בשלוש הפעולות הבאות נתעסק בזהות העדתית של כל אחד מאיתנו. נתחיל בלימוד על משמעות המסורת ונרצה להבין עם החברים למה המוצא המשפחתי שלנו משפיע על זהותנו ומה החשיבות של הלימוד וההתעסקות בו. בפעולה השנייה נתמקד בזהות האישית שלנו, וכל חבר יתעסק בשורשים האישיים שלו. מתוך זה בפעולה השלישית נכיר את מרחב העדות והגוונים בחברה הישראלית.
כאמור, בפעולה זו נתעסק בבסיס, בהבנה שהשורשים שלנו מבטאים ייחודיות שנמצאת בנו, שלימוד והעמקה במוצא שממנו באנו ובמסורת העדתית שלנו יכול לתת לנו זווית מיוחדת על עצמנו, על היהדות ועל החיים. נבין שהמוצא שלנו הוא חלק בזהותנו שיכול להיות משמעותי בחיינו.

מטרות הפעולה

החברים ילמדו על המשמעות של הדבקות במסורת ועל ההתחברות לשרשרת הדורות.
החברים יבינו שהשורשים שלהם מבטאים ייחודיות ביהדות ומוסיפים גוון לישראליות.
החברים ידונו בקונפליקט של אחדות לעומת ייחודיות בחברה הישראלית.

מתודות:

לכל איש יש שם

לפתיחת הנושא קראו קטע ממדרש תנחומא שמלמד על משמעות השמות ועל השפעתם על אישיות האדם ועל סביבתו.

“שלושה שמות נקראו לו לאדם:

אחד – מה שקוראים לו אביו ואמו,

ואחד – מה שקוראים לו בני אדם,

ואחד מה שקונה הוא לו לעצמו.

הטוב מכולם – מה שקונה הוא לעצמו” (מדרש תנחומא שמות, פרשת ויקהל, פרק לה סימן א).

פתחו דיון:

מה הקשר בין השמות השונים?
כיצד הם משפיעים זה על זה?

חלקו לחברים את השיר ‘לכל איש יש שם’ (נספח 1).

מה המשמעות של השמות בשיר?
איזה ‘שם’ נותנת לנו המסורת שלנו?

ואלה שמותי

שמו של האדם מבטא את עצמיותו, כך אומרים לנו חז”ל. השם מבטא את האדם ומעניק לו זהות ומשמעות. לפעמים שינוי שם הוא רצוני ונובע מבחירתו של האדם, ולפעמים שינוי שם נכפה על האדם ממגוון סיבות, כפי שקרה למשל עם עולי ארצות המזרח במאה הקודמת ולאחר מכן גם עם עולי אתיופיה.

הסרט התיעודי ‘ואלה שמותי’ בוחן את שאלות הזהות של ישראלים ממוצא אתיופי ששמותיהם המקוריים שונו כשעלו ארצה.

לאחר הצפייה בסרטון פתחו דיון:

למה לדעתכם שינו לעולים את שמם כשהגיעו לארץ?
איך הייתם מרגישים לו שינו את שמכם? מה הייתם מרגישים ביחס לשפה ולעולם שממנו הגעתם?
האם בעיניכם היה נכון לשנות את שמות העולים שהגיעו לארץ עם שמות מאוד לא ישראליים?

קישור וברקוד לסרטון:

‘ואלה שמותי’- לחצו כאן

יש יב=הודים שחיים בזנזיבר?

ראו טבלה של הדמוגרפיה היהודית בעולם לפי שנים (נספח 2). מהנתונים בטבלה עולה שהחל מתקופת בית ראשון היו יהודים ביבשות שונות בעולם לאורך כל ההיסטוריה. את הנתונים בטבלה אפשר להציג לחברים באחת מהצורות האלה:

להדפיס את הטבלה (עדיף על דף בגודל A3) ולתת להם להתבונן, לראות ולהתרשם.
לעשות חידון לפי יבשות ושנים – עמדו עם הטבלה ושאלו שאלות, והם יצטרכו לנחש את התשובות. כל תשובה נכונה שיענו הם יכתבו לעצמם בטבלה דומה אך ריקה שתדפיסו להם.
הדפיסו את הטבלה בגדול (או העתיקו שורה-שורה) וחתכו כל שורה בטבלה לרצועה נפרדת. תנו לחברים לסדר את הנתונים לפי שנים ואגב הסידור להתרשם מהמספרים ומהפיזור.

שאלו את החברים:

כמה שנים כבר חיים יהודים מחוץ לארץ ישראל?
מה זה אומר על היהדות? האם אפשר להמשיך את היהדות רק מיהדות ארץ ישראל?
דמיינו את החיים היהודיים לאורך ההיסטוריה. הקהילות היהודיות שמרו על התורה והמצוות, ועליהן התווספו מנהגים שעזרו לשמר את היהדות, בגדים מסורתיים, מושגים ייחודיים, שירים, פיוטים, מאכלים ועוד. מה החשיבות של שמירה על כל הדברים שנוצרו ברחבי העולם במשך השנים?

נוהגים מנהגים

באתר ‘דעת’ נאספו מנהגים רבים של מגוון עדות בתפילות, בחגים, בשבתות ועוד. הדפיסו דף עם הברקוד המצורף לאתר. בקשו מהחברים לסרוק בטלפון האישי שלהם את הברקוד, וכל אחד ישוטט באתר בין העדות, החגים והמנהגים למיניהם. המשימה של כל חבר היא למצוא ארבעה מנהגים, כל אחד של עדה אחרת (אפשר לחפש גם מחוץ לאתר ‘דעת’), המיוחדים לעדה ומוסיפים משמעות מיוחדת לחג, לשבת או לטקס אחר בחיים היהודיים.

אחרי שכולם יסיימו (הקציבו להם לפחות עשר דקות), כל אחד ישתף לפחות במנהג אחד שמצא (בהתאם לגודל השבט).
סכמו את הסבב והאירו את עיני החברים בכך שהעדות השונות במשך השנים בגלות יצרו תפילות, מאכלים, מנהגים ועוד כדי להעצים אירועים וחוויות מהעולם היהודי, לשמרם ולייחדם. חשבו עם החניכים מה החשיבות של השמירה על המסורת, אילו חלקים חשוב לשמר ומה התפקיד של כל אחד מהם בשמירה על המסורת האישית שלו.

הערה: בשבטים שבהם לא לכל החניכים יש טלפון חכם אפשר לעבוד בזוגות או לשלוח את החברים לעבודה עצמית בבית.

תורת אם

הקטע מתבסס על פסוק שלמדנו בפעולה הראשונה על הזהות המשפחתית. קראו את הקטע ואת מה שמחדש הרב בקשי-דורון בהבנת הפסוק.

“בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ואת לשונם וכו'”. השם והלשון והלבוש אינם הלכה למשה מסיני, אין זו תורת אב, ואין חיוב ללבוש או להיקרא בשם מסויים, ואף על פי כן, הם המסגרת המייחדת והמאחדת. במצרים עדיין לא הייתה לעם ישראל המסגרת ההלכתית המחייבת אורח חיים יהודי מלא, את תורת האבות שכחו הבנים ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם.

מה שמר על ייחודו של העם, מה מנע התבוללות, ובזכות מה נגאלו? לא בזכות מוסר האב שלא נשמר, אלא בזכות תורת האם, הלבוש המיוחד שהונהג ללא כל ציווי, שפת האם שדיברו בה הבנים, המנהגים המיוחדים שנהגו בהם והבדילו אותם מן האומות, הם ששמרו על ייחודו של העם ובזכותם נגאלו.

הזונח מוסר אב חוטא הוא, ואף על פי כן ישראל שחטא – ישראל הוא, אבל הזונח תורת אם, המשנה שמו, לשונו ומנהגו – מוציא עצמו מן הכלל ומאבד את המסגרת וההגדרה היהודית (הרב אליהו בקשי דורון, שו”ת בניין אב, כרך ד).

שאלו את החברים:

מה ההבדל בין מוסר אב לתורת אם על פי הקטע?
מה יכולים להיות החששות בשמירה על תורת אם?
איך לדעתכם אפשר לשמור על המנהגים, על השמות, על הלבוש הייחודי למסורת המשפחה – ועם זאת להיות שייכים גם לישראליות הכללית?

מסורת

קראו, שירו או שמעו את השיר ‘מסורת’ מתוך המחזה כנר על הגג (נספח 3).

חלקו לחברים את מילות השיר או הניחו במרכז המעגל עותק מוגדל של מילות השיר.
כל אחד מהחברים ישתף מה למד בפעולה על המקום של המסורת בחייו, מהי המסורת בשבילו או מה החשיבות ללמוד את המסורת ולשמרה. אפשר להיעזר בשורות מתוך השיר.

נספחים

נספח 1

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם (זלדה)
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים
וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיוּכוֹ
וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג
לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתְנוּ לוֹ הֶהָרִים
וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת
וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו
וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ
לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו
לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו
וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתּוֹ
לְכַל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּנָה
וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶנָּתַן לוֹ הַיָם
וְנָתַן לוֹ
מוֹתוֹ.

נספח 2

דמוגרפיה יהודית היסטורית (באדיבות אתר ‘עודידע’ – ציר הזמן היהודי)

שנה נוצרית	מאורע היסטורי משפיע	מספר היהודים בעולם (באלפים) והתפלגותם						אחוז היהודים בעולם
שנה נוצרית	מאורע היסטורי משפיע	סה”כ יהודים בעולם	בארץ ישראל	באסיה, אפריקה, וטורקיה	באירופה	בצפון אמריקה	בדרום אמריקה, אוסטרליה ודרא”פ	אחוז היהודים בעולם
-3760	בריאת אדם וחוה	0	0	0	0	0	0
-1576	סולם יעקב	0.5	0	0	0	0	0	0
-1313	יציאת מצרים	2500	0	2500	0	0	0	2.79
-1273	כניסה לא”י	2600	2600	0	0	0	0	2.8
-961	מפקד דוד – שלהי מלכותו	5000	5000	0	0	0	0	4.24
-587	רגע לפני החורבן	800	700	100	0	0	0	0.65
-586	חורבן יהודה ובית ראשון ע”י בבל	400	200	200	0	0	0	0.32
-515	שיבת ציון	300	150	150	0	0	0	0.21
65	תקופת בית שני	4350	2175	2145	30	0	0	1.73
1100	צלבנים	1000	10	900	90	0	0	0.33
1825		3281	7	533	2730	10	1	0.3
1882	פוגרומים	7800	24	606	6866	300	4	0.53
1925		14800	136	930	9534	4000	200	0.76
1939	גידול האוכלוסייה היהודית טרום השואה	16600	450	1155	9500	4900	595	0.72
1945	השואה	11400	550	1250	3850	5100	650	0.47
1970		12630	2582	250	3087	5700	1011	0.34
2010	דמוגרפיה יהודית עדכנית	13508	5803	45	1590	5650	420	0.2

נספח 3

מסורת

מילים :שלדון הרניק

לחן :ג’רי בוק
תרגום :דן אלמגור

כנר על הגג, נשמע קצת מטורף, לא?
אבל כאן באנטבקה הקטנה שלנו
כל אחד מאיתנו הוא מין כנר על הגג
המנסה לאלתר איזו מנגינה פשוטה וערבה
מבלי לאבד את שיווי המשקל
ליפול ולשבור את הראש.
ותאמינו לי, זה לא קל.
ודאי תשאלו: אם זה כל כך מסוכן
למה אנחנו עדיין ממשיכים לשבת כאן?
התשובה מאוד פשוטה:
אנחנו ממשיכים לשבת כאן
כי אנטבקה, היא הבית שלנו.
ואיך אנחנו מצליחים לשמור על שיווי המשקל?
גם התשובה לשאלה הזאת מאוד פשוטה:
מסתכמת במילה אחת, אחת בלבד: מסורת!

מסורת! מסורת! מסורת!
מסורת! מסורת! מסורת!

מסורת, בזכות המסורת הצלחנו לשמור על
שיווי המשקל שלנו, הרבה מאוד שנים.
כאן באנטבקה הקטנה שלנו יש לנו מסורת לכל דבר:
מה לאכול, איך לעבוד, איך לישון, מה ללבוש.
הנה לדוגמא: אנחנו הולכים עם כיסוי ראש, טלית וציצית. בגלל דבקותינו בקדוש ברוך הוא.
אז עכשיו בטח תשאלו: איך התחילה המסורת הזאת?
אני אגיד לכם: אין לי מושג.
“מה?” אבל, זאת מסורת.
ובזכות המסורת הזאת, יודע כל אחד מאיתנו
מיהו ומה הקדוש ברוך הוא מצפה ממנו.

מי יום וליל נושא משא על שכם
מי דואג ללחם, מי אומר תפילה?
ולמי יש הזכות כראש המשפחה.
להיות נושא ככל וכל?
לאבא! האבא! מסורת!
לאבא! האבא! מסורת!

מי צריכה לשמור על בית יהודי
נקי וגם כשר וחם
ולדאוג לאבא שיהיה לו פנאי
לקרוא מעט בספר הקדוש
האמא! האמא! מסורת!
האמא! האמא! מסורת!

בגיל שלוש לומדים תורה
בגיל חמש גמרא.
אומרים שיש לי כבר כלה
הלוואי יפה היא.
הבן! הבן! מסורת!
הבן! הבן! מסורת!

ומי למדה לתפור?
ולהכשיר בשר
ולאהוב כל בעל
שאבא כבר יבחר
הבת! הבת! מסורת!
הבת! הבת! מסורת!

האבא! האמא! הבן! הבת! מסורת!

שתף שתפו בפייסבוק שתפו בטוויטר

שלא שינו את שמם