איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתאנחנו חלק משרשרת גדולה וארוכת שנים, משפחתית, תרבותית ולאומית. חלק משרשרת של עם ישראל.
כל דור הוא חוליה בשרשרת ותפקידו להיות מחובר בקשר הדוק לעבר ולהוות את הקשר ואת ההתקדמות אל עבר העתיד.
בפעולה זו נעסוק במסורת, כיצד היא נוכחת בחיי היום-יום שלנו, עם אילו ערכים במסורת שלנו אנו מזדהים ואיך בתוך הגל הזה אנו מצליחים להביא את עצמנו לידי ביטוי.
ציוד נדרש:
כוסות כמספר החניכים, בקבוק מים, קצת מלח, קצת סוכר, תמונות מפתחות דיון, כיסויי עיניים, במבה
הציגו את נושא הפעולה וחלקו לחניכים כוסות. מלאו בכוסם של כל חניך וחניכה מעט מים (בגובה 1 ס”מ) ובקשו מהם להתחלק לשתי קבוצות במעגלים נפרדים. הודיעו שהמשחק מתחיל, וכל קבוצה צריכה למלא בכוס אחת כמה שיותר מים הכי מהר שהיא יכולה. סביר להניח שהחניכים יבחרו לפעול הדרך המהירה ביותר: כל חברי הקבוצה יעבירו את תכולת הכוס שלהם לכוס אחת.
לפני הפעולה ‘שתלו’ חניך (באחת הקבוצות) שבמקום למזוג את המים שלו לכוס, ישתה אותם בתואנה שהוא צמא.
שימו לב שכאשר החניך סירב לתת מהמים שלו לקבוצה, הקבוצה הפסידה.
חלקו כוסות חדשות לכל קבוצה. בכל כוס בקבוצה אחת שימו כמה גרגירי מלח, ובקבוצה השנייה שימו גרגירי סוכר. כעת בקשו מכל קבוצה למזוג את המים מהשלב הקודם על המלח והסוכר, ולחבר שוב את כל הכוסות יחד.
סכמו את שני השלבים עם החניכים:
סכמו: כאשר יש לנו יותר זהויות במסורת ובתרבות, התרבות עשירה יותר (כמו שכאשר יש יותר כוסות, יש יותר מים), וכאשר הקבוצות המסורתיות שונות (בשל דור אחר או אופי שונה) המסורת אינה משתנה אלא הטעם שלה שונה. המסורת שלנו היא אותה מסורת, תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב, אך במהלך הדורות הטעם שלה משתנה עם שינויי הדור.
עברו לשלב הבא: חלקו כוסות לכל החניכים כאשר הם יושבים במעגל. מלאו לחניך אחד את הכוס, ובקשו מהם להעביר את המים בין יושבי המעגל עד שיגיעו חזרה לכוס המקורית.
לאחר הפעם הראשונה נסו לעשות זאת מהר יותר ולשבור כל פעם את השיא של הפעם הקודמת.
אמרו לחניכים: שימו לב לתופעה מעניינת. כל אחד קיבל כוס ריקה (חוץ מהראשון) אבל כעת הכוס שלו אינה ריקה לגמרי (בכל כוס נשארו כמה טיפות). מדוע?
סכמו: המסורת היא חלק מאיתנו, אנחנו משמשים חלק מהמסורת, ונרצה או לא נרצה – היא משפיעה עלינו.
דונו עם החניכים:
פזרו תמונות מפתחות דיון על הרצפה (נספח 1), והורו לחניכים להסתובב בין הציורים. מטרת ההפעלה היא לקשר בינינו לבין המסורת בכלל והמשפחה בפרט ולבטא את הקשר הזה בעזרת התמונות.
בקשו מכל אחד מהחניכים לבחור ציור אחד ולהסביר מדוע לדעתם הציור הכי דומה למסורת. בשבטים צעירים אפשר לומר משפחה, ולא מסורת.
לאחר מכן פזרו שוב את התמונות על הרצפה, ובקשו מכל החניכים יחד להרכיב ציר תמונות, כך שצד אחד של הציר יציג איזו תמונה לדעתם הכי מייצגת מסורת או משפחה, והצד השני יציג איזו תמונה לדעתם הכי פחות מייצגת מסורת או משפחה, וביניהן יוצבו שאר התמונות.
ערכו דיון:
אפשרות א: שחקו את משחק התנועות. הוציאו מהמעגל חניך אחד ובחרו בחניך אחר שיהיה ‘מלך התנועות’ – הוא יקבע אילו תנועות יעשו חברי המעגל, וכל פעם שיחליף תנועה, כולם יחליפו אחריו. הכניסו את החניך שיצא, והוא יצטרך לעקוב אחר המעגל ולגלות מיהו מלך התנועות.
אפשרות ב: שחקו את משחק ‘ידא אריכתא’ (יד ארוכה). חלקו את השבט לשתי קבוצות (אם השבט גדול אפשר גם לחלק ליותר) והעמידו כל קבוצה בטור, כאשר כל חניך מחזיק במותניים של חברו העומד לפניו. החניך הראשון, שאין לו במי להחזיק, הוא היד הארוכה של החניך האחרון. עיני כל החניכים מכוסות מלבד עיניו של החניך האחרון בטור.
הניחו במבה אחת לפני כל טור חניכים. מטרת הטור היא לכוון את החניך הראשון בטור לקחת את הבמבה. החניך האחרון בטור, שיכול לראות, יכוון את שאר חברי הטור על ידי לחיצות הכוונה במותניים, עד שהן יגיעו במעין זרם לחניך הראשון, וכך החניך הראשון יבין היכן הבמבה נמצאת וייקח אותה.
אחרי שהקבוצות השיגו את הבמבה הראשונה אפשר להעלות את רמת הקושי (להרחיק את הבמבה, להזיז אותה וכו’).
שאלו את החניכים:
סיכום:
במשפחה שלנו יש תא קטן שמכיל אותנו, את אימא ואבא, את האחים והאחיות. לפעמים התא הזה מגובש ומלוכד, לפעמים הוא קטן ולפעמים הוא עוד רק בהתהוות, ואנחנו חווים בו תהליכים שאנחנו חווים גם במסגרת גדולה יותר שנקראת מסורת. לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו ממש חלק ממנה, לפעמים אנחנו עדיין לא מבינים מה הקשר שלנו לכל זה ולפעמים אנחנו בעצמנו מובילים שינויים חברתיים, שינויים עירוניים ואפילו שינויים לאומיים ועולמיים.
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2018/09/נספח-1-פעולה-שניה.pdf”]