איתור סניפים וכפרי בוגרים
בפעולה זו נעסוק בתרבות היהודית וביחסה לתרבויות אחרות. מה מקומה של התרבות היהודית בחיינו היום? האם יש לה מקום בכלל? איך התרבות היהודית יכולה להצליח להיות רלוונטית לצד תרבות המערב, שנראה ש’לוקחת אותה בסיבוב’?
הפעולה תתחלק לשני חלקים מהותיים: האחד הוא הרלוונטיות של התרבות היהודית בחיינו, והאחר הוא התרבות היהודית לעומת תרבויות אחרות (תרבות המערב).
דפי נייר, צמחים עם שורשים, בקבוקי מים קטנים.
בשלב זה נרצה להפגיש את החניכים עם מאפייני תרבות יהודיים שקיימים מאבותינו ועד היום ולהכיר בחשיבותם.
שאלו את החניכים: דמיינו שאתם טסים לחוץ לארץ, למקום שקשה לשמור בו על הזהות היהודית. מה תיקחו איתכם כדי לשמור על התרבות היהודית שלכם בשבת?
האזינו לתשובותיהם וסכמו: ראינו שמה ששומר על התרבות היהודית שלנו הם המנהגים, המסורת, הדת והשפה.
קחו דף נייר, צמח עם שורשים ובקבוק מים (רצוי להביא מספיק מכל דבר כדי לחלק לכל החניכים), וכל חניך יבחר אחד משלושת העצמים. בקשו ממי שיש לו נייר שיהפוך אותו לכדור ויכתוב על הכדור את המנון המדינה, ממי שיש לו צמח – להסיר מהצמח את השורשים ולגדל אותו, וממי שיש לו בקבוק מים – לשמור על המים מחוץ לבקבוק.
שאלו את החניכים: האם המשימות שקיבלתם אפשריות? (לא, מכיוון שלא היו לכלים שקיבלתם תכונות מתאימות, שהן התכונות הטבעיות למוצר עצמו. הנייר צריך להיות ישר כדי שיהיה אפשר לכתוב עליו, הצמח צריך שורשים כדי לגדול, המים צריכים כלי שיקבל ויכיל אותם).
קראו עם החניכים את המדרש (נספח 1) ושאלו אותם: מה חשוב כל כך בשלושת המרכיבים האלה בשביל לשמור על זהות יהודית בגלות?
סיכום ביניים:
ראינו שבזכות שלושה מרכיבים נגאלו ישראל ממצרים, הם בנויים על שלושה עולמות –
עולם השם – היחס שלי אל העולם האישי שלי כאישיות בעלת תרבות יהודית.
עולם הלשון – השיטה שבה אני משדר החוצה את העולם שלי.
עולם הלבוש – המנהגים שאני נוהג, העולם שסובב אותי פיזית ומהותית.
שאלו את החניכים: לדעתכם, תוכלו לשמור על הזהות היהודית שלכם אם תלכו לגור בחו”ל? למה? האם צריך להיזהר ולשמור על התרבות שלנו גם בארץ (כשהתרבות של חו”ל חיה בתוכנו)? האם זה קשה או קל? למה?
אפשרות 1: חלקו לכל חניך בלון ואמרו להם לנפח את הבלון עד לגודלו המרבי.
שאלו את החניכים:
מדוע הפסקתם דווקא בגודל שהגעתם אליו – למה לא המשכתם לנפח עוד את הבלון? מה היה קורה אילו לא הייתם מתחשבים בבלון וממשיכים לנפח אותו?
סיכום ביניים: הגיעו עם החניכים להבנה שכדי להגיע לתוצאה שאנחנו רוצים אנו צריכים להציב גבול לאוויר שאנחנו מכניסים לבלון. בלי אוויר אין לבלון משמעות, אך גם עם אוויר רב מדי הבלון חסר כל ערך. רק במידה הראויה הוא ממלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, וכך גם האדם: כאשר יש לו גבולות ותבניות מסוימות הוא ממלא את התפקיד שלו היטב, אך אם הוא מלא בערכים ש’מפוצצים’ לו את המסגרת, הוא כבר מאבד מערכו.
אפשרות 2: ספרו סיפור על החשיבות של כמויות מדויקות בהקשר של סולם ערכים לחיים שלנו (נספח 3).
שאלו את החניכים: איזה מסר נוכל לקחת מהסיפור?
בחיים עלינו לדעת כמויות ומספרים. אדם שיש בעיניו משמעות לערכים, שיש בעיניו ערך לחיים, חייב הגדרה מדויקת של סדרי עדיפויות: מה חשוב בחיים שלי? מה חשוב יותר בחיים שלי? מה הכי חשוב בחיים שלי? למה אני יכול להרשות להיכנס לחיים שלי? על פי אילו ערכים אני בונה את החיים שלי? מהם הערכים המקודשים לי שעליהם אני לא עובר לעולם?
זו עבודה שאנחנו צריכים לעשות עד יומנו האחרון, לשמור על צלם אנוש, לשמור על הערכים החשובים לנו ולא לזלזל בהם.
אפשרות 1: חלקו לכל חניך וחניכה פתק עם שם של ארץ אחרת, וכל אחד יציג אדם מהארץ שקיבל ואת ‘טעם החיים שלו’ – המשמעות שלו לחיים.
דונו עם החניכים: מה הטעם בחיים של יהודי? מה הטעם בחיים של גוי? האם הוא זהה?
חלקו את ההגדרה המילונית של “יפיפותו של יפת באהלי שם” (נספח 2).
דונו על פסוק שאנחנו קוראים בכל חודש בהלל (כדאי לכתוב על בריסטול ולהניח במרכז החדר): “רם על כל גויים ה’ על השמים כבודו, מי כה’ אלוקינו המגביהי לשבת משפילי לראות בשמים ובארץ“.
סכמו: אלוהי הגויים נמצא אי-שם במרומי השמיים, והם אינם מאמינים שהוא מעורב בחיי האדם, לכן הם מציבים פחות גבולות ותבניות לחיים. ואולם היהדות לא רואה זאת כך; אנחנו בעת תפילה רואים את הקב”ה כנמצא מולנו ואפילו בחדרי חדרים איננו עוברים עבירה כי אנחנו מאמינים שהקב”ה איתנו בכל רגע בחיים. לכן אולי מפתה יותר לעשות מה שרוצים כמו הגויים, אבל אלו חיים נטולי אלוקות, נטולי עוצמה רוחנית ונטולי גבולות שנותנים משמעות מיוחדת לחיים.
מה אפשר לקחת מהגויים? את היופי, את הטכניקה, את הגילויים שהם מגלים, כמו טלפונים, ביגוד, טכנולוגיה, מדע, אבל לא את הקונספט של לחיות כגוי, לא את השיטה שלהם ואת דרך חייהם, אלא רק דברים שהם חיצוניים לשיטה שלהם. הייחודיות היהודית היא להדגיש את מקום האלוקים במרכז ולא את האדם.
אפשרות 2: פזרו על הרצפה דפים גדולים שכתובים בהם דברים שכביכול מגבילים אותנו בתרבות שלנו – תפילה בזמן, לבוש צנוע, נישואים למישהו ממגדר אחר, בגדי שבת, איסור על מחשבות טמאות, הגנה על האינטרנט, איסור לשון הרע, שמירת כשרות, שמירת שבת, ברכות. חשוב לשים לב לבגרות של השבט, ואם יש דברים שייגררו לזלזול ואי-הכרה בערך המתאים אל תדפיסו אותו.
החניכים יצטרכו להסביר ולנמק: זה מתנגש לי בחיים או לא? למה?
מה אתם יכולים להציע כדי למזג בין תרבות המערב לתרבות היהודית בהקשר הנ”ל?
סיכום למתודה: כל פרט ופרט מהרשימה הזאת יכול להיות מאוד מאוד לא נוח ומגביל. המשמעות שאנחנו יוצקים לדברים היא שנותנת להם להיות נוחים לביצוע, ועצם זה שהמצוות הן ציווי אלוקי עם תוכן עושה אותן מובנות ופשוטות הרבה יותר, וממילא הן אינן מעיקות על החיים שלנו, “דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום”.
בפעולה ראינו את החשיבות שבלחיות כיהודי; ראינו מהם הדברים החשובים לשמירה בסיסית על הצלם שלי כיהודי, מהם הגבולות שהם יסוד חייו של יהודי: מה הם נותנים לחיים ואיזו משמעות הם מוסיפים לו. ראינו שאפשר גם לקחת דברים מהגויים אם הם אינם סותרים את המהות של לחיות כיהודי, ושהקב”ה ממש קרוב אלינו בחיי היום-יום, וזה מה שנותן לנו משמעות לחיים וגורם לנו להמשיך לחיות כיהודים ולא להתפתות לחיות כגויים אף שתרבות המערב מושכת לכיוון ההפוך: “כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרבים אליו כה’ א-לוקינו בכל קראנו אליו” (דברים ד, ז).
“ג’ מידות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו 1. שלא שינו את שמם 2. ולא שינו את לשונם 3. ושגדרו עצמם מן הערוה (לא שינו מלבושם)” (במדבר רבה פרשה יג אות כ, ד”ה “ביום הששי”).
שילוב של תרבות העולם עם תורת ישראל.
תרבות העולם כוללת: מדע, אומנות, פילוסופיה, טכנולוגיה, אסתטיקה וכו’.
בספר בראשית נאמר: יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם (ט, כז).
על כך אמר התלמוד: “יפיותו של יפת יהא באהלי שם” (מגילה ט ע”ב).
יפת ושם הם שמות שניים מבניו של נוח. יפת ייצג בלשון חז”ל את עמי העולם ושם ייצג את עם ישראל.
ילד אחד ביקש מסבתא שלו שתכין לו עוגיות. הסבתא שמחה להכין עוגיות לנכד האהוב עליה, אך מכיוון שלא הייתה בקיאה בהכנת הסוג המסוים ומיוחד מאוד שהוא ביקש ממנה להכין (עוגיות פצפוצי אורז במילוי קרם ברולה ונגיעות תפוז), היא ביקשה ממנו להדפיס לה מתכון מהאינטרנט.
הנכד שמח להוציא לה את המתכון מהאינטרנט, וחמש דקות אחרי שביקשה ממנו כבר הגיש לסבתו מתכון מפורט לפרטי פרטים. כמעט. מרוב שהנכד מיהר להדפיס את המתכון הוא שכח להוסיף את הכמויות של כל דבר, וכך נראה המתכון: קמח, חלמונים, אורז, תמצית וניל, אבקת אפייה, סוכר, שמן, חלבונים, גרדת תפוזים. הסבתא הייתה קצת מהוססת, אך סמכה על חוש הבישול שלה והחלה לאפות את העוגיות לנכדה האהוב “לפי הטעם”, מה שנקרא. כל מרכיב שהוכנס לבלילה הוכנס לאחר מחשבה מעמיקה על הכמות האידיאלית לאפיית העוגיות במרקם ובטעם הטובים ביותר!
מיותר לציין שכאשר הסבתא הוציאה את העוגיות מהתנור התוצאה הייתה מזעזעת. העוגיות לא נאפו נכון, המרקם היה איום והטעם גם לא היה מושך כל כך… הנכד התבאס למראה העוגיות שלא צלחו, אך סבתו חיבקה אותו ואמרה: “לימדת אותי שיעור מדהים – גם בגיל כמו שלי ועם ניסיון כמו שלי צריך להיצמד חזק חזק לכמויות”.