל להסביר צריך, ולכן התחיל לתאר כמה רע השכן.
“האיש שגר מאחורי החומה הוא חיה דו-רגלית נוראה, איומה, רוצח, פושע, שודד וגנב. ואבוי לו למי שיפול לידיו”.
“אם כך”, אמרה האישה בחשש, “אני לכיוון החומה לא אגש”.

אוזו ומוזו מזמן בקברים, אבל בני-בני-בני-בני בני-בניהם מספרים.
סבא לאב, אב לאם, אם לבת, ובת לבן, כמה נורא ומפחיד השכן שנגדו הוקמה החומה החוצצת – אויב שהפך מאדם למפלצת.

רחוק רחוק מעבר להר, בכפר קאקארוזו שליד הנהר, טייל יום אחד ילד קט ושבב, אוזו שמו,
על שם הסב של הסב של הסב של הסב של הסב שכולנו זוכרים את כל מעשיו.

ואוזו הקט טייל לאיטו ליד החומה שחצתה את ביתו וחשב לעצמו:
“באמת מעניין איך נראית המפלצת בצד השכן. מה גובהה למשל, וגודל שיניה?
והאם נדלקת אש בעיניה? ומתי היא שיניים בטרף נועצת? איך הייתי רוצה להביט במפלצת!
אולי, רק אציץ בה מעל החומה? אבל היא טורפת, כך אימא איימה.
אז רק אטפס ודקה אסתכל – ואם בדקה היא עלי תתנפל? אז אולי לא דקה רק עשר שניות? לפני שאימא תשוב מקניות.

כדאי? לא כדאי! לא כדאי?
כדאי! שהרי אם לא עכשיו אימתי?”
ואוזו הקט הסתכל מסביב, אימו לא הייתה שם וגם לא אביו.
אל הצד השני אז הציץ בגנבה – שום מפלצת הוא לא ראה בסביבה.

“ואולי”, הוא חשב, מאמץ את עיניו: “המפלצת פשוט עושה לי מארב? מתחבאת ומצפה שלא אשים לב – ואז בזחילה אלי תתקרב?
צריך להשגיח סביב בקפידה, אבל מה זה…? מה רץ שם?

הרי זו… ילדה!”

כן, ילדה בגילו בחצר מתרוצצת, כאילו לא הייתה שם מפלצת.
“זהירות”, קורא אוזו. חיוור הוא כולו, “תברחי”, הוא צועק לילדה ממולו.
הילדה נעצרה – “למה לברוח?” ואוזו נפחד ממשיך עוד לצרוח: “תברחי לפני שיהיה מאוחר! יש פה מפלצת, כך אבא אמר.
מפלצת גדולה עם שיניים חדות, שבולעת בלי בעיות ילדות!”
“מפלצת גדולה?” תמהה הילדה.
“כן, עם ארס נחש וזנב מכוער, שזוללת ללא היסוסים כל דבר.
טפסי מעל החומה – תני לי יד, נברח לצד השני ומייד”.
“לשם?” אמרה הילדה, “לא אני! אני לא עוברת לצד השני, הצד השני הוא נורא מסוכן, אני לא מוכנה ללכת מכאן”.
“השתגעת?” נחרד אוזו, “או שאת מתלוצצת, ואם היא תגיע לכאן המפלצת?”

רחוק רחוק מעבר להר בכפר קאקארוזו ליד הנהר,
לבית קטן לבן ובהיר נכנס לא מזמן לגור זוג צעיר.
מי הזוג? רוצים עוד פרטים?
בבקשה.
מוזה קוראים לאישה,
ולכן לא קשה לנחש כמובן,
ש…ש…ש… כן,
אוזו הוא שם החתן. 

 

נספח 5 – טאבו דמויות

 

הרב קוק

אסור להגיד:

תורה

בני עקיבא

ארץ ישראל

 

אריק איינשטיין

אסור להגיד:

זמר

אני ואתה נשנה את העולם

עוף גוזל

 

ביבי נתניהו

אסור להגיד:

ראש ממשלה

כנסת

שרה

 

אייל גולן

אסור להגיד:

זמר

עיניים בגב

“ממה את מפחדת”

 

הרב אלישע וישליצקי

אסור להגיד:

גרעינים תורניים

תורה

ירושלים

 

הרב נריה

אסור להגיד:

בני עקיבא

כפר הרא”ה

“קדושה אני מבקש”

 

יחיאל אליאש

אסור להגיד:

בני עקיבא

ראשון

הקמה

 

יאיר שחל

אסור להגיד:

מזכ”ל

בני עקיבא

משקפיים

 

אילן רמון

אסור להגיד:

אסטרונאוט

חלל

חללית

 

נפתלי בנט

אסור להגיד:

הבית היהודי

פוליטיקאי

הימין החדש

 

זיגמונד פרויד

אסור להגיד:

פילוסוף

פסיכולוג

יהודי

 

דגן ורטמן

אסור להגיד:

חייל

עופרת יצוקה

נפל

 

אלירז פרץ

אסור להגיד:

מרים פרץ

אוריאל פרץ

חייל

 

בנימין זאב הרצל

אסור להגיד:

חוזה המדינה

הרצליה

ישראל

 

מנחם אושיסקין

אסור להגיד:

קק”ל

חובבי ציון

הכנסייה הארצישראלית

 

נתן שרנסקי

אסור להגיד:

אסיר ציון

ברית המועצות

הסוכנות היהודית

 

נטע ברזילי:

אסור להגיד:

טוי

אירוויזיון

זמרת

 

 

נספח 6 – אמוג’ים (כדאי להוסיף אמוג’ים ככל העולה על רוחכם)