תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך היחידה:

 

שלב א’:

 

נפתח את הפעולה במשחק קצר שיחדד את הקשר והחיבור שנוצר בין חלקי עם ישראל בשעה של קושי ומשבר.

 

חלק את השבט לשתי קבוצות ובקש מכל חניך לקחת כסא ולעמוד עליו. אמור לחניכים שבדקות הקרובות אתה עומד בכל כמה שניות לקחת כסא אחד מכל קבוצה, כאשר המטרה של הקבוצות היא להמשיך ולמצוא מקום לכל החניכים שבקבוצה על הכיסאות שנותרו. חניך שנופל מהכיסאות ורגליו נוגעות ברצפה פוסל את הקבוצה שלו והניצחון יוענק לקבוצה המקבילה. 

 

קח כיסאות בזה אחר זה מכל אחת מהקבוצות ותן לחניכים להתארגן מחדש אחרי כל לקיחת כסא שדורשת מהם להצטמצם ולמצוא מקום ביניהם לחניך שכיסאו נלקח. 

 

המשך במשחק עד שאחת הקבוצות נפסלת והקבוצה השנייה מוכרזת כמנצחת.

 

 

שאל את החניכים:

• איך היתה התחושה להצטמצם יחד במספר קטן של כיסאות?
• האם האמנתם שתצליחו להצטמצם כ”כ הרבה חניכים על כ”כ מעט כיסאות?

 

 

בשלב זה אל תיגע במסר שניתן להפיק מהמשחק: שעה של קושי ומשבר מגלה את הקישור והחיבור הקיימים בין חלקי העם, אלא עבור לשלב הבא.

 

 

שלב ב’:

 

בשלב זה של הפעולה אנחנו מבקשים להציג בפני החניכים את המחלוקות והמריבות הקיימות בין אנשים בתוך עם ישראל בזמן שגרת היום יום ולראות כיצד הן נעלמות בזמן קושי ומצוקה. חשוב להדגיש: אין בכוונתנו לחדד את הפילוג, אלא להציף מתוך החניכים את התמונה שהם מכירים מהחדשות והעיתונים ולעמת אותה בהמשך הפעולה עם התמונות היפות המתגלות בזמן משבר.

 

 

לפניך שתי סיטואציות המתארות וויכוחים בין אנשים. בחר לכל אחת מהסיטואציות שני חניכים ובקש מהם להציג בפני השבט את הסיטואציה שקיבלו. על מנת להוסיף חיים להצגות כדאי להביא תחפושות ואביזרים נלווים, כמו כן הבהר לחניכים שהם מוזמנים להוסיף להצגת הוויכוחים עוד משפטים כיד הדמיון הטובה עליהם.

 

לאחר כל סיטואציה כתובה שאלה המבקשת לעמת את החניכים עם העובדה שבשעה שיש קושי משותף גם אלו שהתווכחו ורבו אתמול, שוכחים מהריב ונותנים חיבוק אוהב זה לזה. 

 

משה עמד לו בתור לסופר כשהוא אוחד בידיו בעגלת הקניות העמוסה שלו. לפתע, הבחין משה בבחור צעיר בשם איציק שבלי להתבלבל עקף אותו בתור והגיע אל הקופאית.

משה: תגיד, אתה לא רואה שיש פה תור?

איציק: יאללה, עזוב אותי בשקט אני ממהר הביתה…

משה: תקשיב לי טוב – יש כאן תור ואני עומד לפניך!

איציק: עוף לי מהעיניים,

משה: שמע גבר, אתה ממש לא מעניין אותי. אני לפניך בתור!

איציק: טוב, אין לי כוח לחפירות שלך, עזוב אותי בשקט, רק התעוררתי.

משה: וואו, אני לא סובל אנשים כמוך..

 

לאחר ששני חניכים מציגים את הוויכוח שמתגלגל בין איציק למשה, שאל את החניכים:

 

• נניח למחרת היתה פורצת מלחמה ואיציק ומשה היו פוגשים את עצמם יחד בשדה הקרב מול האויב. מה לדעתכם הם היו מרגישים זה כלפי זה? האם משהו מהוויכוח בסופר היה נשאר?

 

עזור לחניכים להגיע להכרה ששעה של משבר וקושי מוחקת את כל הוויכוחים שמתגלים בחיי היום יום והופכת אותם לטיפשיים וקטנוניים. בשעה של קושי גם איציק ומשה היו שוכחים את הוויכוח מהסופר ומתייצבים באהבה יחד לקרב.

 

דוד וגדעון הם שני אחים שבדרך כלל לא מפסיקים לריב ביניהם.

דוד: גדעון, יאללה תוריד את הזבל

גדעון: מה אני נראה לך הזבלן של הבית? תעשה את זה אתה ועזוב אותי בשקט

דוד: אתה כזה עצלן, לא עוזר כאן בכלום, אני לא מאמין שיצאנו מאותה רחם

גדעון: באמת כשרואים כמה שכל יש לי וכמה לך, קשה להאמין שאנחנו אחים..

דוד: אם הייתי יכול הייתי בוחר לי משפחה ואחים אחרים..

גדעון: לך, יאללה לך, את מי אתה והבכיינות שלך מעניינים??

 

 

לאחר ששני חניכים מציגים את הוויכוח שמתגלגל בין דוד לגדעון, שאל את החניכים:

 

• נניח למחרת אמא של דוד וגדעון היתה עוברת ח”ו תאונת דרכים ודוד וגדעון היו מוצאים את עצמם בסיטואציה בה הם צריכים לעודד זה את זה ולדאוג לענייני הבית. מה לדעתכם הם היו מרגישים זה כלפי זה? האם משהו מהוויכוח בבית היה נשאר?

 

ושוב, עזור לחניכים להגיע להכרה שהקושי מוחק את הוויכוח הקטנוני וחושף מקום יותר עמוק של קשר, שייכות וחיבור.

 

 

שלב ג’:

 

בשלב זה נפגיש את החניכים עם סיטואציות אקטואליות בהן עם ישראל נרתם לעזור זה לזה ומגלה את האהבה הטמונה בעם ישראל. בהמשך הפעולה נשאל את עצמנו מדוע דווקא בשעות משבר מתגלה אהבה ואחדות זו ומה עלינו לעשות על מנת לעזור לאהבה הקיימת להתגלות גם בשעות של יום יום, אך בשלב זה הנקודה היא להפגיש את החניכים עם עוצמות האהבה הקיימת ומתגלה בעם ישראל בעיתות משבר לאומי ופרטי.

 

 

חלק את השבט לארבע קבוצות והנח בכל אחת מפינות החדר אחת מהכרטיסיות המצורפות בנספח. בכל כרטיסיה מופיע סיפור אמיתי מהשנים האחרונות בו התגלה עם ישראל בשעותיו היפות והקסומות. תן לכל קבוצה שלוש דקות בכל פינה של חדר, כאשר בדקות אלו הקבוצה תצטרך לקרוא את הסיפור ולדון בשאלות הקצרות שאחריו. לאחר שלוש דקות כל קבוצה עוברת לפינה הבאה, וכן הלאה… במידה ונראה לך יותר נכון שכל קבוצה תפגוש באופן מלא רק אחד מארבעת הסיפורים, תוכל להסתפק בכך ובהמשך לבקש מכל בקבוצה להציג באופן מפורט פני כל החניכים את המקרה שקיבלו.

 

עזר מציון

מי שהגיע במהלך יום האתמול לנקודות תרומת הדם שהקימה עמותת “עזר מציון” למען הצלת חייה של עמית קדוש (וכמובן גם ילדים נוספים החולים בלוקמיה – סרטן הדם) יכל בקלות להתבלבל לרגע קט ולחשוב כי מדובר בתור לאודישנים של “כוכב נולד”.

 

אבל לא, התורים הארוכים ברחבי הארץ אינם שייכים לאף תוכנית ריאליטי, או שמא בעצם לתוכנית הריאליטי הגדולה מכולן: החיים.

 

 

בריאליטי הזה, הפרס הוא לא קמפיין למכנסיים אופנתיות ולא ג’יפ או צ’ק – כאן הפרס הוא לדעת שאולי בזכותך עוד אדם על פני כדור הארץ ימשיך להתקיים, לצחוק, לחייך.

 

כנראה שהתואר “תורם נולד” מדבר לשמחתנו אל האנשים לא פחות מכל הפקה טלוויזיונית עתירת תקציב, וזו כנראה הסיבה היחידה בגינה התייצב עם ישראל בהמוניו בנקודות ההתרמה ובסופו של יום התקבל מספר דגימות דם חסר תקדים של יותר מ-60 אלף דגימות. 60 אלף מבחנות. 60 אלף אנשים טובים שרוצים להציל חיים.

 

עידו, אחד מאלפי האנשים שתרמו דם, סיפר: “זה עושה כיף גדול לדעת שנתת את המעט שאתה יכול בכדי להציל חיים של אדם אחר, ועוד יותר מחמם את הלב לראות שיש עוד כ”כ הרבה כמוך. זה מרגיש כאילו כל עם ישראל הוא משפחה אחת גדולה, ואני מקווה שבאמת יימצא בסופו של דבר התורם – גם לעמית וגם לכל שאר הילדים החולים במחלה הקשה

 

 

• מה הייתם מרגישים אם הייתם עומדים בתור לתרומת הדם?
• מה דעתכם על המשפט שאומר עידו: “זה מרגיש כאילו כל עם ישראל הוא משפחה אחת גדולה”?
• האם הרגשתם פעם כמו עידו?

 

 

נהיה כולנו “ישראלים”: בואו להיעזר ולעזור: מבצע עופרת יצוקה

 

ממש עם תחילת המערכה “עופרת יצוקה” , רוחו של “הישראלי היפה” כבר באה לידי ביטוי.

 

עמותה קטנה בשם “ישראלים” שהוקמה לאחרונה על ידי שני אזרחים שהחליטו לעשות מעשה: נפתלי בנט (37) מרעננה ואיילת בן שאול (32) מתל אביב. השניים, איש עסקים ועובדת בחברת היי-טק, הבחינו לאחר מלחמת לבנון האחרונה בתופעת המשפחות הרבות תושבות הצפון שביקשו להדרים למרכז כדי לצאת מטווח האש.

 

 

בן שאול ובנת החלו לעבוד על הקמת אתר אינטרנט שיקשר בין משפחות בזמני לחימה ומצוקה. לפני שבוע, כשהתברר שהמערכה בדרום הולכת וקרבה, האיצו השניים את העבודה. “אחרי שהבנו שזה ממשי, שכרנו מכיסנו הפרטי אדם שיבנה את האתר, גייסנו ארבעה מתנדבים והתחלנו להפיץ הודעות באינטרנט שקוראות למשפחות מארחות. השאיפה היא להגיע לאלפי משפחות שרוצות לעזור ולהיעזר. כל ישראל ערבים זה לזה”.

 

 

“הבנו שיש פה צורך אמיתי בגוף שישדך בין משפחות שרוצות עזרה למשפחות שרוצות לעזור”, מספרת בן שאול ל-ynet. “האידיאל הוא שהרשויות היו עושות זאת אבל ראינו שממשרד הפנים לא תבוא הישועה. זה כל כך זעק לנו ומכיוון שידענו שלא מדובר בעניין כל כך מסובך, אלא רק במעט יוזמה ואכפתיות, החלטנו לפעול”.

 

 

לדברי בן שאול, משפחות שמוכנות לארח יש בשפע ודווקא משפחות שרוצות להתארח – פחות. “זה סימן טוב, כנראה שהמצב לא כל כך נורא אם כן”, היא אומרת. רוב המשפחות המארחות מתגוררות במרכז, רבות מהן בתל אביב – הוכחה, לטענת בן שאול, לכך ש”הסטיגמה על ה’בועה’ רחוקה מלהיות נכונה”.

 

 

והתוצאות כבר נראות בשטח. משפחת קולטון מפתח תקווה פרסמה בפורום את רצונה לארח משפחה, ומשפחת איברהימוב משדרות החליטה להצפין אליה. אתמול ב-23:00 בלילה, בעזרתו של מתנדב שהסכים להסיעם, הגיעה משפחת איברהימוב לפתח תקווה שם חיכו להם המארחים בקוצר רוח.

 

 

לדברי בר קולטון, אם המשפחה המארחת, הזכות כולה שלהם. ההחלטה לארח התקבלה אצלם כבר ממזמן, אך הדבר לא התאפשר עד היום מסיבות לוגיסטיות. “עכשיו, כשעברנו לדירה חדשה ומרווחת יותר, היה לנו ברור שנארח משפחה משדרות. את רוב הילדות שלי העברתי בעיר הזאת, עד לפני שמונה שנים עוד התגוררתי שם, והסיפור הזה מאוד נוגע לליבי”. ניסים איברהימוב, אב המשפחה המתארחת, בעל לקות ראייה, אומר שעכשיו יכול לנשום קצת לרווחה.  

 

בינתיים נראה כי משפחת איברהימוב נמצאת בידיים טובות. “אנחנו נדאג להעסיק אותם במשך היום שלא ישתעממו, שיהיה להם קצת רוגע, שקט והנאה לשם שינוי”, אומרת קולטון. “מצידי שיהיו פה כמה שהם רוצים, עד שייגמרו הקסאמים לתמיד. אז יהיה קצת יותר לחץ על השירותים בבוקר והדוד יפעל שעות נוספות, אבל העיקר שיהיה להם כיף ונעים. חשוב לתת יד לאנשים כאלו. אם אנחנו לא נעזור אחד לשני בזמנים קשים אז מי יעזור? אנשים תתעוררו, קחו יוזמה ותארחו”.

 

• מה אתם מרגישים ביחס ליוזמה של נפתלי ואילת?
• מה דעתכם על המשפט שאומרת אם המשפחה המארחת: “אם אנחנו לא נעזור אחד לשני בזמנים קשים, מי יעזור?”
• מה אתם מבינים שמתחבא במושג: “רוחו של ישראלי היפה”?
• מה גורם לאנשים לפתוח את הבית הפרטי שלהם לאנשים זרים?

 

 

זה הזמן ל”ישראל ביחד” – מלחמת לבנון השנייה

 

אנחנו ביום ה- 26 ללחימה בצפון הארץ, ומה שהתחיל כהתארגנות של מספר ארגונים חברתיים “לעזרה ראשונה “לתושבי צפון הארץ, הפך כבר לצערנו הרב לשגרה. סניפי מאיר פנים כמו גם העובדים מגוייסים כולם למערכה למען אחינו שבצפון, נותנים כתף גם בתחומים שאינם לחם חוקנו.

 

מידי יום יוצאת ממרכז הארץ מהמטה הלוגיסטי של “מאיר פנים” שיירת משאיות עם מזון וציוד ליושבי המקלטים. עובדי הארגון באומץ רב עוברים בין הערים השונות שבצפון בין האזעקות ובין נפילות הטילים מחלקים ארוחות צהרים חמות תומכים ומעודדים.

 

בשבוע שעבר הגיע בקשה ממשפחה שנאלצה לבטל את טקס בר המצווה של בנה בקריית שמונה. אב המשפחה דיבר עם דודי זילברשלג וביקש ממנו עזרה במציאת מקום בתרומה כדי שיוכלו לקיים את טקס בר המצווה. הטקס התקיים בסופו של דבר בשמחה גדולה בסניף מאיר פנים בקריית מלאכי, לשמחת הילד ובני משפחתו.

 

מראשית המתיחות בצפון ונכון להיום אנו מקיימים את הפעילויות הבאות:
· 7,200 ארוחות חמות מחולקות מדי יום לקשישים וילדים היושבים במקלטים בתאום שרותי הרווחה והרשויות המקומיות המעדכנות את מאיר פנים. הארוחות מבושלות במטבחי מאיר פנים בצפון וכוללות מנת בשר, פחמימה וירק מבושל, וכן לחם.
· 11,000 חבילות עם מצרכי יסוד.
· 3,500 מזרנים נרכשו וחולקו למקלטים בצפון.
· 2,800 יחידות תאורת חירום.
· 1,800 ארגזים של מים מינרלים נרכשו וחולקו ליושבי המקלטים.
· 3,500 חבילות טיטולים ופורמולות מזון חולקו לתינוקות ופעוטות.
· אלפי משחקים, צעצועים, וחומרי יצירה בשווי של כ-380,000 ₪ נרכשו וחולקו לילדי הצפון, (קיים עוד ביקוש רב הנאמד בשווי של כ-1,000,000 ₪).
· 500 ערכות עזרה ראשונה – תרומת ההסתדרות הרפואית ליושבי המקלטים.

 

הפעילות נעשית בערים: קריית שמונה, עכו, נהריה, חיפה, קריית ים, שלומי, מעלות, צפת, חצור, מרום גליל, מבואות חרמון וראש פינה.

 

כולנו תקווה שבימים הקרובים תסתיים המערכה וכולנו נחזור לשגרת החיים המבורכת.

 

 

• מה אתם מרגישים ביחס לפעילות של “מאיר פנים” בזמן המלחמה?
• מה גורם לאנשים לעזור בכסף ובזמן לאנשים שהם בכלל לא מכירים?

 

 

תפילה למען השבת גלעד שליט הביתה

 

במטה המאבק למען גלעד שליט מתארגנת יוזמה לאמירת תפילה המונית מיוחדת לשחרור גלעד שליט. התפילה תאמר ביום רביעי אור לכג’ באב (12/08) יום הולדתו של גלעד שליט, בשעה 20:00 בדיוק. כולנו יחד בלב אחד נתפלל לשובו המהיר של אחינו השבוי גלעד שליט. במקביל תתקיים עצרת מיוחדת שתערך בכותל המערבי ובה תאמר התפילה המיוחדת לשחרורו של גלעד על ידי הרב ישראל מאיר לאו שליט”א ותתחבר עם שאר התפילות של כל עם ישראל.

 

נוסח התפילה שחוברה על ידי הרב לאו:

 

מי שבירך אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, יוסף משה ואהרן, דוד ושלמה, הוא יברך וישמור וינצור את גלעד בן אביבה ונועם שליט. יפדהו משביו ויחזירו לשלום בקרוב, בעבור שכל בית ישראל מתפלל למענו. הקב”ה ימלא רחמים עליו ירבה כוחו ויבטל צערו, ישלח לו רפואת הנפש ורפואת הגוף ויחזירהו לחיק משפחתו במהרה, ונאמר אמן.

 

 

• מה הייתם מרגישים אם הייתם במעמד התפילה שהתרחש בכותל המערבי?
• מה גורם לאדם שלא מכיר את גלעד להתפלל להחזרתו?
• מה דעתכם על המשפט שבתפילה: “בעבור שכל בית ישראל מתפלל למענו”?

 

 

לאחר שכל הקבוצות פגשו את כל המקרים ודנו בהם בקצרה, אסוף שוב את כל החניכים ובקש מנציג מכל קבוצה לתאר את המקרה האחרון אותו קראו במהלך הסבב (כמובן אם בחרת שכל קבוצה תקרא רק סיפור אחד, נציג הקבוצה יציג את המקרה בפני כל השבט בצורה מפורטת יותר).

 

 

שאל את החניכים:

• מה המכנה המשותף בין כל המקרים שקראנו?
• מה אתם חושבים על עם ישראל מתוך המקרים שקראנו עכשיו?

 

 

חדד את הנקודה שבשעת קושי ומשבר עם ישראל מתגייס בהמוניו על מנת לעזור אחד לשני: עזרה בגוף כמו תרומת דם, עזרה בכסף: כמו מאיר פנים, עזרה באירוח: כמו בזמן המלחמה ועזרה בתפילה כמו במקרה גלעד שליט.

 

חזור על עניין זה בעוצמה ובהתרגשות על מנת לעורר בחניכים את הרגש הלאומי הגאה בעם שלנו שיודע להתאחד, להתחבר ולעזור זה לזה ללא קשר להיכרות אישית..

 

בסיכום של שלב זה אתה יכול לחזור למשחק בו פתחנו את הפעולה ולומר לחניכים שממש כמו במשחק הכיסאות, כשנהיה קושי: נלקחו כיסאות והמקום הצטמצם, פתאום התגלו כוחות חדשים וכל קבוצה ראתה שניתן להתקרב אחד לשני, להצטמצם יותר ולעמוד יחד במשימה.

 

 

שלב ד’:

 

בשלב זה אנחנו מבקשים להתקדם עוד צעד אחד קדימה ולעורר בחניכים את השאלה: מי הוא עם ישראל: זה שפגשנו בכתבות בשלב הקודם של הפעולה או זה שאנו פוגשים בדרך כלל בחדשות ובעיתונים עם הוויכוחים, המלחמות והשנאות.

 

המסר בשלב זה, הוא מסר עמוק וייתכן שבמבט ראשוני נראה לך שהוא עמוק מידי לחניכים הצעירים שלך. אנחנו חושבים שמשהו הם יכולים להבין, ולא סתם משהו, אלא את העיקר: אותה הבנה שעמוקה יותר מהמילים אך כולנו מרגישים אותה בבטן כשעם ישראל מתחבר כולו בזמן של צרה.

 

 

קרא לחניכים את המכתב הבא:

 

אני מבולבל לגמרי. פתחתי אתמול בבוקר שני עיתונים שהיו אצלי בבית ואני פשוט לא יודע מה לחשוב..

 

מה לחשוב על מה? אתם שואלים את עצמכם… אז ככה אני אתאר מה ראיתי בעיתון ואתם כבר תבינו לבד: בעיתון אחד קראתי על עימותים ומלחמות בין חרדים לחילוניים, על חוסר הסכמה ומריבה בין מתנחלים לבין שמאלנים, על תחושת התנשאות וריחוק בין אנשים שגרים בתל אביב לאנשים שגרים בדרום ובצפון.. העיתון השני שהיה אצלי בבית הוא מתקופת המלחמה בעזה ושם העולם נראה הרבה יותר וורוד: מתוארים שני חבר’ה מתל אביב שיוזמים אירוח של משפחות הגרות קרוב לגבול אצל משפחות מתל אביב, מתואר אדם חרדי בשם דודי זילברשלג שעוזר למשפחות חילוניות לקבל אוכל ותנאים לחיים, מתוארים מתנחלים שמתפללים להשבתו של גלעד שליט הביתה למרות שאבא שלו שמאלני..

 

בקיצור התבלבלתי לגמרי: מי הוא עם ישראל באמת? זה שפגשתי בכתבות בעיתון הראשון: עם מפולג מלא מריבות ותככים, או זה שפגשתי בעיתון השני: עם אוהב ומחובר אחד לשני…

 

• מה דעתכם?

 

ערוך הצבעה בין החניכים:

 

• מי חושב שהעיתון הראשון הוא שמייצג את עם ישראל באמת: מריבות, תככים ושנאה?
• מי חושב שהעיתון השני הוא שמייצג את עם ישראל באמת: אהבה, קשר וחיבור?

 

 

דרך ההצבעה שתתן לחניכים להביע עמדה ולהיות מעורים ושותפים להתלבטות של כותב המכתב, נסה לעורר דיון בין החניכים ותן להם דוגמאות מהאזור בו אתם חיים לפילוגים ומריבות שמתגלות בחיי היום יום לעומת קשר, אהבה וחיבוק שמתגלה בימים של צרה וקושי.

 

 

סיכום

 

כסיכום ליחידה זו שנגעה בנקודה עמוקה מאד בהבנה מה הוא עם ישראל ומה מלמדת אותנו אהבה שמתגלה בזמן של קושי וצרה, כדאי לקרוא יחד עם החניכים את השורות הבאות.

 

אנחנו מציעים שתכין משורות אלו צ’ופר לחניכים: גם על מנת שיתרכזו יותר בקריאת המילים וגם על מנת שהמילים יהיו איתם גם אח”כ בבית אם ירצו להסתכל עליהם שוב.

 

“ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ” – עם ישראל הוא עם אחד.

לפעמים בחיי היום יום: בתור לקופת חולים, בכבישים ובהפגנות אנחנו שוכחים את העניין הפשוט הזה, ופתאום העם האחד נראה לנו כהמון עמים קטנים שלא קשורים ולא מחוברים אחד לשני..

כשיש צרה, כשיש קושי: בזמן מלחמה, בזמן מחלה או משבר אנחנו ישר נזכרים: כן, אנחנו עם אחד שאוהב ומחובר וקשור גם למי ששונה מאיתנו כל כך..

 

אם נזכור גם ביום יום את החיבור, האהבה והקשר, את העובדה שאנחנו עם אחד  – אולי נצטרך פחות מלחמות וצרות שיזכירו לנו את זה..