איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
פעולה ממערךבפעולות האחרונות התחברנו למשפחה שלנו והבנו עד כמה היא חשובה ומשמעותית לנו. הקשר והקרבה למשפחה, כיבוד ההורים והאהבה מחזקים את המשפחה ונתונים גם לאחריותנו. נתקלנו גם בקשיים ובשאלות שעולות בתוך המשפחה, ועתה נרצה להעביר לחניכים את המסר שמשפחה חזקה שווה עם חזק. העבודה שלנו לחיזוק הקשר והברית במשפחה שלנו, בניין המשפחה שלנו, מחזקים את בניין עם ישראל כולו.
ציוד נדרש-
נספחים, שני בקבוקים של ליטר וחצי מלאים מים, מקרן ומחשב (רשות)
שלב א – המשפחה הגדולה שלי
אמרו לחניכים להתחלק לזוגות, להתפזר עשר דקות ברחובות הסמוכים ולשאול את העוברים ושבים: “מה החשיבות של המשפחה בעיניך?”
כשהם יחזרו בקשו מהם לשתף בכמה מהתשובות שקיבלו.
חלקו את החניכים לקבוצות של לא יותר מחמישה. תנו לכל קבוצה את הסיפור על הדלאי לאמה (נספח 1) ובקשו מהם לענות על השאלה: למה כשהאישה אומרת לגורו ‘המשפחה היהודית’ הוא מבין מיד ששם טמון הסוד? מה כל כך חשוב ומשמעותי בזה?
לאחר כמה דקות בקשו מנציג מכל קבוצה לומר את מסקנתה מהדיון.
הסבירו לחניכים שבניית המשפחה שלנו (גם המשפחה שנולדנו אליה וגם המשפחה שנקים בע”ה) חשובה מאוד לעם ישראל. התפקיד של עם ישראל הוא להוסיף אור ולהופיע את שם ה’ בעולם, ועם ישראל בנוי מאבני יסוד, שהן המשפחות. ככל שכל תא משפחתי יהיה חזק יותר, משמעותי יותר ומשפיע יותר, נוכל למלא את תפקידנו כעם בצורה הגדולה והמשמעותית ביותר. זה לא יכול להיגמר בזה שמישהו יקים משפחה חזקה, אלא תלוי בכל אחד ואחת שיקימו משפחה של חסד ומצוות וישפיעו אותם הלאה כמה שרק אפשר.
שלב ב – כמה כבר אפשר?
בחרו מתנדב ואמרו לו להחזיק בקבוק מלא מים ביד ישרה זמן רב ככל האפשר. באותו זמן עשו סבב עם בקבוק נוסף: כל חניך מהשבט ירים את הבקבוק ויעביר אותו ליושב לצידו כאשר ימאס לו, אפילו כמה סיבובים, עד שהמתנדב, שמחזיק לבד, יישבר.
שאלו את המתנדב:
– למה הפסקת?
– מתי היה הכי קשה?
– מה גרם לך להמשיך להחזיק את הבקבוק?
שאלו את השבט:
– האם התקשיתם להרים את הבקבוק?
– האם היה הבדל בין הסבב הראשון לסבבים שאחריו?
ברור שכשאתה לא לבד הדברים כלים יותר, כשהנטל מתחלק בין כולם הוא מחזיק מעמד ויציב יותר.
בקשו מהחניכים לומר איזו משימה בחרו בסוף הפעולה הקודמת ואם כבר הספיקו למלא אותה (תזכורת: תחום אחד שהם מתחייבים לעשות בו יותר למען הבית והמשפחה). שאלו את מי שלא הספיק למה לא הספיק.
חלקו לחניכים את הסיפור על יוני (נספח 2) ובקשו משלושה חניכים לקרוא או להציג, כל אחד חלק, לפי המתואר. שאלו את החניכים:
– מי האנשים בסיפור שיוני לא עושה איתם חסד?
– מה גורם ליוני לחפש לעשות חסד דווקא עם אנשים הרחוקים ממנו?
הרבה פעמים אנחנו מחפשים לעשות טוב ולהיות מחויבים למשהו רחוק מאיתנו, גדול מאיתנו. אבל אנחנו צריכים להבין שדווקא כלפי האנשים שקרובים אלינו המחויבות משמעותית וחשובה יותר. המשפחה שלנו היא הדבר הקרוב אלינו ביותר, והיא צריכה להיות ראשונה בסדר העדיפויות. לא תמיד קל לוותר על הרחוק למען הקרוב, אבל ההשקעה במשפחה שלנו תחזק אותה, ומתוך כך תחזק את עם ישראל כולו.
שלב ג – אידאל
אפשרות א: הציגו לחניכים את הסרטון (נספח 3).
שאלו את החניכים:
– מה דעתכם על הרעיון של טרוור?
– האם גם אתם חושבים שמדובר ברעיון אוטופי?
– האם אתם חושבים שהוא מעשי בסופו של דבר?
הסבירו לחניכים שמטרתנו היא ליצור עולם נעלה ושלם, וזה לא אוטופי כלל אלא מעשי, ויקרה על ידי כל אחד ואחת מאיתנו ועל ידי המשפחות שלנו שיפיצו את הטוב הלאה.
אפשרות ב (או המשך): בקשו מהחניכים שכל אחד יחשוב כמה דקות על המשפחה האידאלית מבחינתו: איך נראה הקשר בין כולם, מי ממלא את המטלות בבית, מי עוזר למי ואם עוזרים גם לאחרים ועוד, המשפחה האידאלית לפרטיה.
כעת בקשו מזוגות חניכים או מיחידים להציג בצורה מיוחדת, בהצגת יחיד, בחרוזים, בדרך קריאה מיוחדת או בתכנית כתובה איך נראה יום אידאלי בחיי משפחה – כיד הדמיון הטובה עליהם.
אפשר להשתמש במצבים כמו הכנות לשבת, סעודת שבת, נסיעה במכונית בטיול משפחתי, זמן ארוחת ערב ומקלחות עם ילדים קטנים וכו’.
סיכום: אנו יודעים שלא תמיד פשוט להיות חלק ממשפחה וזה דורש מאיתנו הרבה, אבל הקשר שלנו עם המשפחה שלנו תורם לבניין המשפחה הפרטית בתוך הבניין הגדול של משפחת עם ישראל.
נספח 1
הדלאי לאמה, המנהיג הטיבטי הישיש, גלה ברחבי בהודו מאז היה בן 25. יום אחד נודע לו כי לא הרחק ממקום מושבו מתקיים מחנה של ארגון יהודי שומר מצוות. ביקש המנהיג הישיש להיפגש עם ראשי המחנה. בפגישה אמר להם: “אני נמצא בגלות, הרחק ממולדתי, זה כמה עשרות שנים, וכבר מרגיש עד כמה קשה לשמור על הזהות, על צורת החיים הייחודית, הרחק מהבית. אתם עם שנמצא בגלות אלפי שנים, ואף על פי כן הצלחתם לשמר את זהותכם העצמית בצורה מרשימה וייחודית. מהו הסוד שלכם?”
ניסו להעלות רעיונות, זה אומר בכה, וזה אומר בכה, עד שבסוף אמרה אחת הנשים: “מקור עוצמתנו וסוד הישרדותנו הוא המשפחה היהודית. בכל מקום בעולם שאליו הגיעו זוג יהודים, הגיע הכול. כל משפחה היא גרעין של עם שלם, יש בה מלך ומלכה, כוהן גדול ושכינה, הכול מקופל בה”.
הקשיב הדלאי לאמה, לחש לעצמו ואמר: “זהו… זהו הסוד… כאן טמון המפתח”.
נספח 2
חלק 1 – לקרוא בטון גבוה, כמו של ילד קטן
יוני הוא תלמיד בגילכם. הוא למד על החסד והתפעל ממנו כל כך עד שהחליט: “גם אני רוצה”. בוקר אחד התעורר יוני ובליבו גמלה החלטה: “אני רוצה לעשות מעשה חסד גדול. אציל איש עני מרעב או אתפוס גנב בסופר. אסתובב כל היום עד שאמצא מעשה חסד גדול שאוכל לעשות”.
יוני קם במהירות, נטל את ידיו, התלבש, ניגש לשתות שוקו ולקח את הכריך שאימא הכינה לו.
– “בוקר טוב, יוני”, אמרה אימא. מרוב מחשבות על מעשה חסד יוני לא ענה.
– “יוני, חמוד”, אמרה אימא, “אני ממהרת היום לעבודה. האם תוכל ללוות את רותי לגנון?”
– “אני מצטער אימא, אני לא יכול, יש לי משימה חשובה היום”, ענה יוני ויצא במהירות מהבית.
כל הדרך חשב יוני על מעשה החסד שלו. “אולי אציל ילד קטן שנמצא בסכנה? אולי אכבה בעצמי שרפה גדולה?”
חלק 2 – לקרוא בקול של אישה מבוגרת
בדרך לבית הספר פגש יוני את סבתא שולה כשהיא יוצאת מהמכולת ובידיה שקיות כבדות עמוסות במצרכים.
– “יוני, חמוד, אני כל כך שמחה לפגוש אותך”, אמרה סבתא, “תוכל בבקשה לעזור לי עם השקיות עד שתגיע לבית הספר? הן כל כך כבדות”.
– “אני מצטער, סבתא, אני מאוד עסוק היום, יש לי משימה חשובה”, ענה יוני וחצה במהירות את הרחוב.
הגיע יוני לבית הספר, ישב כמו כולם, פתח את הספר ואת המחברת כמו כולם, אך המחשבות שלו היו רחוקות-רחוקות: “אולי אלך לבית חולים ואחלק לחולים חבילות ממתקים? לא, זה לא מספיק חשוב. אולי…”
– “יוני”, פנה אליו דוד, “האם תוכל להשאיל לי בבקשה מחדד? החוד בעיפרון שלי נשבר”.
– “אני לא יכול, אתה לא רואה שאני עסוק?” ענה יוני והמשיך לחשוב.
כשהסתיימו הלימודים ניגש אליו רמי ואמר: “יוני, האם תוכל ללמוד איתי אחר הצהריים למבחן בתורה? אני לא כל כך מבין את הפרק”.
– “לא היום. היום אני עסוק, יש לי משהו חשוב מאוד לעשות”, ענה יוני.
חלק 3 – לקרוא בקול של מגיש חדשות
בדרכו חזרה הביתה חשב יוני: “אלך לסבא אברהם. הוא אדם חכם ובוודאי ייתן לי עצה איזה מעשה חסד גדול אני יכול לעשות”.
הגיע יוני לביתו של סבא וראה אותו עובד בגינה.
– “יוני, יקירי”, שמח סבא, “הגעת בדיוק בזמן. אני עובד בגינה כבר זמן רב והגב שלי קצת כואב עכשיו. האם תוכל לעזור לי לעדור את הגינה ולנכש את העשבים?”
– “לא סבא, אני מאוד עסוק. אני רוצה לעשות מעשה חסד גדול, ולא מוצא!”
סבא רק חייך ואמר: “אולי בכל זאת תעבוד איתי קצת בגינה?”
– “אולי בפעם אחרת”, אמר יוני והלך.
בערב היה יוני עצוב ומאוכזב. הוא שכב על מיטתו וחשב: “איך יכול להיות שיום שלם עבר ולא הצלחתי למצוא ולו מעשה חסד אחד לעשות?”
יוני נרדם.
נספח 3
