איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
פעולה ממערךבדף לימוד זה נרצה לברר אילו מידות בנפש גורמות לאנשים להתנהג בצורה זו או אחרת בכביש, במדרכה ובדרך בכלל.
חשוב שתשקלו להתייחס לדף הלימוד כאל מהלך כפי שהוא מובא לפניכם או להוציא מתוכו את הקטעים ואת השאלות המתאימים במיוחד לחבורה שלכם.
נפתח את הנושא בשיר של סבלימינאל והצל:
לי זה לא יקרה / סבלימינאל והצל
עברנו את פרעה, עברנו ת’שואה
עברנו מלחמות ופיגועים ומתאבדים
עברנו אינתיפאדה הקמנו מדינה
אז איך במלחמה הזאת אנחנו מפסידים?
שש מאות ומשהו הרוגים מדי שנה
רק על הכבישים במדינת ישראל
אנחנו האויב הכי גדול שיש לעצמנו
הגיע הזמן שנפתח עיניים ונסתכל
יש תאונות שנגרמות מכך שאדם חושב שהוא יצליח במקומות שאחרים לא הצליחו, כפי שכותב שלום חנוך:
המכונית החדשה של אבא / שלום חנוך
מי שפוחד מהמוות לא יודע לחיות
נוסע מהר מה יכול להיות
כל הדרך הביתה את ואני
במכונית החדשה של אבא
בבוקר תקום ותפתח ת’עיתון
בתחתית העמוד שלפני אחרון
פנים של ילד שמצא את מותו
במכונית החדשה של אבא
הרמח”ל בספרו מסילת ישרים מציג כמה סוגי גאווה, ונראה אחד מהם:
ספר מסילת ישרים פרק יא
“וימצאו גאים אחרים שתשאר גאותם קבורה בלבם, לא יוציאוה אל המעשה, אבל יחשבו בלבבם שכבר הם חכמים גדולים יודעי הדברים לאמיתם ושלא רבים יחכמו כמוהם, על כן לא ישיתו לב אל דברי זולתם בחשבם כי מה שקשה עליהם לא יהיה נקל לאחרים, ומה ששכלם מראה להם כל-כך ברור הוא וכל-כך פשוט עד שלא יחושו לדברי החולקים עליהם אם ראשונים ואם אחרונים וספק אין אצלם על סברתם”.
בעלי הגאווה הללו אינם פועלים בצורה ממשית זו או אחרת כתולדה מהגאווה שלהם, אבל מבחינתם הם המבינים הגדולים ביותר, ולא משנה מה אמרו גדולים ומנוסים מהם.
נחזור לרגע אל השיר שראינו בהתחלה:
לי זה לא יקרה / סבלימינאל והצל
על הכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם!
תהיה חי וקיים, תהיה איתנו כאן!
עדיף לאבד רגע בחיים מאשר לאבד חיים ברגע קטן
בספר שעניינו ההשלכות של אמצעי התקשורת על החברה ועל האנושות מובאים המשפטים האלה:
כלים ביד כלינו / אורי כהן
מהירות התקשורת גרמה לאדם להיות תזזיתי וחסר סבלנות… כולם רצים, כולם דוחפים… אין מסוגלות לעמוד בפקק… האדם חסר מנוחה… הוא משלם הרבה כסף כדי לשדרג למהירות גלישה גבוהה יותר, וישלם אגרה כדי להגיע הביתה מהר יותר בחמש דקות, העיקר שיהיה מהיר.
באתר ‘מקור ראשון’ כתב גיל מלמד טור ובו הוא מביע את דעתו בנוגע לעבודת המשטרה באכיפת החוק בכל הנוגע לכביש, ובין היתר הוא כתב כך:
מטרת המשטרה: אזיקים לצורך כותרות / גיל מלמד (י”ח בתמוז התשע”א)
חניה על מדרכות, חניה כפולה, ממכר בייגלה ופרחים בשולי כבישים, ועוד שלל עצום ורב של עבירות שמעידות על חוסר רגישות לשאר משתמשי הדרך הם העזובה וההזנחה שבה צומחת נהיגה אגואיסטית, אוטיסטית ומסוכנת.
פניני הלכה – ליקוטים ב, טז – מצוות המחאה
מצווה על אדם מישראל שרואה את חבירו חוטא שימחה בידו. המחאה אינה צריכה לנבוע מתוך שנאה כלפי החבר אלא להפך, מתוך אהבה ואחריות למצבו. שכשם שיהודי צריך לדאוג לחבירו שלא יהיה רעב כך עליו לדאוג שלא יחטא ויזיק לנשמתו. ואכן מצינו שהמצוות לאהוב את החבר ולהוכיחו נאמרו בסמיכות, שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): “לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'”. הרי שלמדנו שעל ידי התוכחה מבטאים את האהבה האמיתית, ובזכות האהבה האמיתית מוכיחים.
ואם היה לו סיכוי להניא את חבירו מלחטוא ולא מחה בידו, הרי הוא נחשב כאילו חטא בעצמו ומענישים אותו על כך. וככל שמדובר על חטא פומבי יותר, כך חובת המחאה גדולה יותר. וכמו שאמרו חכמים) שבת נד, ב): “כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מחה – נתפש על אנשי ביתו. באנשי עירו – נתפש על אנשי עירו, בכל העולם – נתפש על כל העולם) (עיין בפניני הלכה העם והארץ ז, ג).
תקנות קהל וזהירות בדרכים – הרב אליעזר מלמד (אתר ישיבה)
העובר על חוקי הבטיחות עובר גם על איסור לעבור על תקנת הקהל. שהרי הכנסת שקבלה את החוקים האלו נבחרה על ידי הציבור, וממילא יש לתקנותיה תוקף מחייב.
לא כאן המקום לבאר מבחינה הלכתית את התוקף של תקנות הקהל, אם מצד “הפקר בית דין הפקר”, או מצד “דינא דמלכותא דינא” לפי רוב הפוסקים, או מצד גדרי שותפות (עיין בפניני הלכה “העם והארץ” ו, א-ה). אך בכל אופן ברור, שכל זמן שהחוק איננו סותר את ההלכה, יש לו תוקף מחייב. ולכן אדם העובר על חוקי התנועה, בנוסף על אי זהירותו, שיש בה איסור תורה, הוא גם עובר על איסור בזה שאינו מתחשב בתקנות שתקנו שליחי הציבור.
נהג העובר על חוקי הבטיחות בכלי רכב השייכים לצה”ל, עובר על איסור נוסף של גזל. שהרי ברור שהצבא איננו מסכים בשום פנים, שינהגו בכלי הרכב שלו שלא על פי חוקי התנועה והחוקים הצבאיים. ועל כן הנוהג ברכב צבאי שלא על פי החוק, אפילו אם לא ארע דבר, מכל מקום הוא משתמש ברכב שלא ברשות, ועובר על גזל. וכידוע, גזל ציבור חמור מגזל היחיד.
וכן הדין לגבי כל אדם הנוהג ברכב שאינו שייך לו, כמו למשל הנוהגים ברכב השייך לישוב או לקיבוץ, או נהגים בחברת מוניות או אוטובוסים, שמן הסתם החברה עומדת על כך שנהגיה ייסעו כחוק, ואם עוברים על חוקי התנועה, עוברים גם על איסור של שימוש ברכב שלא ברשות.