איתור סניפים וכפרי בוגרים
אחוזי העולים לארץ הולכים ויורדים. למה? כנראה משהו קשה להם! איך אנחנו יכולים להבין את העולים ולהצליח לעזור להם אם אף פעם לא התמודדנו עם קשיים כמו שלהם? בפעולה נבין לעומק את הגורם המונע מיהודי התפוצות לעלות ונגלה במפתיע שכולנו מתמודדים עם אותו הקושי בחיינו האישיים.
בשלב זה ננסה להבין מה גורם ליהודי התפוצות שלא לעלות לארץ.
מוצעות כאן שלוש מתודות אפשריות, בחרו את האפשרות המתאימה ביותר לשבט שלכם.
אפשרות 1 – ישיבת ממשלה
דמו עם החניכים ישיבת ממשלה (אפשר לארגן את החדר ולהציב שולחן גדול במרכז, וסביבו ישבו החניכים, מנו ראש ממשלה, שר עלייה וקליטה, יושב ראש כנסת, אחראי שיסכם את מסקנות הישיבה וכו’) העוסקת בנתון המטריד: “בעשר השנים האחרונות חלה ירידה ניכרת במספר העולים ארצה. בשנה האחרונה מספר העולים הוא הנמוך ביותר בעשר השנים האחרונות”. כדי להציע פתרונות יעילים, חברי הישיבה מבינים כי ראשית עליהם לאתר את שורש הבעיה, ולכן התכנסה הישיבה כדי לנסות להבין את הלך החשיבה ואת מערכת השיקולים של יהודי החי בתפוצות, ולהסיק מה מונע מבעדו לעלות ארצה.
(הקפידו שהדיון יתמקד בגורמים לבעיה ולא בהצעת פתרונות.)
אפשרות 2 – דיון
תלו על הקיר או הניחו במרכז המעגל דף ובו עקומה של מספרי העולים בשנים האחרונות (נספח 1).
שאלו את החניכים מהי עמדתם בנוגע לנתון זה – בעייתי, מטריד, טבעי?
נסו לשער איתם יחד מה הסיבה למצב הנראה בעקומה.
אפשרות 3 – סיפור
ספרו לחניכים את סיפורה של אנאל לוין, המתגוררת בצרפת (נספח 2).
שאלו את החניכים למה לדעתם משפחת לוין אינה עולה לארץ ישראל, ומה הם מרגישים בנוגע לזה.
לאחר העלאת הגורמים האפשריים לבעיית העלייה, הכניסו את כל ההצעות תחת כותרת אחת – “קושי לצאת מאזור הנוחות”.
ודאו כי החניכים מבינים את המושג (כדאי גם לחשוב בעצמכם מהי ההגדרה של אזור נוחות – אוסף התנאים שמעניקים לאדם תחושת ביטחון ומאפשרים לו להיות במיטבו. למשל, שפה מוכרת, חברה ידועה, הזדמנות לשימוש בנקודות חוזק – דיבור, ציור, לימוד, עמידה מול קהל ועוד. באופן טבעי אזור הנוחות משתנה מאדם לאדם, וכשהאדם יוצא מאזור הנוחות שלו קשה לו יותר להרגיש טוב וחזק עם עצמו וכלפי הסביבה).
שקפו לחניכים כיצד כל גורם שהם ראו כמעכב עלייה, שורשו בבעיה זו – בקושי לצאת מאזור הנוחות.
בשלב זה ננסה להזדהות עם הקושי של העולים לצאת מאזור הנוחות ונראה איפה כל אחד מאיתנו מתמודד עם נקודה זו בחייו האישיים.
המסקנה שהגורם המרכזי המעכב את עליית יהודי התפוצות הוא שלא נוח להם לעלות, יכולה לעורר בנו התנגדות מסוימת: “בגלל שלא נוח לא עולים? הרי בשביל כל דבר צריך לעשות ויתורים, ובוודאי שבשביל ערך מרכזי כל כך נידרש לוויתורים גדולים!”
העצימו את הקושי הזה לחניכים.
אפשרות 1 –
כתבו על דף גדול ‘אני מרגיש/ה לא בנוח כש…” ופזרו מסביב משפטי השלמה שונים (נספח 3).
בקשו מכל חניך או מכמה מתנדבים לקחת את המשפט שהם הכי מזדהים איתו ולהסביר למה.
בסוף שאלו את החניכים ובקשו מהם לענות בכנות: האם אתם תמיד מצליחים להסתדר מחוץ לאזור הנוחות שלכם?
הסבירו לחניכים שאלו בדיוק אותם קשיים שעולים חדשים חווים, אבל באופן תמידי וכנראה קיצוני יותר מהם, מפני שהמעבר מהאזור המוכר והנוח שלהם לאן שהם הגיעו היום גדול יותר, וגם להם, כמו לכל אחד מאיתנו, קשה לעשות שינויים מהירים ולהשתלב במקום שאין לנו אזור נוחות מוכר וידוע.
אפשרות 2 – מה אתם הייתם עושים?
הציגו בפני החניכים סיטואציות שונות (נספח 3) המציגות קונפליקט בין האזור הנוחות לבין אידיאל מסוים.
בכל סיטואציה שאלו את החניכים: מה אתם הייתם עושים?
הראו להם שאזור הנוחות מהווה שיקול משמעותי בקבלת ההחלטות שלהם, ולעיתים הוא גובר גם על שיקולים אידאולוגיים כאלה ואחרים.
כעת שובו והזכירו את השאלה שהקשינו על העולים: בגלל שלא נוח לא עולים?
הראו לחניכים כי גם אנחנו, בדרכנו, מתקשים להתעלות מעל המחסומים האישיים שלנו.
בשלב זה, אחרי שהזדהינו עם יהודי התפוצות וראינו שכולנו מתמודדים עם הקושי לפרוץ את אזור הנוחות שלנו בדרך זו או אחרת, נשאל: איך אנחנו עוזרים לעולים מתוך הזדהות?
הזכירו לחניכים את הסיבות שהועלו בתחילת הפעולה לכך שהיהודים בתפוצות אינם עולים לארץ וכי הם מכירים את הקושי שהעולים מתמודדים איתו מעולמם האישי, ונסו איתם יחד להציע פתרונות שיכולים לעזור לעולים.
(כדאי לחשוב מראש על דרכי התמודדות אפשריות כדי לכוון את החניכים אם הדיון גווע.)
חשבו עם החניכים על עולים שאתם מכירים, על קושי שאתם יודעים שהם מתמודדים איתו וכיצד אתם יכולים לעזור להם.
בתחילת הפעולה הופתענו לראות שהסיבה המרכזית המונעת מיהודי התפוצות לעלות ארצה היא חוסר נוחות. במבט נוסף ראינו שהבעיה הזאת אינה מנת חלקם הבלעדית של יהודי התפוצות, אלא כולנו מתמודדים איתה כמעט בכל תחום בחיינו.
הבנו שכולנו, במובן מסוים, נשארים ב’תפוצות’ של עצמנו ומתקשים לעלות ולהגיע למחוזות חדשים בחיינו. וכשאנו מצליחים להתגבר – כולנו קצת עולים חדשים.
ככל שנהיה מחוברים יותר לקושי של העולים, נבין יותר מה ההתמודדות שלהם ונדע להציע עזרה משמעותית ונצרכת יותר.
אנאל לוין היא ילדה בת עשר שגרה עם משפחתה בצרפת. אנאל הולכת בכל שבת לסניף בני עקיבא בעיר שלה, ושם שירה, השליחה, מעבירה לה ולחברות שלה פעולות בכל מיני נושאים מעניינים.
בשבת האחרונה דיברה שירה על ארץ ישראל ועל כמה חשוב לאהוב אותה ולעשות דברים בשבילה, והחשוב מכול – לעלות לגור בה.
שירה כל כך התלהבה כשהיא דיברה, שכל הדרך בחזרה מהסניף אנאל לא הפסיקה לחשוב על הדברים שלה.
כשהיא הגיעה הביתה החליטה אנאל לפנות לאימא שלה: “אימא, למה אנחנו לא עולים לארץ ישראל?”
אימא הסתכלה באנאל בחיוך קצת עצוב, וענתה לה: “את יודעת, אנאלי, שאנחנו אוהבים מאוד את עם ישראל ואת ארץ ישראל ואת ירושלים, אבל אנחנו גרים כאן כבר המון זמן. זה הבית שלנו”.
“אבל שירה אמרה שארץ ישראל היא הבית האמיתי של כל היהודים, ושם אנחנו צריכים להיות!”
אימא ליטפה את ראשה של אנאל ופנתה למטבח. “שירה אומרת לכן דברים יפים ונכונים, אבל קשה לעשות אותם ממש עד הסוף. אולי כשתהיי גדולה יותר תביני את זה”.
משפטי השלמה “אני מרגיש/ה לא בנוח כש…”
(התאימו אותם לחניכים שלכם לפי הכרתכם אותם):
חשבו על מקרים דומים הקשורים לעולם ולגיל של החניכים שלכם, והתאימו אותם להם: