תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: שחקו את המשחק ‘התחברתי’ עם במבה.

בחרו מתנדב שיתחיל במשחק. הנושא: הבית והמשפחה שלי. על כל פרט שיאמר החניך בנושא, ייקח במבה מהחבילה. ברגע שחניך אחר יזהה מכנה משותף ביניהם עליו לצעוק “התחברתי”, וחבילת הבמבה תעבור אליו. הוא יתחיל לספר על ביתו ועל משפחתו וייקח במבה על כל פרט שיזכיר עד שחניך אחר יצעק “התחברתי” והחבילה תעבור אליו. המשחק יימשך עד שכל החניכים יספרו על ביתם ועל משפחתם.

אם הנושא לא מובן, תנו דוגמה משלכם:

אימא פותחת את הדלת ומחבקת אותי כשאני חוזר, תמיד יש אוכל חם לארוחת צוהריים, כל אחד מבלה בחדר שלו, יש המון עציצים, יש מרפסת, אף אחד לא יושב לבד בחדר וכו’.

משחק זה מאפשר לחניכים לספר על משפחתם ועל הבית שלהם באופן קליל ונחמד ולהתעורר לשים לב לשוני בין הבתים ולאופי של כל אחד מהם.

שלב א: אני הוא הבית שלי

הניחו על הרצפה במרכז המעגל דף שעליו כתובה השאלה: “מה הכי חשוב בבית?” פזרו סביב הדף בתוך המעגל כרטיסיות תכונות וערכים (נספח 1). אמרו לחניכים שעליהם לסדר את הכרטיסיות על פי חשיבות הערך בעיניהם, והדגישו שעל השבט להגיע להסכמה בנושא: הערך החשוב ביותר בבית. תוך כדי שהחניכים יסדרו ויחליטו המשיכו לשאול מה חשוב יותר, איזו תכונה חיונית יותר, במה הבית צריך להשקיע.

לאחר שהחניכים יסיימו לסדר ויגיעו להסכמה, שאלו:

• מי חושב שהכרטיסיות מסודרות בסדר הנכון?
• למה אתם חושבים שהכרטיסיות מסודרות בסדר הנכון (או הלא נכון) בעיניכם?
• מה הוביל אתכם לחשוב ככה?

אפשרות א:

פזרו במרכז המעגל פתקים עם ציורים של כל מיני חפצים בבית (נספח 2). ספרו לחניכים שבצער רב הם מתבקשים לעזוב את ביתם, ומותר להם לקחת איתם שני חפצים בלבד. בקשו מכל חניך וחניכה לבחור שני חפצים שלא היו מוכנים להשאיר בבית (מתוך הציורים או חפץ אחר שחשבו עליו).

לאחר שהחניכים יבחרו חפצים (אם יש מעט חניכים הם יכולים לקחת את התמונות. אם יש חניכים רבים, שיבחרו חפצים אבל לא ייקחו את התמונות), בקשו משלושה מתנדבים לשתף למה בחרו דווקא בחפצים האלה.

שאלו את החניכים:

• מה גרם לכם לבחור דווקא בחפצים האלה?
• האם אלו דברים שחשובים גם למשפחה שלכם, שחשובים בבית שלכם?

הערה למדריכים: בפעולה הקודמת הייתה אפשרות להשתמש בכרטיסיות. אם השתמשתם בהן, מומלץ הפעם להשתמש באפשרות השנייה – מרוץ שליחים.

אפשרות ב: שחקו עם החניכים מרוץ שליחים. חלקו את השבט לשתי קבוצות והעמידו את הקבוצות בטורים. עמדו במרחק מה מהטורים. בכל פעם החניכים הראשונים בטור ירוצו אליכם, וכדי לחזור אל הטור יצטרכו לומר לכם שם של חפץ משמעותי להם בבית. כשהחניך יגיע בחזרה אל הטור וייתן כיף לבא אחריו, הבא יכול להתחיל לרוץ לכיוונכם.

לאחר שמשחק יסתיים חזרו לשבת במעגל ושאלו את החניכים:

• כשהייתם צריכים לומר לי שם של חפץ שמשמעותי לכם בבית, לא חשבתם יותר מדי. מה גרם לכם לומר דווקא את החפץ הזה?
• האם החפץ הזה חשוב גם למשפחה שלכם, חשוב בבית שלכם?

סכמו: חלק מרכזי מהזהות שלנו נבנה מהשייכות שלנו למשפחה שלנו, לבית שגדלנו בו. כל אחד מאיתנו גדל בבית שונה, והבית משפיע מאוד על מי שאנחנו היום. אני מושפע ממנו רבות גם אם אני דומה לבית שלי וגם אם אני שונה ממנו. זו אחת הסיבות לכך שכל אחד מאיתנו שונה מחברו, מכיוון שכל אחד מגיע מבית אחר לחלוטין. כל אחד מאיתנו הוא מי שהוא היום הרבה בגלל הבית שבו גדל.

שלב ב: מה מקור הכוח שלי?

א. הניחו את מילות השיר “בית זה בסך הכול קופסה שגרים בה” על הרצפה, והשמיעו את השיר (נספח 3):

https://www.youtube.com/watch?v=QQ0xWLneYxE

לאחר ההשמעה שאלו את החניכים:

• מה ההבדל בין בית למכונית?
• מה משמעות הבית בעיניכם?
• למה שלא תסכימו לוותר על הבית?

כוונו את החניכים לנקודה שהבית חשוב לא בגלל הקירות אלא בגלל המשמעות של המשפחה בעבורנו.

ב. לאחר שתשמעו את תשובות החניכים, חלקו לחניכים את הסיפור על אש במשפחה (נספח 4).

בסיום הקריאה סכמו: כמו שראינו בסיפור, המשפחה היא האש שלנו. אנחנו כמו גחלת. כשאנחנו מחוברים וקשורים למשפחתנו אנחנו דולקים, מלאי כוחות ואור. המשפחה מדליקה ומחממת אותנו. משמעותי מאוד להיות קשורים למשפחה, ואסור לעזוב את הקשר הזה, משום שחשיבותו גדולה מאוד.

שלב ג: להיות או לא להיות

א. חלקו את השבט לקבוצות בחלוקה אקראית, בכל קבוצה כארבעה חניכים. תנו לכל קבוצה חבילת כוסות והנחו את הקבוצות לבנות את פירמידת הכוסות הגדולה והגבוהה ביותר בשיתוף פעולה. לאחר כמה דקות עצרו את החניכים, אמרו להם להניח הכול וחזרו לשבת במעגל.

אמרו לחניכים שבוודאי אם היו בוחרים את חברי הקבוצה שלהם לביצוע המשימה, היו בוחרים אחרת. הם היו בוחרים קבוצה שבה קל להם לפעול, שכל החברים בה עוזרים ואינם מפילים כוסות בטעות, קבוצה שכיף בה, קבוצה עם כל החברים שלהם. אבל הם לא יכלו לבחור עם מי להיות.

ב. העירו את תשומת לב החניכים לכך שאף אחד מהם לא בחר לאיזו משפחה להיוולד. שאלו את החניכים ובקשו מהם לענות בפופקורן (מי שרוצה – משתף):

– האם הייתם מעדיפים לבחור את המשפחה שלכם?

– מה היתרונות והחסרונות שיש בזה שאנו לא בוחרים?

– מה לדעתכם אפשר לבחור במסגרת המשפחתית?

סיכום:

במשחק ‘התחברתי’, בכרטיסיות ובמרוץ השליחים ראינו שזהותנו האישית מושפעת מהבית שגדלנו בו וממשפחתנו. בדיון ובשיר דיברנו על שהמשפחה והבית שלנו משמעותיים לנו יותר מסתם מקום לגור בו, ואחר כך בסיפור ראינו שהמשפחה היא מקור הכוח שלנו. לסיום ענינו על השאלה איך אנו בוחרים להתייחס למשפחה שלא אנו בחרנו בה.

ראינו עד כמה השייכות שלנו למשפחה חשובה ומשמעותית!

נספחים:

נספח 1: תכונות

(כל תכונה בכרטיסיה נפרדת) אהבה, שמחה, עושר, ילדים, זמן איכות, קרבה, נוחות, אכפתיות, הקשבה, שיתוף פעולה, אחדות, עזרה, דאגה, צחוק, אופטימיות, איכות חיים, אסתטיקה

נספח 2: כרטיסיות איורים

קערת קורנפלקס, עציץ, תה, ספר, גיטרה, מעטפה עם מכתב, אלבום תמונות, משחק קופסה, תכשיט, בקבוק יין, סיר, בובה, אחר.

נספח 3:

קופסה ולא יותר 
מילים ולחן: דתיה בן דור

אם ישאלו אותך “מה זה בית?” אז מה תגיד?
אם ישאלו אותי “מה זה בית?” אני אגיד
שבית זה בסך הכול קופסה שגרים בה, קופסה ולא יותר 
אבל על הקופסה הזאת אני אף פעם לא אסכים לוותר 
לא, לא אסכים לוותר 

בית זה בסך הכול קופסה שגרים בה, קופסה ולא יותר 
אבל על הקופסה הזאת אני אף פעם לא אסכים לוותר 
לא, לא אסכים לוותר 

אם ישאלו אותך “מה זה אוטו?” אז מה תגיד? 
אם ישאלו אותי “מה זה אוטו?” אני אגיד
שאוטו זה בסך הכול קופסה שנוסעים בה, קופסה ולא יותר 
אבל על הקופסה הזאת אני מוכן בקושי לוותר, בקושי לוותר 

אוטו זה בסך הכול קופסה שנוסעים בה, קופסה ולא יותר 
אבל על הקופסה הזאת אני מוכן בקושי לוותר, בקושי לוותר 
בקושי לוותר!

נספח 4:

אש בתוך המשפחה (תקווה מנוסי)

איש אחד, שנהג להשתתף באירועי משפחה בקביעות, הפסיק להגיע לאירועים ללא הודעה מוקדמת. לאחר שבועות מספר החליט אחיו הצעיר לבקרו. זה היה לילה קר מאוד.

האח הצעיר מצא את אחיו יושב מול אח בוערת. האש הדולקת הייתה חמימה ומזמינה. האיש הבין את סיבת ביקורו של האח הצעיר והזמין אותו לשבת לידו בכיסא נוח מול האש. האח התיישב בשקט וחיכה…

שקט עמוק שרר ביניהם. שני הגברים רק התבוננו באש, בריקודי הלהבות מסביב לעצים הבוערים. כעבור כמה דקות בחן האח הצעיר את הגחלים, ובזהירות רבה בחר בגחלת מהבולטות שבהן. אט-אט הוא הרחיק אותה מהאש, חזר לכורסתו, נשאר לשבת והמתין…

המארח התבונן בתהליך, מרותק למהלכו של אחיו הצעיר. אט-אט החלה הגחלת לדעוך, תחילה איבדה ברק ואחר כך כבתה כמעט לחלוטין.

בתוך זמן קצר מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום הפך להיות גחלת מכוסה שכבה של אפר מת שחור וקר, ואף לא מילה נאמרה בין שני האחים מתחילת הערב.

בשלב מסוים החל האח הצעיר להתכונן לעזיבתו לביתו. הוא החזיר את הגחלת הקרה וחסרת התועלת למרכז הלהבות. כמעט מייד חזרה הגחלת לבעור, כשהיא ניזונה מהאור ומהחום של הגחלים הסמוכות לה.

כשעמד האח הצעיר ליד הדלת אמר לו מארחו: “תודה על ביקורך ועל השיעור הנפלא שלימדת אותי. אחזור למשפחה. תבורך!”