מהלך הפעולה:

אנו עומדים בשבוע האחרון של חודש הארגון לאחר שהעמקנו בנושאים השונים. בשלב זה נסכם את מה שעברנו, נחבר את הדברים לחיים הפרטיים והיום-יומיים שלנו ונעלה בעצמנו את המוטיבציה לפעול ולהתלהב מהעשייה הלאומית!

“כל דור יש את חלוציו שלו. החלוצים הם אלה שהולכים ראשונים לפני המחנה, מתוך תחושה של שליחות. הם המתחילים, הם אלו אשר חורשים את התלמים הראשונים, ואחריהם באים רבים אחרים. הברון רוטישלד יזם הקמת מושבות בארץ ישראל (פתח תקוה, זכרון יעקב, רחובות ועוד). התנאים אז היו קשים, שררו בארץ מחלות ומגפות, ואף על פי כן לא נמנעו החלוצים להקים את המושבות הללו, וכיום הן הפכו לערים גדולות וחשובות.

כל מתיישבי ארץ ישראל, גם אלה אשר סיכנו את חייהם לשם כך, פעלו ופועלים מכח אותה שליחות שנצטווה בה העברי הראשון, אברהם אבינו: ‘לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך’ (בראשית יב, א). אותה שליחות היסטורית שהוטלה על אברהם ממשיכה גם בדורות שבאו אחריו. בדורותינו קמו קבוצות שונות שיישבו את ארץ ישראל במסירות נפש אמיתית, על אף ריחוקם מחיי תורה ומצוות.

בוני ארץ ישראל רואים את עצמם כשליחים של עם ישראל לדורותיו: אלו שכבר הלכו לעולמם ואלו שעדיין לא נולדו. הם מיישבים את הארץ כשליחי ציבור, לא לשם מילוי שאיפות אישיות-פרטיות. מסירות נפשם נובעת מתוך ראיה לאומית-ציבורית, ואשר על כן הם מוכנים גם לסכן את נפשם לצורך העניין. אין זה נכון להציב את העניין מתוך נקודת המבט כאילו ‘אדמות קדושות יותר מחיי אדם’. חיי האדם הם אינם (רק) הפעילויות הפיזיולוגיות או הביולוגיות שבגופו. לחיי אדם יש ערך מפני שאת חייו הוא ממלא בערכים, במשימות ובאתגרים . לא חיים על מנת לחיות – חיים למען ערכים. ערכים לאומיים ונצחיים הם בדרגה גבוהה יותר מחיי הפרט, עם כל החשיבות והקדושה שיש בהם” (הרב יהודה זולדן, ‘קדושת החיים ויישוב ארץ ישראל’ פרק לג).

• מהו הדגש שניתן בפסקה האחרונה? במה שונה השליחות שהקטע מתאר משליחויות אחרות בעולם?
• “כל מתיישבי ארץ ישראל… פעלו ופועלים מכוח אותה שליחות שנצטווה בה העברי הראשון, אברהם אבינו: ‘לך לך מארצך'”. מהן השליחויות שאנו נקראים אליהן היום? אברהם פעל מתוך אחריות לאומית לכל הדורות שיבואו אחריו, ומה האחריות שלנו כלפי הדור שלנו וכלפי הדורות שיבואו אחרינו?
• למדנו בשבועות הקודמים שאברהם נענה לשליחות בקריאת ‘הנני’. האם אנו גם נענים לשליחות שקוראת לנו, לקול ה’ במציאות? איך אנו צריכים להיענות לה?

“יקירי לבבי ‘בני עקיבא’. עז לכם ויפעת נשמה ממקור ישראל. חביבי, ממעמקי הלב הנני שולח לכם את הבעת הוקרתי לכינוסכם היקר. חזקה מאד היא תקותי שאתם תדעו איך לשאוב ממעיני הישועה, שבכלל הם הולכים ונפתחים לישראל וארצו. לרוחו ורגש חירותו, למרות כל הסבוכים, המעצורים והצרות ברוח ובחומר שהננו בתור חלק מכלל ישראל סובלים כל כך מהם בפרק המעבר של הזמן הקשה הזה… מרבי עקיבא אורן של ישראל אשר בשמו אתם נקראים בבחינת איגודכם, היו נא מכוונים לשלשת הסימנים המצינים לנו לדורות את קדושתו העליונה, שהם:

ראשית אהבת התורה עד לכדי מסירות נפש של סבל בלתי גבולי, הדעה היסודית שסם החיים של האומה ומכון גאולתה אין לו תוכן אחר כי אם זאת התורה שהיא ‘חיינו ואורך ימינו’.

השנית ההכללה ‘כולהו סתימתאה אליבא דרבי עקיבא’ פלגים רבים הולכים וזורמים, מתניתין, תוספתא, ספרי, ספרא וכו’ אבל הכל בא מתוך אותו הים הגדול, תורתו הכוללת של רבי עקיבא (עיין סנהדרין פ”ו). התורה תורת חיינו כל פלגיה המתגלים ברוח וכל הפלגים המתגלים בחיי האומה, ממנה הם זורמים, ולאחדם עם מקורם הברוך לנצח אנו נדרשים. נברך בתורה תחילה ונמצא את הארץ אשר אבדה לנו על אשר לא ברכו בתורה תחלה (עיין בבא מציעא פ”ה).

והשלישית היא מדת רבי עקיבא המיוחדה, שהיא מתעוררת עכשיו בזמן צמיחת הישועה, להיות לנו לאור עולם, התלהבות ומסירות לחזק כל חזון של גאולה ותחיה לישראל וארצו. ודוקא מפני שהחזון בשעתו נכשל, ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל בבחינת חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש יבוא תור לה, והתור הזה הולך ובא, ולא תקום פעמים צרה, ולא לחנם לחם ישראל מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל. לכו אחים ובנים חביבים בכח זה, בכח ד’ גואל ישראל, אל ירך לבבכם, אל תערצו מכל קולות של צווחות וקל גסים. ד’ עמנו, ובשמו ותורתו נדגול ונעשה חיל, לקרבת גאולתנו ופדות נפשנו, בישע צור ישראל אשר הננו לעדי עד עמו וצאן מרעיתו. בברכה, חיים, שלום, חדות רוח וקושט סלה.

נאמן אהבתכם אברהם יצחק הכהן קוק” (זרעים שנה א, חוברת א תרצ”ז.)

• מהם הדברים שהרב מזכיר כמשימתם של בני עקיבא?
• כיצד מעודד הרב את חברי התנועה ומעצים אותם בכנס?
• אילו מילים מחזקות אתכם?
• האם יש דרכים נוספות שאפשר להעצים איתן את ההתלהבות שבנו באשר למטרה – לפעול במציאות?

“הנני מוסר היום את דגל בני עקיבא, שהופיע לראשונה לפני חמישים שנה בסביבה עוינת לתנועת נוער דתית, לועגת ומפקפקת בכול קיומה של התנועה. בכוח אמונתנו החזקה, בזכות מסירות החברים לעשות למעלה מכוחותיהם ולמען הגשמת הרעיון, הגיע ארגון בני עקיבא להיות הכוח המארגן והמחדש את פני היהדות הדתית. מודה אני להשם שזכיתי למעמד זה, למסור את הדגל לנכדי – הדור השלישי בבני עקיבא. היום כבוד הוא להיות חבר בבני עקיבא. כולם מאמינים בכוחם של חברי בני עקיבא לחולל גדולות ונפלאות. המשיכו את השרשרת, אזרו עוז, והשם יצליח את דרככם ליישב שממות אדמת ארץ ישראל ולהביא את דבר השם לבית ישראל.

שאו את הדגל ברמה. השם עמכם!” (‘דגל בני עקיבא’, יחיאל אליאש).

• מה מתאר יחיאל אליאש, מייסד התנועה, בחלק זה של דבריו? אפשר לחוש את ההתרגשות במילים הכתובות. ממה לדעתכם הוא מתרגש?
• נסו לדמיין את יחיאל אליאש, מי שהתחיל את דרכה של בני עקיבא, עם קבוצת נערים בכיתה ח’ בחדרון קטן בבית ‘הפועל המזרחי’, מגיע היום לסניפי התנועה ולמפעלים בני עקיבא. מה הוא היה חושב על התנועה? האם לדעתכם הוא יכול לדמיין אז את ממדי התנועה היום?
• בספר ‘מעשה הבא בחזון’ מתואר חזונו של יחיאל אליאש על ייסוד בני עקיבא ועל הדרך שעשה אל עבר הגשמת חזונו. מהו החזון שלכם כפרטים, כשבט, כסניף, כחלק מהתנועה? מה יהיה ‘הפרק ראשון’ בספר על הגשמת חזונכם? מה הצעד הראשון שתעשו להגשים את החזון שלכם?

חברים יקרים!

הגענו אל רגעיו האחרונים של חודש הארגון. במהלך החודש הבנו שמתפקידנו להוביל את עם ישראל על ידי שותפות איתו, סבלנות לתהליכים שצריכים לקרות ואמונה וודאות בדרך ובמטרה הסופית. נרצה לקחת את הדברים לכל דבר בחיים שלנו, למשימות שקיבלנו עלינו כפרטים, כשבטים, כצוותים וכסניף, למשימות התנועתיות שעומדות לפנינו בשנה הקרובה ולמשימות הגדולות שעומדות בפני עם ישראל.

עלה נעלה!