תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

פתיחה:

שאלו את החניכים למי מהם קרה שמישהו התבלבל בינו לבין אחיו? למי מהם קרה שמישהו אמר להם שהם ממש מזכירים את ההורים שלהם?

אפשרות א- שאלו את החניכים שאלות שקשורות למשפחתם (נספח מספר 1). כל חניך יקבל במבה כמספר תשובתו. למי שיש בסוף השאלון הכי הרבה במבה מנצח.

אפשרות ב– העמידו את החניכים בשתי שורות אחד מול השני. שאלו שאלה (נספח מספר 1). מי שמספר תשובתו נמוך יותר מפסיד ונעמד מאחורי המנצח. כעת המנצח מתחרה מול מנצח אחר מהקבוצה המקבילה וכן הלאה עד שיש מנצח אחד. (המשחק נקרא גם מלחמה אנושית). 

שלב א:

אפשרות א- ספרו לחניכים את הסיפור “מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת” (נספח מספר 2)

ניתן לעשות זאת בצורה מעניינת יותר- לחלק תפקידים לחניכים, כל חניך יקבל חלק מהסיפור ויקריא/ יציג את חלקו.
שאלו אותם: מה הציל את העכבר מלהיתפס?

אפשרות ב- שחקו עם החניכים חתול ועכבר. (כל החניכים עומדים במעגל. בתוך המעגל עומד אחד החניכים שמשחק את תפקיד העכבר. מחוץ למעגל עומד חניך אחר שמשחק את תפקיד החתול. מטרת החתול לתפוס את העכבר ומטרת הקבוצה למנוע מהחתול לבצע את מטרתו. ע”י שמירה על העכבר).  

מה ששומר עלינו זה הסביבה שלנו. (במשחק המעגל שמר על העכבר ובסיפור האם שמרה ונתנה לאפרוח בדיוק את מה שהוא היה צריך). לכולנו יש כל מיני מעגלים אבל המעגל החזק ביותר שלנו הוא המשפחה. שאלו את החניכים מה המשפחה מעניקה לנו?

החניכים יענו כל מיני תשובות: תמיכה, אהבה, ביטחון, בית ומקום לגור בו. כאשר אחד החניכים אומר תשובה שמופיעה בנספח מספר 3 ניתן להניח את הדף על הרצפה.

הערה למדריך: ברמה הטכנית כמעט כל חברה יכולה לתת לנו את מה שהמשפחה מעניקה לנו היתרון של המשפחה  שזה מקום שאוהב אותנו תמיד, ללא תנאי, ולא יכול לזרוק אותנו. כמו שנאמר- משפחה לא בוחרים.  חשוב להדגיש זאת לחניכים.

שלב ב:

אפשרות א- חלקו לכל חניך כרטיס עם שם/ איור של חיה (נספח מספר 4). כך שלחצי מהחניכים יש כרטיס עם בע”ח ולחצי השני של החניכים יש כרטיס עם שם הגור שלאותה החיה. בקשו מאחד החניכים לתאר את החיה שיש אצלו ליתר חברי הקבוצה ע”י שימוש בשלוש מילים בלבד. (לדוגמה כבשה ניתן לתאר במילים: צמר, מההה.. ולבן) יתר חברי הקבוצה צריכים לזהות את החיה המתוארת  ולמצוא את החניך שהגור/האם נמצא אצלו (מי שהזוג אצלו צריך לומר בקול). המשחק נגמר כאשר כל החניכים מצאו את בני זוגם.

שאלו את החניכים- איך ידעתם לזהות את הזוג? 

לכל בע”ח יש הרכב גנטי מסוים שגורם לחיה להראות ולהתנהג בצורה מסוימת. לכל הכבשים יש צמר, לכל הג’ירפות- צוואר ארוך, לכל האריות- רעמה.

ככה זה גם אצל בני האדם- ילדים בדר כלל דומים להוריהם. גם מבחינה חיצונית וגם בתכונות ובהתנהגות. האנשים שאנחנו הכי מושפעים מהם אלו ההורים והאחים שלנו.
(ניתן לבקש לפני הפעולה מהחניכים להביא תמונות של הוריהם כשהיו בגילם ולראות את הדמיון). 

שאלו את החניכים אם למישהו מהם יש דוגמא. (זה יכול להיות ‘גם לי וגם לאמא שלי יש עיניים כחולות’, ‘לכל האחים שלי יש משקפיים’ או ‘אצלנו במשפחה כולם מוזיקאים’ או דברים כמו – כולם אנשים מאוד רגועים, רגישים …)

אפשרות ב- שחקו את המשחק ‘פיצה משפחתית’. (אחד החניכים אומר “פיצה משפחתית- פיצה משפחתית- פיצה משפחתית…” ברצף בקצב מסוים ויתר חברי הקבוצה צריכים לבלבל לו את הסדר/ את המילים.

כאשר החניך מתבלבל נשאל אותו- למה התבלבלת? למה שינית מהקצב/המילים?

קרוב לוודאי שהוא יענה שזה בגלל שיתר חברי הקבוצה השפיעו עליו.

הסבירו לחניכים שככה גם אדם נבנה. החברה שלנו משפיעה על התכונות שלנו. ניתן לראות איך אדם שגדל במדינת ישראל והייתה לו מנטליות ישראלית ואחר כך כשבגר ירד למדינה אירופאית- שינה ממנהגיו ומהמנטליות שלו. זה בגלל שהסביבה שלו והנורמות שלה השפיעו עליו.

המשפחה היא הסביבה הכי קרובה של אדם, לכן בדרך כלל לאחים יש תכונות משותפות, הומור משותף, מנטליות משותפת וכו’. (זאת מעבר לדברים שאנחנו מקבלים בתורשה מההורים כקוד גנטי)..

שלב ג:

בקשו מהחניכים לשתף כיצד הם רואים שהמשפחה משפיעה עליהם. (עדיף תכונה או משהו שהם למדו בזכות המשפחה שלהם) ניתן להיעזר באימוג’ים מהווטסאפ (אפשר להוריד מהאינטרנט).

הערה למדריך: כדאי לפתוח בדוגמה אישית כדי שיבינו יותר מה עליהם לעשות.

 נספחים:

נספח מספר 1:

כמה אחים יש לי?

בן כמה אחי/אחותי הבכור/ה?

כמה אחים אנחנו בחדר?

בן כמה אחי/אחותי הכי צעיר?

כמה דודים יש לי? (אחים ואחיות של אבא פלוס אחים ואחיות של אמא)

כמה אחיינים יש לי?

כמה גיסים וגיסות יש לי?

כמה פעמים בחודש האחרון ביקרתי את סבא וסבתא?

נספח מספר 2:

מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת/ לוין קיפניס

בבקר יפה אחד טילה הדוגרת המנומרת בחצר לאורכה ולרוחבה ומסביבה התרוצצו אפרוחים רכים –צהבהבים חסרי – זנב וקצרי – כנף. טיילה, הדוגרת, טיילה, חיטטה המנומרת, חיטטה וכאשר מצאה גרעין או תולעת פוררה אותם לפירורים והאפרוחים מיהרו – מיהרו, ניקרו – ניקרו וחטפו זה מזה.

פתאום יצא העגל מן הרפת, ראה כי אור בחוץ קפץ מרוב שמחה והתחיל רוקד על ארבע. נבהלה הדוגרת, ברחה אל הפינה וקידקדה בקול: “קד – קדה! אלי, בני, אוצו!””קד – קדה! אלי, קטני, רוצו!” מיהרו האפרוחים והתחבאו תחת כנפיה.

רק אפרוח אחד שחור עמד על מקומו חפר באשפה ולא אץ אל אמא, ולא רץ אל אמא.

“קד – קדה!” – קידקדה שוב הדוגרת.”הסכנה גדולה! העגל הטיפש מתהולל והוא ירמסך בטלפיים!”.

ולא שמע האפרוח בקול אמא ולא בא להתחבא תחת כנפיה.
רצה אליו הדוגרת וניקרה לו נקירה אחת בראשו.

כעס האפרוח וקרא אל אמו: “את אמא לא טובה! אלך לבקש לי אמא אחרת!”.

הלך לו האפרוח וראה את הברווזה טופפת בחוץ וסביבה חמישה אפרוחים.

אמר אליה:”ברווזה יפה, כחולת – צוואר! התקחי אותי לך לבן?”

אמרה הברווזה: “כן”!

הלך האפרוח עם בני הברווזה. איתם אכל, איתם שתה ואיתם הלך לטיל. הלכו וטיילו ובאו עד הנהר.

ראו הברווזים הקטנים את המים קפצו לתוכם והתחילו שוחים: מנפנפים כנף, מכשכשים זנב וטובלים ראשם בשמחה רבה. רק האפרוח נשאר עומד על שפת הנהר, עומד ורועד.

“מה אתה עומד, פחדן?” קראה הברווזה, “היכנס!”. והברווזה תפסה אותו, דחפה אותו המיימה ואמרה:

”פשוט רגליך לאחוריך, גרוף בתנוחות אצבעותיך, ושחה!”

ולא יכול האפרוח לעשות כן והתחיל טובע. כעסה הברווזה עליו ונקרה לו נקירה עזה בכנפו.

ברח האפרוח מן הברווזה וראה את הדרורה על כרכוב החלון.
אמר אליה: “דרורה יפה ארוכת זנב! אפשר תקבליני לך לבן?”.

אמרה הדרורה: ”כן!”.

קפץ האפרוח על העצים, ומן העצים על ערמת הקש ומן הקש על העץ הקרוב ומן העץ על כרכוב החלון.

נכנס אל קן הדרורה וישב עם הדרורים הקטנטנים, הרכרכים. איתם אכל, איתם שתה ואיתם שיחק.

אחר כך אמרה הדרורה: “עכשיו ילדיי הטובים נעופה קצת”. נזדרזו הדרורים הקטנים, ניתרו מן הקן אל העץ הקרוב שקשקו כנף ועפו מבד אל ענף.

רק האפרוח עמד על מקומו, עמד ורעד.

“הו, פחדן!” – קראה הדרורה: “ראה בניי מה קטנים הם ובכל זאת יעופו. ואתה גדול ומפחד?! לא יפה! כל בעל כנף צריך לעוף!ואתה, מתח רגלייך, פרוש כנפייך ועוף!”.

מתח האפרוח רגליים, פרש כנפיים, רצה לעוף – ונפל ארצה. 

קפצה מיד החתולה ועמדה אצלו. פנה אליה האפרוח וכה אמר אליה:”בבקשה, חתולה יפה: היי נא את לי לאם!”.

אמרה החתולה: “טוב”.

לקחה אותו החתולה והביאה אותו למרתף אל גוריה – חתלתוליה המשחקים בעכבר אמוץ השכם.

שיחקו כל החתלתולים בעכבר וחטפו אותו אחד מן השני.

רק האפרוח עמד על מקומו ופחד.

“שחק גם אתה בעכבר!” – פקדה עליו החתולה.”חתול שאינו יודע לצוד עכברים סופו שימות ברעב!”.

פחד האפרוח מפני העכבר.

כעסה החתולה ושרטה בו שרטת. ברח האפרוח ובא עד המלונה אשר בחצר. ראה את הכלבה משחקת עם גוריה – כלבלביה.

עמד וחשב: אך, זוהי באמת אמא טובה! כיצד היא משחקת יפה עם ילדיה!

פתאום התרוממה הכלבה עמדה על רגליה הקדמיות ונבחה בקול:

“הב! הלאה מכאן! הב – הב!”.

נבהל האפרוח וברח אל אמא התרנגולת,

התחבא תחת כנפיה וקרא:”רק את אימא טובה! רק את אימא חביבה!אין כמוך עוד אימא טובה בכל האימהות!”

נספח 3:

כל אחת מהמילים כתובה בנפרד: חום, תמיכה, עזרה, בית, מקום לגור בו, ערכים, דאגה, הגנה, בטחון

נספח מספר 4: