תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

ציוד נדרש:

כתרים וסרטים בצבעים האלה: 2 לבן, 2 כתום, 2 ירוק, 2 אדום, 3 אפור, 3 סגול, 3 שחור, 3 צהוב, לוח משחק ענק בגודל 6X6 (או לחלופין לתחום מרצפות ברצפה בגודל 6X6, בסך הכול 36 מרצפות), כרטיסיות תכונות – שותפות, סבלנות, ודאות, אמון, דפים ריקים וטושים

מהלך הפעולה:

שלב א –

שעת שיא:
שחקו עם החניכים את המשחק ‘שעת שיא’ אנושי. כל שניים-שלושה חניכים יהיו מכונית (לפי צבע – קשרו להם כתרים וסרטים בצבעים המתאימים לתפקידיהם) שיכולה לנוע רק קדימה או אחורה, והמכוניות מסודרות בחנייה בסדר מסוים. המטרה היא לשחרר את המכונית האדומה כדי שתוכל לצאת מהחנייה ללא הפרעה (סדר המכוניות והלוח ­– בנספח 1).

אם יש פחות מ-20 חניכים אפשר לקבוע שכל חניך הוא מכונית שחולשת על מספר משבצות מסוים, לפי הצורך (לדוגמה, המכונית הירוקה מיוצגת על ידי חניך אחד שעומד בפישוק רגליים על שתי משבצות).

מטרת המשחק היא להקנות לחניכים את תכונות ההליכה בדרך – סבלנות, שותפות וחשיבה יחד, וכן ודאות במטרה שאנחנו רוצים להשיג ואמון בכך שנצליח יחד לבצע את המשימה.

לאחר המשחק הניחו על הרצפה כרטיסיות תכונות (נספח 2) ושאלו את החניכים אילו תכונות היה השבט צריך כדי לנצח יחד במשחק.
הכווינו את התשובות:

איזו תכונה לדעתכם השבט היה צריך? מדוע? איזו תכונה הייתה הורסת לנו את המשחק?

סיכום ביניים:

את סיכום הביניים אפשר לערוך בשיתוף עם החניכים, כאשר אתם תגידו תכונה וחניך אחד או שניים יציגו אותה ויעמדו מול כל השבט עם שלט שעליו רשומה התכונה.
תנועת בני עקיבא הולכת בדרך שלה, מגשימה את הערכים שאנחנו מאמינים בהם ועושה זאת בדרכה המיוחדת: בשיתוף פעולה עם אנשים רבים ככל האפשר בעם ישראל (העמידו שני חניכים שיחבקו זה את זה ויחזיקו שלט ‘שותפות’), מתוך הבנה שאין קיצורי דרך אלא צריך לפעול בסבלנות (העמידו חניך שיסתכל בשעון בקוצר רוח ויחזיק שלט ‘סבלנות’), עם ביטחון עצמי במה שאנחנו עושים (העמידו חניך שיחזיק חולצת תנועה או את סמל התנועה ויסמן ‘וי’ – אות ניצחון ובידו האחרת יחזיק שלט שעליו כתוב ‘ודאות’) ומתוך אמונה שאנחנו עושים את הדבר הנכון והכי טוב לעם ישראל (העמידו חניך שיסמן בידו ‘מצוין’ ויחזיק שלט ‘אמון’).
צלמו את חמשת החניכים מחזיקים את השלטים – מזכרת ותזכורת לנושא.

שלב ב –

מכשולי זוגות:
הוציאו מהחדר חמישה חניכים ובקשו מיתר חברי השבט להפוך את החדר למסלול מכשולים (אפשר להשתמש בחפצים ובחניכים כאחד). לאחר שהחדר ייעשה מסלול מכשולים, הכניסו לחדר שני חניכים, אחד בעיניים עצומות. על החניך שעיניו פקוחות להכווין במבוך את החניך שעיניו עצומות על ידי דיבור בלבד, בלי לגעת בו כלל.
לאחר שהם יסיימו הכניסו עוד זוג למבוך לפי אותם הכללים ולאחריהם הכניסו את החניך האחרון בעיניים עצומות, והוא יצטרך לעבור את המבוך לבדו, ללא עזרה כלל.

שאלו את החניכים שעברו את המבוך:

מה עזר לכם כאשר נתקלתם בקושי? האם החבורה עזרה? האם מי שהיה לבד הרגיש שאין לו דרך להתמודד עם הקושי?

‘גדר, כבשה, ואיש עם בעיה’ –

ספרו לחניכים את הסיפור ‘גדר, כבשה, ואיש עם בעיה’, שעניינו התמודדות עם קשיים.
את הסיפור אפשר לספר (נספח 3, או להשיג את הספר ולהראות אותו עם התמונות), להראות בסרטון (ברקודים מצורפים לשתי גרסות) או להמחיז בעזרת החניכים.

דונו עם החניכים:

מכל הדרכים שראיתם בסיפור, מהי לדעתכם הדרך הטובה ביותר להתמודד עם קשיים בדרך?
מה אנו עושים כאשר אנו נתקלים בקשיים בדרך?

אפשר להראות שוב את הפתקים עם התכונות שהחניכים הציגו קודם לכן ולהיעזר בהן – שותפות, סבלנות, ודאות ואמון.

שאלו את החניכים:

עם אילו קשיים אפשר להיפגש בדרך? כאשר התנועה מקדמת מטרות חשובות בעם ישראל (אפשר להדגים מהתנועה: שילוב ילדים עם צרכים מיוחד, העצמת הקהילה האתיופית, מתן מסגרת ייחודית לעולים חדשים), מה יכול להפריע לנו בדרך?

רשמו את הדברים שהחניכים אומרים, ואפשר לעזור להם ולהוסיף בעצמכם – חוסר אמונה בעצמנו שנצליח, החברה מסביב אינה נרתמת למשימה, אנשים לועגים לחשיבות המשימה, אנו נוחלים חוסר הצלחה לעבוד בשיתוף פעולה, איננו סוחפים אחרינו אחרים).

אחרי שחשבתם מה יכולים להיות הקשיים בדרך, חשבו איך אפשר להתמודד איתם. פזרו בחדר חפצים (חבל, סידור, טלפון, מחברת, כוס, תיק, מדליה, מכחול, שעון וכו’) ובקשו מהחניכים שיחשבו על כלים להתמודדות עם קשיים בעזרת החפצים המפוזרים.

סיכום ביניים:

תנועת בני עקיבא, ואנחנו כחלק ממנה, מבצעים משימה לאומית חשובה מאוד. יכול להיות שתוך כדי ביצוע המשימה או לקראתה ניתקל בקשיים, כמו הכבשים שלא הצליחו לעבור את הגדר, אך למרות הקשיים אנחנו בוחרים להמשיך ללכת בדרך ויש לנו גם כלים נהדרים המסייעים לנו להתמודד עם הקשיים בדרך. יחד ובסבלנות נוכל להצליח בכול!

חלק ג –

סיפור צומת:

מטרת המתודה היא לחבר את התכונות שדיברנו עליהן קודם לדברים שנוגעים בחיים שלנו ולא בדברים רחוקים מאיתנו.
ספרו לחניכים את הסיפור המצורף (נספח 4) ובכל נקודת צומת (נקודת התלבטות) בקשו מהחניכים לבחור מה הם היו עושים, ולפי החלטתם המשיכו את הסיפור.
מובן שתפקיד המדריכים הוא לכוון את החניכים לבחור, אך תנו להם גם ‘לטעות’ ולבחור בחירות שלא יקדמו את הדרך. לאחר שהם יבינו שנגמר הסיפור, הציעו להם לבחור בהצעה השנייה ולראות לאן הדברים יתגלגלו. דונו איתם למה עשו את הבחירה הזו או הזו ומה דורשת מהם בחירה אחרת.
חשוב שתזכירו לחניכים אגב כך את התכונות שדיברתם עליהן בהתחלה ואת הבחירה שלנו להמשיך בדרך למרות הקשיים.

סיכום:

כאשר ניצבת לפנינו משימה שצריך לבצע, כאשר אנחנו עומדים בתחילת הדרך, אנחנו צריכים להתאזר בכמה כלים חשובים שיהיו לנו צידה לדרך ואיתם נצליח לעבור את הדרך שלנו בצורה הטובה ביותר. התכונות שאנו צריכים לקחת איתנו (ושוב, הזכירו לחניכים את התמונה שעשיתם קודם) הן שותפות, סבלנות, ודאות, אמון ו(תוספת חדשה –) אקטיביות – עשייה, שלא לעמוד במקום אלא לפעול ולעשות.

הצעה לצ’ופר:

כתבו על איור של כף רגל: “ברגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הכף הימנית, כבר אין לך הרבה נתלבטויות בקשר למי מהן היא הכף השמאלית, ואז נותרת הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד…”

צועדים בדרך בני עקיבא!

נספחים

נספח 1 –       

לוח שעת שיא (גודל: 6 משבצות על 6 משבצות)

נספח 2 –

כרטיסיות תכונות

• ביטחון עצמי
• חוש הומור

נספח 3 –

גדר, כבשה ואיש עם בעיה (יעל בירן)

לאיש אחד קטן הייתה בעיה אחת גדולה. בגלל שעבד כל הימים – חשב עליה כל הלילות. חשב כל כך הרבה – עד שלא הצליח להירדם. כך שבעצם היו לו שתי בעיות.

אבל לפחות לאחת הבעיות הייתה לו דרך לפתרון כי הוא ידע שאומרים שהשיטה הכי טובה להירדם – היא לספור כבשים. למרות שהוא עצמו עוד לא ניסה את הדרך הזו, החליט שזו ההזדמנות לנסות.

בהתחלה הכבשים הסתובבו לו סתם בחדר בלי שום כיוון ומטרה, והיה לו קשה לספור אותן, אז הוא החליט להציב להן גדר, באמצע החדר, ופשוט לספור אותן כשהן עוברות אותה. הוא הזמין אותן לעבור את הגדר, מאוד בנימוס, למרות שבעצם לא הייתה להן ברירה אחרת.

עכשיו גם לכבשים הייתה בעיה. הן התחילו לעבור את הגדר – אחת, אחת, ולמרות שכל כבשה נראתה בדיוק אותו דבר, והגדר נשארה אותה גדר, כל כבשה עברה אותה בצורה אחרת… הראשונה קפצה מעל הגדר, כמו שרואים בכל הספרים, כמו שכל כבשה צריכה לעשות כשהיא נפגשת בגדר. השניה דווקא נדחקה מתחת. אחרת, כנראה מתוך ייאוש, או בגלל שחשבה שהיא מספיק חזקה, נכנסה עם הראש בגדר.

ואחת, החליטה לא להבחין כלל שיש בעיה של גדר. היו שם שתיים, קטנות, שטיפסו אחת על השניה ועזרו זו לזו לעבור. ואחת שאספה את כל אלו שלא הצליחו לעבור וטיפסה עליהן. היתה אחת שניסתה לחשב איך… ואחת שהתייאשה ולא הבינה בכלל – למה?! אחרת ניסתה לשכנע את השאר שהגדר לא נחוצה כלל. אחר כך הגיעה כבשה כמו כל הקודמות, רק עם סמל קטן על הישבן. ומשום מה הגדר, כשראתה אותו – הנמיכה את עצמה בהכנעה. הייתה כבשה שויתרה על הצמר שלה וכך יכלה לעבור בקלות את הגדר (היא קיוותה שלא קר בצד השני…). הכבשה שאחריה – במקום לעבור את הגדר, ניסתה לדחוף אותה רחוק ככל האפשר.

עכשיו כבר נמאס לכבשים לחכות, וכולן עברו ביחד ורמסו את הגדר בלי קושי.

כולן…

חוץ מאחת

שעצרה,

לקחה צעד אחד אחורה

וגילתה…

שלפעמים יש דרך ממש פשוטה.

כל הכבשים הללו עניינו את האיש הקטן הוא המשיך לחשוב עליהן כל הלילה: איזו כבשה הכי חכמה

ואיזו הכי יעילה, ומהטוב בכל אחת, ומה רע… ומה הוא… ולמה…

ונרדם.

נספח 4 –

סיפור צומת

בקומה מעל ביתו של דוד גר מר שמיל, אדם זקן שאין לו משפחה. לקראת החורף מר שמיל ביקש מדוד לעזור לו להוריד את הציוד של החורף מהמחסן אל ביתו – שמיכות, שטיח, סוודרים, מעילים, ציוד רב וחשוב.
דוד מאוד רוצה לעזור מצד אחד, אבל מצד שני הוא חושב לעצמו שאולי זה לא הדבר הנכון לעשות, הרי הרבה יותר חשוב לו עכשיו לשבור כמה שיאים במשחק המחשב ושמר שמיל יסתדר לבדו. הוא בסך הכול ילד קטן וגם ככה הוא לא יצליח להוריד את כל הציוד לבד, זה מאוד חשוב אבל לא בטוח שהוא מסוגל לזה.

• מה אתם בוחרים, לעזור למר שמיל או לשחק במחשב?

לשחק במחשב: דוד בחר לשחק במחשב, במשך כל החורף הוא ישב מול המסך ובסוף המוח שלו נהיה בצורת מסך מחשב.

לעזור למר שמיל: דוד החליט לעזור למר שמיל וגילה שהעבודה קשה מאוד ודורשת המון כוח, וחוץ מזה הוא גם גילה שמר שמיל הוא אדם מאוד מצחיק וחברותי וכיף לדבר איתו (והעוגיות שהוא מחלק הן הכי טעימות בעולם!). מר שמיל שם לב שדוד עובד קשה ושאל אותו אם יש לו עוד חברים שיכולים לעזור לו במשימה. דוד ישמח מאוד שיעזרו לו בעבודה הקשה, אבל הוא רוצה לשמור את מר שמיל והעוגיות שלו לעצמו.

• מה אתם הייתם בוחרים? לצרף חברים למשימה או לעבוד לבד?

לעבוד לבד: דוד בחר לעבוד לבד. לאחר כמה שעות של עבודה קשה דוד ניסה להרים לבדו את השטיח הגדול ונפל, רגלו נשברה והוא בילה את כל החורף בגבס בלי יכולת לשחק עם חברים.

לצרף חברים למשימה: דוד החליט לקרוא לאורי ויאיר ויחד הם עבדו בצורה נפלאה ונהנו מאוד! לאחר כמה זמן של עבודה ליאיר עלה רעיון – במקום כל הזמן לעלות ולרדת במדרגות הם יזרקו את הדברים מהמחסן שבקומה למעלה עד למרפסת ביתו של מר שמיל, וככה העבודה תהיה קצרה וקלה יותר. אורי אמר שזה לא רעיון טוב וכל הציוד ייפול לכביש ויתפזר והם יאלצו לחפש אותו במשך הרבה זמן ובעצם דרך הקיצור רק תאריך להם את העבודה, ודוד התלבט מי מחבריו צודק.

• מה אתם הייתם בוחרים, לקצר את הדרך או לעשות אותה כמו שצריך?

לקצר את הדרך: דוד בחר להקשיב ליאיר והם החלו לזרוק חבילות של בגדים מהמחסן למרפסת, אבל כל השקיות נקרעו כאשר הן נתקעו בקיר וכל הבגדים התפזרו בחצר הבניין וברחוב והתלכלכו. דוד העביר את כל החורף שלו בחיפוש אחר בגדים שנדדו הרחק ובניקיון הבגדים שהתלכלכו באשמתו.

לעשות את העבודה כמו שצריך: דוד בחר להקשיב לאורי והם אומנם עבדו יותר זמן אבל העבודה התנהלה בצורה מסודרת. לאחר כמה זמן של עבודה משותפת דוד חשב שאולי הוא יכול להיות המפקד ולחלק פקודות לחבריו והם יעבדו במקומו. מצד אחד זה לא בסדר שהם יעבדו והוא לא יעשה שום דבר, ומצד שני תמיד הוא רוצה להגיד לאנשים מה לעשות ובעצמו לנוח… הוא תהלבט לאיזה צד בלב שלו להקשיב.

• למי אתם הייתם מקשיבים, לקול שאומר לכם לעשות ולפעול או לקול שאומר לכם לשבת בצד ושאחרים יעבדו במקומכם?

אחרים יעבדו במקומכם: דוד התחיל לחלק הוראות ליאיר ואורי ולומר להם מה לעשות, אבל התברר שדוד בכלל לא טוב בחלוקת משימות וכל העבודה רק מתבלגנת כשעובדים בצורה הזאת. אורי ויאיר כעסו על דוד שהם עובדים קשה והוא לא עושה כלום והלכו באמצע כל הבלגן. במשך כל החורף דוד היה ברוגז עם יאיר ואורי.

להיות אקטיביים, לפעול ולעשות: דוד החליט להיות בוגר ולפעול עם חבריו כמו שעבדו עד עכשיו. לאחר יומיים של עבודה קשה הם סיימו לעזור למר שמיל בכל מה שביקש, ומר שמיל הודה להם מאוד על שעזרו לו וקיימו מצווה חשובה מאוד והזמין אותם לבוא לבקר אצלו בבית תמיד. יאיר, אורי ודוד הפכו להיות החברים הכי טובים, ביקרו את מר שמיל פעמים רבות ונהנו מאוד זה מחברתו של זה בזכות המעשה המשותף שעשו יחד.